| < אחורה |  המון רעש על לא כלום -
מערכה 5, תמונה 4 |
|
נכנסים לאונאטו, בנדיק, מרגרט, אורסולה, אנטוניו, הנזיר פרנסיס, הרו ובאטריצ'ה.
נזיר: מה, לא אמרתי: היא חפה מחטא?
לאונאטו: גם הנסיך וקלאודיו, שחרפו
אותה בשל טעות, כמו ששמעת.
אך מרגרט, היה לה בדל אשמה
בזה, גם אם שלא במתכוון,
כפי שהחקירה הוכיחה.
אנטוניו: טוב,
אני שמח שהכל נפתר
יפה כל כך.
בנדיק: וגם אני, אחרת
היה עלי - הִבְטחתי - להזמין
את קלאודיו הצעיר שישלם
על זה.
לאונאטו: טוב, בת, וגבירותי, כולכן,
לֵכנה להסתגר לבד בחדר,
וכשאקרא, בואו במסכות.
קלאודיו והנסיך צריכים לבוא כבר.
אתה, אחי, את תפקידך יודע:
להיות לבת-אחיך אב, לִמְסור
אותה לקלאודיו הצעיר.
(יוצאות הגברות)
אנטוניו: ואעשה זאת בהדרת כבוד.
בנדיק: נזיר, עלי להטרידך קצת, צר לי.
נזיר: במה, סניור?
בנדיק: לכבול אותי או לחסל אותי,
או או. סניור לאונאטו - האמת
היא, סניור טוב, האחיינית שלך -
היא מביטה בי בעין טובה.
לאונאטו: העין שבִּתי נתנה לה? זה
נכון.
בנדיק: וגם אני משיב לה בעין
של אהבה.
לאונאטו: זאת עין שקיבלת
ממני, ומן הנסיך וקלאודיו.
אך מהו רצונך?
בנדיק: אתה עונה
לי בחידות, אדון. אך רצוני הוא
שרצונך הטוב יחבור לְזה
שלנו לשלב היום ידינו
בנישואים. בזה, כבוד הנזיר,
דרושה לי עזרתך.
לאונאטו: לבי בעד
הכוונה.
נזיר: ועזרתי תוגש.
הנה באים קלאודיו והנסיך.
(נכנסים דון פדרו וקלאודיו, עם מלווים)
דון פדרו: יום טוב לאספה החגיגית.
לאונאטו: יום טוב, נסיך. קלאודיו, יום טוב. לכם
חכינו פה. אתה נחוש עדיין
להתחתן היום עם בת אחי?
קלאודיו: ולא אסוג, גם אם היא מוסלמית.
לאונאטו: אח, קרא לה. הנזיר מוכן פה.
(אנטוניו יוצא)
דון פדרו: יום טוב לבנדיק. איך, מה קרה
שיש לך פרצוף של פברואר,
כולו כפור, סערה ועננים?
קלאודיו: נדמה לי, הוא חושב על שור הבר.
שה-שה, אל פחד, גבר: נְצפּה
לך את הקרניים בזהב,
וכל אירופה עוד תחגוג אתך
כמו הנסיכה אירופה בסיפור
כשיופיטר האל דמות שור לבש
ואת היפהפיה הזאת כבש.
בנדיק: היה זה שור ממש כזה בוער
שעל פרת אביך הסתער.
וכך נולד לו עגל זה, רִשְמוּ;
אם לא - ממי ירש כזה מין "מו"?
(נכנסים אנטוניו, הרו, באטריצ'ה, מרגרט ואורסולה [הנשים במסכות])
קלאודיו: על זה עוד נתחשבן. עכשיו בא חוב
אחר. מי הגבירה אשר עלי
לקחת?
אנטוניו: זו. קבל אותה ממני.
קלאודיו: טוב, היא שלי. (להרו): יקירתי, הראי
לי את פנייך.
לאונאטו: לא - עד שתיקח
ידה מול הנזיר ותישבע
להתחתן איתה.
קלאודיו: תני לי ידך
מול איש האלוהים פה. בעלך
אני - אם בעינייך אני טוב.
הרו (מסירה את המסכה): וכשחייתי, אשתך הייתי;
וכשאהבת, בעלי היית.
קלאודיו: הרו שניה!
הרו: כן, מה נכון מזה.
הרו אחת מתה כשחוּללה;
אבל אני, כשם שאני חיה,
בתולה.
קלאודיו: הרו ההיא! הרו שמתה!
לאונאטו: היא מתה כל עוד חיה הדיבה.
נזיר: אני אפיג את כל התימהון
כשאחרי טקסי הנישואים
אסביר לך הכל בדבר מותה
של הרו היפה. עד אז קבל
נא את הפלא כעניין מובן.
עכשיו מהר לכנסיה.
בנדיק: חכה
דקה, נזיר טוב. מי פה באטריצ'ה?
באטריצ'ה (מסירה את המסכה): השם הזה הוא שמי. מה רצונך?
בנדיק: את לא אוהבת אותי?
באטריצ'ה: לא, לא יותר
מדי.
בנדיק: אז קלאודיו, הנסיך, דודך
כולם טעו - הם נשבעו שכן.
באטריצ'ה: אתה אוהב אותי?
בנדיק: לא, לא יותר
מדי.
באטריצ'ה: אז הרו, מרגרט, אורסולה
טעו מאד - הן נשבעו שכן.
בנדיק: אמרו שאת גוועת בגללי.
באטריצ'ה: אמרו, אתה חצי-מת בגללי.
בנדיק: שטויות, בכלל לא. אז את לא אוהבת?
באטריצ'ה: לא-לא, רק משיבה בידידות.
לאונאטו: די, את אוהבת, אחיינית, ברור.
קלאודיו: והוא אוהב אותה, אני חותם,
כי הנה דף נייר בכתב ידו,
שיר מקורי צולע, פרי מוחו,
מוקדש לבאטריצ'ה.
הרו: הנה עוד
אחד, בכתב ידה, נגנב מתוך
כיסה - מלים של דבש על בנדיק.
בנדיק: נס פלא! הידיים שלנו נגד הלבבות! בואי, אני אקח אותך, אבל, בַּיקר לי, אני לוקח אותך מרחמים.
באטריצ'ה: אני לא אסרב לך, אבל נשבעת בשמש, אני מתרככת רק בגלל הלחץ, וחלקית כדי להציל את חייך, כי אמרו לי שיש לך שחפת.
לאונאטו: שקט! (לבאטריצ'ה): אני אסתום לך את הפה. (מושיט אותה לבנדיק לנשיקה)
דון פדרו: מה שלומך, בנדיק, הגבר הנשוי?
בנדיק: אני אגיד לך מה, נסיך; מושב שלם של לצים לא יזיז אותי בחצים מדעתי. אתה חושב שאכפת לי מסאטירה או חמשיר? לא, מי שפוחד מעקיצות, שלא יתבלט בחוצות. בקיצור, היות ואני מתכוון - כן! - להתחתן, לא אזרוק חצי מחשבה על מה שהעולם יגיד נגד. ולכן - שלא תשתחז עלי על מה שאמרתי נגד נישואים. כי הבן-אדם הוא יצור מסוחרר, זאת המסקנה שלי. מה שנוגע לך, קלאודיו, בהחלט חשבתי להכות אותך, אבל כיוון שאתה עומד להיות קרוב שלי, תחיה בריא בלי פצע ותאהב את בת-דודי.
קלאודיו: אני מאד קוויתי שתסרב לבאטריצ'ה, כדי להבריח אותך במכות מחיי בודד לחיי בוגד - מה שבלי ספק תהיה, אם בת-דודי לא תפקח עליך בשבע עיניים.
בנדיק: עזוב, עזוב, אנחנו ידידים. בואו נרקוד לפני שנתחתן, שינעם לנו בלב ולנשותינו בעקב.
לאונאטו: ריקודים - אחר כך.
בנדיק: עכשיו, בלי ויכוחים! מוזיקה, לנגן! נסיך, אתה עצוב - תיקח לך אשה, תיקח לך אשה! אין מקל מכובד מזה שמצופה בקרן.
(נכנס שליח)
שליח: אדון, אחיך שברח נתפס,
משמר חמוש מביא אותו העירה.
בנדיק: שכח ממנו עד מחר. אני אמציא לך עונשים מתוקים במיוחד בשבילו. נשפנים, לנשוף נשף!
ריקוד. יוצאים.
| < אחורה | המון רעש על לא כלום -
מערכה 5, תמונה 4 |
|