שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים כריסטופר סליי והמוזגת.

 

סליי:   אני יפרק אותךְ, נשבע לך.

מוזגת: יומיים בצינוק, זבל!

סליי:   את חתיכת חבילה, משפחת סְלַיי לא זבל. תביטי בַּהיסטוריה: אנחנו עלינו לאנגליה עם וויליאם הראשון, אז מספיק פָּקָה-פָּקָה, תני לעולם להתגלץ'. קישטה!

מוזגת: אתה לא תשלם על הכוסות שפּיצצת?

סליי:    לא, אף גרוש. תלכי-לך למנזר תלכי, כּנסי למיטה שלך הקרה וְתחממי את עצמך.

מוזגת:  אני יודעת מה התרופה. אני צריכה לקרוא לַקָּצין-משטרה. (יוצאת)

סליי:   קצין, תת-קצין או תת-קציץ, אני יפגוש אותו חוקי. אני לא זז מטר. שיבוא, ברוך הבא.

(נרדם. נכנס אציל השב מן הצייד, עם ציידים ואחרים)

אציל:  צייד, טפל טוב בכלבים שלי.

         להֶפּי תן לנשום – תשוש, מסכן.

         את קְלָאוּד קְשוֹר לַנקבה הנבחנית.

         ראית איך שסילבר הצטיין,

         בחור? רִחְרֵח מול הרוח! גם

         בעד עשרים פאונד לא אפסיד אותו. 

צייד א': בֶּל משתווה לו, אדוני. היום,

          כשפג ריח הצַיִד, הוא עלה

          עליו שוב – פעמיים! - והתריע.

          תשאל אותי – הוא כלב טוב יותר.

אציל:  אתה טפש. אם חץ היה מהיר

         כמותו, אז הוא היה שווה כפליים.

         אך תן שיִשְֹבְּעוּ, דאג לכולם.

         מחר אני רוצה לצוּד עוד פעם.

צייד א': ברור, אדון.

אציל:  מה זה פה? מת? שיכור? בְּדוֹק, הוא נושם?

צייד ב': נושם, כן. בלי חימום של בירה, זאת

          מיטה קרה לישון כל כך עמוק.

אציל:  אח, בהמה גסה, סרוח כמו

          חזיר! מוות סיוט, כמה דוחה

          ה"בקרוב" שלך. שמעו, אני

          אמתח את השיכור. מה דעתכם:

          אם הוא יובל אל תוך מיטה, עטוף

          בגדים מבושמים, טבעת על

          כל אצבע, מַטְעמים של מתיקה

          בצד ומשרתים מגונדרים

          מולו כשהוא מקיץ – אז הקבצן

          הזה יוכל בכלל לדעת מי הוא?

צייד א':  אני חותם, אדון – אין לו סיכוי.

צייד ב':  זה ייראה לו כְּשְיָקום – מוזר.

אציל:  כמו מין חלום נעים, או הזיה.

          אז קחו אותו, וארגנו היטב

          את המהתלה. שהוא יונח

          בְּרוֹך בַּחדר היפה מכל,

          ותלו שם כל תמונת זימה שיש לי;

          תחפפו לו את לכלוך הראש

          במים חמימים מזוקקים,

          הבעירו עץ מתוק, שהמקום

          ימתק; השיגו לי גם מוזיקה,

          שתתנגן כשהוא יקום בִּצְליל

          צלול שְמֵימי; אם הוא יוציא מילה,

          אמרו מייד ובקידה כנועה

          "מה יצווה כבודך?" שמישהו

          ימתין עם סיר מכסף, זְרוּי פרחים,

          מלא במי ורדים; אחר עם כד,

          שלישי אוחז מטלית, ושיאמר

          "יואיל כבודך לרענן ידיים?"

          אחד יהיה מוכן עם מחלצות,

          ישאל אותו איזה מלבוש יבחר;

          אחֵר יסביר לו על כלביו, סוסו,

          ואיך אשתו הליידי אבֵלה

          על מחלתו. תשכנעו אותו

          שהוא היה איש מטורף, ואם

          יאמר שהוא מטורף עכשיו, אמרו

          שהוא חולם, כי הוא אציל כביר.

          עשו זאת - וברגש, חמודים.

          זה יהיה בידור קל משובח,

          אם תשלטו בזה, עם חוש מדה.

צייד א':  כבודו, מילה שלי שנשחק

          ביעילות כזאת שהוא יחשוב

          שהוא ממש מה שנגיד שהוא.

אציל:  סִחְבוּ – בעדִינות – ולמיטה,

          וכשיקום - איש-איש לתפקידו.

          (מוציאים את סליי. נשמעות חצוצרות)

            אתה שם, לך תראה מה התרועה.

          (יוצא משרת)

          אולי איזה אציל שמתכוון

          במהלך מסע לנוח כאן.

          (נכנס משרת)

          מה? מי זה?

משרת:                           ברשותך, זה שחקנים,

          שמציעים לאדוני שרות.

          (נכנסים שחקנים)

אציל:  שיתקרבו. –

          כל טוב לכם-אתם.

שחקנים:                       תודה, כבודו.

אציל:  הולכים להישאר אתי הלילה?

שחקן א': אם יקבל כבודך את שירותינו.

אציל:  מכל הלב. ההוא, אני זוכר,

          פעם שיחק בן בכור של חקלאי –

          חיזרת שם טוב-טוב אחרי הגברת.

          שכחתי את שמך, אך התפקיד        

         התאים, והמשחק היה טבעי.

שחקן ב': כן, משרת ליצן, שמתחפש -

אציל:  נכון מאד. היית מצוין. -

          טוב, באתם בשעה מוצלחת, כי

          אני עובד על איזה תעלול

          והטריקים שלכם יוכלו לתרום לי.

          תציגו מול אדון אחד הלילה;

          אני חושש רק שתאבדו שליטה;

          אם תפערו עיניים כמו בני עגל

          על התנהגותו המוזרה -

          כי האדון אף פעם לא שמע

          אף מחזה - עוד תפרצו בצחוק,

          וזה ירגיז אותו. אני מזהיר

אתכם, חיוך אחד – הוא מתחמם.  

שחקן א': אנחנו באיפוק מומחים, אל פחד,

          גם אם זה הקהל הכי מופרע.

אציל:  אתה-שם, קח אותם אל המטבח

          ותן פינוק טעים לכל אחד.

          כל מה שיש בבית, לא לחסוך.

          (יוצא מישהו עם השחקנים)

          לך למשרת שלי ברתולומאו,

          תדאג שיתלבש טיפ-טופ כמו ליידי.

          ואז הובל אותו אל השיכור,

          קרא לו "גברתי", כרכר סביבו. תמסור,

          אם הוא רוצה ממני אהבה,

          שיסגל לו גינוני כבוד

          כפי שראה גבירות אציליות

          מתייחסות לבעל. שינהג

          בצייתנות כזאת עם השיכור;  

          בנוֹמך קול, נוֹמך קידה, יאמר

          "מה יצווה כבודך, שאשתך

          המסורה תוכיח צייתנות,

          תפגין את מלוא אהבתה?" ואז

          בחיבוקים חמים ונשיקות

          פיתוי, עם ראש טמוּן בתוך חיקו,

          אמור לו שיזיל דמעות, כמו

          מוצף שמחה לראות את בעלו

          האצילי שב לשפיות, אחרי

          שבע שנים בהן דמיין שהוא

          דלפון מסכן ומתועב. אם אין

          לנער כשרון נשי לשפוך

          מבול דמעות בהזמנה, בצל

          יכול לעשות ת'עבודה. בצל

          בתוך מפית - קצת לקרֵב -

          העין כבר תדמע, ירצה או לא.

          תדאג שכל זה יבוצע זריז,

          ובקרוב אמסור עוד הנחיות.

          (יוצא משרת)

            אני יודע שהנער יאמץ

          יפה חן, קול והליכות של ליידי.

          אני בוער לשמוע איך יפנה

          אל השיכור כ"בּעל", ולראות

          איך משרתַי בקושי מתאפקים

          מצחוק כשהם קדים בפני בּוּר גולם.

          אלך כדי לייעץ להם. נוכחותי

          שם תרסן השתוללות צחוק יתר

          שעלולה לצאת מכלל שליטה.

          (יוצא)