שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 5, תמונה 1 קדימה >

נכנסים אכילס ופטרוקלוס.

 

אכילס: בְּיין יווני אדליק לו את

          הדם הלילה, ומחר אקפיא

            אותו עם פִּגיוני. פטרוקלוס, בוא

          ניתֵן לו נשף עד הגג.

פטרוקלוס:                         הנה

          תרסיטס.

          (נכנס תרסיטס)

 אכילס:                 מה קורה, קִנְאה קרושה? 

          דלֶקת של הטבע, מה חדש?

תרסיטס:  איי, חתיכת פּוֹרְטְרט של עצמך, אליל של עובדֵי-אווילים, הנה מכתב בשבילך.

 אכילס:  מאיפה, פֵּרור?

תרסיטס:  איי, מטומטם-בורגר, מטרויה.

          (אכילס קורא את המכתב)

פטרוקלוס:  מי יושב בָּאוהל עכשיו?

תרסיטס: מי שיושב שוכב ומי שרופא חובש.

פטרוקלוס:  יפה אמרת, מר שיבוש. רק לְמה צריך את המהתלות האלה?

תרסיטס: עשה טובה, שתוק, ילד. אני לא מרוויח מהדיבורים שלך. אתה נחשב עקר-בית של אכילס.

פטרוקלוס:  עקר-בית, כלב? מה זה?

תרסיטס:  מה זה? הזונָה שלו ממין זכר. אח, שכל סיפלוס של הדרום, עיוותי מעיים, בֶּקע, נזלות, שק אבנים בכּליות, שבץ, פּרכּוס, דלקת עיניים, זיהום בַּכּבד, צפצוף בָּרֵיאות, כּיב בַּשלפוחית, כאבי גב תחתון, פסוריאזיס, אקזמה, עצמות מסוידות וגזֶזת משלבקת ידביקו וידביקו שוב את הסוטים האלה מקַו-נֶקב הישר! 

פטרוקלוס:  היי, חתיכת מְכַל טינופת, מה זה לקלל אותי ככה?

תרסיטס:  אני מקלל אותך?

פטרוקלוס: ממש לא, חתיכת עכּוז רקוב, כלב בן-זונה בלי צורה, לא.

תרסיטס:  לא? אז למה אתה מתרתח, חת'כת מתרתחת, תחתון תחרה, פִּשתן מפוּשתן, נרתיק של גנדרן? אח, איך מטרטרים את העולם המסכן כאלה יבחושים, בַּרְחָשֵי הַטֶּבע!

פטרוקלוס:  לך, גועל!

תרסיטס:  בֵּיצת זרזיר!

אכילס:  פטרוקלוס מותק, מחבּלים לי פה

          בַּנחישות לקראת הקרב מחר.

          הנה מכתב מהֶקוּבּה המלכה,

          שי מבִּתה, אהובתי, שתיהן

          נוזפות בי, מזכירות לי לקיים

          שבועה שנָדרְתי. לא אָפֵר אותה.

          יוון, פְּלי, כבוד, פּוּג, ושם טוב, פְּרח,

          לזה נשבעתי כבר, ולא אברח.

          תרסיטס, בוא,  נבריק את אוהלִי

          לקראת ליל הילולות, משתה לֵילי.

          (יוצא, [עם פטרוקלוס])

תרסיטס:   מיוֹתר-מדי חשק ופחות-מדי שכל שני אלה הולכים להשתגע; אבל בַּיום שהם ישתגעו מיותר-מדי שכל ופחות-מדי חשק, אני אהיה רופא משוגעים. הנה אגממנון, בן-אדם ממש לא רע, אחד שאוהב חֶל-זונות, אבל אין לו יותר מוח משעווה באוזניים. והקריקטורה המוצלחת של יופיטר שם, אחיו השור – פֶּסל פרימיטיבי ואנדרטה על-העוקם להנצחת הבעלים המרומים, יד לַקרנן האלמוני, שמִשְתרך אחרי הרגל של אחיו - לאיזו צורה אחרת מעצמו יוכלו שנינות ברוטב רֶשע או רֶשע בטעם שנינות להפוך אותו? לְחמור? זה כלום; כי הוא גם חמור וגם שור. לשור? זה כלום; הוא גם שור וגם חמור. לכלב, לפרד, חתול, חמוֹס, קרפד, לטאה, ינשוף, עיט, הרינג בלי ביצים, לא היה מזיז לי שישוו אותי; אבל להיות מנלאוס! הייתי זומם נגד גורלי. אל תשאלו אותי מה הייתי רוצה להיות, אם לא הייתי תרסיטס, כי לא אכפת לי להיות כּינה של מצורע, רק לא להיות מנלאוס. - היי, הפלא ופלא! בני-רוח ובני-אש!

(נכנסים הקטור, טרוילוס, אייקס, אגממנון, יוליסס, נסטור, מנלאוס ודיומדס, עם לפידים)

אגממנון:  טעינו, לא מפה.

אייקס:                          כן, כן, זה שמה -

אייקס: שם, איפה שהאור.

הקטור:                            אני מסבך

          אֶתכם.

אייקס:             בכלל לא.

          (נכנס אכילס)

יוליסס:                               הנה הוא עצמו

          בא לכוון אתכם.

אכילס:                        ברוך הבא,

          הקטור נועז. שלום לַמכובדים. 

אגממנון:  טוב, לילה טוב, נסיך של טרויה. אייקס

          הבטיח לטפל בך.

הקטור:                         תודה,

          ולילה טוב למְפקד יוון.

מנלאוס:  לילה טוב.

הקטור:                  לילה טוב, מנלאוס מתוק.

תרסיטס (הצידה): בית-שימוש מתוק. "מתוק", הוא אומר? ביוב מתוק, פח-זבל מתוק.

אכילס:  ליל מנוחה וגם ברוך הבא

          לאלה שהולכים או נשארים.

אגממנון: ליל מנוחה.

          (יוצאים אגממנון ומנלאוס)

אכילס:   נסטור-זקן נשאר; ודיומדס,

          בּלֵה עם הקטור שעה-שעתיים.

דיומדס:  אנ' לא יכול, יש לי עניין חשוב,

          והוא צפוי - עכשיו. ליל מנוחה,

          הקטור גדול.

הקטור:                  תן יד.

יוליסס (הצידה לטרוילוס): לך אחרי הלפיד שלו; האיש

          הולך לְאוהל קאלכאס. אתלווה

          אליך.

טרוילוס (הצידה ליוליסס): לכבוד לי, אדוני.

הקטור: אז - לילה טוב.

          (יוצא דיומדס; יוליסס וטרוילוס אחריו)

אכילס:                     בוא, בוא אלי לָאוהל.

          (יוצאים אכילס, הקטור, אייקס ונסטור)

תרסיטס:  הדיומדס הזה כולרה לב-שקר, מנוול נוכל. אני בוטח בו כשהוא מגחך כמו בְּנחש כשהוא נושף. הוא שופך הבטחות כמו כלב ששולף את הלשון, אבל כשהוא ממלא אותן, אסטרונומים מתחילים לחזות: זה אירוע, פה יתחולל איזה מהפך. השמש משתקפת בירח כשדיומדס עומד במילה שלו. אני מעדיף לעזוב את הקטור ולעקוב אחריו. אומרים שהוא מחזיק זנזונת טרויאנית, ומשתמש בָּאוהל של קלאכאס הבוגד. אני אחריו. רק זימה! כולם מניאקים חרמנים!

          יוצא. 


< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 5, תמונה 1 קדימה >