< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנס פומפאוס.
פומפאוס: יש לי פה חוג מכרים לא פחות ממה שהיה לי בבית העסק שלנו. אפשר לחשוב שזה ממש הבית של מאדאם גמרמור, כי יש פה הרבה מהלקוחות הקבועים שלה. קודם כל החבר בּיש, הוא יושב על חוב, קנה ערימות של נייר עטיפה וסוכריות לחיזוק חשק, עלה לו מאה-תשעים-ושבע והרוויח סך הכל חמש. נו, לַסוכריות לא היה ביקוש: הזקנות שהזמינו התפגרו אחת-אחת במגפה. אחרי זה יש לנו פה החבר פּירוּאט הממזר, שתבע אותו מר מנז'ט הסוחר, שהוא קנה ממנו ז'אקט זוהר, שמזה הוא התמוטט מהר, אין לתאר. אחר כך יש לנו פה את קְלָפִי הצעיר, החבר בְּלוֹפקוֹף ג'וניור, החבר גוֹלְדפֵייק, אדון לוֹנְגְשְמוֹק צַ'מְפְּיון הפִּגיון, והחבר דְרֶקשְניט הצעיר שהרג את פּוּדינגלֶק הזללן, והחבר שְפּיצבּוּל מטִיל הכידון, והחבר פְּלוֹנְטֶרשֹרוֹך המטייל המהולל, ואדון לָאגֶרשְפְּריץ שחיסל את צֵ'ייסֶרשְלוּק, ואני חושב עוד איזה ארבעים, כולם משקיעים גדולים בעסק שלנו, ועכשיו הם ב"חננו ועננו".
(נכנס גועלזון)
גועלזון: אתה-שם, תביא את ברנרדין הנה.
פומפאוס: אדון ברנרדין, אתה צריך לקום לתליה, אדון ברנרדין.
גועלזון: היי, ברנרדין!
ברנרדין (בפנים): שיישרף לכם הגרון, מי עושה שם כזה רעש? מי אתם?
פומפאוס: חברים שלך, אדון, התליינים. אתה צריך אם לא אכפת לך לקום ולמות.
ברנרדין (בפנים): 'סתלק, כולרה, 'סתלק. אני יושן.
גועלזון: תגיד לו שהוא צריך להתעורר, ועוד מהר גם.
פומפאוס: בבקשה, אדון ברנרדין, תתעורר עד שיחסלו אותך, ותישן אחרי זה.
גועלזון: כנס אליו, ותוציא אותו.
פומפאוס: הוא בא, אדוני, הוא בא. אני שומע את הקש בתא שלו מרשרש.
(נכנס ברנרדין)
גועלזון: הגרזן מוכן שם?
פומפאוס: לגמרי, אדוני.
ברנרדין: הלו, גועלזון, מה חדש אתך?
גועלזון: האמת, אדוני, אני אשמח אם תזנק לתפילה, כי תביט, הצו הגיע.
ברנרדין: חת'כת מנוול, אני שתיתי כל הלילה, אני לא במצב בשביל זה.
פומפאוס: אה, יותר טוב, אדוני; כי מי ששותה כל הלילה ותולים אותו מוקדם על הבוקר יכול לישון טוב כל היום אחר כך.
(נכנס הדוכס המוסווה לנזיר)
גועלזון: תראה, אדוני, הנה בא אביך ברוח, נראה לך עכשיו שאנחנו צוחקים?
דוכס: אדוני, במצוות האמונה שלי, וכיוון ששמעתי באיזה חיפזון עליך לעזוב, באתי לייעץ לך, לנחם אותך ולהתפלל אתך.
ברנרדין: נזיר, לא אני. אני שתיתי קשה כל הלילה, ואני רוצה עוד זמן להתכונן, או שיצטרכו לפוצץ לי את המוח עם בולי-עץ. אני לא מסכים למות היום, זה בטוח.
דוכס: איי, אדוני, אתה חייב; אז אנא
הַישֵר מבט אל המסע שלך.
ברנרדין: אני נשבע שאני לא אמות היום בשכנוע של לא-משנה-מי.
דוכס: אבל הקשב רגע –
ברנרדין: אף מלה. אם יש לך מה להגיד לי, תבוא ללשכתי, כי אני משמה לא יוצא היום.
(יוצא. נכנס מנהל הכלא)
דוכס: זה לא ראוי לחיות ולא למות; איי,
לב אבן!
מ. הכלא: חברים, צאו אחריו,
תקחו אותו אל הגרדום.
(יוצאים גועזלון ופומפאוס)
מ. הכלא: אז איך אתה מוצא את האסיר,
כבודו?
דוכס: יצור שלא נכון ולא
מוכן לַמוות, ולשגר אותו
לשם, במצבו הנוכחי,
זה פשע.
מ. הכלא: פה בכלא, פּאדרֶה, מת
הבוקר מקדחת אכזרית
פירט ידוע, ראגוזין, אדם
בגיל של קלאודיו, עם זקן, שיער,
באותו הצבע. מה אם נוותר
על המושחת הזה עד שיהיה
מוכן, ונספק את המחליף
בָּראש של ראגוזין, שדומה יותר
לקלאודיו?
דוכס: איי, הנה צרוף מקרים
מהשמיים. תבצע זאת
מהר, כבר מתקרבת השעה
שאנג'לו קבע. סדר את זה,
שְלח את הראש, ואני על החזיר
אשפיע שאת נשמתו יחזיר.
מ. הכלא: זה יבוצע כבר. אבל ברנרדין
צריך למות היום אחרי-צהריים;
מה נעשה עם קלאודיו, להציל
אותי מהסכנה שעלולה
להתרחש אם ייוודע שהוא
עוד חי?
דוכס: עשה כך: שים את ברנרדין
וקלאודיו, כל אחד בתא סודי.
לפני שפעמיים תברך
השמש את הדור הזה, תמצא
שבטחונך מובטח.
מ. הכלא: אני בידיך, ברצון.
דוכס: מהר, עשה, ושלח את הראש לאנג'לו.
(יוצא מנהל הכלא)
עכשיו אכתוב לאנג'לו איגרות,
שימסור מנהל הכלא, ותוכנם
יבהיר לו שאני קרוב הביתה,
ושחשוב מאד שאכנס
פומבית העירה. אבקש אותו
לפגוש אותי ליד מעיינות
הקודש שמחוץ לעיר; משם,
על פי התקנון, בצעדים
שקולים ובקור רוח, נתקדם
ונטפל באנג'לו.
(נכנס מנהל הכלא [עם ראש]).
מ. הכלא: הנה הראש, אקח אותו בעצמי.
דוכס: מתאים, אה? תמהר לחזור, אני
רוצה לדון אתך בעניינים
לאוזנך בלבד.
מ. הכלא: אהיה זריז.
(יוצא)
איזבלה (מבחוץ): שלום, הֵיי, על כולם פה.
דוכס: הקול של איזבלה. היא באה
לדעת אם הגיעה החנינה
לָאח שלה. אבל לא אגלה לה
את הבשורה, כדי שהנחמה
על ייאושה תבוא כשהיא ממש
לא מצפה לה.
(נכנסת איזבלה)
איזבלה: ברשותך.
דוכס: בוקר טוב לך, בתי הצדיקה.
איזבלה: הוא טוב יותר כשמברך איש קודש.
אז המחליף שלח את חנינת
אחי כבר?
דוכס: איזבלה, הוא שחרר
אותו מהעולם. ראשו נחתך,
נשלח לאנג'לו.
איזבלה: לא-לא, זה לא
נכון!
דוכס: זה כך ולא אחרת. בת,
הראי את חוכמתך בְּהבלגה.
איזבלה: אני אלך לעקור לו את העיניים!
דוכס: לא יאפשרו לך להתקרב אליו.
איזבלה: קלאודיו מסכן, איזבל אומללה,
עולם פושע, אנג'לו ארור!
דוכס: זה לא פוגע בו ולא מועיל
לך כהוא זה. אז התאפקי, תני את
הדין בידי שמיים. שימי לב
למה שאני אומר, ותמצאי
שכל מלה אמת פה: הדוכס
חוזר מחר הביתה – לא, יבְּשי
את הדמעות – אחד מהמנזר
שלנו, המוודה שלו, מסר לי
את המידע. הוא כבר שלח מלה
לאסקאלוס ואנג'לו, והם
מתכוננים לפגוש אותו בשער,
למסור לו את סמכותם. לו רק תובילי
את חוכמתך לצעוד על המסלול
הטוב שאני ממליץ לה, את תשיגי
את משאלתך על המתועב הזה,
ונקמה לנפש, ותהילה
כללית.
איזבלה: אפעל כפי שאתה מדריך.
דוכס: תני את המכתב הזה לָאח פטר,
זה זה שהוא שלח לי על שובו
של הדוכס. אמרי לו, זה סימן
שאני רוצה לפגוש אותו הלילה
בבית מריאנה. אשתף אותו
בסיפורה ובסיפורך, והוא
יביא אתכם אל מול פני הדוכס;
ותאשימי בַּפָּנים את אנג'לו
באבי-אביו. אני, מסכן, כפוף
לְנדר מקודש, ואיאלץ
להיעדר. צאי לך עם המכתב:
גרשי את הדמעות המעוּנות
בלב קל; ואל תסמכי יותר
על מסדרי המקודש אם לא
אוביל אותך לְמישרין. מי שם?
(נכנס לוציו)
לוציו: ערב טוב; נזיר, איפה מפקד הכלא?
דוכס: לא בפנים, אדוני.
לוציו: אה איזבל יפה, הלב שלי מחוויר לראות אותך אדומת עיניים; את צריכה להירגע. אני מוכרח לאכול ולסעוד על מים ולחם יבש, לדכא לי את היצר; כדי לשמור את הראש על הכתפיים, אני לא מעז למלא את הבטן, ארוחה אחת מזינה תעורר לי חשק לחשק. אבל אומרים שהדוכס יהיה פה מחר. נשבע לך, איזבל, אני אהבתי את אחיך; אם ידידנו הקפריזי דוכס הפינות האפלות היה בבית, הוא היה חי.
(יוצאת איזבלה)
דוכס: אדוני, למזלנו הדוכס לא תלוי בתיאורים שלך, ויותר מזה, הוא לא עונה עליהם.
לוציו: נזיר, אתה לא מכיר את הדוכס טוב כמוני: הוא חתיכת צייד יותר ממה שנדמה לך.
דוכס: טוב; אתה עוד תצטרך לתת על זה דין וחשבון. כל טוב.
לוציו: לא, חכה, אני אלך אתך. אני יכול לספר לך סיפורים נחמדים על הדוכס.
דוכס: סיפרת לי מספיק, אדוני, אם זה נכון; אם זה לא נכון, יספיק לי פחות.
לוציו: אני פעם עמדתי לפניו לדין שהכנסתי נקבה להריון.
דוכס: ועשית את זה?
לוציו: כן, האמת שכן; אבל הייתי חייב להישבע שלא, אחרת היו מחתנים אותי עם הריבּת-עובש הזאת.
דוכס: אדוני, אתה לא לא-חביב אבל כן לא-נעים. שלום שלום לך.
לוציו: לא, תאמין לי, אני אלך אתך עד קצה השביל. אם דיבורי גסויות מביכים אותך, נדבר ממש מעט. לא-לא, נזיר, אני כזה-מין קוץ, אם אני כבר צץ אני ננעץ.
יוצאים.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |