< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסת קרסידה עם משרתה אלכסנדר.
קרסידה: מי עבר שם?
אלכסנדר: הֶקובּה המלכה והלנה.
קרסידה: לאן?
אלכסנדר: אל המגדל המזרחי,
שפסגתו חולשת על העמק,
לצפות בַּקרב. הקטור, שסבלנות
אצלו היא חוק, היום נדלק: נזף
בְּאַנְדְרוֹמָכֶה, ולנושא-כליו
הרביץ; ועוד לפני זריחת השמש,
כאילו מלחמה זה משק-בית,
כבר הִשְתריין, יצא אל שדה-הקרב;
ששם בכה כל פרח כמו נביא
על מה שהוא חזה מזעמו
של הקטור.
קרסידה: למה הוא כעס?
אלכסנדר: אומרים,
יש בין היוונים אדון עם דם
טרויאני, הוא דודן של הקטור, שמו
הוא אָיָיקְס.
קרסידה: טוב; אז מה אתו?
אלכסנדר: אומרים,
הוא איש פָּר-אֶקְסֶלָאנְס, עומד בזכות
עצמו.
קרסידה: ככה כל איש עומד אם הוא לא שיכור, חולה או שאין לו רגליים.
אלכסנדר: האיש הזה, גברתי, גזל מכמה חיות את המאפיינים שלהן: הוא נועז כמו אריה, אלים כמו דוב, איטי כמו פיל – בן-אדם שהַטֶּבע דחס לתוכו כל כך הרבה תכונות שהפזיזות מוחצת לו את העוז, והשיקול ממיס לו את הפזיזות. אין בָּאנושוּת אף פְּלוּס שלא נדבק בו, ואף מינוס שלא משאיר בו איזה כתם. הוא עגום בלי סיבה, ועליז נגד הזרם; יש בו מכל דבר פְּרקים אבל הכל מפורק, הוא כמו מרבה רגליים משותק, המון גפיים – רק לא בשימוש, או כמו גדוד זקיפים עיוור, המון עיניים בלי ראיה.
קרסידה: אבל איך האיש הזה, שמעלה אצלי חיוך, מעלה בהקטור זעם?
אלכסנדר: אומרים שהוא אתמול הלך סיבוב-קרב עם הקטור והפיל אותו על הפנים, ומאז העצבים והבושה החזיקו את הקטור בצום ועֵר.
קרסידה: מי בא הנה?
אלכסנדר: הדוד שלך פנדארוס, גברת.
(נכנס פנדארוס)
קרסידה: הקטור הוא גבר מעולה.
אלכסנדר: מהטובים שבעולם, גברתי.
פנדארוס: מה זה? מה זה?
קרסידה: בוקר טוב, דוד פנדארוס.
פנדארוס: בוקר טוב, קרסידה ילדה. על מה דיברתם? בוקר טוב, אלכסנדר. מה שלומך, בת-אח? מתי היית בָּארמון?
קרסידה: הבוקר, דוד.
פנדארוס: על מה דיברתם כשנכנסתי? הקטור התחמש ויצא לפני שבאת לָארמון? הלנה עוד לא קמה, נכון?
קרסידה: הקטור יצא; הלנה עוד לא קמה.
פנדארוס: זה ככה; הקטור הזדקף מוקדם.
קרסידה: על זה דיברנו, ועל זעמו.
פנדארוס: הוא היה זועם?
קרסידה: כך זה אומר פה.
פנדארוס: נכון, היה; ואני יודע למה. הוא יפוצץ היום. אני חותם להם. וטרוילוס לא יפגר אחריו: שייזהרו מטרוילוס, גם על זה אני חותם להם.
קרסידה: מה, גם הוא זועם?
פנדארוס: מי, טרוילוס? טרוילוס הוא הגבר המוצלח יותר מהשניים.
קרסידה: הו יופיטר! אין השוואה בכלל.
פנדארוס: מה, בין טרוילוס והקטור אין? את מזהה גבר כשאת רואה אותו?
קרסידה: כן, אם ראיתי והכרתי קודם.
פנדארוס: טוב, אני אומר שטרוילוס הוא טרוילוס.
קרסידה: אז אתה אומר כמותי; אין לי ספק
שהוא לא הקטור.
פנדארוס: לא, וגם הקטור הוא לא טרוילוס במובנים מסוימים.
קרסידה: צודק כלפי שניהם: הוא הוא עצמו.
פנדארוס: עצמו? איי, טרוילוס מסכן! הלוואי שהיה!
קרסידה: זה מה שהוא.
פנדארוס: כמו שאני אלך יחף להודו.
קרסידה: הוא לא הקטור.
פנדארוס: עצמו? לא, הוא לא עצמו. הלוואי שהוא היה עצמו! טוב, יש אֵלים בַּשמיים: הזמן יעזור או יגזור. נו, טרוילוס, נו, הלוואי הלב שלי היה בגוף שלה! לא, הקטור לא גבר טוב יותר מטרוילוס.
קרסידה: סלח לי.
פנדארוס: הוא מבוגר יותר.
קרסידה: ברשותך, ברשותך.
פנדארוס: השני עוד לא התחיל. את תשירי לי פזמון אחר כשהשני יתחיל. להקטור לא יהיה עד מחרתיים חוד חריף כזה.
קרסידה: הוא לא צריך, כשיש לו את שלו.
פנדארוס: ולא כזה מין אופי.
קרסידה: לא חשוב.
פנדארוס: ולא כזה מין יופי.
קרסידה: לא יתאים לו; זה שלו עדיף.
פנדארוס: אין לך שום הבנה, ילדה. הלנה בעצמה נשבעה רק אתמול שטרוילוס – למרות שהוא שחוּם – כי זה נכון, אני חייב להודות – לא בדיוק שחום –
קרסידה: לא, אבל שחום.
פנדארוס: נו, לומר את האמת, שחום ולא שחום.
קרסידה: לומר את האמת, אמת ולא אמת.
פנדארוס: היא הללה את העור שלו למעלה משל פאריס.
קרסידה: למה, לפאריס יש מספיק צבע.
פנדארוס: יש לו.
קרסידה: אז כנראה לטרוילוס יש יותר מדי. אם היא הללה אותו למעלה מֵ, אז העור שלו הוא מעל ומעבר; ואם לָָהוא יש מספיק צבע, ולזה יש מעל ומעבר, זה שיר הלל קצת משתולל. מבחינתי לשון הזהב של הלנה יכלה כבר להלל את טרוילוס על אף אדום.
פנדארוס: אני נשבע לך, לדעתי הלנה אוהבת אותו יותר מאשר את פאריס.
קרסידה: אז היא ממש יווניה שובבה.
פנדארוס: לא, אני בטוח שהיא אוהבת אותו. היא באה אליו לפני איזה יום בַּגוּמחה של החלון – ואת יודעת שאין לו למעלה משלוש או ארבע שערות על הסנטר –
קרסידה: באמת מוזג אנאלפבית יכול לסכם שם את החשבון על יד אחת.
פנדארוס: טוב, הוא צעיר מאד, אבל בְּמשקל שני קילו הוא יכול להרים בדיוק כמו אחיו הקטור.
קרסידה: כל כך צעיר וכבר ותיק בְּהרמות?
פנדארוס: אבל להוכיח לך שהלן אוהבת אותו: היא באה ושמה לה את היד הלבנה שלה על שסע הסנטר שלו –
קרסידה: שיוּנו תרחם, ממה הוא משוסע?
פנדארוס: נו, את יודעת שיש לו גומת-חן. אני חושב שהחיוך שלו הולם אותו יותר מכל גבר בטרויה.
קרסידה: הו, הוא מחייך באומץ.
פנדארוס: נכון או לא?
קרסידה: הו, כן, כמו ענן בַּסתיו.
פנדארוס: טוב, די, תעזבי. אבל להוכיח לך שהלנה אוהבת את טרוילוס –
קרסידה: אם אתה רוצה להוכיח, טרוילוס יצטרך לעמוד בהוכחה.
פנדארוס: טרוילוס? מה, הוא מחשיב אותה כמעט כמו שאני מחשיב בֵּיצה מעופשת.
קרסידה: אם אתה אוהב בֵּיצה מעופשת כמו שאתה אוהב גולגולת מטופשת, אתה צריך לאכול אפרוחים בקליפה.
פנדארוס: אני לא יכול שלא לצחוק - לחשוב איך היא דגדגה לו את הסנטר. באמת, יש לה יד לבנה להפליא, אני מודה ומתוודה –
קרסידה: בלי גלגל עינויים –
פנדארוס: ואז היא לוקחת על עצמה למצוא שערה לבנה בַּסנטר שלו.
קרסידה: אויה, סנטר מסכן! ראינו שוּמות עשירות ממנו.
פנדרארוס: אבל איזה צחוק הלך שם! המלכה הקובה צחקה שהעיניים שלה נשפכו –
קרסידה: מאבנים.
פנדארוס: וקסנדרה צחקה –
קרסידה: אבל עם אש יותר קטנה מתחת לסיר של עיניה. גם לה נשפכו העיניים?
פנדארוס: והקטור צחק –
קרסידה: על מה היה כל הצחוק הזה?
פנדארוס: על מה, על השערה הלבנה שהלנה מצאה על הסנטר של טרוילוס.
קרסידה: אם זו היתה שערה ירוקה גם אני הייתי צוחקת.
פנדארוס: הם צחקו לא מהשערה כמו מהתשובה הפקחית שלו.
קרסידה: מה היתה התשובה שלו?
פנדארוס: היא אומרת, "יש פה רק חמישים-ושתיים שערות על הסנטר שלך, ואחת מהן לבנה."
קרסידה: זאת השאלה שלה.
פנדארוס: זה נכון, מה השאלה. "חמישים-ושתיים שערות", הוא אומר, "ואחת לבנה: השערה הלבנה הזאת היא אבי, וכל השאר הן בניו." "יופיטר!" היא אומרת. "מי מהשערות האלה הוא פאריס בעלי?" "זאת הגלמודה, שבת-זוגה מסתלסלת מהצד", הוא אומר, "תתלשי אותה ותני לו." אבל איזה צחוק הלך, והלנה הסמיקה כל כך, ופאריס נעקץ כל כך, וכל השאר צחקו שאין לתאר.
קרסידה: אז אל תתאר, כי זה כבר ארוך.
פנדארוס: טוב, ילדה, סיפרתי לך דבר אתמול. תחשבי על זה.
קרסידה: אני חושבת.
פנדארוס: אני נשבע שזה נכון. הוא בוכה לך זה כאילו הוא איש אפריל.
קרסידה: ואני אצמח לו בַּדמעות כמו קוץ בְּמאי.
(נשמעת תרועה של חזרה משדה הקרב)
פנדארוס: הקשיבי, הם באים משדה הקרב. שנעמוד כאן ונראה אותם כשהם עוברים אל הארמון? אחיינית טובה, קדימה, קרסידה מותק.
קרסידה: מה שתגיד.
פנדארוס: הנה, הנה, זה מקום מעולה; פה נוכל לראות אותם מצוין. אני אנקוב לך בִּשְמות כולם כשהם עוברים, אבל שימי לב לטרוילוס מעל כולם.
(אנאס חוצה את הבמה)
קרסידה: לא כל כך ברעש.
פנדארוס: זה אָנֵאָס; הוא לא גבר משובח? אחד מהפרחים של טרויה, אני אומר לך, אבל שימי לב לטרוילוס; תראי אותו תיכף.
(אנטנור חוצה)
קרסידה: מי זה?
פנדארוס: זה אַנְטֶנור. הוא חד-לשון שנון, אני אומר לך, וגבר מספיק טוב; אחד מהמוחות הכי שקולים שיש בכלל בטרויה, וגֶבר - אישיות. מתי מגיע טרוילוס? אני אראה לך את טרוילוס תיכף; אם הוא יראה אותי, תראי שהוא נוֹד-ינוד לי.
קרסידה: הוא ייתן לך ניד-נוֹד?
פנדארוס: תראי.
קרסידה: אז תהיה נוד כפול.
(הקטור חוצה)
פנדארוס: זה הקטור, זה, זה, תביטי, זה; זה בחור! תהיה בריא, הקטור! זה גבר גבר, ילדה. הו הקטור גבר! תראי איך הוא נראה! זאת הבעה! הוא לא גבר גבר?
קרסידה: הו, גבר גבר!
פנדארוס: נכון או לא? עושֶה לְבּן-אדם טוב בַּלב. תביטי רק על השריטות שבַּקסדה שלו, תביטי שמה, את רואה? תביטי שם, זה לא צחוק; זה נקרא לפוצץ, אין מה לדבר, כמו שאומרים; אלה שריטות.
קרסידה: זה מחרבות?
פנדארוס: חרבות, כל דבר, לא אכפת לו; שהשטן יבוא אליו, הכל אותו דבר. בחי אלוהים, זה עושה לבן-אדם טוב בלב. הנה בא פאריס, הנה בא פאריס!
(פאריס חוצה)
תביטי שמה, ילדה, זה לא גם-כן גבר מפואר, מה? לא, זה גדול עכשיו: מי אמר שהוא חזר היום פצוע? לא פצוע. אח, זה יעשה להלן טוב על הלב עכשיו, אה? הלוואי שאני אראה את טרוילוס כבר. את תראי את טרוילוס תיכף.
(הלנוס חוצה)
קרסידה: מי זה?
פנדארוס: זה הֶלֶנוס. מפליא אותי איפה טרולוס. זה הלנוס. אני חושב שהוא לא יצא היום. זה הֶלֶנוּס.
קרסידה: הלנוס יודע ללחום, דוד?
פנדארוס: הלנוס? לא – כן, הוא נלחם דווקא בְּסדר. מפליא אותי איפה טרוילוס. הקשיבי, את לא שומעת את האנשים צועקים "טרוילוס"? הלנוס הוא כוהן.
קרסידה: מי זה הטיפוס המזדחל שמגיע שם?
(טרוילוס חוצה)
פנדארוס: איפה? שם? זה הוא דֶאִיפוֹבּוּס. – זה טרוילוס! הנה גבר, ילדה! המממ! טרוילוס גיבור, נסיך האבּירוּת!
קרסידה: שקט, בושה, שקט!
פנדארוס: תתרשמי, תרשמי. הו טרוילוס גיבור! תסתכלי עליו טוב, ילדה, תראי איך החרב שלו מדממת, והקסדה שלו שרוטה יותר משל הקטור, ואיך הוא מביט, ואיך הוא הולך! הו עלם למופת! עוד אין לו עשרים-ושלוש. תהיה בריא, טרוילוס, תהיה בריא! אם היתה לי אחות מוּזה, או בת אלה, הוא היה יכול לבחור. הו גבר מופת! פאריס? פאריס לכלוך לעומתו, ואני חותם שהלנה, בשביל להחליף, היתה גם נותנת כסף.
(חיילים פשוטים חוצים)
קרסידה: הנה באים עוד.
פנדארוס: חמורים, טפשים, גלמים, קש ותבן, קש ותבן; דיסה אחרי בשר. הייתי חי ומת בָּעיניים של טרוילוס. לא להביט, לא להביט, הנשרים הלכו; עורבים וזרזירים, עורבים וזרזירים! הייתי מעדיף להיות גבר כמו טרוילוס מאשר אגממנון ויוון כולה.
קרסידה: יש בין היוונים אכילס, גבר טוב יותר מטרוילוס.
פנדארוס: אכילס? נהג פרדות, סבל, גמל בהתגלמותו.
קרסידה: נו, נו.
פנדארוס: "נו נו"? מה, יש לך אבחנה בכלל? יש לך עיניים? את יודעת מה זה גבר? מה, מוצָא, יופי, צורה, ביטוי, גבריות, השכלה, תרבות, לב טוב, עלומים, נדיבות וכיוצא בזה, הם לא הפלפל והמלח שמתבלים גבר?
קרסידה: כן, גבר קצוץ; שאופים אותו בלי צימוק לְפּשטידה, כי הוא גבר שתֹקֶף הצימוק שלו פג.
פנדארוס: את כזאת אשה שאין! אי אפשר לדעת באיזו תנוחה של הגנה את רובצת.
קרסידה: על הגב כדי להגן על הבטן, על השכל כדי להגן על העורמה, על סודיות כדי להגן על הצניעות, על מסכה כדי להגן על היופי, ועליךָ כדי להגן על כל אלה ביחד; ובכל התנוחות האלה אני רובצת בלילות משמרות.
פנדארוס: תגידי מתי יש לך ליל שימורים.
קרסידה: לא, אני נשמרת ממך, וזו אחת המשמרות העיקריות שלי. אם לא אוכל להדוף את מה שאוי-לי-אם-יחדור, לפחות אשמור שאתה לא תספר איך ספגתי את הפגיעה – אלא אם כן זה יתפח עד שאין להסתיר, ואז אין מה לשמור.
פנדארוס: את כזאת שאין!
(נכנס הנער-המשרת של טרוילוס)
נער: כבודו, אדוני רוצה לדבר אתך מיד.
פנדארוס: איפה?
נער: בבית שלך. שם הוא פורק את נשקו.
פנדארוס: ילד, אמור לו - אני בא.
הלוואי שלא נפצע. כל טוב, ילדה.
קרסידה: שלום, דוד.
פנדארוס: אני אחזור, ילדה, תיק תק.
קרסידה: כדי להביא, דוד - ?
פנדארוס: כן, אות מטרוילוס.
קרסידה: לפי אותו האות, אתה סרסור.
(יוצא פנדארוס)
מלים, דמעות, שי, נדר, לב אוהב,
הוא בְּשֵרוּת של צד ב' מנדב;
אם כי מַרְאָת שְבחיו לא מגיעה
לַטרוילוס שעֵינִי שלי רואה.
זה סוד. אשה, כשמחזרים – היא אֵל;
זוכים - הולכים; שְמחים בַּדֶרך אֶל.
כל נאהבת שתזכור, זה כך:
גברים חושקים בָּלא מושג, לא בך.
דעי: אין אהבה כה מתוקה
כמו תחנונֵי חיזור של התשוקה.
מה שמושג – רודים בו ונוגשים.
לָלא-מושג כְּמֵהים ומתרפסים.
לכן, אף שלִבִּי אוהב בלי סוף,
העין - כלום מזה היא לא תחשוף.
יוצאת [עם אלכסנדר].
< אחורה | ![]() |
קדימה > |