שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים טראניו והמורה, לבוש כוינצ'נצ'יו.

 

טראניו:  זהו הבית. אז – שאצלצל?

מורה:  ברור. ואם איני טועה אדון

          בפטיסטה גם עשוי לזכור אותי,

          כששנינו התארחנו בפונדק

          בגנואה לפני עשרים שנה.

טראניו:   יפה, ככה תמשיך, והעיקר –

          עם אוטוריטה רצינית של אבא.

מורה:  תסמוך עלי. 

          (נכנס ביונדלו)

                      המשרת שלך.

         אולי תדריך אותו.

טראניו:  אתו אין מה לדאוג. ביונדלו, הֵיי!

          עשה את חובתך כמו שצריך,

          דמיין שזה וינצ'נצ'יו הנכון.

ביונדלו:   אה, סמוך עלי.

טראניו:   מסרת לבפטיסטה הודעה?

ביונדלו:   אמרתי שאביך בוונציה

          ושיבוא היום לפאדובה.

טראניו:  כל הכבוד. חייב לך משקה.

          הוא בא. כנס לפוזה, אדוני.

          (נכנסים בפטיסטה ולוצ'נצ'יו)

          אדון בפטיסטה, יופי שנפגשנו. -

          זה האדון עליו סיפרתי, אבא.

          עכשיו מלא יפה תפקיד של אב,

          תן לי את ביאנקה בעד ירושה.

מורה:  הס, בן.

          אדון, היות ו, במטותא, באתי

          לפאדובה לגבות אילו חובות,

          גילה לי בני לוצ'נצ'יו סוד נכבד

          של אהבה בינו לבין בתך.

          על שום שמך הטוב אשר שמעתי,

          ועל אהבתו לילדתך,

          ועל שלה כלפיו – אם לקצר,

          אני, כאב דואג וטוב, בעד

          שישתדך; ואם גם אדוני

          תומך כמותי, אזי שבהסדר

          נאות תמצא אותי מוכן בלב

          חפץ ופה אחד לתת הכשר.

          כי קטנוני לא אהיה אתך,

          אדון בפטיסטה, שאת שמו – שמעתי.

בפטיסטה: אדון, סלח לי על מה שיש בפי.

          דבריך הישירים והקצרים

          נראים לי. זה נכון, בנך לוצ'נצ'יו        

          אוהב את ילדתי, והיא אותו,

          או ששניהם מומחים בהצגות.

          לכן אם רק תנהג בו דרך אב

          ולבתי תציע נדוניה

          מספקת, יש שידוך, הכל סגור,

          בנך יזכה בביאנקה ברצון.

טראניו:   תודה לך, אדון. איפה כדאי

          לחתום תנאים ולסכם הכל

          באופן שיספק את הצדדים?

בפטיסטה: לא בביתי, לוצ'נצ'יו, כי ידוע,

          אוזניים לכתלים – גם למשרתים,

          וגרמיו הזקן אורב עדיין,

          עוד עלולים חלילה להפריע.

טראניו:   אז בביתי, אם זה נראה לך.

          שם אבא מתגורר. ושם הערב

          נחתום על העסקה בפרטיות.

          שלח לבתך את המשרת שלך.

          המשרת שלי יביא לבלר.

          הבעיה היא ש, מקוצר זמן,

          לא תקבל כיבוד מאד עשיר.

בפטיסטה: נו מילא. קאמביו, רוץ מהר הביתה,

          אמור לביאנקה שהיא תתארגן.

          ובטובך, גלה לה שאביו

          של מר לוצ'נצ'יו בא לפאדובה,

          והיא צפויה להיות אשת לוצ'נצ'יו.

          (יוצא לוצ'נצ'יו)

ביונדלו:   או אלוהים, הלוואי שהיא תהיה. 

טראניו:   עזוב את אלוהים, קדימה רוץ.

          (יוצא ביונדלו)

          אדון בפטיסטה, שאוביל אותך?

          אמנם תאכל מנה אחת בקושי,

          אך נפצה אותך כפול בפיזה. 

בפטיסטה: אני בא, אחריך.

          (יוצאים טראניו ובפטיסטה. נכנסים לוצ'נצ'יו וביונדלו)

ביונדלו:   קאמביו.

לוצ'נצ'יו:  מה אתה אומר, ביונדלו?

ביונדלו:  ראית את האדון שלך קורץ ומחייך לך?

לוצ'נצ'יו: אז מה, ביונדלו?

ביונדלו:  לא, כלום, כלום. אבל הוא השאיר אותי פה מאחור לפרש את פשר האותות והמופתות שלו.

לוצ'נצ'יו: בבקשה, תַרצה.

ביונדלו:  אז ככה: בפטיסטה בכיס, הוא מדבר עם אבא בלוף של בן בלופר.

לוצ'נצ'יו:  אז?

ביונדלו:   אתה אמור להביא את הבת שלו לארוחה.

לוצ'נצ'יו:  ו-?

ביונדלו:   הכומר הזקן בכנסיית סנט לוקס מחכה לך כל רגע.

לוצ'נצ'יו:  מה כל זה אומר?

ביונדלו:  אני לא יכול לומר, רק שהם עסוקים בגושפנקה מזויפת. עזוב, תן לה גושפנקה אמיתית, עם כל הזכויות שמורות. לכנסיה! קח את הכומר, הלבלר, כמה עדים ופיניטו.

        אם זה לא הפתרון, אני לא גבר,

        עזוב את ביאנקה ותשכח אותה פוראֶבר.

לוצ'נצ'יו:  תקשיב, ביונדלו –

ביונדלו: אין לי זמן. הכרתי נקבה שהתחתנה מהרגע להרגע בזמן שהיא ירדה לגינה למצוא פטרוזיליה לארנב ממולא. אז גם אתה יכול. אז צ'או. האדון מינה אותי ללכת לכנסיית סנט פטרוס, להכין את הכומר שאתה בא עם הנספחת שלך.

          (יוצא)

לוצ'נצ'יו:  אז ככה אעשה, אם זה נראה לה.

          אם היא תשמח, אז מה יש לי לחשוש?

          אציע לה ישר, בלי להסס.

          עצוב יהיה אם "קאמביו" יפספס. 

          (יוצא)