שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט עמל אהבה לשווא - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

(נכנסים אַרְמָדוֹ ומיקְרוֹבּ, המשרת שלו)

אַרְמָדוֹ:  ילד, איזה סימן וסימפּטוֹם זה כשסניור גדול הולך ונהיה הָגוּם?

מיקְרוֹבּ: הָגוּם?

אַרְמָדוֹ: הָגוּם וְהָבוּד.

מיקְרוֹבּ: אם הוא עָגוּם ואָבוּד, סניור, זה סימפּטוֹם בָּדוּק שהוא ייראה עצוב.

אַרְמָדוֹ:  נא-נא, הַצְבוּת והַגִימוּת הם דבר הֶחד-וְחָלָק, מוּצַ'אץ'.

מיקְרוֹבּ: לא, לא, אדוני, הס וחלילה!

אַרְמָדוֹ: הכיצד תוכל לחלק בין הַצְבוּת וְהַגִימוּת, ילד רך-ימים שלי?

מיקְרוֹבּ: אין מה להשוות בין שתי הפּרוֹצדוּרוֹת, סניור קשוח.

אַרְמָדוֹ: למה סניור קשוח? למה סניור קשוח?

מיקְרוֹבּ: למה ילד רך? למה ילד רך?

אַרְמָדוֹ: אני אמרתי "רך", ילד רך, בְּלָשוֹן דֶה-פָּרָאפְרָזָה על הגיל הצעיר שלך, שהֶפשָר לקרוא לו רך.

מיקְרוֹבּ:  ואני "סניור קשוח" בלשון הפָּראקְרִיזָה על הגיל הפְּרֵה-היסטורי שלך, שאפשר לקרוא לו קשוח.

אַרְמָדוֹ: מקסים ולהִיניָין.

מיקְרוֹבּ: מה אתה מתכוון, דוֹן? שאני מקסים והדיבור שלי לעניין, או שאני לעניין והדיבור שלי מקסים?

אַרְמָדוֹ: אתה מקסים, כי אתה זהיר.

מיקְרוֹבּ: אני לא זהיר!

אַרְמָדוֹ: אתה מיזְהרִי, אתה גמדִי, אתה פּיצִיקָאט.

מיקְרוֹבּ: גם פיצי וגם קט!... ולמה אני לעניין?

אַרְמָדוֹ: כי אתה חריף.

מיקְרוֹבּ: זה מחמאה, אדון?

אַרְמָדוֹ: מחְמַהָה, מחְמַהָה, אַהָה.

מיקְרוֹבּ: זאת מחמאה לְפִּלפל.

אַרְמָדוֹ: למה, הפלפל הוא פיקח?

מיקְרוֹבּ: הוא חריף.

אַרְמָדוֹ: אל תתפלפל איתי!  

מיקְרוֹבּ: סליחה.

אַרְמָדוֹ: הֵינני הוֹאב שהוֹנים לי בהוֹתו מַטְבֵּהַה.

מיקְרוֹבּ (הצידה): ואף מַטְבּהַה לא הוֹאֵב הוֹתְךָ.

אַרְמָדוֹ: הִבטחתי ללמוד שלוש שנים בקומְפּאנִיָה של  המלך.

מיקְרוֹבּ: אתה יכול לעשות את זה בשעה אחת, דון.

אַרְמָדוֹ: הימְפּוֹסִיבִּילֶה.

מיקְרוֹבּ: למה כמה זה אחד כפול שלוש?

אַרְמָדוֹ: אני חלש בלוח-דה-כּפל. זה מַתְהים לְנפש של מנהל-חשבונות.

מיקְרוֹבּ: אתה ג'נטלמן ומְהמר, דון.

אַרְמָדוֹ: מודה, מודה, אני מְהמר ואני חֶנְטלמֶן. שניהם ביחד פּוֹליטוּרָה לסניור נָהוֹר.

מיקְרוֹבּ: אז אני בטוח שאתה יודע מה יוצא הסכום טוטַל כשבאות לך שתי קוביות של אחד ושניים.

אַרְמָדוֹ:  הטוטל הוא בהֶחד יותר משניים.

מיקְרוֹבּ: מה שהוולגרים קוראים בבטוי הנמוך שלוש.

אַרְמָדוֹ: הֶמֶת להמיתה.

מיקְרוֹבּ: אז מה, דוֹן, זה כזה סיפור ללמוד? הנה כבר למדת שלוש לפני שהספקת למצמץ פעמיים; וכמה קל להוסיף למילה "שלוש" את המילה "שָנִים", וללמוד שלוש שנִים בשנֵי מִלים – אני ראיתי את הסוס המרקד ממרוקו עושה את זה בַּיָריד בשלוש צהלות.

אַרְמָדוֹ: יופי של שנינוּת! הציון שלך הֶשֶר! 

מיקְרוֹבּ (הצידה): ואתה הֶפֶס.  

אַרְמָדוֹ:  להלן הוֹדה והֶתוָודה שהָני מהוֹאָב; ומכיוון שזה זול שחייל יתהָאֵב, הָני מהוֹאָב בנקבה זולה. אם הייתי יכול לשלוף חרב קוֹנְטְרָה הפּאסְיון שלי וזה היה מציל אותי, הייתי לוקח את התשוקה בשבי, ונותן אותה בחֶסְטָה של הַחילופֵי-דֶה-שבויים לְמרקיז צרפתי בעד איזה קידה בסגנון פריז. אני הַלֶרְגִי  באופן פּרינְסִיפּיוֹני לְמלַנְכולְיָה של הוֹאָבִים. והנה אני מֶלַנְחוֹלי כמו נחליאֵלי! נחֵם אותי, ילד. איזה דמויות גדולות בַּהיסטוריקה היו מהוֹאבים?

מיקְרוֹבּ: הֶרְקוּלֶס, דון.

אַרְמָדוֹ: הרקולס מתוק! הוֹד, ילד, תן לי הוֹד הוֹטוֹריטוֹת; וְ, ילד מתוק, בבקשה תתן לי רק פֶּרְסוֹנוֹת עם מוניטין הָמיד.

מיקְרוֹבּ: שמשון, דון; הוא היה מאד עמיד - כי הוא עָמד בין העמודים וסָחב את שערי העיר על הגב כמו סבּל - ועוד היה מאוהב.

אַרְמָדוֹ:  איי שמשון הגבור! שריר-דֶה-שרירים! אני  גדול ממך בסַיִיף כמו שאתה גדול ממני בסחיבת שהָרים. אבל גם אני מהוֹאָב. מי היתה האוּבָתוֹ של שמשון, מיקְרוֹבּ יקר שלי?

מיקְרוֹבּ: אשה, סניור.

אַרְמָדוֹ:  איזה סוג אשה?

מיקְרוֹבּ: אשה מסוג קליל-דליל.

אַרְמָדוֹ:  קליל-דליל? כלומר קְלילה?

מיקְרוֹבּ: דְלילה.

אַרְמָדוֹ:  שלא נדע.

מיקְרוֹבּ: ככה קראתי, סניור. היא היתה פְּלישְתִינָה דְלילה.

אַרְמָדוֹ:  לא מתאים לשמשון לְהִתְהָאֵב בפְּלישְתינָה דְלילה. הוא בטח הָאַב אותה כי  היתה חינְטילגנטית.

מיקְרוֹבּ: נורא, נורא אינטיליגנטית! שכֶל בהיר ופרצוף שחור.

אַרְמָדוֹ:  לְהָאוּבָתִי שלי יש פרצוף לבן-והָדוֹם נוֹן-דוֹפי.

מיקְרוֹבּ: לָבן-ואדום, סניור, זה מסכה לטוֹן דוֹפי.

אַרְמָדוֹ:  דַגְמֵן לי, דַגְמֵן לי, ילד מלומד!

מיקְרוֹבּ: שככה יעזרו לי השכל של אבי והלשון של אמי!

אַרְמָדוֹ:   תפילה יפה של ילד - פּוֹהֶטי עד כדי פַּתֶטִי!

מיקְרוֹבּ:  פרצוף מאופּר של אשה

              מסתיר לה את כל הפגמים.

            הסומק נולד מבושה,

               חיוָורון מפחדים איומים.     

             אז אם היא פוחדת או יש בה אשְמָה,

               אתה לא תדע ת'סיבה מרוב צבע,

           היא תמיד תישאר לבנה-אדומה

               מדֶרך הרוּז', לא מדֶרך הטבע.

          זה זַמרוּר-אזהרה, סניור, נגד שקרים לבנים ושקרים אדומים.

אַרְמָדוֹ:  לא היתה איזו בלדה, ילד, על הקיסר המְהוֹאב והקבצנית?

מיקְרוֹבּ: העולם חָטא בְּבלדה כזאת לפני איזה שלושה דורות, אבל היום אי-אפשר למצוא אותה. ואם יִמְצאו, גם המלים וגם הלחן יצאו כבר מהמוֹדה בימינו.

אַרְמָדוֹ:  אני בעד שיכתבו לזה גרסה מהוּדְכּנת, שאוּכל לתלות את הַקַפְּרִיזָתִי על איזה דוגמה הָצִילית ותַקדים הַרִיסְטוֹקְרָטִי. אח, ילד, איך אני הוֹאֵב את הַילדונת-הַכּפר הזאת שתפשתי בפּארק עם הגולם ההַנְאלְפָבֵּיתי  קוֹסְטַרְד. מגיע לה רק טוב.

מיקְרוֹבּ (הצידה): מגיע לה מלקות - אבל בטח מגיע לה מאהב יותר טוב מהאדון שלי.

אַרְמָדוֹ:  אנא זַמְרֵר לי משהו.

מיקְרוֹבּ:  תתאפק, יש לנו ביקור.

            (נכנסים דל, קוֹסְטַרְד וז'אקנטה)

דל: אדון, זה הרצון של הדוכס שתשמור על קוֹסְטַרְד בבטחון, ואל תסבול שיבוא עליו איזה עינוי או עינוג, אבל חובה שהוא יצום שלושה ימים בשבוע. מה שנוגע לַפּשטידה הזאת, אני צריך לשמור עליה בַּפּארק; היא הודתה שהיא עוסקת בחלבּנוּת. שלום רב.

אַרְמָדוֹ (הצידה): אני מסגיר את עצמי בהסמקה. - עלמה -

ז'אקנטה: גבר -

אַרְמָדוֹ:  אבקר אותך בַּבּיקתה.

ז'אקנטה: זה פה קרוב.

אַרְמָדוֹ:  הגיאוגרפיה ידועה לי.

ז'אקנטה: אדונַיי, כמה אתה חכם!

אַרְמָדוֹ:  אספר לך פְּלָהִים וְנִפְלָהוֹת.

ז'אקנטה: עם פרצוף כזה?

אַרְמָדוֹ:  הנני הוֹאֵב אותך.

ז'אקנטה: ככה שמעתי שאמרת.

אַרְמָדוֹ:  אם כך, היי שלום.

ז'אקנטה: שתידע רק מזג אויר טוב.

דל:    בואי, ז'אקנטה, הולכים!

       (יוצאים דל וז'אקנטה)

אַרְמָדוֹ:  נבל, אתה תצום על חטאיך לפני שיסלחו לך.

קוֹסְטַרְד:  אני רק מקוה, אדון, שאני יָ'שֵה את זה על בטן מלאה.

אַרְמָדוֹ:  אתה תשלם על זה ביוקר.

קוֹסְטַרְד:  אני מודה לך על זה יותר  מכל המשרתים שלך, כי להם משלמים בזול.

אַרְמָדוֹ:  קח מכאן את הנָבל הזה. סְתוֹם וחתוֹם אותו.

מיקְרוֹבּ:  בוא, עבד סוטה, קדימה!

קוֹסְטַרְד:  אל תיתן שיצַמְקוּ אותי בַּצינוק, אדון. אני אצוּם חופשי.

מיקְרוֹבּ:  בטח, תצום חופשי ותשיר שירים של צוענים! שמענו! לכלא, בַּלְפָן!

קוֹסְטַרְד:  תידע, שאם ייצא לי לראות עוד-פעם את ימי הדפּרסיה העליזים שלי,  יהיו פה כמה שיִרְאוּ כבר -

מיקְרוֹבּ:  מה, מה כמה יראו כבר?

קוֹסְטַרְד:  לא, כלום, אדון מיקְרוֹבּ, יראו - מה שרואים. אסירים לא חייבים לשתוק, ולכן אני לא אומר כלום. אני מודה לאלוהים שיש לי סבלנות קצרה כמו לכל אדם מאמין, אז אני שותק.

       (יוצאים מיקְרוֹבּ וקוֹסְטַרְד)

אַרְמָדוֹ: אני הָפַר והֶפֶר הֲפילוּ על האדמה, הנחותה ביותר , שעליה דורכת הנַהַל שלה, הנחותה עוד יותר, ומוּדרכת בַּיד של הרֶגל שלה הנחותה במאוד-עוד-יותר. אם אני הוֹאֵב, אני מפר את השבועה שלי, וזה סימבּוֹל חותך לְשקריוּת הנפש. ואיך ניתן לקיים אַמוֹר-דֶה-אמת בְּדֶרך-דֶה-שֶקר? אַיי, אַמוֹר, אַמוֹר… סֶה חמוֹר, סֶה שֵד, סֶה שטן; אין מלאך-דֶה-חבלה חוץ מאַמוֹר. בכל-זאת שמשון התפתה לסֶה, והוא היה דון-גיבּוֹר; בכל זאת שלמה נָפַל בסֶה, והוא היה דון-גאוֹן. החץ הרַכְרוּך של דוֹן-קוּפּידוֹן קשה הֲפילו לַשריוֹן של דון-חֶרְקוּלס, אז הוא בטח ינצח פגיון של קָוָולרוֹ. איך אסתייף איתו? אקרא לו קרימינל, לא יעזור. אפְגַע לו בַּכּבוד, לא יעזור. אתקוף אותו בפּאסאדוֹ, לא ייפול. על הַחוּקֵי הַדוּ-דֶה-קְרב הוא יורק. הוא נעלב כשקוראים לו ילד, אבל גאה להכניע גבר. הַדְיוֹס, אומץ; הַחְלֵד, סַיִף; דְמוֹם, תוף; כי הקָפּיטנוֹ שלכם מהוֹאָב; סי, סי, הוא הוֹאֵב. עזור לי, הֱלוֹאֵי כל חריזה וחרוּז, כי אני בטוח שאני הולך להפוך לרומַנְסָה. דַמְיין, מוח; כִּתבי, עט; כי אני הולך לצאת לַאור בְּפוֹרְמָאט של הַלְבּוֹם.

        (יוצא)


< אחורה הדפסת הטקסט עמל אהבה לשווא - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >