< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים טרוילוס וקרסידה.
טרוילוס: מלאך, אל תטרחי. הבוקר קר.
קרסידה: אז, איש מתוק שלי, אקרא לַדוד
שהוא יֵרד לפתוח את השער.
טרוילוס: אין צורך להטריח. לַמיטה,
אל המיטה! שהשינה תרצח
את העיניים היפות האלה,
תקיף בְּרוֹך את כל חושייך כמו
תינוק ריק מכל מחשבה!
קרסידה: אז יום טוב.
טרוילוס: למיטה, בבקשה.
קרסידה: אתה עייף ממני?
טרוילוס: הו קרסידה! לולא היה היום
הפְּעלתן, שעֶפרונִי הֵעיר,
מקים את העורבים המקרקרים,
ולילה חולמני כבר לא יסתיר
את עונג שנינו, לא הייתי זז
ממך.
קרסידה: היה לילה קצר מדי.
טרוילוס: שיישרף המכשף! עם אוֹב
ובלהות הוא משתהה שָעות
של שְאול, אך מלְפיתות של אהבה
הוא נס עם זוג כנפיים מהירות
מהֶרף-עין. אַת תתקררי
ותקללי אותי.
קרסידה: בבקשה, קצת תישאר. אתֶם
גברים לא נשארים אף פעם. הו
טפשונת קרסידה, יכולתי עוד
קצת לא לתת, ואז הייתָ כבר
נשאר! - תשמע, אחד שם התעורר.
פנדארוס (מבפנים): מה זה כל הדלתות פתוחות כאן?
טרוילוס: הדוד שלךְ.
(נכנס פאנדארוס)
קרסידה: אח, מגפה עליו! עכשיו ילעג.
איך הוא יעשה לי את המוות!
פנדארוס: הלו, הלו, איך הבתולים? אַת שָם, ילדה! איפה האחיינית שלי קרסידה?
קרסידה: לֵך תְלה את עצמך, דוד עֹקֶץ רֶשע.
מביא אותי לזה - ואז גם מְבזה.
פנדארוס: מה זה "לזה", מה זה "לזה"? - שהיא תגיד מה. - לאיזה זה הבאתי אותך?
קרסידה: די, די, שייחרב לִבְּךָ! אתה
לא טוב, ולא סובל שום טוב.
פנדארוס: הה, הה! אוי, אומללה קטנה! איי, דֶפֶקְטינה, מה, היא לא ישנה הלילה? מה זה - איי, פוּיָה של גבר! - הוא לא נתן לה לישון? שייקח אותו דרקון!
קרסידה (לטרוילוס): מה אמרתי?! שיקבל דפיקה בראש!
(נשמעות דפיקות)
מי זה בדלת? דוד טוב, לך תראה. -
יקר, תחזור אלי לחדר. 'תה
מחייך, כאילו התכוונתי פוּי.
טרוילוס: הה, הה!
קרסידה: די כבר, טעית. זה ממש לא זה.
(דפיקות)
דופקים שם ברצינות! 'בַקשה, בוא פנימה.
אתן חֲצי עיר שלא תתגלה פה.
(יוצאים טרוילוס וקרסידה)
פנדארוס: מי שם? מה העניין? אתם רוצים להפיל את הדלת? (פותח את הדלת) הלו, מה העניין?
(נכנס אנאס)
אנאס: יום טוב לךָ, יום טוב.
פנדארוס: מי שם? אדון אנאס? בחיי שלא זיהיתי. מה החדשות שלך על הבוקר?
אנאס: הנסיך טרוילוס לא פה?
פנדארוס: פה? מה יש לו לעשות פה?
אנאס: עזוב, הוא פה, אדון. אל תתכחש.
חשוב מאד שידבר אתי.
פנדארוס: הוא פה, אתה אומר? זה יותר ממה שאני יודע, נשבע לך. אני מצדי חזרתי מאוחר. מה יש לו לעשות פה?
אנאס: אח, נו! די, די, אתה תזיק לו בלי
ידיעתך. מרוב נאמנות
תבגוד בו. בלי לדעת שהוא פה
לך ותביא אותו כבר. לךְ.
(נכנס טרוילוס)
טרוילוס: מה יש, מה העניין?
אנאס: כבודו, אין לי כמעט זמן לברך
אותך - עניין בוער. מיד יגיעו
פאריס אחיך, דֶאיפוֹבּוּס, איש
יוון דיומדס, וגם אנטנור
שלנו, שהוחזר; ותמורתו,
לפני פולחן הבוקר, תוך שעה,
אנו צריכים למסור לדיומדס
את גברת קרסידה.
טרוילוס: ככה הוחלט?
אנאס: בידי פריאמוס ומועצת טרויה.
הם כבר בדרך הנה ליישם זאת.
טרוילוס: איך הֵישֹגַי קמים ללעוג לי! -
אלך לפגוש אותם. ואנאס, לא
מצאתָ אותי פה; נפגשנו סתם
כך במקרה.
אנאס: טוב, טוב, אדון, סודות
הטבע לא יהיו אילמים כמוני.
(יוצאים טרוילוס ואנאס)
פנדארוס: זה יתכן? רק הושגה כבר הלכה? שייקח השד את אנטנור! הנסיך הצעיר הולך להשתגע. קללה על אנטנור! הלוואי שהיו שוברים לו את המפרקת!
(נכנסת קרסידה)
קרסידה: מה יש? מה העניין? מי זה היה פה?
פנדארוס: אאא, אאא!
קרסידה: מה אתה נאנח כל כך עמוק?
איפה האיש שלי? הלך? ספֵּר
לי, דוד מתוק, מה העניין?
פנדארוס: הלוואי הייתי עמוק מתחת לאדמה כמו שאני מֵעל!
קרסידה: הו האלים! מה העניין?
פנדארוס: בבקשה ממך, תיכנסי. הלוואי שלא נולדת! ידעתי שאת תהרגי אותו. איי,אדון מסכן! קללה על אנטנור!
קרסידה: דוד טוב, אני מתחננת, על הברכיים אני מתחננת, מה העניין?
פנדארוס: את צריכה ללכת, בּוּבּה, את צריכה ללכת. מחליפים אותך בעד אנטנור. את צריכה ללכת לאביך ולהסתלק מטרויה. זה יהרוג אותו, זה יחסל אותו; הוא לא יכול לשאת את זה.
קרסידה: אלים בני נצח! אני לא אלך.
פנדארוס: את חייבת.
קרסידה: לא, דוד. שכחתי את אבי, ולא
יודעת שום שאר-בשר. שום דם,
שום אהבה, בית או נפש לא
קרובים אלי כמו טרוילוס המתוק.
אתם, אלים קדושים, עשו מִשְמה
של קרסידה את כתר הכזב
אם היא אי פעם תעזוב את טרוילוס!
זמן, כוח, מוות, תְכלו בגוף
הזה את חמתכם; אך הבסיס,
בניין הכוח של אהבתי,
הוא כמו מרכז האדמה, מושך
הכל אליו. אלך פנימה לבכות -
פנדארוס: תלכי, תלכי.
קרסידה: את שערי אתלוש, את לְחיַי
המהוללות אשרוט, אסדוק בִּבְכי
מר קול צלול, אשבור לי את לבי
בצלילֵי "טרוילוס". לא אלך מטרויה.
יוצאים.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |