| < אחורה |  עמל אהבה לשווא -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים אַרְמָדוֹ ומיקְרוֹבּ.
אַרְמָדוֹ: צַיֵיץ לי, זַרְזִיאֶלוֹ; הצֵף לי בְּסֶנְטִימֶנְטים את חוּש הַשְמיהָה.
מיקְרוֹבּ (שר): קוֹנקולינֶל, קוֹנְקוֹלינֶל,
יפָה, יפָה, מדמואזל.
אַרְמָדוֹ: מֶלוֹדְיָה סֶנְסוּאַלְיָה! לך, יונֶקוֹ, קח את המַפְתח הזה, תן לַכַּפרִי המטומטם פִּתְחוֹן דֶלת, הבא אותו הֶקְסְפְּרֶסוֹ פה. אני אטיל עליו משימת מכתב להאוּבָתי.
מיקְרוֹבּ: סניור, למה שלא תכבוש את אהובתך בטוּר-דֶה-פוֹרְס נוֹסח צרפת?
אַרְמָדוֹ: מה זה אומר? לטרטֵר לה בצרפתית?
מיקְרוֹבּ: לא, אדון טוטָלי שלי; תסלסל איזה שַנְסוֹן עגוּם מתחת לשְפמְפָם, טַנְגֵן אותו בּטַנְגוֹ-רֶגל, תַבּל אותו בְּגִלגוּל עינים, תִגְנח טוֹן אחד ותשיר טוֹן אחר, פעם דרך הגרון כאילו אתה בולע אהבה כשאתה שר אהבה, פעם דרך האף כאילו אתה נושף אהבה כשאתה סוֹנֵף אהבה, ושהסוֹמְבְּרֶרוֹ שלך יסגור על הבּוּטיק של עיניך בצורת וִיטְרִינָה, והזרועות שלך ישתרבבו על הכרס הכחושה שלך כמו ארנב על שיפּוּד, והידיים בַּכּיסים כמו בַּציוּרים הקלאסים; ואל תתעכב בעִקביוּת על שַנְסוֹן אחד – ציוּץ אחד והלאה. כל אלה מַנְיֶירוֹת שעובדות על השפנפנות היפות, אחרת הן יעבדו עליך; ומי שמאמץ לו את המְאפיינים האלה – אתם רושמים, גברים? - הוא איש ממוּלא רושם.
אַרְמָדוֹ: ואיך-זה רכשת את החוכְמָת-דֶה-חיים הזה?
מיקְרוֹבּ: בשנֵי לירָה של התבוננוּת. אתה חולה על חַלְבּנית חָלָב-על-הזמן, וחָלָב לי עליך, ממש כואב החָלֵב. היא חילבְּנָה לך את השכל, ואתה לא מוצא חלקֵי חילוּב. כן, ככה חולֶבֶת תהילת עולם.
אַרְמָדוֹ: היא באמת זַבָת חלב.
מיקְרוֹבּ: ואתה זבוּב מסוּבָב.
אַרְמָדוֹ: הבא-נא הנה את הגולם. הוא ימסור בִּשמי מכתב.
מיקְרוֹבּ: זה תמונה סימפטית - סוס יהיה שגריר של חמור.
אַרְמָדוֹ: למי אתה קורא שגריר?
מיקְרוֹבּ: עזוב, שַגְרֵר אותי, ואֶשְתַגְרֵר.
אַרְמָדוֹ: הדרך קצרה. רוץ!
מיקְרוֹבּ: מהר כמו עופרת.
אַרְמָדוֹ: מה זאת אומרת, מחונן שלי? הרי הוֹפֶרת היא מתכת כְּבדה, הִיטית והָמוּמה!
מיקְרוֹבּ: לא ולא, מָאֵסְטְרוֹ, או, בשתי מלים, לא.
אַרְמָדוֹ: אני אומר הוֹפֶרת היא הִיטית.
מיקְרוֹבּ: אל תמהר לומר את זה, אדון.
מה, העופרת שיורה תותח - איטית?
אַרְמָדוֹ: הו, קְטורת מתוקה של המֶטָאפוֹרָה!
אני אצלו תותח; והוא כדוּר. עצוּם!
אירֶה אותך בַּגולם.
מיקְרוֹבּ: אני עף לי. בּוּם!
(יוצא)
אַרְמָדוֹ: תינוק מאד משכיל, מלא רֶתוֹרִיקָה!
נשבעתי: מהרֶגע, מֶלָנְכוֹלִיקָה,
את מפוטרת. מעכשיו - הֶרוֹאִיקָה!
(נכנס מיקְרוֹבּ עם קוֹסְטַרְד)
מיקְרוֹבּ: פּלא, אדון! פלא! עכשיו תראה עֶלֶם שהוּכָּה בְּשוֹק.
אַרְמָדוֹ: חתיכת קושיה, פיסת פַּרָדוֹקְס! קדימה, תן את הפּוּאֶנְטָה.
קוֹסְטַרְד: לא, אל תמרח לי קושיה, לא פּרדוֹקס, לא פואנטה ולא מִשְחָה, אדון! לא, אדון - יוֹד, יוֹד! לא רוצה פּוּאֶנְטָה, לא רוצה פואנטה, לא רוצה משחה, אדון, רק יוד!
אַרְמָדוֹ: הו-הו-הו, אתה מְאַנֵס אותי לצחוק! המוח האֱוִילי שלך גורם לבנֵי-מעַי שיָשישוּ ויָשימְחוּ; הרֵיהוֹת רוהַדוֹת לי ונִמְרח לי חיוך הִידיוטי! הו-הו-הו! הפְּרוֹבִינְסְיָאל הזה מחליף מִשְחה בְּפּוּאֶנְטָה, ותופש פואנטה בתור סם-פלא!
מיקְרוֹבּ: לא פעם זה ככה. הפואנטה היא סם-פלא.
אַרְמָדוֹ: לא-לא, סֶרְוָונְטוֹ;
הפואנטה היא סִכּוּם או סוף דבר
אשר מבהיר מה שמקוֹדם נאמר.
למשל:
השועל, השימפנְז והזבוב
לא יכלו לצאת תֵּיקוּ מאף סיבוב.
זה המָשל. עכשיו הפואנטה -
מיקְרוֹבּ: אני אוסיף את הפואנטה. תגיד שוב את המשל.
אַרְמָדוֹ: השועל, השימפנז והזבוב
לא יכלו לצאת תֵּיקוּ, אני אומר שוב.
מיקְרוֹבּ: עד שבא האווז, את הקושי שיתֵק הוא,
ושְנַיים מול שְנַיים יָכלוּ לצאת תֵּיקוּ.
קָפּישְתָ?
האווז זה הפואנטה.
קוֹסְטַרְד: אווז ופואנטה - מלים נרדפות!
מעניין! מעניין! ושניהם גם תרופות.
אין כמו הַשְכּלה. לומדים המון מלים יפות.
אַרְמָדוֹ: עשֵה לי טובה, איך התחיל הסִימְפּוֹזְיוֹן הזה?
מיקְרוֹבּ: מזה שדוּבּר על עֶלם שהוּכּה בְּשוֹק.
ואתה קראת פרדוקס.
קוֹסְטַרְד: בדיוק, ואני קראתי יוד, ואז פרץ הסימְפּוזְיוֹד, ואז פרצה הפואנטה בצורת אווז – ומזה עוד לא התאוששתי.
אַרְמָדוֹ: אבל אֱמוֹר לי, איך זה ששוֹק הוּכּה בהֶלם?
מיקְרוֹבּ: לא-לא, עֶלם בְּשוֹק. אני אסביר.
קוֹסְטַרְד: לך אין רגש בעניין הזה, מיקְרוֹבּ. הפואנטה הזאת עלי, זה האווז שלי:
אני, העלם קוֹסְטַרְד, רָצְתי לי מהצינוק,
מעדתי שם על המִפְתָן ונשברה לי שוֹק.
אַרְמָדוֹ: טוב, הנקודה ברורה.
קוֹסְטַרְד: לא טוב, השוק שבוּרה.
אַרְמָדוֹ: שמע-נא, קוֹסְטַרְד, אני חוֹנֵן אותך לבן-חורין, ואבתֵק את הכבלים שלך.
קוֹסְטַרְד: כן-כן, חתֵן אותי עם בת-חורין שאבתֵק את הכּבלים שלה.
אַרְמָדוֹ: חֵי חֶזוּס, כּוָונָתי היא שאוציא אותך מחושך לאור, אקרא לך דרור, אפְדה אותך מבין המֵיצָרוֹת. הרי אתה נחְנקְתָ בְּעמֶק הבָּחָארָה.
קוֹסְטַרְד: נכון, נכון, ועכשיו אתה תהיה לי חֶדק-הצלה.
אַרְמָדוֹ: הריני מעניק לך חרוּת, גואל אותך מגֵיא-דֶה-צַלְמָוות, מוִויָה-דוֹלוֹפּוזה, ובתמורה תעשה לי רק דבר אחד סולו: (נותן לקוֹסְטַרְד מכתב) תיקח את הדוֹקוּמֶנְט הזה לַחלבּנית חָאקֶנֶטָה. הנה לך אֶקְוִיוָלֵנְט לעמלך, (נותן לו מטבע) כי כל מה שנוגע לשירותים, אני פילאנְטְרוֹפּי. מיקְרוֹבּ, אחרַי.
מיקְרוֹבּ: אני בא כמו הֶמְשֵך-יָבוא. סניור קוֹסְטַרְד, אַדְיֶה.
(יוצאים אַרְמָדוֹ ומיקְרוֹבּ)
קוֹסְטַרְד: קָפּיטָנוֹס גֶנֶרָלוֹס! מֶלך היהודים! - ועכשיו אני יציץ באֶקְוִיוָלֵנְט. "אֶקְוִיוָלֵנְט" - זה בטח בלטינית שָלוש פֶּני. שלוש פני שווה אֶקְוִיוָלֵנְט. "כמה עולה השרוֹך הזה?""פּני". "יש לך עודף מאֶקְוִיוָלֵנְט?" "הנה, שני פני." אֶקְוִיוָלֵנְט - בחיי, זה שם יותר מוזיקלי מלירה, לירֶטָה או פראנק. מעכשיו אף-פעם לא אקנה ולא אמכור בלי איזה אֶקְוִיוָלֵנְט.
(נכנס בֶּרוּן)
בֶּרוּן: קוֹסְטַרְד, בחוּר טוב שלי, מצויין שפגשתי אותך.
קוֹסְטַרְד: סלח לי, אדון, כמה מלמלה טוּרְקיז אפשר לקנות בְּאֶקְוִיוָלֵנְט?
בֶּרוּן: מה זאת אומרת אֶקְוִיוָלֵנְט?
קוֹסְטַרְד: אה, אדוני, אֶקְוִיוָלֵנְט זה שלוש פּני.
בֶּרוּן: אז לא יותר מאֶקְוִיוָלֵנְט של שלושה פּני מלמלה.
קוֹסְטַרְד: תודה רבה. שאלוהים יהיה איתך.
בֶּרוּן: חכה, כָּפִיף. אתֵן לך תפקיד.
אם ברצונך לזכּוֹת אצלי בזְכוּת,
עשֵה למעני דבר אחד.
קוֹסְטַרְד: מתי אתה רוצה שַ'נִי יַ'שה את זה?
בֶּרוּן: היום אחר הצהריים.
קוֹסְטַרְד: גמרנו.
בֶּרוּן: אתה עוד לא יודע מה זה.
קוֹסְטַרְד: עד שאני יגמוֹר אני ידע.
בֶּרוּן: קודם צריך לדעת, כלב.
קוֹסְטַרְד: אני יבוא להוד-מעלתך מחר על הבוקר.
בֶּרוּן: זה חייב להיות היום אחר-הצהריים. שמע, כלב, זה כל הסִפּוּר:
הנסיכה יוצאת לצוד לה פה בפּארְק,
ובפמלְיָה יש לה גברת ענוגה;
כשהלשונות דוברות במֶתֶק, הן נוקבות
בשמה, והן קוראות לה רוֹזָלִין.
חפּש אותה, ובְידה הלבנה
הַקְפּד-נא להפְקיד את המִסְמך הזה
עם החותָם.
(נותן לקוֹסְטַרְד מכתב)
הנה הדִיבִידֶנְד שלך. לַדֶרך.
(נותן לו כסף)
קוֹסְטַרְד: דִיבִידֶנְד, הו דִיבִידֶנְד מתוק! יותר טוב מאֶקְוִיוָלֵנְט - בשֶבע פּני יותר טוב! דיבי-דיבי-דיבידנד! אני י'שה את זה, אדון, מאה-אחוז אֶקְוִיוָלֵנְט! כפול דִיבִידֶנְד! פֶּר-פֶקְט!
(יוצא)
בֶּרוּן: ואני, תיפּח-רוחי-לי, מאוהב!
אני, אשר תמיד הייתי שוֹט
לַאהבה, מצליף של כל גניחה דואבת,
הקטלני בַּמבקרים, שוטר תקיף,
מורה קפדן פֶּדָאנְטי של הילד
שאין אף גֶבר מפואר ממנו: זה
הילד העיוור, היבְבן והסוֹרר,
זה הַקָטין המְגוּדל, ננס-ענק,
דון קוּפּידוֹן, נָציב עליון של חרוזֵי
האהבה, מושל הפִּרפּוּרים בַּלב,
שליט כל אנחה ואנקה,
קיסר הנואשים המשוטטים,
נְסיך האופל של תחתוניוֹת,
המֶלך בין סדינים, הקטגוֹר
של כל שופט - הו, לב פעוט שלי!
אז שאני אהיה קָצין של צבאותיו,
ואתהדר לי בצְבעָיו כמו לוליין?
מה זה? אני אוהב? או מְחזר? או צד
אשה? אשה, שהיא כמו שָעוֹן
תוצרת גרמנית, תמיד צריכה תיקון,
תמיד קצת מפגרת, ותמיד
צריך לדאוג שמְחוֹגֵיהּ לא יִסְטוּ!
אח, להַפֵר שבועה, זה הנורא מכל:
ולאהוב מבֵּין שלוש את הגרועה
מכל - זנזוֹנת לבנְבּוֹנֶת עם גבּות
קטיפה, שכּדורים של דְיוֹ תקועים
לה בַּפרצוף בתוֹר עיניים; כן,
וחֵי שָמַיים, גברת שתקפוֹץ
בחשק על העסק, גם אם מפלְצות
השאוֹל יהיו שומרים וסריסים שלה!
ולמענה אני אגְנח, למענה
לא ארָדֵם, למענה שאתפלל!
לעזאזל, זאת המכּה שקוּפּידוֹן
כּופה עלי כי התעלמתי מעָצְמָת
כּוחו האימתני והפעוט.
אז כן, אוהַב, ואתפלל, אבכה ברֶטט;
אחד אוהב גבירה, אחד - סתם משרתת.
(יוצא)
אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.
כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).
| < אחורה | עמל אהבה לשווא -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |