שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מדה כנגד מדה - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >

נכנס אנג'לו.

אנג'לו: כשאני רוצה להתפלל, לחשוב,

         אני חושב ומתפלל הפוך.   

         לַמרומים נותן מלים ריקות,

        והדמיון, חירש מול הלשון,

       עוגן באיזבל. האל בפי   

       כאילו אני רק לועס את שמו,

       אבל בלב - הרוע המוצק   

       והתופח של הרעיון.

      תורת המדינה שלמדתי

      היא כמו דבר טוב שמרוב קריאה

     נמאס, נִשְחק. את הכובד-ראש שלי,

     שאני – שאף 'חד לא יקשיב – גאה בו,

                             [/ שאני – בל אחטא בשפתי – גאה בו - ]

     הייתי בשמחה מחליף בעד

     נוצה שמתבדרת, שחצנית,  

     בָּרוח. אח, הדר ותואר, איך

     בָּעטיפה, בַּבֶגד שלכם,     

     אתם סוחטים סגידה מן הטפשים,

     ואת הנבונים קושרים אל הזיוף

     של תדמיתכם. דם, אתה דם. אם רק

     נכתוב "מלאך טוב" על קרן של שד –

     והיא כבר לא של שד. – הלו! מי שם?

         (נכנס משרת)

משרת: פה נזירה, איזבל, רוצה גישה אליך.

אנג'לו:    תראה לה את הדרך.

          (יוצא משרת)

                                    אלוהים,

          למה הדם שלי שועט ככה ללב,

         גם משתק אותו גם מנטרל

         את כל החלקים האחרים בגוף

         מלתפקד נכון?

         ככה רץ אספסוף טיפש לאחד

         שהתעלף, כדי לעזור, ורק

         חוסם לו את האוויר שהוא

         צריך. ובדיוק כך גם נתיני

         מנהיג אהוב זונחים יום עבודה 

         ונוהרים אליו בהתרפסות,

         באהבה שהיא מביכה מרוב 

         שהיא וולגרית.

         (נכנסת איזבל) 

                           כן, עלמה יפה?

איזבלה:   באתי לדעת את חפץ אדוני. 

אנג'לו:    חפצי היה שתדעי את החפץ בלי

            לשאול מה הוא. - אחיך לא יכול לחיות.

 איזבלה:   ברור. אלוהים ישמור עליך.

אנג'לו:    אבל הוא יכול לחיות עוד קצת; אולי

            כמותך, כמותי. אבל הוא חייב למות.

איזבלה:   בגזר דינךָ?

אנג'לו:    כן.

איזבל:    מתי, תגיד! כדי שבַּהמתנה -   

            קצרה או ארוכה – יטהרו  

            לו את הנפש מכל כתם.  

אנג'לו:    טפו, הפשעים המטונפים האלה!    

              אפשר לחנון כבר את מי שגנב

              מהטבע בן-אדם חי, אם סולחים

              לַמתפּלשים בְּעונג שמדפיסים

              את צלם אלוהים בעותק לא   

              חוקי. לגזול בְּחטא חיים כשרים

              זה כמו ליצור באמצעים פסולים  

              חיים כוזבים.  

 איזבלה:   בעיני שמיים, לא על פני הארץ. 

                             [/ על פי חוק השמיים, לא בעולם.]

אנג'לו:      כך את אומרת? אז תעני לי תיכף:

              מה היית מעדיפה: שהחוק ייקח

              על פי הצדק את חיי אחיך,

              או שעל מנת לגאול אותו תתני

              את גופך לאותו לכלוך מתוק כמו זו

              שהוא טימא?

איזבלה:                     אדון, האמן לי: את

              גופי אתן, רק לא את נשמתי.

אנג'לו:      לא מדבר על נשמתך. אם חטא

              נכפה עלינו הוא אולי נרשם

              אבל הוא לא נזקף לחובתנו.

איזבלה:    מה אמרת?

אנג'לו:      לא, לא אחתום על זה, כי אני יכול

              לטעון נגד מה שאני אומר.

              השיבי לי על זה: אני, קולו

              של החוק נכון לעכשיו, גוזר

              דין מוות על אחיך. זאת לא תהיה

              מצווה לחטוא כדי להציל את חיי

              האח הזה?

איזבלה:                    אם תתרצה לעשות זאת,

              אקח את הסיכון על נשמתי -   

              זה לא חטא, זו מצווה.

אנג'לו:                                    אם תתרצי

              לעשות זאת, בְּסיכון של נשמתך,

              יהיה איזון בין חטא לבין מצווה.

איזבלה:    אם להתחנן בעד חייו זה חטא -

              שיתנו לי המרומים לשאת אותו.

              אם היענות שלך לתחנונַי

              היא חטא – אוסיף אותו לרשימת

              עוונותי בתפילת שחרית,

              ואתה תהיה פטור ממנו.

אנג'לו:                                       לא,

              תקשיבי לי, את לא הולכת עם  

              הכוונה שלי: את או טפשה

              או מעמידה פנים, וזה לא טוב.   

איזבלה:    שאהיה טפשה ולא יהיה בי טוב

              חוץ מלדעת בחסד אלוהים

              שאין בי כלום.   

אנג'לו:                      ככה כשהחוכמה

              רוצה להצטייר באור זוהר

              היא מצטנעת, כמו שכיסוי פנים

              צועק פרסום לַיופי החבוי

              כפליים מן היופי בעצמו

             כשהוא גלוי. אבל תקשיבי. כדי

            להיות מובן, אגיד את זה יותר גס:

             אחיך הולך למות.

איזבלה:    ברור.

אנג'לו: והחטא שלו ללא ספק חייב

         בָּעונש שנקבע על פי החוק.

איזבלה:   נכון.

אנג'לו: תארי לך שהדרך היחידה 

         להצילו – לא שאני דוגל בה,

        או באחרת – רק באופן היפותטי - 

        היא שאת, אחותו, מוצאת עצמך 

        נחשקת על ידי אדם כזה          [/ נחשקת על ידי איקס, בן-אדם]   

        שהאשראי שלו מול השופט,

        או עמדתו שלו, יכלו לחלץ את

        אחיך מאזיקי החוק, שכולם

        כפותים בהם, ואין שום אמצעי

       להציל אותו אלא שתמסרי

        את מטמוני גופך לַאלמוני         / [/ את מטמוני הגוף שלך ל"איקס"]

        הזה, אחרת אין לאחיך תקווה.

        מה היית עושה?

איזבלה:  אותו דבר למען אח מסכן 

         כמו בשבילי: אילו עלי נגזר

         למות, אשא את החותם של שוט

         צמא-דם כמו אבן-חן, ואתפשט

         לקראת המוות כמו לקראת מיטה

         נכספת, רק לא להסגיר את הגוף

         שלי לידי הביזיון.

אנג'לו: אז אחיך צריך למות.

איזבלה:  וזה גם משתלם:

         עדיף אח שימות פעם אחת

         מאחות שבעד הצלתו תמות

         בעינויים לנצח.

אנג'לו: אז את לא אכזרית כמו גזר-הדין

         שהשמצת כל כך?

איזבלה:  כֹּפֶר בָּזוּי וּמחילה שלמה

         באים ממשפחות שונות: חמלה

         כשרה היא לא קרובה של חנינה

         שפלה.

אנג'לו:             רק לא מזמן עשית מהחוק

         רודן, ואת סטיית אחיך הִצַגְת

         בתור בידור יותר מחטא.

איזבלה:  איי סלח לי, לפעמים ככה יוצא:

         כדי להשיג מה שרוצים, אומרים

         לא מה שמתכוונים. הצדקתי קצת

         מה שאני שונאת לטובתו

         של מי שאני אוהבת עד בלי גבול. 

אנג'לו: כולנו חלשים.

איזבלה:                       שימות אחי

         אם הוא יורש יחיד שאין לו אח

         ורֵע בחולשה הזאת שלך.

אנג'לו: לא, גם נשים הן חלשות.

איזבלה:  כמו המראָה שבה הן מסתכלות:

         משקפת ונשברת באותה

         קלוּת. נשים? שאלוהים ישמור

         אותן, כשגבר מנצל אשה

         הוא מבזה את הבריאה שלו.   

         כן, קְרא לנו בלי פחד "חלשות": כי

         אנו רכות בִּפנים כמו עור פנינו,

         קל להטביע בנו חותמות

         מזויפים.

אנג'לו:              אני בהחלט מסכים,

         ועל פי עדותך אַת על בנות מינך -     

         ומי בכלל חזק כל כך שפגם

         לא יערער אותו – אני אהיה

         נועז; אתפוס אותך במילתך.

         היי רק מה שאת, כלומר, אשה;

         אם תהיי יותר מזה, את לא;

        ואם את כן, כפי שמבטאים יפה  

        המאפיינים שלך מחוץ, הראי

        את זה עכשיו, לבשי את המדים של

        גורל אשה.

איזבלה:                 לי יש לשון אחת

         בלבד. אדון יקר, אני מבקשת

         שתדבר באותה שפה כמו קודם.

אנג'לו: קבלי פשוט, אני אוהב אותך.

איזבלה:  אחי אהב את ג'ולייט,

         ואתה אומר לי שימות על זה.

אנג'לו: הוא לא ימות, איזבל, אם תתני

         לי אהבה.

איזבלה:                  לחסדך מותר,

         אני יודעת, להיראות טיפה

         מושחת יותר בכדי ללכוד

         אחֵר בָּרשת. 

אנג'לו:                   האמיני לי,

         חי הכבוד שלי, שהמלים

         והכוונה זהות.  

איזבלה:  הה! להאמין הרבה, ובכבוד

        קטן, וכוונה בזויה עד מוות.

        זיוף, זיוף! אני אחשוף אותך,

        כן, אנג'לו, חכה תראה. תחתום

        לי מיידית על חנינה לאח

        שלי, או שאודיע בגרון

        צורח לָעולם איזה מין איש 

        אתה.

אנג'לו:             מי יאמין לך, איזבּל?

         שמי הנקי מרבב, חומרת חיי,

         מלה שלי מוּלך ועמדתי

         במדינה, יכריעו עד כדי כך את

         ההאשמה שלך שהסיפור 

         שלך יחנוק אותך, וריח של   

        דיבה ינדוף ממך. אני התחלתי,   

        ועכשיו אתן לַסוס של החושים

         שלי לדהור. תָּזיני בהסכמה את

         התיאבון החד שלי, שימי

         בצד כל סומק מצטנע או

         עיכוב סרק אשר מגרשים את מה

         שהם מזמינים. מסרי את הגוף שלך

         לרצוני וכך תושיעי את

        אחיך, אחרת לא רק שהוא ימות,

        קשיחות הלב שלך תמתח לו את

        המוות לְעינוי שמתמשך.

        תני לי תשובה מחר, או חי היצר

        שעכשיו מוביל אותי, אהיה כלפיו

        רודן עריץ. תאמרי מה שתאמרי,

        את האמת שלך ירמוס שקרי.

       (יוצא)

איזבלה:  למי שאתלונן? אם אספר

         את זה, מי יאמין לי? איי, פִּיות

         מסוכנים, שבאותה לשון

         מסוגלים להוקיע או לאשר, [/ יודעים להאשים או לאשר,]

          אונסים כל חוק לקוד מול רצונם,

         רותמים גם טוב גם רע לַתיאבון,

         לגרור אותם לאן שהוא מושך!

         אני אלך לאחי; גם אם הדם

         שלו שידל אותו למעוד, יש לו

         בלב כבוד כזה שלוּ היו 

        לו גם עשרים ראשים שייתָּלוּ

        בעשרים חַבְלֵי תליה, היה מוסר

        אותם לפני שאחותו תשפיל את

        הגוף שלה לְזוהמה כל כך

        נתעבת.

         אז אח, מוּת, ואיזבל לא תלוכלך.   

         התום שלנו הוא יותר מאח.     

         אמסור לו מה שאנג'לו תבע,

         ואכין את נשמתו לְמוֹת שלווה.  

         יוצאת.  


< אחורה הדפסת הטקסט מדה כנגד מדה - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >