שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אילוף המרשעת - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >

נכנסות ביאנקה [קשורה] וקתרינה.

 

ביאנקה:  אחות טובה, אל תעשי לי עוול,

          וגם לא לעצמך, לכפות אותי

          כמו עבד ושפחה. זה לא נעים לי.

          כל מה שעוד נותר אני אוריד

          לבד אם רק תתירי את ידַי,

         כל בגד, עד התחתונית, או כל 

         דבר שתצווי - אני יודעת

         לתת כבוד למבוגרים ממני. 

קתרינה: מכל המחזרים שלך, אמרי

          מי את הכי אוהבת. בלי למרוח!

ביאנקה:  נשבעת לך שמכל גבר חי,

          אחות, עוד לא נתקלתי בַּקלסתר

          המיוחד הזה אשר נראֶה לי.

קתרינה:  את משקרת, מותק. זה הורטנסיו?

ביאנקה:  אם את חושקת בו, אחות, נשבעת,

          אפציר למענך עד שתזכי בו.

קתרינה:    לא, בטח יש לך-אַת חולשה לכסף.

          תרצי את גְרֶמיוֹ שיגנדר אותך.

ביאנקה:  מה, בגללו את כל כך מקנאת בי?

          לא, זאת בדיחה. אני תופשת! כל    

          הזמן רק התבדחת אתי. אחות,

          בבקשה, התירי את ידי.

קתרינה:  אם זאת בדיחה, הנה שורת המחץ.

          (מכה אותה. נכנס בפטיסטה)

בפטיסטה:     מאיפה החוצפה, גברתי? ביאנקה,

          הצידה. מסכנה, בוכה. לכי   

           לרקום, אל תתעסקי איתה. בושה,

          שדה שטנית, מה את פוגעת כך

          במי שלא פגעה בך כלל? מתי 

          שמעת מילה מרה ממנה?

קתרינה:                                 היא

          שותקת אלי בוז, ואני אנקום.

          (רודפת אחרי ביאנקה)

בפטיסטה:  מה, בפנַי? – ביאנקה, לכי לחדר.

          (ביאנקה יוצאת)

קתרינה:  ואני מה בשבילך? לא-לא, אני

          תופשת: רק היא האוצר שלך,

          רק לה מגיע בעל, ואני

          צריכה לרקוד יחף בחתונה

          שלה, להתפגר כמו בתולה

          זקנה. אל תדבר אלי, אני

          אלך לרבוץ ולהתייפח עד

          שכבר אמצא לי הזדמנות לנקום.

          (יוצאת)

בפטיסטה: היה עוד מי שנענש כמוני?

          מי אלה?

(נכנסים גְרֶמיוֹ, לוצ'נצ'יו בבגדי איש דל אמצעים, פטרוקיו, הורטנסיו [גם הוא מוסווה], טְרָאניוֹ [בתור לוצ'נצ'יו] וביונדלו עם נבל קטן וספרים)

גְרֶמיוֹ: יום טוב, שכן בפטיסטה.

בפטיסטה:  יום טוב לשכן גְרֶמיוֹ. רבותי!

פטרוקיו:  אדון יקר. סלח לי, אין לך בת,

          שְמה קתרינה, חסודה, יפה?

בפטיסטה: יש לי בת, אדוני, שְמה קתרינה.

גְרֶמיוֹ: אל תעשה לו שוק. בהדרגה!

פטרוקיו:  תן לי, מר גְרֶמיוֹ, עם כל הכבוד. –

          אני איש מוורונה, אדוני,

          שבשמעו על פיקחותה, יופיה,

          הנועם, הצניעות הבישנית,

          קסמי הנפש ורכּוּת האופי,

          מעז לבוא בחוצפתו בתור

          אורח לביתך, להיווכח

          במו עיני על מה שמדווחים.

          כדמי-קְדימה על האירוח, בוא

          אציג לך שכיר שלי, מומחה

          במוזיקה ומתמטיקה,

          כדי לאמן אותה בענפים

          הללו, שבהם, אני מבין,

          היא לא בורה. קח אותו, אל תפגע בי.

          שמו ליצ'יו, הוא נולד במנטובה.

בפטיסטה: ברוך הבא. גם הוא. אך באשר

          לקתרין בתי, שמע לי: היא לא

          מה שחיפשת, לדאבוני.

פטרוקיו:  חבל לך להיפרד ממנה?

          או שאני איני נראה לך.

בפטיסטה: מה שאמרתי, סמוֹך עלי, בדוּק.

          מניין אדוני? ומה השם?

פטרוקיו:  השם פטרוקיו, בן אנטוניו, איש

          ידוע בכל רחבי איטליה.

בפטיסטה: מכיר, מכיר. ברוך הבא בשמו.

גְרֶמיוֹ:    עם כל הכבוד לביוגרפיה שלך, פטרוקיו, תן גם לנו המחזרים הזוטרים להתבטא בבקשה. יש לך מרפקים - אגרסיבו!

פטרוקיו:  סלח לי, מר גְרֶמיוֹ, אני מת להסתער.

גְרֶמיוֹ:  על החיזור שלך עוד תצטער.

            שכן-טוב, זו מתנה מאד מקרב-לב, אין לי ספק. כדי להביע נדיבות דומה, אני עצמי, שחייב לך תודה יותר מכולם, מציע לך בחינם את המלומד הצעיר הזה, בוגר אוניברסיטה בצרפת, שולט ביוונית, לטינית ושפות אחרות ממש כמו שההוא אלוף במוזיקה ומתמטיקה. שמו קאמְבּיוֹ. אנא קבל את שרותיו.

בפטיסטה: אלף תודות, סיניור גְרֶמיוֹ. ברוך הבא, קאמביו יקר. (לטְרָאניוֹ): אבל, אדון ענוג, יש לי רושם שאתה לא מכאן. מותר לשאול בחוצפתי מה הסיבה שבאת הנה?

טְרָאניוֹ: סלח-לי, כי החוצפה כולה שלי,

         כְּזר בָּעיר פה להציע את

         עצמי כמחזר לַבת שלך,

         לביאנקה היפה, החסודה.

         וגם ידוע לי התנאי אשר

         הצבת לטובת הבכורה.

         אז כל בקשתי, כשתברר

         על מוצאי - להתקבל בתור

         חבר שווה בחוג המחזרים.

         ולהשכלת שתי הבנות אני

        תורם פה כלי פשוט, וצרור

        ספרים ביוונית ובלטינית.

        אם תקבל אותם, ערכם יגדל.

בפטיסטה: שמך - לוצ'נצ'יו? מהיכן הגעת?

טְרָאניוֹ: מפיזה, אדוני, בן של וינצ'נצ'יו.

בפטיסטה: איש מכובד בפּיזה! משמועה

         אני מכיר אותו. ברוך הבא.

        (להורטנסיו): קח את הנבל, (ללוצ'נצ'יו) קח את הספרים.

         תראו מייד את שתי התלמידות.

         הלו!

        (נכנס משרת)

                 תוביל ת'אדונים פה אל

         בנותי, תציג אותם בתור מורים.

         שתתייחסנה אליהם יפה.

    (יוצאים משרת, לוצ'נצ'יו והורטנסיו, ובעקבותיהם ביונדלו)

        נצא קצת לטייל בגן, ואז

        לארוחה. ברוכים כל הבאים.

פטרוקיו:  סיניור בפטיסטה, העסק שלי דחוף,

          אנ' לא פנוי כל יום לחיזורים.

          הכרת את אבי, אני יורש

          יחיד של אדמותיו ורכושו,

          אותם הרחבתי, לא צמצמתי. אז

          תגיד לי, אם אשיג את אהבת

          בתך, מה הנדוניה שהיא תביא?

בפטיסטה: אחרי מותי חצי מאדמותי,

          על המקום עשרת אלפים.

פטרוקיו:   תמורת זה בתור אלמנה, אם היא 

          תשרוד עוד אחרי, אבטיח לה

          את אדמותי כולן פלוס הכנסות

         מדמי-שכירות. אז שיוכן חוזה,

         עם התנאים המקובלים על שנינו.

בפטיסטה: כן-כן, כשהדבר העיקרי

          יושג – אהבתה, זה אל"ף-כל.

פטרוקיו:  זה כלום, עזוב, כי תאמין לי, אבא,

          אני עקשן כשם שהיא גאָה.

          כשאש פוגשת אש, אז הן שורפות

          ביחד את מה שהבעיר אותן.

          שריפה קטנה גדלה מסתם קצת רוח,

          אבל סוּפה תשמיד כל אש, הכל.

          כך אעשה לה, כך היא תיכּנע לי.

          אני קשוח, לא מחזר כמו ילד.

בפטיסטה:  חזר כחפצך, בהצלחה.

          רק תתחמש לקראת מלים חותכות.

פטרוקיו: נבדוק את זה - כמו הר מול רוח: הוא

          לא מתנדנד למרות שהיא נושפת.

      (נכנס הורטנסיו [כליצ'יו], עם ראש שבור)

בפטיסטה:   מה זה, חבר, ממה אתה חיוור?

הורטנסיו:   אני אגיד לך ממה: מפּחד.

בפטיסטה: אז מה, בתי מוזיקאית טובה?

הורטנסיו:   יותר מוכשרת להיות חיילת.

          ברזל מתאים לה, נבל לא כל כך.

בפטיסטה:  אז לא הרבצת בה תורה של נבל?

הורטנסיו: לא, היא הרביצה עם הנבל בי.

          אמרתי רק "טעית פה בָּאִצְבּוּעַ",

          סובבתי את ידה כדי לכוון,

          והיא, יורקת אש כמו שד, אמרה לי

          "אל תאצבע ואל תעצבן!"

          ואז ישר הכתה אותי בראש,

          וגולגולתי הגיחה מן הנבל,

          ואז נשתלתי שם דקה, המום,

          כמו בגרדום, מציץ מתוך הנבל,

          כשהיא קראה לי "נֶבֶז", "מנוול",     

          "פּוֹץ פּיציקָט", ועוד עשרים שמות גנאי,

          כמו דוקטורט שלם בהשפלה.

פטרוקיו:   אה-בראבו, כן, זאת בחורה עם דם!

          אני אוהב אותה עכשיו פי עשר.    [/ אני אוהב אותה כפול מקודם.]

          איך אני מת לחטוף איתה שיחה.  [/ איך אני מת כבר לפטפט איתה.]

בפטיסטה (להורטנסיו): טוב, בוא אתי, ואל תהיה שפוף.

          תמשיך את השיעור עם הקטנה.

          היא גם תלמד וגם תגיד תודה.

          סיניור פטרוקיו, אתה בא איתנו,              

          או שאשלח את קייט בתי אליך?

פטרוקיו:  אנא, תשלח.

      (יוצאים כולם חוץ מפטרוקיו)

                             אני אמתין לה כאן,

          ואחזר ברוח מקורית.

          אם היא תנבח, אגיד לה תיכף איך

          היא שרה במתיקות, כמו זמיר.

          אם תעשה פרצוף, אומר שהיא

          נראית צלולה כמו ורד בְּטל שחר.

          אם היא תשתוק ולא תאמר מילה,

          אז אתפעל משטף דיבורה,

          כמה רהוט וחד הוא הניסוח.

          אם היא תגיד "'סתלק" אגיד תודה

          כמו ביקשה כי אשאר שבוע.

          אם תסרב להתחתן, אשאל

          מתי האירוסים, מתי הטקס.

        נכנסת קתרינה)

          זאת היא. עכשיו, פטרוקיו, לדבּר. -

          יום טוב לך, קייט, כי זהו שמך, שמעתי.

קתרינה:  שמע את שמי!... אתה קצת כבד שמיעה.

          קוראים לי קתרינה, כשקוראים לי.

פטרוקיו:  אל תשקרי, קוראים לך פשוט קייט,

          "קייט מתוקה", או להבדיל "קייט מכה",

          אבל תמיד קייט, קייט יפה מכל,

          קייט המלכה, קייט סוכריה שלי,

          קייט קטנטנה, קוֹקֵייטית, קְטנטָקֵייטית –

          אני נשבע לך, קייט, בּבת עֵינִי,

          כששמעתי מהללים מחוף

          לחוף את דבש לבך, קושרים כתרים

         לצניעותך וליופייך – אבל

          פחות, פחות מדי – טולטלתי הנה  

          כדי לחזר שתהיי אשתי.         

קתרינה:  "טוּלְטלת". מזל טוב. שתיטלטל

          בחזרה כמו טיל. מייד ראיתי:

          אתה חת'כת מטלטלין.

פטרוקיו:                             מה זה

          "מטלטלין"?

קתרינה:                 רהיט להובלה,

           שרפרף.

פטרוקיו:             קלעת בול: בואי, שבי עלי.

קתרינה:  מה זה חמור? כלי רכב. גם אתה.  

פטרוקיו:  מה זה אשה? כלי רחם. וגם את.

קתרינה:  לא בשביל סוס נכה כמוך, לא.

פטרוקיו:  אל פחד, קייט, אנ' לא אמחץ אותך.

          ילדונת שברירית כזאת, קלה –

קתרינה: קלה לברוח מגלמים כמוך,

          אבל כבודי כבֵד – וגם הבוז.

פטרוקיו:  בזזז, בזזז!...

קתרינה:                   אל תבּזבּז לי את הזמן.

פטרוקיו:  לא אבזבז, אבזוֹז, יונה זכּה.

קתרינה:  תבזוז? עזוב, תזוּז. רוצה אשפוז?

פטרוקיו:  מאדאם צרעה, איזה זמזום זועם!

קתרינה:  אז תיזהר, העוקץ שלי חד.

פטרוקיו:  אין לי ברירה אלא לשלוף אותו.

קתרינה:  אם רק תוכל למצוא אותו, טיפש.

פטרוקיו:  ידוע איפה עוקץ הצרעה -    / צרעה, ידוע איפה היא עוקצת - 

          זה מאחור.             

קתרינה:             זה בלשון.

פטרוקיו:                           של מי?

קתרינה:   שלך, בחוּר חרחור. שלום, כל טוב.    

פטרוקיו:  שלום כשהלשון שלי בחוֹר?

          זה לא צורה לגמור, קייט מתוקה.

          אני בן-אצילים –

קתרינה:                      את זה נבדוק.

      (מכה אותו)

פטרוקיו:  נשבע, אתן לך בוקס אם שוב תרביצי.

קתרינה: ואז כלום לא יציל אותךָ.

          כי אם תרביץ לי אתה לא אציל,

          ובַמצולה, בלי אצולה, תצלע.  

פטרוקיו:  איי, תני לי אצלך שם ותואר, קייט.

קתרינה: מה סמל השושלת? "קוקוריקו"?

פטרוקיו: כרבולת, קייט פרגית, להתכרבל בה.

קייט:  זה גבר? זה שכווי מסוג סְחבה. 

פטרוקיו: די, קייט, לא טוב להיות כה חמוצה.

קייט:  ככה יוצא לי עם תפוח בוסר.

פטרוקיו:  פה אין כזה, אז אל תחמיצי, מיצי.

קתרינה: יש, יש.

פטרוקיו:  תראי לי.

קתרינה:               אם היה לי רק ראי.

פטרוקיו:  מה, הפרצוף שלי?

קתרינה:                        ילדון גאון!

פטרוקיו:  אני צעיר מדי חם בשבילך.

קתרינה:  רק מקומט.

פטרוקיו:               מדאגות.

קתרינה:                          מה 'כפּת לי!

פטרוקיו:   לא, קייט, תקשיבי לי, אל תברחי.

קתרינה:   אטריף אותך אם אשאר. שחרר.

פטרוקיו:   ממש לא. את נראית לי ענוגה.

          אמרו שאת קשה, מרה, קפריזית,

          אך מסתבר – שמועה היא שקרנית;

          כי את רכה, קלילה וחביבה,

          עילגת קצת, אך מתוקה כמו פרח.

          את לא יכולה לזעוף, לעקם ת'אף,

          לנשוך שפה כמו קלאפטע רגזנית,

          את לא אוהבת ויכוחים ודווקא.

          לַמחזרים כולך שופעת רוך,

          נועם דיבור וחן וחמימות.

          למה כולם אומרים שקייט צולעת?

          עולם משמיץ! קייט היא זקופה, דקיקה

          כמו ענף של עץ ערמון, שיער

          צבע ערמון, ומתיקות של פרי.

          לכי קצת, תני לראות. את לא צולעת.

קתרינה:   פקודות תן למשרתים שלך, אידיוט.

פטרוקיו:  יש נימפה שהיתה פאר היער

          כמו קייט יפת הצעד כאן בחדר?

          אולי קצת תתחלפו, שהיא תהיה

          צנועה כמוך, אַת שובבה כמותה?

קתרינה:  איפה למדת את הנאום?

פטרוקיו: אימפרוביזציית-ראש, מבטן אמא.

קתרינה:  מבטן אם יצא אנְאלפבּן.

פטרוקיו:  אנ' לא חכם?

קתרינה:                    כן, כן, חכם בלילה.

פטרוקיו:  בלילה, במיטה, איתך! אז טוב,

          נשים בצד את כל הפטפוטים.

          בשתי מלים, זה כך: אביך הסכים

          שאת תהיי אשתי; הנדוניה

         סוכמה; אם בא לך או אם רע לך, זה

         קרה לך: מתחתנים. שמעי טוב, קייט,

         אני זה בול הבעל בשבילך,

         כי חי האור שבו נגלה יופייך,

        היופי ששובה לי את הלב,

        אסור לך לשאת איש לבד ממני.

        כי אני נולדתי לאלף אותך, קייט,

        ולהפוך אותך ממין קייט-בר

        לקייט מחמד, קייט שעושה שָקֵייט.

        (נכנסים בפטיסטה, גְרֶמיוֹ וטְרָאניוֹ)

            הנה אביך. אף הגה. קתרינה

          חייבת – והיא תהיה! - אשתי.

בפטיסטה:  אז מה, סיניור פטרוקיו, איך הולך?

פטרוקיו:  טוב, אלא מה, אדון? טוב, אלא מה?

          אצלי יכול להיות שלא יילך?

בפטיסטה: מה, קתרינה, בת? את מדוכדכת?

קתרינה:  אתה קורא לי בת? לא, תאמין לי,

          הִפְגנת רגש אבהי דגול,

          לרצות שאתחתן עם קוף מופרע,

          בריון מוטרף גס-רוח שחושב

          שבניבול-פה הוא ישיג הכל.

פטרוקיו:  אבא, זה כך: אתה והעולם –

          בדבריכם עליה סתם השמצתם.

          אם היא מרשעת – זה רק מין טכסיס,

          כי היא לא חצופה: יונה תמה.

          לא חמומה, כי חמימה כמו שחר.

          מופת של צייתנות וסמל של

          תמימות. אם לסכם, אני והיא

          ראינו כל כך טוב עין בעין

          שנתחתן מייד, ביום ראשון.

קתרינה:  שתיתלה ראשון ביום ראשון.

גְרֶמיוֹ: שמעת? היא אמרה שתיתלה!

טְרָאניוֹ:  אם זה נקרא הולך טוב – לילה טוב.

פטרוקיו:  להירגע, כן?! לי היא מתאימה.

          אם שנינו מרוצים, מה עניינכם?

          הוחלט בין שנינו, ביחידות, שהיא

          תמשיך להיות מרשעת בחברה.

          נשבע לכם, קשה לתפוש עד כמה

          היא מאוהבת בי. הו, קייט מלאך!

          היא התרפקה על צווארי, ואז

          הכפילה נשיקה בנשיקה,

          נדר בנדר, ושבתה אותי

          באהבה בִּן רגע. הו, אתם

          סתם טירונים. זה קסם עולמי

          לראות, כשגבר ואשה לבד,

         איך שיכול דחליל קש לאלף

         את המכשפה הכי רותחת.

         תני יד, קייט, אני זז לי לוונציה,

         לקנות ביגוד ליום החתונה. 

        ארגן משתה, אבא, הזמן אורחים.

          אדאג שקייט שלי תהיה זוהרת.

בפטיסטה:אין לי מלים, רק – תנו לי את ידכם.

          כל טוב לך, פטרוקיו. יש זיווג.

גְרֶמיוֹ, טְרָאניוֹ: אמן, אמן, אנחנו העדים.

פטרוקיו:  אבא, אשתי, ורבותי, צ'או צ'או.

          רץ לוונציה. יום ראשון דוהר כבר -

          עם טבעות, שטויות ומלמלות.

          אז קיס מי, קייט, יום אל"ף – יום כלולות.

          (יוצאים פטרוקיו וקתרינה)

גְרֶמיוֹ: שמעתם על שידוך כזה חפּ-לפּ?

בפטיסטה: חתמתי על עסקה בלי שום סיכוי:

          אני מוציא לשוק מוצר לקוי.

טְרָאניוֹ: על המדף שלך היא נרקבה.

          עכשיו היא תשתלם - או תתרסק.

בפטיסטה: יֵיני שיהיה זיווג שקט.

גְרֶמיוֹ: הוא בהחלט מצא לו חתיכת פָּאקֵט.

          אבל עכשיו, בפטיסטה, לבתך

          הצעירה: ליום הזה חיכינו.

          אני שָכֵן, וגם חיזרתי קודם.

טְרָאניוֹ:  ואני אוהב את ביאנקה – אין מלים

          כדי לבטא, אין מוח שיתפוש.

גְרֶמיוֹ: 'תה לא אוהב כמוני, פּישר.  

טְרָאניוֹ:                            שלד,

          אהבתך קרושה.

גְרֶמיוֹ:     אתה סתם ילד.

          תצדיע לַשֵיבה, היא מפרנסת.

טְרָאניוֹ:  מול עלומים כל גברת מתמוססת.

בפטיסטה: די, רבותי, אפתור את הסכסוך.

          בְּמעשים זוכים בַּפרס. אז מי

          מכּם אשר יבטיח נדוניה

          גדולה יותר, יזכה בָּאהבה

          של ביאנקה.

          מר גְרֶמיוֹ, מה אתה מבטיח לה?

 גְרֶמיוֹ: ראשית, ביתי בעיר, כפי שאתה

          יודע, מרוהט זהב גם כסף,

          אמבט פאר לגוף הרך שלה,

          וּווילונות - גובּלנים ארגמן.

          בְּכספות שנהב ממון אגרתי,

          בארגזי עץ ברוש - בדים, קטיפות,

          שטיחים, ציפות, פוך, משי, אפיריון,

          כרים משובצים פנינים מטורקיה,

          רִקמות זהב, חוט-מחט של וונציה,

          כּלֵי בּדיל, כּלֵי פליז, וכל כְּלִי בית של

          הבית. שתיים, יש לי בחווה

          מאה פרות חולבות למחלבה,

          ובאורוות ששים שוורים שמנים,

          וכיוצא בזה בתחום הזה.

          אני עצמי בא בימים, מודה,

          ואם אמות מחר כל זה שלה,

          אם היא כל עוד אחיה תהיה שלי.

טְרָאניוֹ:  "כל עוד" זה מדויק. אדון, הקשב לי:

          אני יורש ובן יחיד של אבא.

          אם ילדתך תהיה אשתי, אותיר לה

          שלושה או ארבעה בתים בפּיזה,

          עיר עשירה, טובים כמו כל בנין

          שיֵש לגְרֶמיוֹ הזקן בפדובה,

          חוץ מאלפיים לשנה, קצבּה

          של אלמנוּת, מיבול של אדמות.

          אז מה, דגדגתי אותך פה, מר גְרֶמיוֹ?

גְרֶמיוֹ: אלפיים לשנה מאדמות!

          (הצידה): האדמות שלי שוות פחות. –

          היא תקבל אותו דבר פלוס יאכטה

          אשר עכשיו עוגנת במרסיי.

          אז מה, חנקתי אותך עם היאכטה?

טְרָאניוֹ:  גְרֶמיוֹ, הרי ידוע שלאבא

          יש שתי ספינות-סוחר, ויאכטות – ארבע,

          וצי סירות משוט. כל זה שלה,

          גם כל מה שתציע עוד – כפול.

גְרֶמיוֹ: הכל הצעתי, אין לי עוד, היא לא

          תקבל את מה שאין לי. אם נראה

          לך, אני שלה על מה שיש לי.

טְרָאניוֹ:  אז מכל העולם זכיתי בה.

          במו פיך הפסדת במכרז.

בפטיסטה: יש להודות, הצעתך טובה

          יותר. תביא לי רק ערבות מאבא,

          והיא שלך; כי, סלח לי, אם תמות

         לפני אביך, איפה הנדוניה?

טְרָאניוֹ:  הגזמת. הוא זקן, אני צעיר.

גְרֶמיוֹ: צעיר לא מתפגר? רק הזקנים?

בפטיסטה:  טוב, רבותי,

          זה הסיכום: יום אל"ף קתרינה,

          כפי שידוע, מתחתנת. יום

          ראשון אחרי זה ביאנקה תהיה

          כלה שלך, אם רק תביא ערבות;

          אם לא – אז של מר גְרֶמיוֹ.

          שלום רב לשניכם, ורוב תודות.

גְרֶמיוֹ: שלום, שכן טוב.

          (יוצא בפטיסטה)

                        לא פוחד ממך.

          שמע, ילד הרפתקן, אביך כסיל

         אם הוא יתן לך הכל, ולעת

         זקנה יאכל משולחנך. מובן?

          שועל זקן באיטליה לא נדבן.

          (יוצא)

טְרָאניוֹ:  קללה על פרוותך המקומטת!

          עד כה ניצחתי, בלי לחשוף קלפים.

          למען אדוני הראש עובד.

          לַמתחזה לוצ'נצ'יו אין ברירה

          אלא למצוא לו אב, ששמו וינצ'נצ'יו.

          זה נס: על פי רוב אבא עושה בן.

          הפעם זה הפוך, האל ימחל לי:

          הבן יברא לו אב. בהצלחה לי.

          (יוצא).


< אחורה הדפסת הטקסט אילוף המרשעת - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >