שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

(נכנסים הולופרנס, נתניאל ודל)

הולופרנס: סָטִיסְפָקְצְיוּם קוּלִינָרְיוּם סְפֶּקְטָקוּלָרְיוּם.

נתניאל: השֶבח לאל עליך, אדוני. פּלפולֵיך בארוחה היו מאד נחרצים ונמלצים, מלאים עִדְנָא בלי רִתְחָא, נחמה בלי פּוּרְתָא, צַחוּתָא בלי בּדִיחוּתָה, אִיגְרָא בלי רָמה ובּירָא בלי עמִיקְתָא, בקיצור – אַנְדְרָלָמוּסְיָה רַבָּא. ואַ-פְּרופּוֹ, אִתְרָע מזָלִי לשוחח טרוֹם-שִלְשום עם בר-פּמלְיָא של המלך, המָנוּי וקָרוּי דון אַדְרִיאנוֹ דֶה אַרְמָדוֹ.

הולופרנס: אֶקְזֶמְפְּלָארִיס הוֹמוֹ-סָפְּיֶינְס פָמִילְיָרוּם. המַנְיֶירִיזְמוּס שלו פּוֹמְפּוֹזְיוּס, הרֶתוֹרִיקָה שלו אַגְרֶסִיבוּס, הלָשון שלו אֶלִיטִיסְטוּס, העַיִן שלו אַמְבִּיצְיוֹזוֹ, ההליכה שלו מָאֶסְטוֹזוֹ, וההתנהגות הכללית שלו רִידִיקוּלוֹזוֹ. הוא משוּחצן מדי, מגונדר מדי, מלוּקק מדי, משונה מדי, אם תסלח לי, תוצרת-חוץ מדי.        

נתניאל: צירוף מלים צָרוּף לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

      (מוציא מחברת)

הולופרנס: המלים שיש לו בפה גְרָנְדיוֹזִיוֹת יותר מהרעיונות שיש לו בראש, והן מסתבכות לו בְּחוט המחשבה אַ-לָה-פְּלוֹנְטֵר. הוא מְבצֵעַ פִּגוּעים בַּהיגוּי. דֶגֶנֶרָטוּס דִיסְלֶקְטוּס! בּמְקום "הֱוֵוה אוֹמר" הוא אומר "אֶוֶוה הוֹמֶר" -  הומֶר! כמו הוֹמֶרוּס! אבל הוֹמֶרוּס הוא אוֹמֵר "אוֹמֶרוּס". אני אומר שזה זוועה, או מה שהוא קורא זְוָוהָה. זה מביא עלי קְרִיזוּם פּתוֹלוֹגוּם. אתה מבין אותי, קוֹלֶגוּם? עצבים! פִּרפּורים! 

נתניאל: אני מבין אותך לאשורך.

הולופרנס: לאשורי, מה? גם הדקדוק שלך טיפה סָדוּק. אבל נִיחא, נִיחא.

            (נכנסים אַרְמָדוֹ, מיקְרוֹבּ וקוֹסְטַרְד)

נתניאל: רְאה ושוּר מי בא.

הולופרנס: אני רואֶה ושָר.

אַרְמָדוֹ:  הוֹלֶה!

הולופרנס: הוֹלֶה… הוֹלֶה… הוא חוֹלֶה.

אַרְמָדוֹ:   אנשֵי שָלום, שלומותי.

הולופרנס: איש חַיִל, איחוּלַי.

מיקְרוֹבּ (לקוֹסְטַרְד): אֵלֶה הלכו לנשף גדול של שפות וגנבו את השאריות. זה חָטַף וההוא פָּתַח.

קוֹסְטַרְד (למיקְרוֹבּ): אח, הם חיים על פח-זבל של מִלים! אני מתפלא שהאדון שלך עוד לא מָחק אותך הֲבָרָה-הֲבָרָה, כי אתה קטן כמו מַפּיק ודָקיק כמו חיריק, אין מה להשוות אותך למילה גדולה כמו אנציקלופדיה. אפשר לבלוע אותך, מיקְרוֹבּי, כמו דָגיג.

מיקְרוֹבּ:  שקט! הקונצרט מתחיל.

אַרְמָדוֹ (להולופרנס): מסְיֶה, אתה הִיש-סֶפר, לא?

מיקְרוֹבּ:  כן, כן! הוא מְלמֵד ילדים קרוא-וכתוב. איך נכון לומר, מָה או מֶה?

הולופרנס:  מֶה, מה, ילד אִינוֹסֶנְטי.

מיקְרוֹבּ:  מֶהה, מֶהה… מורֶה לתְיָישִית, אין מֶה לדבר.

הולופרנס: מי פה תַיִש, חתיכת עיצוּר?

מיקְרוֹבּ:  אני אולי עיצוּר, אבל התַיש הוא האחרון מחמשת ההברות, שהן - ?

הולופרנס:  אַה, אֶה, אִי –

מיקְרוֹבּ:    או הוא.

אַרְמָדוֹ:   הַה הֶה הִי הוֹ הוּ! חי המֶלח של הים-דֶה-תיכון, סידֵר אותו, בוִירְטוּאוֹזיוּת! קְליק, קְלאק, צ'יקי-צ'יקי בּוּם! הַהִינְטֶלֶקְט שלי חוגג. יופי של חכְמָה!

מיקְרוֹבּ:  הגדי עם הקרן החדה הפּיל את התַיש עם הקרן התשוּשה.

הולופרנס: מה אתה רומז? מה אתה רומז?

מיקְרוֹבּ:  שהקרן שלך כפוּפה.

הולופרנס:  אִינְפַנְטילוֹס! לך לשחק בצעצועים.

מיקְרוֹבּ:  תן לי את הצעצוע שלך, אני אשחק אתו באופן מָנוּאָלוס. תַיש תַיש!

קוֹסְטַרְד: אם היה לי גרוּש אחד בעולם הזה, היית מקבל אותו לקנות לך וָפְלוס. רגע-רגע,  יש לי פה אֶקְוִיוָלֵנְט אורגינל שקיבלתי מהאדון שלי. הוא שלך, ארנק-כיס מלא מוח, פילוסוף בגודל ביצה. איי, אם השמיים היו עושים אותך אפילו ממזר שלי, איזה אבא מאושר אני הייתי! אין מה לדבר, יש לך את זה באִינְטוּאִיזְיָה, באופן אינְסְטִינְקְטִיזִי.

הולופרנס: או-הו-הו, אני מריח לטינית קלוֹקֶלת!

אַרְמָדוֹ:   הִינְטֶלֶקְטוֹ, הַקְשב. מְיוּתָר האדם מן הבהמה. אתה הרי מחנך את הנוער בבית ההשכלה במעֲלֶה העמק?

הולופרנס: במורָד ההר, ברשותך.

אַרְמָדוֹ:  התכוונתי בְּשיפּוּעית הגִבְעה.

הולופרנס:  כן, אני מְחנך, פָקְטוּם.

אַרְמָדוֹ:  סניור, המלך מבקש ברוב הַחַסְדוֹ והַקָפְּריזָתוֹ לְברֵך את המלכה בַּפָּבִילְיוֹן שלה אחוֹרֵי-הצהריים, מה שהווּלְגָרים קוראים לו לפנות-ערב.

הולופרנס:  אחוֹרי-הצהריים, אדון-מאד-נדיב, זה ביטוּי מוּלְטוֹ רֶלֶוָנְטוּס ואֶקְסְפְּרֶסיבוס ללִפנות-ערב. מילה מלוּקֶטת, הולמת, מתוקה ומתאימה, פּוּנְקְטוֹס, אדוני, פּוּנְקְטוֹס.

אַרְמָדוֹ:   סניור, המלך הוא חֶנְטלמֶן אציל, ואתי הוא ממש ככה, תאמין לי, סי סי, חבר טוב. מה שהולך בינינו –  אבל נעזוב, נעזוב (פּוֹר פָבוֹר, תשים את הסומְבּרֶרו על הראש, פּוֹר פָבוֹר, הסומבררו). ובין שאר התכניות הגדולות שיש לו בשבילי, תכניות עם משקל לטווח רחוק – אבל נעזוב, נעזוב; כי עלי לומר לך, אוד מלכותו מוהִיל, ככה לפעמים, לאִישָהֵן על כְּתֵפִי הַצְנוּהָה, והוא אפילו לפעמים מוהיל לדגדֵג אותי ככה  - דִיגִי-דִיגִי – בְּמוּסְטָשִי שלי; אבל  נעזוב, נעזוב. אני לא מגזים! הכל אמת! ככה זה, יש לו להוד הַגַדְלוּתוֹ הגדול איזה חולשה לאַרְמָדוֹ, איש-דֶה-חֶרב, איש-דֶה-מסע, איש-דֶה-ראה-את-העולם – אבל נעזוב, נעזוב. הפּוּאֶנְטִיטָה-דֶה-פּוּאֶנְטָה היא זה – אבל, מוּצ'אצ'וֹ, סודיוּת, אני מתחנן – המלך רוצה שאני אציג לנסיכה – אַיי דוֹלְסֶה סֶנְיוֹרִיטָה – איזה תֵיאטְרלְיָה, או הצגה, או מַסֶכת, או קרנבל, איזה זיקוק-דֶה-דינוּר. עכשיו, אם הבנתי נכון, הכומר ואתה, סניור מתוק, טובים בחִרְטוּטֵי-דֶה-בידוּר וחִלְטּורֵי-דֶה-קוּלְטוּר. באתי אֲלוֹם, לבקש את אַסִיסְטֵכֵם.

הולופרנס:  אדון, אתה תציג לפניה את תִשְעת אישי המופת. מר נָתַנִיאֵל, כשמדובר באיזה שעת שעשוע, איזה הצגה באחוֹרי הצהריים, שתוגש בְּמוֹ-אַסִיסְטֶסֵנוּ, בִּפקודת המלך, עם האדון הַגָלָנְטוּס, המלומד והמהולל הנ"ל, לפני הפּרינְצֶסָה – אני אומר, אין דבר מתאים יותר מתשעת אישי המופת.

נתניאל:  ואיפה תמצא אישים עם מספיק מוֹפת לשחק אותם?

הולופרנס:  אתה - יהושע בן-נון; האדון הגָלָנְטוּס הזה – יהודה המכבי; הגוֹלם פה – בזכות היותו זְ'לוֹבּוּס – יעבור בתור פּוֹמְפֵּיאוּס האדיר; המיקְרוֹבּוס – הֶרְקוּלֶס –

אַרְמָדוֹ:   פּרְדוֹן, סֶניור – שְגִיהָה! אין לו מספיק כּמוּת הֲפִילוּ לַבּוֹהן של האיש-דה-מופת הזה; הוא לא מגיע לְגודל השְפּיץ-דֶה-נַבּוּט שלו.

הולופרנס: אתה מוכן לתת לי לדבר? הוא יציג את הרקולס בְּוֶרְסְיוּס מִינִימָלוס. הוא ייכנס לַבּמה וייצֵא תוך שהוא חונק נחש; ואני אכין אָפּוֹלוֹגֶטִיקוּס כָּתוּב על כך.

מיקְרוֹבּ:  טריק מצויין! ככה שאם הקהל יעשה "סססססס", תוכלו לצעוק – "כל הכבוד, הרקולס! עכשיו מָחַצְתָ את הנָחש!" ככה מְפַלְסים לִפְלוּס את המִינוּס.

אַרְמָדוֹ:   ומה עם היֶתר הִישִים-דה-מופת?

הולופרנס: אני עצמי אשחק שלושה.

מיקְרוֹבּ:  איש מופת משוּלש!

אַרְמָדוֹ:    שהוֹמר לך משהו?

הולופרנס:  אנחנו מַסְכּיתים.

אַרְמָדוֹ:  יהיה לנו פה יופי של קרקס, אם לא נְפַשְלְמֶהוּ. הוֹלֶה, אחרַי!

הולופרנס: תתעורר, מר דָל! אתה לא הוצאת אף מילה כל הסְצֵנָה.

דל:    גם כן לא הבנתי אף מילה.

הולופרנס:  קדימה, הוֹקוּס הוֹפּוּס! אנחנו נשלב אותך בַּקוֹמְבּינָצְיוּס.

דל:   אני אולי יכול להיות שָלוּב בְּריקוד, או משהו; או שאני ינגן על טמבּוֹר לַאישִי-מופת, והם ירקדו טָרָנְטֵלָה.

הולופרנס:  זה טיפה דַּל, דל! קדימה, לעסקֵי השעשועים!

                   (יוצאים)