< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים דון פדרו, קלאודיו, בנדיק ולאונאטו.
דון פדרו: אני נשאר רק עד שהנישואים שלך ייצאו מהכוח אל הפועל, ואז אני זז לכיוון אראגון.
קלאודיו: אני אלווה אותך לשם, אדוני, אם תרשה לי.
דון פדרו: לא, זה יהיה כתם גדול על זוהַר נישואיך כמו להראות לילד את המעיל החדש שלו ולאסור עליו ללבוש אותו. אני אבקש בחוצפתי רק את חברתו של בנדיק, כי מקודקוד ראש עד כף-רגל כולו רק עליצות. הוא חתך לקופידון פעמיים-שלוש את מיתר הקשת, והשד הקטן לא מעז לירות בו. הלב שלו פועם כמו פעמון, והלשון שלו היא הענבל: כי מה שהלב חושב, הלשון מדברת.
בנדיק: חברים אבירים, אני לא כמו תמיד.
לאונאטו: גם אני אומר. נדמה לי שאתה עצוב יותר.
קלאודיו: אני מקווה שהוא מאוהב.
דון פדרו: לֵךְ, ליצן! אין בו טיפה אחת של דם שיכולה להיות מורעלת באהבה. אם הוא עצוב, חסר לו כסף.
בנדיק: כואבת לי שן.
דון פדרו: תעקור אותה.
בנדיק: אכלתי אותה! [/ אני חטפתי חזק!]
קלאודיו: תשתיל, ושלא יעלה לך השֶתל לראש. [/ זה כלום לעומת מה שתחטוף כשתשלם.]
דון פדרו: מה? לגנוח על כאב שן?
לאונאטו: להיחתך בגלל חותכת, לטחון בשל טוחנת?
בנדיק: טוב, כל אחד יכול לעמוד בְּסבל חוץ מזה שסובל.
קלאודיו: אני בכל זאת אומר, הוא מאוהב.
דון פדרו: לא רואים עליו שום סימן של שגעון, חוץ מהשגעון שלו לאופנות תוצרת חוץ: להיות הולנדי היום, צרפתי מחר - או לשלב שתי ארצות בבת-אחת, גרמני מהמותן ומטה - הכל מתרחב - וספרדי מהירך ומעלה - הכל מתנפנף. חוץ מהשגעון לדיבוק הזה, שרואים שיש לו, הוא לא נדבק בשגעון ההוא, שאמרת ואין לו.
קלאודיו: אם הוא לא מאוהב באיזו אשה אסור להאמין בסימנים הישנים. הוא מצחצח את הכובע שלו בבוקר. מה זה מבשר?
דון פדרו: מישהו ראה אותו אצל הספּר?
קלאודיו: לא, אבל הספּר היה אצלו, ומה שבעבר עיטר לו את הסנטר ממלא עכשיו כדורי טניס.
לאונאטו: באמת הוא נראה צעיר יותר בלי זקן.
דון פדרו: לא רק זה, הוא שופך על עצמו בקבוקים של בושם. לזה אין ריח חשוד?
קלאודיו: זה אות בדוק שהחמוד מאוהב.
דון פדרו: הסימן הכי בולט הוא הדכדוך שלו.
קלאודיו: וממתי הוא מירק בלי סוף את הפרצוף?
דון פדרו: נכון, או מרח על עצמו איפור? שמעתי מה כבר אומרים עליו בעניין הזה.
קלאודיו: לא, אבל מה עם ההומור המפורסם שלו, שכעת הצטמק לתוך מיתר גיטרה ורוטט מכל פריטה.
דון פדרו: כל זה בהחלט מצטבר לתיק מאד כבד נגדו. מסקנה, מסקנה: המסכן מאוהב.
קלאודיו: לא, אבל אני יודע מי אוהבת אותו.
דון פדרו: את זה גם אני רוצה לדעת. בטוח מישהי שלא מכירה אותו.
קלאודיו: דווקא כן, על כל מגרעותיו, וחרף כל זה גומרת את עצמה בגללו.
דון פדרו: היא תיקבר על הגב תחתיו.
בנדיק: אבל כל זה לא תרופה לכאב שיניים. (ללאונאטו) סניור זקן, בוא טייל אתי. שיננתי שמונה או תשע מלים חכמות להגיד לך, שאסור לַסּוּסֵי-עץ האלה לשמוע.
(יוצאים לאונאטו ובנדיק)
דון פדרו: מתערב על חיי - להסתודד אתו על באטריצ'ה!
קלאודיו: במאה אחוז. הרו ומרגרט שיחקו בינתיים את התפקידים שלהן בחזית באטריצ'ה, ושני הדובים לא ינשכו אחד את השני כשהם ייפגשו.
(נכנס דון ג'ון)
דון ג'ון: אדוני ואחי, אלוהים יברך אותך!
דון פדרו: ערב טוב, אח.
דון ג'ון: אם יש לך פנאי, ברצוני לדבר אתך.
דון פדרו: בפרטיות?
דון ג'ון: אם תואיל. אבל הרוזן קלאודיו רשאי לשמוע, כי מה שאגיד נוגע לו.
דון פדרו: מה העניין?
דון ג'ון (לקלאודיו): כבודך מתכוון להתחתן מחר?
דון פדרו: אתה יודע שכן.
דון ג'ון: זה אני לא יודע, כשהוא יידע מה שאני יודע.
קלאודיו: אם יש איזו מכשלה, בבקשה ממך גלה.
דון ג'ון: אתה עלול לחשוב שאני לא אוהב אותך. זה יוכח בהמשך, ותעריך אותי יפה על מה שאציג עכשיו. באשר לאחי - אני בטוח שהוא מוקיר אותך מעומק הלב, וסייע לך להשיג את נישואיך הממשמשים; חד-משמעית מאמץ מבוזבז וברכה לבטלה.
דון פדרו: למה, מה העניין?
דון ג'ון: באתי הנה לספר לך. ואם לקצר בַּפּרטים - כי כבר דובר בה יותר מן הראוי - הגברת בוגדנית.
קלאודיו: מי, הרו?
דון ג'ון: היא היא: הרו של לאונאטו, הרו שלך, הרו של כל מי ומי.
קלאודיו: בוגדנית?
דון ג'ון: זאת מילה טובה מדי לצייר את השחיתות שלה. יכולתי להגיד שהיא יותר גרועה. חשוב אתה על תואר גרוע יותר, ואני אראה לך שהוא קולע. אל תתעה בערפל - חכה להוכחה. רק בוא אתי הלילה, תראה איך חודרים לחלון של חדר-השינה שלה, ממש בלילה שלפני יום כלולותיה. אם תאהב אותה אז, תתחתן אתה מחר. אבל יהלום יותר את כבודך לשנות את דעתך.
קלאודיו: זה ייתכן?
דון פדרו: לא יעלה על הדעת.
דון ג'ון: אם לא תעז להאמין למה שתראה, אל תודה שאתה יודע. אם תלך אתי אראה לך מספיק, וכשתראה עוד ותשמע עוד, פעל בהתאם.
קלאודיו: אם אראה הלילה סיבה לא להתחתן אתה, מחר קבל עם ועדה, במקום שבו אני אמור להתחתן, שם אמיט עליה קלון.
דון פדרו: וכשם שחיזרתי למענך כדי להשיג אותה, אצטרף אליך כדי לבייש אותה.
דון ג'ון: אני לא אטיל בה דופי יותר עד שתהיו עדַי. שמרו על קור רוח עד חצות, ותנו לעסק להראות את עצמו.
דון פדרו: הו יום שמתהפך לחושך!
קלאודיו: הו שֶבר שנוחת בלי פּשר!
דון ג'ון: הו דֶבר שנקדים תרופה לו! ככה תגידו כשתראו את ההמשך.
(יוצאים)
< אחורה | ![]() |
קדימה > |