שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים פטרוקיו והמשרת שלו גְרוּמיוֹ.

 

פטרוקיו:  ורונה, לזמן מה אני נפרד,

          לפגוש את ידידַי בפאדובה,

          ובראשם את חברי הטוב

          הורטנסיו – ונדמה לי, זה ביתו.

          היי, גְרוּמיוֹ, תן מכה שם.

גְרוּמיוֹ:   לתת מכה? למי לתת מכה? מישהו פצח פֶּה נגד אדוני?

פטרוקיו: לכלוך, תקשיב, תן לי דפיקה טובה כאן.

גְרוּמיוֹ:   לתת לך דפיקה כאן? למה מי אני, אדון, לתת לך דפיקה כאן?

פטרוקיו:  לכלוך, תרביץ לי פה בשער.

          תביא לי בום או שתחטוף בראש.

גְרוּמיוֹ:   האדון שלי נהיה רעב לְריב.

          אני ארביץ לך? נוֹ, סורי, סקוזי. 

          בסוף אתה תחטיף לי בעכוזי. 

פטרוקיו: נו, זה יקרה היום?

          אם לא תדפוק, אני כבר אצלצל

          שתיילל בסול ותסלסל.

     (מטלטל אותו באוזניים)

גְרוּמיוֹ:  הצילו, רבותי, הצילו! האדון שלי פסיכי.

פטרוקיו:  עכשיו דְפוק כשאומרים לךָ, פשפש.

          (נכנס הורטנסיו)

הורטנסיו:   מה זה, מה קורה? חבר וותיק גְרוּמיוֹ, חבר טוב  פטרוקיו? מה שלום

כולם שם בוורונה?

פטרוקיו:   הורטנסיו, באת לאחות פה קרע?

ברוך הבא, בון-ג'ורנו, בונה-סרה.

הורטנסיו: בֶּנְוֶונוּטוֹ אַלה קאזָה, מוֹלְטוֹ אוֹנוֹראטוֹ סיניור מִיוֹ פטרוקיו.

               קום, גְרוּמיוֹ. ניישב את הסכסוך. 

גְרוּמיוֹ: לא, לא משנה מה הוא טוען בלטינית. אם פה אין לי עילה משפטית לעזוב את השרות שלו – תביט, אדוני: הוא ביקש ממני לתת לו מכה ולהרביץ לו דפיקה. נו, זה מתאים שמשרת יעשה ככה לאדון שלו, שהוא עוד, ממה שאני רואה, עם איזה מינוס בורג במוח?

           חבל שלא הבאתי לו ת'בום,

           אז מצבי היה פחות עגום.

פטרוקיו: דיקט מפגר. ביקשתי מהכלב

           דפוק לך, הורטנסיו טוב, בשער,

           ולא עזר לי כלום, הוא לא הסכים.

גְרוּמיוֹ:  לדפוק בשער? אלוהים אדירים, תגיד לי אם לא אמרת במלים האלה בפרוש: "תביא לי בום, תרביץ לי פה, תן לי דפיקה טובה כאן". עכשיו אתה בא לי עם "לדפוק בשער"?

פטרוקיו:  די, קוף, 'סתלק או שתוק, לטובתך.

הורטנסיו:  פטרוקיו, די, אני ערב לגְרוּמיוֹ.

         מה יש לך? זה המשרת שלך

         גְרוּמיוֹ, ותיק, נעים ונאמן.

        עכשיו, חבר, ספר לי איזו בריזה

        הזיזה אותך הנה מוורונה?

פטרוקיו: הרוח שמפזרת בחורים 

         בַּיקום, לרדוף מזל מחוץ לבית,

         כי שם לא מתפתחים. בשתי מלים, 

        הורטנסיו, אבי מת, ואני זינקתי

        אל המבוך של הדרכים למצוא

       כלה וכלכלה. כספים בכיס,

       רכוש בבית, מת לראות עולם.

הורטנסיו: אז לדבר אתך ישיר – תרצה

       לשאת אשה מרשעת גועלית?

       תודה רבה בטוח לא תגיד לי,

       אבל – חותם לך – היא עשירה,

      מאד היא עשירה. אבל בתור    

       חבר שלי - לא מאחל לך.

פטרוקיו: אחי, בין שנינו לא צריך הרבה

          מלים. אז אם אתה מכיר אחת

          די עשירה להיות גברת פטרוקיו -  

         כי בְּריקוד החיזורים שלי

         ממון נותן ת'טון – שהיא תהיה     

         מפלצת מכוערת מקומטת,

         מכשפה, קללה, קְסַנְטיפּה או

         כפול – זה לא מזיז לי, לא מוריד

         לי את מפלס החשק – גם אם היא

         שוצפת כמו הים האדריאטי.

         באתי להתחתן עם הון בפאדובה,    

         באושר, עושר, כמו ברון בפדובה. 

גְרוּמיוֹ: לא, תראה, אדוני, הוא אומר לך בפּנים מה הוא חושב. אין, אין! תן לו מספיק זהב אז תחתן אותו עם מריונטה על חוט או בובת סמרטוט, או קלפטלינה זקנה בלי שן אחד בפה אבל עם מחלות של חמישים סוסים ביחד. אין, אין, הוא יקח כל מה שיש – אם יש קֶש.

הורטנסיו: פטרוקיו, אם הגענו כבר עד כאן,

          אמשיך מה שהתחלתי כבדיחה.

          תרצה – אני אכיר לך אשה

          עם הון מספיק, יפה וצעירה,

          מבית טוב, עם השכלה. הפגם

          היחידי שלה – פגם לא קטן –

          שהיא חיה רעה בלתי נסבלת,

          וחצופה עם פה גדול בלי גבול.

          אני, גם אם אגיע עד פת לחם,

          לא אתחתן איתה בעד מכרה

          זהב.

פטרוקיו:         הורטנסיו, סטופ! זהב יש לו

          משקל כבד. אמור לי רק את שם

          אביה וגמרנו, אסתער

          עליה גם היא תפציץ כמו רעם

          שמרסק ת'עננים בסתיו.

הורטנסיו: אביה שמו בפטיסטה - מר מינולָה -

          אדם חביב מאד ותרבותי.

          ושמה הוא קתרינה - בת מינולה -

          הידועה בתור לְשון הרע.

פטרוקיו:  שמעתי על האבא, לא עליה,

          והוא הכיר טוב את אבי ז"ל. לא

          אשן עד שאראה אותה, הורטנסיו,

          אז סלח לי שאני נפרד כשרק

          נפגשנו – אלא אם תבוא אתי.

גְרוּמיוֹ:  בבקשה, אדוני, תן לו ללכת כל זמן שהקפריזה שלו בתוקף. נשבע לך, אם היא היתה מכירה אותו טוב כמוני, היא היתה תופשת שקילולים וניבולים לא עושים לו כלום. היא יכולה לקרוא לו אפילו אלף פעם בן-אלף – כלום, קטן עליו. כשהוא על הגל - הלשון שלו משתגללת כמו אקרובט. אני יגיד לך מה, אם היא תעיז לעמוד מולו רק טיפה, הוא יזרוק לה איזה צורת-ביטוי שתשחית לה ת'צורת-פרצוף, היא תגשש בחושך כמו חתול עיוור. אתה לא מכיר אותו, אדון.

הורטנסיו:  חכה, פטרוקיו, אני בא אתך,

          כי המטמון שלי בידי בפטיסטה.

          כן, הוא מחזיק את יהלום חיי -

          בתו הצעירה, ביאנקה זוהרת –

         הרחק ממני ומאחרים,

         המחזרים שלה, היריבים

         שלי, כי בעיניו לא ייתכן,

         על סמך כל הפגמים אשר מניתי,

         שקתרינה תחוזר אי פעם.

         אז כך ציווה בפטיסטה: אף אחד

         לא יקבל גישה לביאנקה עד

         שלקתרינה המכה יש בעל.

גְרוּמיוֹ:  "קתרינה המכה" -        

         שם טוב לבחורה, כותרת חזקה.

הורטנסיו: אז חברי פטרוקיו בטובו

         יציג אותי, לָבוּש חזוּת סולידית,

         למר בפטיסטה כְּמורה מומחה

         לְמוזיקה, כדי ללמד את ביאנקה.

        כך לפחות ארוויח הזדמנות

         לשפוך לה אהבה ולחזר

        ביחידות בלי לעורר חשד.

(נכנסים גְרֶמיוֹ, עם גליון, ולוצ'נצ'יו המחופש למורה [קאמביו])

גְרוּמיוֹ: זה לכלוך נקי!  'בקשה! בשביל לעבוד על הזקנים, הדור הצעיר משלב מוחות בדו-קומבינה. - בוס, בוס, תביט. מי זה הולך שם, אה?

הורטנסיו:  שש, גְרוּמיוֹ, זה-שם היריב שלי.

         פטרוקיו, זוז הצידה רגע.

גְרוּמיוֹ: בחור חתיך הורס, וגם רומנטי.

(פטרוקיו, הורטנסיו וגְרוּמיוֹ עומדים בצד)    

גְרֶמיוֹ:  יפה, השגתי את הקטלוג.

         שמע-נא, תדאג שיכרכו אותם

         יפה – הכל ספרים של אהבה,

         זה העניין – ואל תַּרצה לה שום

         שיעור אחר, אתה מבין אותי. 

         מעבר לַנדיבות של מר בפטיסטה,

         גם תקבל ממני בונוס. זאת

         הרשימה, תיקח. ותפזר

         בשמים על הספרים, כי הקוראת

         היא מתוקה מכל פֶּרְפוּמֶרִיָה.

          אז מה תקריא לה?

לוצ'נצ'יו:                       כל מה שאקריא –

         אמליץ עליך, אל תדאג,  בתור

         פטרון שלי, ובמסירות ממש

         כאילו שאתה שם גופא. כן,

         אולי אף בניסוח משופר -

          כי, במחילה, אתה לא מלומד.

גְרֶמיוֹ: אח, התרבות הזאת, איזה דבר זה!

גְרוּמיוֹ:  אח, היתוש הזה, איזה חמור זה!

פטרוקיו:   שתוק שם.

הורטנסיו: גְרוּמיוֹ, שוּש-שוּש. – יום טוב, מר-סיניור גְרֶמיוֹ.

גְרֶמיוֹ: וטוב לפגוש אותך, סיניור הורטנסיו.

          נחֵש לאן אני? למר בפטיסטה.

          הבטחתי לברר אודות מורה

          לביאנקה חמודה, ובמזל

          נתקלתי בַּצעיר פה, שמתאים

          טוב לַצרכים שלה בהשכלה

          והליכות, בקיא גם בשירה,

          ספרים – ספרים טובים, באחריות.

הורטנסיו:  נחמד, ואני פגשתי בן-אדם

          שהבטיח להכיר לי מוזיקאי

          סוג אל"ף שילמד את מלכתנו.

          כך גם אני לא אפגר בצעד

          בחובתי לביאנקה, אהובתי.

גְרֶמיוֹ:   אהובתי! ומעשי יוכיחו.

גְרוּמיוֹ:   לא מעשיו, אולי כיסיו.       

הורטנסיו: גְרֶמיוֹ, זה לא הזמן לְאופּרות.

           דבר יפה, כי יש לי חדשות

          שמשתלמות לשנינו. זה אדון

          שבמקרה פגשתי. אם נסגור

         אתו תנאים, הוא מתחייב לכבוש

          את קתרינה המכה – כן, גם

          לשאת אותה, אם הנדוניה בסדר.

גְרֶמיוֹ: קל לדבר.

         דנת איתו במינוסים שלה?

פטרוקיו:  ידוע: עצבנית, גסה, פֶּה זבל.

          אם זה הכל – אין כאן שום בעיה.

גְרֶמיוֹ: ככה אתה אומר, חבר? מניין?

פטרוקיו:  ורונה, בן אנטוניו הזקן.

          אבי מת, הרכוש חי ובועט,

          אני רוצה חיים טובים כעת.

גְרֶמיוֹ: שמע טוב, בתור כלה היא תקלה.

          אבל אם בא לך – תלך על זה.

          תקבל ממני כל תמיכה. אבל

          באמת תצא לכבוש את חתולת

          הבר הזאת?

פטרוקיו:                איך לא?

גְרוּמיוֹ:                              אם הוא יכבוש

          אותה?! אם לא, אני אכתוש אותה.

פטרוקיו: אחרת למה באתי? מה, נדמה

          לך שקצת זמזום יפחיד לי את

          האוזן? לא שמעתי מימי

          אריה שואג? ולא שמעתי ים

          נפוח רוח, משתולל כמו

          חזיר בר מרוּגז, נוטף זיעה?

          ולא שמעתי פיגוזי תותח,

          או פיצוצים של רעם משמיים?        

          ולא שמעתי בשדה-קרב תופים

          וחצוצרות, וצהלות סוסים?

          ואתה מספר לי על לשון אשה?

          חה, ערמונים שמתפצחים באש

         הם רועשים כפליים. פּיש, פּיש, לך

         תפחיד לי ילדים עם פשפשים.

גְרוּמיוֹ:  כי הוא לא מפחד מכלום!

גְרֶמיוֹ: הורטנסיו, שמע:

          האיש הגיע בשעה טובה,

          לטובתו ולטובתך שלך.

הורטנסיו: הבטחתי לו ששנינו נממן

          את הוצאות החיזורים שלו.

גְרֶמיוֹ: כן-כן, אם הוא יזכה בה – בשמחה.

גְרוּמיוֹ:  אני לא מתערב על ארוחה.

    (נכנסים טְרָאניוֹ, במחלצות של לוצ'נצ'יו,  וביונדלו)

טְרָאניוֹ:  רבותי, אלוהים שישמור אותכם. אם תסלחו על החוצפה, תאמרו לי במטותא, מה היא הדרך הכי דוּךְ-סיטרית לבית של סיניור בפטיסטה?

ביונדלו: זה שיש לו שתי בנות יפות – הוא אתה מתכוון?

טְרָאניוֹ: בדיוק, ביונדלו.

גְרֶמיוֹ:   אבל אתה רוצה אותה, סליחה – ?

טְרָאניוֹ: אותו, אותה, ומה זה עניינך?

פטרוקיו: לא את המקללת בטח! זה לא!

טְרָאניוֹ: קללות – לא בשבילי. נזוז, ביונדלו!

לוצ'נצ'יו (הצידה): התחלת יופי, טְרָאניוֹ.

הורטנסיו:                                       רק מילה:

           כבודו שם עין על הבתולה?

טְרָאניוֹ:  ואם כן, אדוני, מה, יש פרובלם?

גְרֶמיוֹ:   לא, אם בלי שום ויכוח תיעלם.

טְרָאניוֹ: תרשה לי, הרחוב פה לא חופשי

          לי כמו לך?

גְרֶמיוֹ:                הרחוב כן, רק לא היא.

טְרָאניוֹ: מאיזה טעם, סלח לי?

גְרֶמיוֹ:                             שמע ודע:

         כי היא בחירת לב גְרֶמיוֹ היחידה.

הורטנסיו: כי היא בחירת הורטנסיו, נקודה.

טְרָאניוֹ: ברוגע, רבותי. אם אתם בני

          תרבות, הקשיבו לי בסבלנות.

         בפטיסטה איש נכבד, מכר טוב של

         אבי, ולבת כמו בתו יש זכות

         למחזרים בשפע, ביניהם 

         אני. הלנה היפה היו

         לה אלף מחזרים, אז ביאנקה בטח

         תוכל לספוג אחד נוסף. וכך

         יהיה: לוצ'נצ'יו פה. הוא לא ירעד

        ויתמודד מול כל האיליאד.

גְרֶמיוֹ: הוא יחסל אותנו בְּדבֶּרֶת.

לוצ'נצ'יו: ידהר ויתעייף, כמו סוס צולע.

פטרוקיו: הורטנסיו, לשם מה כל המלים?

הורטנסיו (לטְרָאניוֹ): אדון, סליחה שאני שואל, בכלל

          ראית את הבת של מר בפטיסטה?

טְרָאניוֹ:  לא, אך אני מבין שיש לו שתיים:

          זו שמפורסמת בלשון חותכת

          וזו שידועה בחן צנוע.

פטרוקיו:  הֵיי, הֵיי, הראשונה היא לי, אותה

        עזוב.

גְרֶמיוֹ:        כן-כן, תשאיר את המשימה

        להרקולס הזה. על הרקולס

        ההוא זה היה גדול מדי.

פטרוקיו:                            תבין:

          לבת הצעירה שאתה מעוניין בה 

          האבא לא נותן גישה, ולא

          ימסור אותה בתור כלה לגבר

          לפני שיחתן את הבכורה.

          רק אז היא תהיה פנויה, לא קודם.

טְרָאניוֹ:  אז אם אתה הגבר שיציל

          אותנו, ואותי בפרט, ישבור

          ת'קרח ויגשים את המבצע –

          לזכות בבכורה ולשחרר

          את הצעירה – מי שישיג אותה  

          לא יהיה קמצן או כפוי טובה.

הורטנסיו:  יפה אמרת וחשבת. אז

          אם גם אתה בחוג המחזרים,

          עליך לתגמל, כמונו, את

          האיש הזה, שאנו בידיו.

טְרָאניוֹ:  לא אתחמק. וגם אוכיח: בואו

          נלך לשתות לכבוד אהובתנו.

          ננהג כמו יריבים בבית משפט:

          רבים רבים, אך כשאוכלים – שותים.

גְרוּמיוֹ, ביונדלו: בעד! אין הסתייגות! אחים, הולכים.

הורטנסיו: אני תומך באופן עקרוני.  

          פטרוקיו, בוא, אתה על חשבוני.

          יוצאים.