שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המון רעש על לא כלום - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >

נכנסים בנדיק ומרגרט.

 

בנדיק:   בבקשה, גברת מרגרט מתוקה, אני אנפיק לך תמורה נאה אם תעזרי לי להיפגש עם באטריצ'ה.

מרגרט: תכתוב שיר תהילה על היופי שלי?

בנדיק:   בסגנון נעלה, שאיש לא יוכל לעלות עליו. כי האמת הנעימה היא שמגיע לך.

מרגרט: שאיש לא יעלה עלי? מה, אני אשאר לנצח בתחתית ולא ירימו?

בנדיק:  העוקץ שלך חד כמו כלב-ציד, הוא ננעץ.

מרגרט: ושלך שטוח כמו חרב קרטון, דוהר ולא דוקר.

בנדיק:  עוקץ גברי מאד, מרגרט, הוא לא יפגע באשה. וא-פרופו, בבקשה קראי לבאטריצ'ה. ניצחת, ואני נוצר את הנשק בנרתיק שלי.

מרגרט: שלוף אותו משם; נרתיק יש לנו משלנו. 

בנדיק:  רק שימי לב, מרגרט, בחורות צריכות להיזהר מחנית דרוכה וחנות פתוחה.        

מרגרט: טוב, אני אקרא לבאטריצ'ה, שלדעתי שמעה על ההמצאה הזאת, רגליים.

               (יוצאת)

בנדיק:  שתתחיל לתרגל אותן. 

         (שר): אלוהֵי האוהב

             שלמעלה יושב

             ומכיר אותי היטב,

             כמה אני עלוב -

             אני מתכוון בזימרה; אבל באהבה - רומאו הרומנטי, שמשון שפלש לפְּלישְתִינות וכל ספריית מלחכי השמלות מדורי דורות, ששמותיהם מרצפים במליצות את שביל הפיוט - איפה, כולם ביחד וכל אחד לחוד לא היו מסוּבבים מרוב אהבה כמוני, אומלל. רק מה, אני לא יכול להראות את זה בחרוזים. נסיתי. אני לא מוצא חרוז ל"חֶמד" חוץ מ"ילד" -  חרוז של תינוק; ל"עיניים" , "קרניים" - חרוז כואב; ל"חכם", "מטומטם" – חרוז מגמגם. כל סיומת מבשרת אסון. לא, אני לא נולדתי במזל שיר ולא יודע לחזר בסולם חגיגות.

               (נכנסת באטריצ'ה)

           באטריצ'ה מתוקה, באת כשרק קראתי?

באטריצ'ה: סי, סניור, ואלך כשרק תבקש.

בנדיק:   הו, הישארי רק עד אז.

באטריצ'ה: נשארתי עד "אז". אז עכשיו שלום. אבל, לפני שאני הולכת, תן לי ללכת עם מה שבשבילו באתי, שהוא המידע מה נפל בינך ובין קלאודיו.

בנדיק:  רק מלים עכורות, ועל כן אנשק אותך.

באטריצ'ה: מלים עכורות הן הבל ורעות-רוח, שזה רוח רעה מהבל-פה, שזה פה מסריח, אי לכך אסתלק בלתי מנושקת.

בנדיק:   כְּשְלך נופלת לַפה מילה את עושה לה כזאת ברית-מילה - שמרוב בהלה היא נמלטת בעילום-שם לבית-מילון. אבל אני חייב להגיד לך פשוט: קלאודיו ספג ממני הזמנה, ואו שאשמע ממנו בקרוב או שאפרסם אותו בתור פחדן. ובבקשה עכשיו ספרי לי על איזו מן המגרעות שלי התאהבת בי לראשונה?

באטריצ'ה: על כולן ביחד, כי הן הקימו קואליציה [/ממשלה] יציבה כל כך של רע שהן לא מרשות לאף נציג של טוֹב להשתחל. אבל בזכות איזו מן המעלות שלי התייסרת לראשונה באהבה?

בנדיק:  "התייסרת!" - הגדרה קולעת. אני באמת מיוסר, כי אני אוהב אותך כנגד רצוני.

באטריצ'ה: לרוגז לבך, אני חושבת. אויה, לב מסכן! אם אתה מרגיז אותו למעני, אני ארגיז אותו למענך, כי אף פעם לא אוהַב מה ששנוא על חברִי.

בנדיק:  את ואני לא יכולים לחזר בנועם, אנחנו חכמים מדי.

באטריצ'ה: לא נראה כך לפי הוידוי הזה: החכמים יודעים ש"יהללך זר ולא פיך". 

בנדיק:  עקרון ישן, ישן, באטריצ'ה, עבר זמנו, היה תקף כשזָר לְזָר עזר. בימינו אם אדם לא יקים לעצמו אנדרטה לפני מותו, זכרו יימחק עד צלצול הפעמון ובכי האלמנה. 

באטריצ'ה: וכמה זמן זה, לדעתך?

בנדיק:  שאלה טובה. ככה: שעה של רעש ורבע של דמע. אי לכך רצוי מאד לאיש חכם - אם אדון מצפון, התולעת, לא יעצור אותו - להיות חצוצרת המעלות של עצמו, כמו שאני עושה. עד כאן דברי השבח שלי לעצמי, ואם יורשה לי להעיד בעצמי, עצמי מאד ראוי לשבח. ועכשיו ספרי לי, מה שלום בת-דודך?

באטריצ'ה: רע מאד.

בנדיק:  ושלומך את?

באטריצ'ה: רע מאד גם.

בנדיק:  עבדי את אלוהים, תאהבי אותי והכל יתוקן. וכאן אני גם עוזב אותך, כי הנה מגיעה מישהי בבהילות.

               (נכנסת אורסולה)

אורסולה:  גברתי, את חייבת לבוא אל דודך. שם הכל כמרקחה. הוכח שגברת הרו הואשמה לשווא, הנסיך וקלאודיו רומו קשות, ומי שמשך בכל החוטים הוא דון ג'ון, שברח ונעלם. תבואי מייד?

באטריצ'ה: תבוא לשמוע את החדשות האלה, סניור?

בנדיק:  אחיה בליבך, אמות בחיקך ואקבר בעינייך - ולמעלה מזה, אלך אתך אל דודך.

          יוצאים. 


< אחורה הדפסת הטקסט המון רעש על לא כלום - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >