שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים דוּבְדֶוִויל השוטר ושותפו וִוִינֵגֵרָט, עם אנשי המשמר.

דוּבְדֶוִויל:  אתם אנשי אמת וטוֹב?

וִינֵגֵרָט:  כן, אחרת, שכך יהיה לי רע, הלוואי שיסבלו גאולת גיהינום בגוף ונפש.

דוּבְדֶוִויל:  לא, זה עונש קל מדי בשבילם, אם יש בהם טיפה של הפריית אמונים - ועוד אחרי שנבחרו לְמַשְמֵר במִשְמר הנסיך.

וִינֵגֵרָט:  קדימה, תן להם תדרוּך בַּתדריך, שכן-דוּבְדֶוִויל.

דוּבְדֶוִויל: אל"ף-כל, לתפקיד שוטר ראשי - מי לדעתכם האיש הכי חרא-אי פה?

איש משמר 1: פטר פַּיי, אדוני, או ג'ורג' דֶלק, כי הם יודעים לכתוב-וקרוא.

דוּבְדֶוִויל: בוא הנה, שכן-דלק. (דלק צועד קדימה) אלוהים בירך אותך בשם טוב. להיות איש נאה זו מתנה של המזל, אבל לכתוב-וקרוא - זה מהטבע.

דלק:  ואת שניהם, אדון רב-שוטר -

דוּבְדֶוִויל: יש לך. ידעתי שזה תהיה התשובה שלך. יפה, אז על הצורה שלך, אדוני, תן פשוט לאדוניי תודה, ושָווֹץ אל תשוויצה. ועל הכְּתוֹב-וקרוא שלך, תדאג להראות אותו כשאין צורך להתיפייף. אתה נחשב כאן האיש הכי אנטי-ליגֵנט, שמתאים לשוטר-משמר ראשי, על כן תשא אתה את הפנס. (מושיט לדלק את הפנס) זאת החרא-יות שלך: אתה תזניח את יד-החוק על כל איש משוטט מְפוּקפָק שנע-ונוֹד. תפקידך לפקוד על כל איש לעמוד, בשם הנסיך.

דלק:   מה אם הוא לא יעמוד?

דוּבְדֶוִויל:  או! אז אל תתייחס אליו, ותן לו ללכת, ואז תזרנק מיידית את שאר המשמר בצוותא, ותודֶה לאלוהים שנפטרת מנבֵלה.

וִינֵגֵרָט:  אם הוא לא יעמוד כשהוא מפוּקד, הוא לא שום נתין של הנסיך.

דוּבְדֶוִויל: אמת ויציץ, וחובתם לטרטר אך ורק את נתיני הנסיך. כמו כן לא תעשו שום רעש ברחובות, כי משמר מלא בירבור ודיבור זה פשוט בלתי-לא-נסבל שאין לסבול את זה.

איש משמר: אנחנו מעדיפים לישון מלדבר. אנחנו יודעים מה הנוהג במשמר. 

דוּבְדֶוִויל:  יפה, אתה מדבר כמו איש-משמר עתיק ושקט. אני לא רואה איך שינה יכולה להביא נזק. רק שימו לב שלא יגנבו לכם את נבוטיכם. טוב, אתם צריכים לבקר בכל בתי-הבירה, ולפקוד על אלה ששיכורים שייקחו את עצמם למיטה.

איש משמר: מה אם הם לא?

דוּבְדֶוִויל: או! אז תעזבו אותם בשקט עד שיתפכחו. אם אז הם לא יתנו לכם תשובה יותר סבירה, אתם יכולים לומר שהם לא בני-אדם.

איש-משמר: טוב, אדוני.

דוּבְדֶוִויל: אם אתם נתקלים בגנב, אתה רשאים לחשוד בו, מתוקף תפקידכם, שהוא לא איש ישר. ועם סוג כזה של חומר אנושי, כמה שפחות תתעסקו או תתחככו - יותר בריא למצפון שלכם.

איש משמר: אם אנחנו יודעים שהוא גנב, אנחנו לא צריכים לשים עליו יד?

דוּבְדֶוִויל: נכון, מתוקף תפקידכם אתם צריכים; אבל לדעתי מי שנוגע בזפת מתלכלך. דרך השלום המומלצת, אם אתם תופסים גנב, היא שהוא יחשוף בדיוק מה הוא, ויתגנב מחברתכם בגניבה.

וִינֵגֵרָט: תמיד קראו לך בן-אדם רחום, קולגה.

דוּבְדֶוִויל: אני באמת לא אתלה כלב אם זה תלוי בי, על פחות כמה וכמה אדם שיש לו בִּפְנים טיפת יושר.

וִינֵגֵרָט: אם אתם שומעים ילד בוכה בלילה עליכם לקרוא לאומנת ולפקוד עליה לדומם אותו.

איש משמר:  מה אם האומנת יושנת ולא שומעת אותנו?

דוּבְדֶוִויל: או! אז תתפזרו בשקט, ותנו לילד להעיר אותה עם הבכי שלו. כי הכבשה שלא שומעת את הגדי שלה פועה, לא תענה לעגל שגועה. 

וִינֵגֵרָט:  נכון מאד.

דוּבְדֶוִויל: לסיכום התדרוך: אתה, שוטר-ראשי, צריך לייצג את הנסיך בכבודו ובעצמו. אם אתה פוגש את הנסיך בלילה אתה רשאי לעצור אותו לחקירה.

וִינֵגֵרָט:  לא, באמא של אדוניי, זה לדעתי הוא לא יכול.

דוּבְדֶוִויל: אני שם חמש לירות על אחד מול כל מי שמכיר את התָקָלוג. הוא רשאי לעצור אותו - כמובן לא בלי שהנסיך יסכים, כי למשמר אסור, זה ברור, לפגוע באף בן-אדם, וזה מאד פוגע לעצור בן-אדם נגד רצונו.

וִינֵגֵרָט:  באמא של אדוניי, גם לדעתי.

דוּבְדֶוִויל: הה, אה-הה! ובכן, רבותי, לילה טוב. אם יהיה איזה עניין משקל-כְּבַד, תזעיקו אותי. פה אל פה, יד ביד, יד לפֶּה ולילה טוב. (לוִינֵגֵרָט) בוא, שכן. (דוּבְדֶוִויל ווִינֵגֵרָט מתחילים לצאת)

דלק:   טוב, רבותי, תודרכנו בתדרוך. בואו נלך נשב פה על הספסל של הכנסיה עד שתיים, ואז כולם למיטה.

דוּבְדֶוִויל (חוזר): עוד מילה אחת, שכנים טובים. אני מבקש מכם לְתצפּת על הדלת של סניור לאונאטו, כי עם החתונה מחר יהיה שם הלילה בלגן שלם. שלום. זַקֵף עין, דַגֵל צ'ק, ונא להתפַּטְרל.      

     (יוצאים דוּבְדֶוִויל ווִינֵגֵרָט. נכנסים בוראקיו וקונראד)

בוראקיו:  היי, קונראד!

דלק (הצידה): שקט, לא לזוע.

בוראקיו: קונראד, אמרתי!

קונראד:  פה, בן-אדם, אני על המרפק שלך.

בוראקיו: חה, באמת גירד לי במרפק; חשבתי פשפש! 

קונראד:  אני חייב לך תשובה על זה. ועכשיו, קדימה עם הסיפור שלך.

בוראקיו: אז תעמוד פה בסתר, מתחת לסככה הזאת, כי מטפטף, ואני, כמו אחד שנכנס בו יין, אוציא לך את הסוד.

דלק (הצידה): איזה זימוּם בגידה, רבותי. לא לזוע.

בוראקיו: אז דע לך שאני הרווחתי מדון ג'ון אלפיה.

קונראד:  מה, יש לכלוך שהוא כזה יקר?

בוראקיו: אתה צריך לשאול אם יש לכלוך שהוא כזה עשיר. כי כשלכלוכים עשירים צריכים לכלוכים עניים, העניים יכולים לקבוע כל מחיר שהם רוצים.

קונראד: זה מפליא אותי.

בוראקיו:  זה סימן שאתה טירון בשטח. אתה יודע שסגנון מכנס, או כובע, או גלימה, זה כלום, לא בן-אדם.  

קונראד:  נכון, זה בגד.

בוראקיו: אני מתכוון: זה סגנון.

קונראד:  כן, הסגנון זה סגנון.

בוראקיו:  אוף, יכולתי גם להגיד שהאידיוט הוא אידיוט. אבל אתה לא רואה שהסגנון הזה הוא אנטי-מוראלי, פושע משחית?

איש משמר (הצידה): אני מכיר את אנטי-מוראלי זה. גנב פושע זבל כבר שבע שנים, והוא מסתובב לו כמו ג'נטלמן. אני זוכר את השם שלו.

בוראקיו:  לא שמעת מישהו?

קונראד:  לא, זה השבשבת על הגג.

בוראקיו: אתה לא רואה, אני אומר, איזה גנב משחית הוא הסגנון הזה, איך הוא מסחרר כל דם חם מגיל ארבע-עשרה עד שלושים-וחמש? לפעמים מלביש אותם בסגנון צבא פרעה בציורים המצהיבים, לפעמים כמו כהני הבעל בזגוגיות הכנסייה, לפעמים כמו הרקולס הקרֵח בָּבד שאכול מתולעים, עם מגן-ביצים  תפוח לפחות כמו הנבוט שלו.

קונראד: כל זה אני רואה, ואני רואה שהסגנון מתלבש על בני-אדם ומתפשט בין בני אדם יותר ממה שבן-אדם צריך להתלבש או להתפשט. אבל אתה לא  מסוחרר בעצמך מסגנון, שהחלפת את חליפת הסיפור שלך בהחלפת מלים על סגנון?

בוראקיו: בכלל לא. אבל דע לך שאני הלילה חיזרתי אחרי מרגרט, הגברת בת-הלוויה של הרו, בתור הרו. היא מתכופפת לי החוצה מחלון חדר-השינה של גברתה, מאחלת לי אלף פעם לילה טוב - אני מספר את זה גרוע. אני צריך קודם לספר לך איך הנסיך, קלאודיו והאדון שלי, שמוקמו והוצבו ונוהלו בידי האדון שלי דון ג'ון, ראו מרחוק בגן את המפגש המלבב הזה.

קונראד:  והם חשבו שמרגרט היא הרו?

בוראקיו: שניים מהם חשבו, הנסיך וקלאודיו, אבל האדון השטן שלי ידע שהיא מרגרט. וחלקית בגלל השבועות שלו, שלכדו אותם מלכתחילה, חלקית בגלל הלילה החשוך שהוליך אותם שולל, אבל בעיקר בגלל הלכלוך שלי, שאישר סופית כל השמצה של דון ג'ון - הופ, קלאודיו הסתלק משם בחמת זעם, נשבע שיפגוש אותה בבוקר כמו שנקבע בכנסיה, ושם, קְבל עם ועדה, יבייש אותה עם מה שראה בלילה, וישלח אותה בחזרה הביתה בלי בעל.      

איש משמר: אנחנו פוקדים עליכם בשם הנסיך, עצור!

דלק:  תזעיקו את כבוד הרב-שוטר! ביצענו פה חשפנות של המעשה ביגוד הכי מסוכן בתולדות המדינה!

איש משמר: והשותף שלהם הוא אחד אנטי-מוראלי. אני מכיר אותו, יש לו בצוואר כתובת קעקע של נחש בריח. 

קונראד: רבותי, רבותי -

דלק:   יכריחו אתכם להסגיר את אנטי-מוראלי, תאמינו לי.  

קונראד: רבותי -

דלק: שתוק, אף מילה! אני מציית עליכם לבוא איתנו.

בוראקיו (לקונראד): יעשו מאיתנו מציאה שהם לקחו בהקפה.

קונראד: מציאה משוק מאד שחור, אם תשאל אותי. - בואו, אנחנו נציית לכם. 

(יוצאים)