שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

 

נכנסים לאונאטו מושל מסינה, הרו בתו ובאטריצ'ה אחייניתו, עם שליח.

לאונאטו: אני מבין מהמכתב הזה שדון פּדרו איש-אַרָגוֹן מגיע הלילה למסינה.

שליח:  הוא מאד קרוב כבר. הוא היה פחות מארבעה-עשר קילומטר מכאן כשעזבתי אותו.

לאונאטו:  כמה אצילים איבדתם בפעולה הזאת?

שליח: מעט מאד בכלל, ושום איש בעל שם.

לאונאטו:  זה ניצחון כפול, כשהזוכה חוזר הביתה עם ארנק מלא. אני רואה פה שדון פדרו העניק כבוד רב לאיש פירנצה צעיר בשם קלאודיו.

שליח: שהוא זכה בו בצדק, ודון פדרו גמל לו בהתאם. הוא פעל למעלה ממה שניתן לקוות בגילו, ועשה בלבוש כֶּבֶש מעללים של אריה; הוא באמת כל כך היטיב להיטיב מעל למצופה שאל תצפה ממני להגיד לך איך.

לאונאטו:  יש לו דוד כאן במֶסִינָה שמאד ישמח מזה.

שליח: כבר העברתי לו מכתבים, וראו עליו שמחה גדולה מאד - כל כך גדולה שלמען הצניעות היתה חייבת לשפוך על עצמה קצת מלח.

לאונאטו:  הוא בכה?

שליח:  בלי סוף.

לאונאטו:  שֶפע טבעי של טֶבע טוב. אין פנים אמיתיות מאלה שנשטפות כך. כמה טוב יותר לבכות משמחה מאשר לשמוח מבכי!

באטריצ'ה:  סלח לי, סניור שַלְפָנְיוֹ חזר מהקרב או לא?

שליח:  אני לא מכיר אף אחד בשם הזה, גברת; לא היה באף שורה של הצבא מישהו כזה.     

לאונאטו:  מי זה שאת שואלת עליו, אחיינית?

הרו:  הדודנית שלי מתכוונת לסניור בֶּנֶדיק מפדואה.

שליח: אה, הוא חזר, ונחמד כמו תמיד.

באטריצ'ה: הוא תלה פה במסינה מודעות והזמין אפילו את קופידון בכבודו להתחרות אתו בקליעה לַמטרה; והשוטה של דודי קפץ על האתגר, הציע את עצמו בתור נציג של קופידון ואיים עליו בְּסיכה. תגיד לי בבקשה, כמה הוא הרג וטרף במלחמות האלה? לא, כמה הוא הרג? כי אני הבטחתי לאכול את כל הטֶרף שלו.

לאונאטו:  באמת, אחיינית, את מכניסה לסניור בנדיק יותר מדי, אבל הוא יכניס לך באין כניסה, אין לי ספק. [/ אבל הוא יכניס לך בחזרה, אין לי ספק.] 

שליח: הוא שירת יפה מאד, גברתי, במלחמות האלה.

באטריצ'ה: היו לכם מנות-קרב רקובות והוא עזר לאכול אותן, אה? הוא עלוב בְּמטווח אבל אלוף בַּמטבח. יש לו קיבה חזקה.

שליח: והוא גם חייל מ-עו-לה, גברת.

באטריצ'ה:  כן, הוא חייל מהוא לגברת. אבל מה הוא לאדון?

שליח:  אדון לאדון, גבר לגבר, מלא וגדוש בכל מעלה טובה.

באטריצ'ה: זה נכון, הוא איש מלא וגדוש, דחליל פוחלץ. אבל במה הוא מלא - נו, כולנו רק בני-אדם.

לאונאטו:  אל תטעה, אדוני, בבת-אחי; יש איזו מין מלחמה עליזה בין סניור בנדיק לבינה. ברגע שהם נפגשים הם מתנגחים מוח במוח. [/ מתכתשים שכל מול שכל.]

באטריצ'ה: מסכן, הוא רק מפסיד מזה. בעימות האחרון שלנו, הוא איבד כמעט את כל מאורות שכלו, ועכשיו כל האיש נשלט בידי מאור קטן אחד, כך שאם הוא עוד יודע ללבוש בגד חם כשקר - שישמור על זה, שיהיה איזה הבדל בינו לבין הסוס שלו, כי זה כל האוצר שנשאר לו כדי להיחשב יצור חושב. מי בן-הלוויה שלו עכשיו? כל חודש יש לו ידיד-נפש חדש.

שליח: זה יכול להיות?

באטריצ'ה: בקלות. האֵמונים שלו הם כמו הכובע שלו: מתחלפים כל רגע לפי האופנה הבאה.

שליח: אני רואה, גברת, שהאדון לא רשום אצלך בספר הזהב.

באטריצ'ה: לא; אם הוא היה רשום, הייתי שורפת את הספריה שלי. אבל בבקשה ממך, מי בן-הלוויה שלו? אין אף תרנגול צעיר עכשיו שילך אתו עד לממלכת השטן?

שליח: הוא נמצא הכי הרבה בחברת האדון המאד-נכבד קלאודיו.

באטריצ'ה: איי אלוהים, הוא ייצמד אליו כמו מחלה! נדבקים בו יותר מהר ממגפה, והנָגוּע תוך רגע משתגע. שאלוהים יעזור לקלאודיו הנכבד! אם הוא נדבק בבנדיק, זה יעלה לו עשרות אלפים לפני שיתרפא.

שליח: אני אשמור אתך על יחסי ידידות, גברתי.

באטריצ'ה:  שמור, ידיד.

לאונאטו:  את אף פעם לא תשתגעי, אחיינית.

באטריצ'ה: לא, לא עד שיֵרד שלג באוגוסט.

שליח: דון פדרו מגיע.

          (נכנסים דון פדרו, קלאודיו, בנדיק, בלתזר, ודון ג'ון הממזר)

דון פדרו:  סניור-טוב לאונאטו, באת לפגוש את המטרד שלך? כל העולם מתחמק מהוצאות, ואתה בא לקראתן.

לאונאטו:  מעולם לא נכנס אלי הביתה מטרד בדמות מעלתך, כי כשמטרד מתנדף נשארת רק הקלה; אבל כשאתה מסתלק ממני, צער בא לשכון, והשמחה נפרדת לשלום.

דון פדרו: אתה להוט מדי לחבק את המעמסה שלך [/את העול שלך.] נדמה לי זאת בתך.

לאונאטו:  אמא שלה אמרה לי את זה הרבה פעמים.

בנדיק: היה לך ספק, אדוני, שהיית צריך לשאול אותה?

לאונאטו:  לא, סניור בנדיק, כי אתה עוד היית אז ילד.

דון פדרו:   מגיע לך, בנדיק; מזה אפשר לנחש מה אתה בתור גבר. בחיי שהגבירה היא פשוט אבא שלה. תהיי שמחה, גברת, כי את דומה לאבא מכובד.

(דון פדרו ולאונאטו פונים לשוחח בצד)

בנדיק:  גם אם סניור לאונאטו הוא אביה, היא לא היתה רוצה בעד כל מסינה את ראש השיבה שלו על כתפיה, כמה שלא תהיה דומה לו.

באטריצ'ה: אני מתפלאת שאתה עדיין מדבר, סניור בנדיק. אף אחד לא מתייחס אליך.

בנדיק: מה, גברת בּוּז היקרה שלי! את עוד חיה?

באטריצ'ה: בוז יכול למות כשיש לו אוכל מזין כמו סניור בנדיק? גברת אדיבות בכבודה ובעצמה תערוק לצבא הבוז אם אתה תתייצב לפניה.

בנדיק:  אז גברת אדיבות היא סוכנת כפולה. אבל זו עובדה חד-משמעית שאני אהוב על כל הגברות, חוץ ממך; והלוואי שרק יכולתי למצוא אצלי בלב שאין לי לב  מאבן, כי בחיי שאני לא אוהב אף אחת.

באטריצ'ה: ברכה גדולה לנשים - אחרת הן היו קרבן להטרדות של מחזר מסוג חזיר. תודָה לאל ולדם הקר שלי, בעניין הזה אני כמוך. אני מעדיפה לשמוע את הכלב שלי נובח על עורב מאשר לשמוע גבר נשבע שהוא אוהב אותי.

בנדיק:  שאלוהים ישאיר את הוד-גבירתיותך בדעתך, כדי שאדון זה-או-אחר יחסוך לעצמו מראש פרצוף שרוט.

באטריצ'ה:  שריטות לא יכערו אותו יותר, אם זה פרצוף כמו שלך.

בנדיק: את מאלפת תוכים מאלפת.

באטריצ'ה:  מוטב לְשון ציפור מפֶּה של בהמה.

בנדיק:  הלוואי שהסוס שלי היה מהיר כמו הלשון שלך, וגם בלתי-נלאה כמוה. אבל קדימה, תדהרי לך הלאה. אני סיימתי.

באטריצ'ה: אתה תמיד מסיים לא על הסוס אלא כמו חמור. אני מכירה אותך מזמן.

דון פדרו:  זהו בסיכום, לאונאטו. (לכולם): סניור קלאודיו וסניור בנדיק, ידידי היקר לאונאטו הזמין את כולכם. אמרתי לו שנישאר כאן חודש לפחות, והוא מתפלל מעומק לבו שאיזה מקרה יעכב אותנו יותר. ויורשה לי להישבע שהוא לא צבוע, אלא מתפלל מכל הלב.

לאונאטו:  אם אתה נשבע, אדוני, לא תתחרט על השבועה. (לדון ג'ון): הרשה לי לומר ברוך הבא, אדון. כעת כשהשלמת עם הנסיך אחיך, אני חייב לך כבוד.

דון ג'ון:   מודה לך. אני לא מרבה מלים, אבל אני מודה לך.

דון פדרו:  תן יד, לאונאטו; נלך ביחד.

          (יוצאים כולם לבד מבנדיק וקלאודיו)

קלאודיו:  בנדיק, שמת לב לבת של סניור לאונאטו?

בנדיק: לא שמתי אליה לב, אבל ראיתי אותה.

קלאודיו:  היא לא עלמה תמה להפליא?

בנדיק:   אתה שואל אותי כמו שאיש הגון שואל, כדי לשמוע את חוות דעתי הפשוטה? או שאתה רוצה שאדבר כמוני, בתור צורר מושבע של המין שלהן?

קלאודיו:  לא, בבקשה ממך, דבּר שקול וצלול.

בנדיק:    אז, בכנות, אני חושב שהיא נמוכה מדי לשבחים רמים, חומה מדי לשבחים צחים, וקטנה מדי לשבחים גדולים. אני יכול לומר לזכותה רק דבר אחד, שלוּ היתה אחרת ממה שהיא, היא היתה לא יפה, ומכיוון שהיא לא אלא מה שהיא כן, היא לא מוצאת חן בעיני.

קלאודיו:  אתה חושב שאני משתעשע. אני מבקש ממך תגיד לי באמת איך היא נראית לך.

בנדיק:  אתה מתכוון לקנות אותה שאתה עושה עליה בירורים?

קלאודיו:   אפשר לקנות יהלום כזה, במחיר כל העולם?

בנדיק:  כן, כולל הנרתיק. אבל אתה מלהג ברצינות או מלגלג בליצנות? אתה מתכוון שהעיוור צלף גדול והחמור מאד חכם? תגיד באיזה סולם אתה שר?

קלאודיו:  בעיני, היא הגבירה המתוקה ביותר שאי פעם שמתי עין עליה.

בנדיק: אני עדיין רואה בלי משקפיים, ואני לא רואה שום דבר כזה. הבת-דוד שלה, אם היא לא היתה מדובּקת בשד הזעם-ורעם, עולה עליה ביופי כמו שראשית מאי יפָה מסוף דצמבר. אבל אני מקווה שאין לך כוונה להפוך את עצמך לבעל - נכון?

קלאודיו:  גם לו נשבעתי שלא, לא הייתי בוטח בעצמי, אם הרו תסכים להיות אשתי.

בנדיק:   עד כדי כך הגענו? תהרוג אותי, אין בעולם אפילו גבר אחד שלא יחבוש כובע של חתן? אחד שלא יפחד שיצמחו לו קרניים מתחת לכובע? לא יֵיצא לי בחיים יותר לראות רווק בן ששים? לך על זה, למה לא. אם אתה חייב לדחוף את הצוואר לעול כמו שור, שא בתוצאות ותיאנח כל שבת. תביט, דון פדרו חוזר לחפש אותך.

            (נכנס דון פדרו)

דון פדרו: איזה סוד החזיק אותך פה שלא הלכת אחרי לאונאטו?

בנדיק:  הלוואי שתלחץ עלי, מעלתך, לספר.

דון פדרו: אני דורש ממך בשם נאמנותך.

בנדיק: אתה שומע, קלאודיו-רוזן? אני יכול לשמור סוד כמו איש אילם; האמן לי. אבל בשם נאמנותי - שים לב בבקשה, בשם נאמנותי - הוא מאוהב. במי?  - זה,  אגב, היה התפקיד של מעלתך. -  שים לב כמה קצרה התשובה שלו: בהרו, הבת הקצרה של לאונאטו.

קלאודיו: אם כך זה היה, כך זה היה מסופר.

בנדיק: כמו בסיפור הישן על הרוצח שנחשף: "זה לא ככה, וזה לא היה ככה." אבל בינינו, אלוהים ישמור אם זה ככה!

קלאודיו:  אם הרגשות שלי לא ישתנו בקרוב, אלוהים ישמור שלא יהיה אחרת!

דון פדרו:  אמן, אם אתה אוהב אותה, כי הגבירה שווה ביותר.

קלאודיו:  אתה אומר את זה כדי להפיל אותי בפח, אדוני.

דון פדרו:  חי נשמתי, אני מדבר מעומק לבי.

קלאודיו:  וחי נפשי, אני דיברתי מעומק לבי.

בנדיק:  וחי נפשי ונשמתי ביחד, אדוני, אני דיברתי מעומק שלי.

קלאודיו:  שאני אוהב אותה - אני מרגיש.

דון פדרו:  שהיא שווה - אני יודע.

בנדיק: שאני לא מרגיש שיש לאהוב אותה ולא יודע מה היא שווה - זו דעתי המוצקה, לא תמיס אותה שום אש. אני אמות איתה על המוקד.

דון פדרו: אתה תמיד היית כופר עקשן שבז ליופי.

קלאודיו: ונאחז בַּכפירה בציפורני הקנאוּת.

בנדיק:  על זה שאשה הרתה אותי, אני מודה לה. שהיא גידלה אותי, אני חייב לה בהכנעה תודות כנ"ל. אבל שיתקעו לי קרן על המצח, או שאצטרך להסתיר את השופר באיזה חור שחור, שתסלחנה לי כל הנשים. אני לא רוצה לעשות להן עוול ולחשוד באחת מהן, אז אעשה לעצמי טובה ולא אבטח באף אחת. והמחיר היקר - שאצא ממנו בזול - הוא שאני אחיה רווק.

דון פדרו:  אני עוד אראה אותך לפני מותי חיוור מאהבה.

בנדיק:  מכעס, מחלה, או מרעב, אדון, לא מאהבה. תוכיח שאני אי-פעם אהיה לבָן מאהבה יותר מכפי שאהיה אדום משתייה - אז תנקר את עיני בעט של פזמונאי ותלה אותי על דלת בית-זונות בתור שלט אזהרה.

דון פדרו: טוב, אם אי-פעם תזנח את האמונה הזאת, אתה תהיה נושא מעניין לדיון.

בנדיק: אם זה יקרה, שיתאמנו עלי בקליעה למטרה כמו על חתול, וזה שיפגע בי שיקבל מדליה.

דון פדרו:  טוב, נחיה ונראה. "שור-הבר עם בוא הזמן ימשוך בעול".

בנדיק:  שור-הבר אולי, אבל אם בנדיק הבר-דעת ימשוך - תלוש לי את קרני-השור ותקע לי אותן במצח; שיציירו אותי בקריקטורות, וכמו שכותבים באותיות גדולות "פה יש סוס טוב להשכרה", שיפרסמו מתחת לדיוקן שלי, "פה תוכלו לראות את בנדיק, הגבר הנשוי."

קלאודיו: אם זה יקרה, אתה תהיה מקורנף מטורף.

דון פדרו:  שמע לי, אם קופידון לא בזבז בוונציה הזנותית כל חץ, בקרוב תרעד ותימחץ.

בנדיק: אני  אחכה, אבל רעידת אדמה תבוא קודם. 

דון פדרו:  טוב, עם הזמן תתרכך. בינתיים, בנדיק-סניור-טוב, גש ללאונאטו, תמסור ממני ד"ש, ואמור לו שאגיע בלי דיחוי לארוחה, כי הוא עושה שם ממש הכנות גדולות.

בנדיק:  אני חושב שיש לי כמעט מספיק שכל למשימה בסדר-גודל כזה. ואם כך, אני מותיר אתכם -

קלאודיו:  "בהוקרה ובכבוד, ברכות מקרב לב" - אם היה לי -

דון פדרו: הששה ביולי, ידידך האוהב בנדיק.

בנדיק: אל תלעגו, אל תלעגו. מחלצות הלשון שלכם עשויות שאריות וקרעים, והכל מודבק טלאי על בלאי. במקום לנופף עוד סמרטוטי קלישאות קלושים, תסתכלו בראי. אני עוזב אתכם.

          (יוצא)

קלאודיו:  אדון, אולי תוכל לגמול טובה לי.

דון פדרו:  אהבָתי שלךָ כמו תלמידה.

          הורה לה איך - תראה: היא להוטה

          ללמוד גם שיעורים קשים אם זה

          לטובתך.

קלאודיו:                  ללאונאטו יש

          בנים, אדון?

דון פדרו:                   אף בן, רק הֶרו; היא

          יורשת יחידה שלו. אתה

         נמשך אליה, קלאודיו?

קלאודיו:                                      הו, אדון,

          כשיצאת למבצע הזה,

          הבטתי בה בעין של חייל,

          אשר חיבב, אך המשימה מולו

          היתה קשוחה יותר מלהצמיד

          לְחיבובים מילה כמו אהבה.

          עכשיו כששבתי, וכשמחשבות

          הקרב פינו את מקומן, באות

         ונוהרות לחדריהן תשוקות

         רכות ועדינות, שמלחשות לי

        כמה יפה היא הרו הצעירה,

         אומרות: "חיבבת אותה ערב קרב".

דון פדרו: תהיה כמעט כמו מאוהב עוד רגע,

          ותעייף כל אוזן בתילֵי-

          מילים. אם באמת אתה אוהב

          את הרו, חבק את זה, אני

          אחליף דברים איתה ועם אביה,

          והיא תהיה שלך. לא לשם כך

           פתחת בסיפור כה מפותל?       [/ פתחת בסיפור פתלתל כזה?]   

קלאודיו:   אתה מומחה רגיש לאהבה,

          מכיר לב איש אוהב על פי פניו!

          כדי לא להיראות פזיז ברגש,

          היה לי עוד נאום ריכוך ארוך.

דון פדרו:  למה לַגֶּשר להיות רחב

          מהנהר? המתנה הכי

          טובה היא זו שנזקקים לה. מה

          שיעזור - מתאים. בשתי מלים:

          אתה אוהב, אני אתאים לך

          תרופה. הלילה יהיה פה נשף.

          אני, תחת תחפושת, אתחזה

          לך, ולהרו היפה אומַר

          שאני קלאודיו, ואפתח לה את

          לבי, ואת אוזנה אקח בשבי

          בַּכּוח של דברי אהבתי.      

          אחר כך אשתף גם את אביה,

          ובסיכום  - היא תהיה שלך.            

          עכשיו בוא ניישם את זה מהר.

          יוצאים.