שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מדה כנגד מדה - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >

נכנסים הדוכס כנזיר, מנהל בית הכלא וקלאודיו.

דוכס:  אז אתה מקווה לחנינה

         מידי כבוד אנג'לו?

קלאודיו:                              לָאומללים

         אין שום תרופה חוץ מתקווה.

         יש לי תקווה לחיות, ואני מוכן

         למות.

דוכס:  הֱיֵה נכון לַמוות; ככה גם       

     חיים גם מוות ימתקו יותר.

     הַסְבּר כך לַחיים: אם אאבד

     אתכם, אני מאבד דבר שרק

     טפשים רוצים להחזיק בו; מה אתם?

     רק נשימה, קרבן לכל תנודה

     מהשמיים שתוקפת את

     הכלי שבו אתם גרים. בַּסוף

     אתם שוטֵי חצר של מר המוות,

     למענו אתם עובדים כשאתם

     בורחים ממנו אבל רק רצים

     אליו. אתם לא אצילים, כי כל

     המותרות שלכם עשויים

     ממקורות גסים; אתם ממש

     לא נועזים, כי אתם פוחדים

     מחוד לשון רכה של סתם זוחל

     עלוב. מנוחתכם הכי טובה

     היא השינה, ואתם מעודדים

     אותה, אך רועדים מפחד מן

     המוות, שהוא לא יותר מזה.      [/ המוות, שאינו אלא שינה.]

     אתם לא עצמכם, כי קיומכם

     הוא אלף גרגרים שמקורם

     עפר. מאושרים אתם ודאי לא,

     כי מה שעוד אין לכם אתם רוצים,

     ומה שיש כבר – שוכחים. אתם

     לא יציבים, מצב הרוח נע

     ונד ומשונה כמו פניו

     של הירח. גם אם עשירים,

     רק עניים אתם, כי כמו חמוֹר,

     שתחת מטילי זהב גבו

     כפוף, אתם נושאים רק למסע

     קצר את כובד עושרכם, ואז

     פורק את מטענכם המוות. אין

     לכם שום חברים, כי גם פירות

     הבטן שקוראים לכם הורים,

     יוצאי החלציים שלכם,

     מקללים את הַדַּלקות-פרקים,

     הרומטיזם והשיגרון  

     שלא גמרו אתכם מוקדם יותר.

     אין לכם נעורים ולא זיקנה,

     רק מין נמנום של צהריים בין

     השניים: כי כל שנות העלומים

      המפוארות רק מִתְבּלות מרוב

      מרדף אחר פרוטות מידי קשישים

      מפרפרים; וכשאתם זקנים

     ועשירים כבר אין בכם בריאוּת,

     מרץ, תשוקה או יופי ליהנות

     מהנכסים. אז מה שווה בכל

     זה להיקרא חיים? אלף סוגים

     של מוות חבויים בחיים האלה;

     ובכל זאת אנו פוחדים מהמוות,

     שמיישר את כל ההדורים. 

קלאודיו:  תודה לך. בתחנוני לחיות

     אני מוצא את מותי, ובבקשי

     למות מוצֵא חיים. שיבוא המוות.

איזבלה (מבחוץ): הלו! שלום פה, חסד וכל טוב.

מנהל בית הכלא: מי שם? יבוא, ברכה כזאת ראויה

         לקבלת פנים.

דוכס (לאנג'לו):          אדון יקר,

         אבוא לפגוש אותך שוב בקרוב.

קלאודיו:  אדון קדוש, תודה לך.

         (נכנסת איזבלה)

איזבלה:     אני צריכה כמה מלים עם קלאודיו.

מנהל בית הכלא: בחפץ לב. תראה, פה אחותך.

דוכס:  כבודך, מלה אתך. 

מ. בית הכלא: כמה שאתה רוצה.

דוכס:  תחביא אותי כך שאשמע מה הם אומרים. 

         (הדוכס ומנהל בית הכלא מסתתרים)

קלאודיו:     כן, אחותי, מה הנחמה?

איזבלה:    נו,

         כמו כל הנחמות: טובה מאד,

         מאד טובה, מאד. כבוד אנג'לו,

         שיש לו עניינים עם השמיים,

         הולך לשלוח אותך לשם בתור

         שגריר, ותישאר שם כנציג    

         נצחי; אז תתכונן מהר, מחר

         אתה יוצא.

קלאודיו:                   אין שום ברירה?

איזבלה:                                              אין, חוץ

         מאחת: כדי להושיע ראש, לחתוך

         לְחֵצי לב.

קלאודיו:              אז יש?

איזבלה:  כן, אח, אתה יכול לחיות.

         יש בַּשופט איזו חמלה שטנית;

         אם תתחנן אליה, היא תשחרר

         את החיים שלך, אבל תכבול

         אותך עד מוות.

קלאודיו:                       מאסר עולם?

איזבלה:  כן, בדיוק, מאסר עולם; הֶסגר,

         שגם אם תהיה חופשי להקיף

       את כל תבל, יגביל וירתק

       אותך.

קלאודיו:                אבל מאיזה סוג?

איזבלה:                                               מסוג

         כזה שאם תסכים לו, יקלף      

       את הכבוד מגזע הנשמה 

       שלך וישאיר אותך עירום.

קלאודיו:                                    תאמרי

         לי מה העניין.

איזבלה:                       איי, קלאודיו, אני פוחדת

         ממך, ומבועתת שתחגוג

         חיים של ריגושים, ותעדיף

         עוד קיץ ועוד סתיו על פני כבוד

         נצחי. אתה מעז למות? תחושת

         המוות היא בעיקר אימת המוות,

         ולַחיפושית המסכנה שאנו

         רומסים כואב ממש כמו לְענק

         כאשר הוא מת.

קלאודיו:                          למה לך לבייש

         אותי? נדמה לך שמליטופֵי

         פיוט אשאב לי אומץ? אם עלי 

         למות, אלך לקראת האפלה

       כמו אל כלה, ואחבק אותה

       בזרועותי.

איזבלה:   ככה מדבר האח שלי; הנה

         הקבר של אבי השמיע קול.

       כן, עליך למות. אציל נפש

       כמוך לא ישמור על החיים 

       ברפואה קלוקלת. ממלא-

       המקום הלכאורה-קדוש הזה,

       שבמלה שקולה, פרצוף חתום,

       מולק ראש לִצעירים, מטביע כל 

       בידור כמו שבז מטביע עוף,

       הוא שד למעשה; אם יחפרו

       את הלכלוך בפנים, יראו שהוא

       בִּיצה בעומק גיהינום.

קלאודיו:                               האנג'לו

         המלאכי?

אזיבלה:                אח, זאת אופנת גיהינום 

         הערמומית שמכסה את הגוף

         הכי ארור במלמלות מלאך!

       היית מאמין, קלאודיו, שאם

       אתן לו את הבתולים שלי תוכל

       להיות חופשי?

קלאודיו:                     הו אלוהים, זה לא

          יכול להיות.

איזבלה:                    כן, בתמורה לַפּשע

         המתועב הזה, הוא יאפשר

         שתמשיך לחטוא בו עוד. הלילה זה

         הזמן בו עלי לעשות מה שמגעיל

         אותי לומר, אחרת אתה מת  

       מחר.

קלאודיו:       לא תעשי את זה.

איזבלה:  אח, אם היה מדובר רק בחיי,

         הייתי משליכה אותם בקלות   

         כמו סיכה כדי להציל אותך.

קלאודיו:   תודה, איזבל יקרה.

איזבלה:                                 תהיה

         מוכן, קלאודיו, לקראת מותך מחר.

קלאודיו:  כן. אז יש לו חשקים כאלה

         שדוחפים אותו למשוך את החוק

        באף בזמן שהוא כופה אותו?

         נכון שזה לא חטא, או לפחות

         הכי קטן מכל החטאים.

איזבלה: מה זה קטן?

קלאודיו: אם זה ראוי לגיהינום, למה

         שהוא בחוכמתו ייענש נצחית

        על תעלול רגעי? הו איזבל –

איזבלה:   מה אומר אחי?

קלאודיו:  המוות הוא דבר מפחיד.

איזבלה:  וחיי חרפה דבר נורא.

קלאודיו: בטח, אבל למות, ללכת מי

         יודע לאן, לשכב בְּקוֹר סָגוּר  

         ולהירקב, להיות בִּמקום גוף חם       [/ ולהירקב, במקום זרימה חמה

         וזז מין גוש קרוש, והנשמה        / להיות מין גוש קרוש, והנשמה}

         שטופת האור טובלת בִּנהרות

         של אש, או להתגורר בְּאזור קפוא

       של קרח עב-צלעות, להיות כלוא

       בתוך סופות בלתי נראות, מושלך 

       ומטולטל בחוזק בלי מנוח

       סביב העולם המתנדנד, להיות

       המעוּנה בַּמעוּנים אשר

       בַּסיוטים צורחים בַּתופת; זה

       מחריד מדי. כל קושי וקללה

       שבחיים – זִקנה, כאב, עוני

       או כלא – הם גן-עדן לעומת

       אימת המוות.

איזבלה:                        אלוהים ישמור.

קלאודיו:   אחות מותק, תני לי לחיות.

         כל חטא שתעשי כדי להציל    

         חיים של אח, הטבע יכפר

         ויהפוך אפילו למצווה.

איזבלה:  איי, בהמה!  פחדן בלי אלוהים,

         איי, שרץ נכלולי! אתה מוכן

         שהטומאה שלי תיתן לך

       חיים? זה לא סוג של גילוי עריות

         לחיות על החרפה של אחותך?

         מה אני צריכה לחשוב? אמא שלי,

         האל ישמור אם היא רימתה את אבא,

         כי צמח פרא מעוות כזה

         לא בא מדם שלו. קבל ממני

       בוז, מוּת ותיכּחד. אם רק כריעת 

         ברך שלי יכלה לפדות אותך 

         מגורלך – מה שנגזר יקרה.        

         אשא אלף תפילות בשביל מותך,

         להציל אותך – מלה לא.

קלאודיו:   לא, איזבל, תקשיבי.

איזבלה:                               איי, בושה,

         בושה! החטא שלך הוא לא מקרי,            

         לא, זה ממש מקצוע. לרחם

       עליך זה לסחור בזנות, כדאי

       שתמות מהר.

קלאודיו:                    תקשיבי, איזבלה.

דוכס (יוצא מן המסתור): תרשי מלה, אחות, מלה אחת.

איזבלה:   מה אתה רוצה?

דוכס:   אם יש לךְ רגע בטובך, אשמח לשוחח אתך עוד מעט: זה יהיה לטובתך כמו לטובתי.

איזבלה:   אין לי רגע מיותר, הזמן שלי גנוב מעניינים אחרים - אבל אחכה לך קצת.

דוכס (לקלאודיו): בן, יצא לי לשמוע מה שדובּר בינך לבין אחותך. לאנג'לו אף פעם  לא היתה כוונה להשחית אותה; הוא רק העמיד במבחן את הטוהר שלה, לאמן את היכולת שלו לשפוט ולזהות אופי של בני-אדם. היא, כיוון שכולה כבוד ואמת, החזירה לו בסירוב האצילי שהוא שמֵח מאד לקבל. אני הכומר המוודה של אנג'לו, ואני יודע שזה ככה. לכן הכן את עצמך לַמוות. אל תרפד את הנחישות שלך בתקוות שווא; מחר עליך למות. לך פול על הברכיים, ותתכונן.

קלאודיו:   תן לי לבקש סליחה מאחותי. כל כך נגמר לי מהחיים, שאני אתחנן שיִפְטְרו אותי מהם.

דוכס:   שמור על זה. שלום. (יוצא קלאודיו) מנהל כלא, מלה איתך.

              (נכנס מנהל הכלא)

מ. הכלא:   מה רצונך, אבי?

דוכס:   שעכשיו שבאת, תסתלק. השאר אותי רגע עם העלמה. הנפש והלבוש שלי מבטיחים שלא ייגע בה שום פגע עקב נוכחותי.

מ. הכלא:   הכל טוב.

              (יוצא)

דוכס:   היד שעשתה אותך יפָה   עשתה אותך טובה: הטוב הוא זול בְּעינֵי היופי, לכן היופי הוא טוב לזמן קצר; אבל החסד הוא תמצית נשמתך, לכן תמיד תהיי יפָה. המזל הביא לידיעתי את ההתקפה של אנג'לו עלייך; ואילולא היו בתולדות החולשה תקדימים לחולשה שלו, הייתי נדהם מאנג'לו. מה תעשי כדי לספק את המחליף הזה ולהציל את אחיך?

איזבלה:    אני עכשיו הולכת לענות לו. אני מעדיפה שאחי ימות על פי החוק מאשר שבני ייוולד באופן לא חוקי. אבל הה, כמה שהדוכס הטוב טועה בו באנג'לו! אם הוא יחזור אי פעם, ואוכל לדבר אתו, אני אפתח את שפתי לשווא או אגלה איזה מין שליט הוא.

דוכס:  זה לא רעיון רע. אבל, כמו שהעניין עומד עכשיו, הוא יסתור את ההאשמה שלך: הוא רק בדק אותך. לכן תצמידי אוזן לעצה שלי; אהבָתי לעשות טוב המציאה תרופה. אני משוכנע בהחלט שאת יכולה ביושר-צדק להביא רווחה לגברת מסכנה שעשו לה עוול, להושיע את אחיך מן החוק הזועם, לא להכתים את שמך הטהור, ולשמח ביותר את הדוכס הנעדר, אם במקרה הוא יחזור לשמוע על העניין הזה.

איזבלה:    תן לי לשמוע ממך עוד. יש לי עוז נפש לעשות כל מה שלא נראה לי גועל נפש.

דוכס:  החסד הוא אמיץ, והטוּב לא מפחד. אולי שמעת מה מדברים על מריאנה, אחותו של פרדריק, החייל הגדול, שנספָּה בים?

איזבלה:    שמעתי על הגברת, ומלים טובות התלוו לשם שלה.

דוכס:  היא אמורה היתה להתחתן עם אנג'לו הזה; התחייבה אליו בנדר אֵירוסים, והנישואים כבר נקבעו. אלא שבין טקס השבועה וחגיגת החתונה, אחיה פרדריק עלה על שרטון, כשבספינה הטבועה שלו הנדוניה של אחותו. רק תראי איזו מכה זו היתה לגבירה המסכנה. היא איבדה בבת אחת אח אציל ומהולל, שאהב אותה פשוט מכל הלב; אתו את חלק הארי, הבשר של ההון שלה, נדוניית הנישואים שלה; ועם שניהם את בעלה המיועד, האנג'לו הזה סמל השלמות.

איזבלה:    זאת האמת? אנג'לו עזב אותה ככה?

דוכס:  עזב אותה לדמעותיה, ולא ייבש אף אחת מהם בְּנחמה; בלע את כל השבועות שלו, העליל עליה סיפורי חילול כבוד; בקיצור, עטף אותה בָּאבל שלה, שהיא עדיין לובשת בשבילו, והוא, שַיִש מול הדמעות שלה, שטוף בהן אבל לא מתרכך.

איזבלה:    איזו נקודת זכות זו היתה למוות אילו היה מוציא את העלמה האומללה הזאת מהעולם! איזו שחיתות של החיים, שהם נותנים לאיש הזה לחיות! אבל איך היא יכולה להרוויח מכל זה?

דוכס:  זה שבר שאת יכולה לרפא בקלות, והתרופה לא רק מצילה את אחיך אלא גם שומרת אותך מחרפה כשאת עושה את זה.

איזבלה:    תראה לי בטובך איך, אבי.

דוכס:  לעלמה שהוזכרה לעיל עדיין יש בלב אותו רגש אוהב כמו בתחילה. האכזריות הלא-צודקת שלו, שהיתה אמורה על פי ההיגיון לכבות את אהבתה, דווקא הפכה אותה, כמו זרם שנתקל בסכר, לסוערת ופרועה יותר. לכי לך לאנג'לו, תַּעני לַדרישה שלו בהסכמה משכנעת, תסכימי לתביעות שלו כל פרט. תעמדי רק על התנאים האלה: ראשית, שהשהות שלך אתו לא תהיה ארוכה; שהשעה תהיה חשוכה ושקטה; והמקום לפי נוחיותך. כשזה יובטח באחריות - ועכשיו העיקר – אנחנו נייעץ לעלמה המבוזה הזאת למלא את תפקידך, ללכת במקומך. אם המפגש ייחשף בהמשך, זה עשוי להכריח אותו לפצות אותה; הנה, ככה אחיך ניצל, הכבוד שלך לא מוכתם, מריאנה המסכנה זוכה בגמול, והממלא-מקום המושחת מושפט. את העלמה אני אדריך ואכין להתקפה שלו; אם נראֶה לך לבצע את זה, כמו שצריך, התגמול הכפול מגן על המִרְמָה מאשְמה. מה דעתך?

איזבלה:    עצם התיאור כבר עושה לי טוב, ואני בטוחה שזה יושלם בהצלחה גדולה.

דוכס:  הרבה תלוי ביכולת שלך. צאי בחיפזון אל אנג'לו; אם הוא מזמין אותך למיטה שלו הלילה, תבטיחי לספק את רצונו. אני יוצא מייד לכנסיית לוקס הקדוש; שם בבקתה מבודדת מתגוררת מריאנה חפוית-הראש הזאת. שם תבואי לפגוש אותי, עם אנג'לו תסגרי זריז, כדי שזה ילך מהר.

איזבלה:    אני מודה לך על הנחמה הזאת. כל טוב, אבי.

              (יוצאת. נכנסים מרפק ושוטרים עם פומפאוס)

מרפק:      לא, אם ככה זה נמשך שאתה מוכר וקונה גברים ונשים כמו בהמות, כל העולם יהיה משקה מעורבב חוּם לבן בן זונה.   

דוכס:   או אלוהים, איזה קשקוש עכשיו?

פומפאוס:  העולם נהיָה מקום הרבה פחות שמח מאז שבין הספסר והסרסור אחד נפסל, וְלַיותר-גרוע הרשו בשם החוק פרווה חמה, יותר מזה - פרוות שועל מעל עור כבש, לְסַמֵּל שתחמנות שווה יותר מחף-מפֶּשעיוּת וְמסתובבת מגונדרת חופשי.

מרפק:  בוא בוא בוא , אדוני. אבי, ברכות עליך, אחי.

דוכס:  וגם עליך, אחי, אבי, אחי. במה האיש הזה פגע בך, אדוני?

מרפק:      תרשה לי, אדוני, הוא פגע בחוק; ואדוני, אנחנו חושדים שהוא גם-כן פורץ, אדוני, כי מצאנו עליו, אדוני, איזה חגורה מוזרה עם מנעול פרוץ, ששלחנו לַממלא-מקום-דוכס.

דוכס:  טפו, חתיכת סרסור, סרסור לכלוך!

          החטא שאתה מעודד הוא הפרנסה

           שלך. תחשוב קצת מה המשמעות

           של למלא את הבטן, להתכסות

           בבגד מחטא מטונף כזה;

           אמור לעצמך "מהמישושים

           המתועבים והבהמיים שלהם

           אני אוכל, שותה, לבוש וחי."

         לחיות על סירחון כזה נראֶה

       לך חיים? תקן את זה, תקן.

פומפאוס:   נכון, זה באמת מסריח במובן מסוים, אדוני, אבל בכל זאת אני אסביר –

דוכס:  אם השטן סיבר את אוזנך  

        בעניין החטא, סביר שאתה שלו.

       תכלא אותו, שוטר. בְּהצלפות

       והטפות אולי הבהמה 

       הזה קצת ישתפר.

מרפק:   הוא צריך להתייצב אצל הממלא-מקום, אדוני, הוא כבר נתן לו אזהרה: הממלא-מקום לא סובל רועה-זונות. אם הוא סרסור-זונות והוא מתייצב אצלו, עדיף לו לעשות הכל רק לא להתייצב אצלו.  

דוכס:   הלוואי, כפי שחֶלְקֵנוּ רק נראים,              

          נחיה בלי חטא, ולא נהיה צבועים.    

                                   [/ הלוואי, כפי שחלקנו מתיימרים,

                                     נהיה מחטא ומצביעות פטורים.]

       (נכנס לוציו)

מרפק:   הראש שלו יגמור כמו המותניים שלך – מתנדנד עם חבל, אדוני .

פומפאוס:   אני מריח נחמה, אני רואה ערבות! הנה אדון נכבד, וחבר שלי.

לוציו:  הלו, פומפאוס, כבודו! מה, נהיית שבוי לדוגמה? נגרר בתהלוכת הנצחון של הקיסר החדש? מה, אף יצרן לא ניפק לך בובה חדישה שאפשר לשחק איתה בעד מה שיד שולפת מכיס? נו מה אתה אומר, נו? איפה עכשיו הפזמון הישן, והסגנון, והמחירון? הכל נשטף בגשם האחרון, אה? מה תגיד, קוף? העולם הוא מה שהוא היה, בן-אדם? איך אתה מקבל את זה? עצוב, עם מעט מלים? או איך? מה הסטייל?

דוכס:  עוד, ועוד, מרגע לרגע יותר גרוע.

לוציו:  מה שלום הפשטידה היקרה שלי, המנהלת שלך? עדיין מסרסרת?

פומפאוס:  תאמין לי, אדוני, היא אכלה את כל הסטוֹק בשר שהיה לה, ובעצמה נהייתה מלפפון כבוש.

לוציו:    נו, זה טוב; ככה זה הולך; חייב להיות ככה, תמיד: מזונה טריה למאדאם חמוצה, [/ מפרוצה טריה לפרוסה יבשה,] זה מסלול חד-סטרי; חייב להיות. אתה הולך לכלא, פומפאוס?

פומפאוס:  כן, אדוני, מה לעשות.

לוציו:   נו לא נורא, פומפאוס. כל טוב. לך תגיד שאני שלחתי אותך לשם. על חוב, פומפאוס, או מה?

מרפק:   על זה שהוא סרסור, על זה שהוא סרסור.

לוציו:   נו טוב, תאסור אותו. אם מאסר זה תגמול הסרסור, נו, הוא זכה בזה בזכות. הוא מאה אחוז סרסור, ועם ותק עתיק, סרסור מלידה. כל טוב, פומפאוס טוב. תמסור ממני ד"ש לַכּלא, פומפאוס. עכשיו אתה תהיה בעל טוב, פומפאוס, לא תפזול החוצה מהבית.

פומפאוס:  אני מקווה, אדוני, שבטובך תשחרר אותי בערבות.

לוציו:   לא, פומפאוס, לא ולא, זה לא באופנה. אני אתפלל, פומפאוס, שיאריכו לך את המאסר; אם לא תקבל את זה ברצון ברזל, תקבל ברצון עוד ברזל. אדייה, פומפאוס גבר. ברכות עליך, אבי. 

דוכס:   ועליך.

לוציו:   בריגיטה עוד מורחת אודם, פומפאוס?

מרפק (לפומפאוס): קדימה כבר, אדוני, בוא.

פומפאוס:  אז - לא תשחרר אותי, אדוני?

לוציו:   לא אז, פומפאוס, ולא עכשיו. מה החדשות בעולם, אבי, מה החדשות?

מרפק:   קדימה כבר, אדוני, בוא.

לוציו:    לך למלונה, פומפאוס, לך.

       (יוצאים מרפק ושוטרים עם פומפאוס)

           מה החדשות, נזיר, על הדוכס?

דוכס:   אני לא שמעתי; אתה כן?

לוציו:   חלק אומרים שהוא עם הצאר הרוסי; חלק אחר, שהוא ברומא; אבל איפה הוא, לדעתך?

דוכס:   אני לא יודע, אבל איפה שלא יהיה, אני מאחל לו טוב.

לוציו:   זה היה תעלול משוגע ופנטזיורי מצדו להתגנב מהמדינה, ולגזול את כס הקבצנות, שהיא לא זכותו מלידה. כבוד אנג'לו מדכּס את הדוכסות יופי במקומו, מכניס לעבריינים באבי-אביהם.

דוכס:   הוא עושה עבודה טובה.

לוציו:   קצת יותר רחמנות לחרמנות לא היה מזיק לו. קצת לחוץ מדי בַּסעיף הזה, נזיר.

דוכס:   זה חטא נפוץ מדי, ובחומרה יש לרפא אותו.

לוציו:   כן, בהחלט, זה חטא מרובה ילדים, יש לו הרבה קשרים, אבל בלתי אפשרי לעקור אותו קומפְּלֵט, נזיר, לא לפני שמחסלים אכילה ושתיה. אומרים שאנג'לו הזה לא נוצר מגבר ואשה כמו שמקובל; זה נכון לדעתך?

דוכס:   אז איך הוא נוצר?

לוציו:   חלק מספרים שבת-ים השריצה אותו. אחרים, שהולידו אותו שני דגי בקלה. אבל מה שבטוח - כשהוא מטיל מים, השתן שלו הוא קרח קרוש, זה אני יודע מאה אחוז. והוא פורה כמו בובת עץ.

דוכס:   אתה ליצן, אדוני, ומדבר בלי חשבון. 

לוציו:   לא, כמה זה קשוח מצדו, בגלל איזו התעוררות בתחתונים לגמור חיים של בן-אדם! מה, הדוכס שאיננו היה עושה את זה? לפני שהוא היה תולה בן-אדם על זה שהוא הוליד מאה ממזרים, הוא היה משלם על גידול וחינוך של אלף. היה לו איזה רגש לַספורט הזה,  הוא הכיר את הענף, וזה כיוון אותו לְחמלה.

דוכס:   אני אף פעם לא שמעתי שמאשימים את הדוכס הנעדר בענייני נשים, הוא לא היה מהסוג הזה.  

לוציו:  הו אדוני, אתה טועה.

דוכס:  לא יכול להיות.

לוציו:  מה לא, הדוכס? כן, תיקח לדוגמה את הקבצנית בת-חמישים: קבוע, הדוכס היה שם לה דוקט בקערה שלה. הדוכס היו לו קפריזות. הוא גם היה משתכר, תרשה לי להודיע לך.

דוכס:   בטוח שאתה עושה לו עוול.

לוציו:  אדוני, אני הייתי ככה קרוב אתו. טיפוס בישן היה הדוכס, ולדעתי אני יודע את הסיבה להתרחקות שלו.

דוכס:  מה, בבקשה ממך, יכולה להיות הסיבה?

לוציו:  לא, סליחה: זה סוד שחייב להיות נעול בין השיניים והשפתיים; אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך: הרוב הגדול של הנתינים החזיקו מהדוכס בתור איש חכם.

דוכס:   חכם? נו, אין ספק שהוא היה.

לוציו:  טיפוס מאד שטחי, בור וחסר הבנה.

דוכס:  אתה מדבר או מקנאה, או מטיפשות, או מטעות. כל נתיב החיים שלו, והעסק שהוא ניווט, חייבים לו – אם יש לדון בזה בכלל – ציון יותר טוב. אם ישפטו אותו רק לפי היוזמות שלו, הוא ייראה גם לקנאים מלומד, מדינאי ולוחם. לכן אתה מדבר בלי שכל; או ש, אם אתה יודע יותר, הרֶשע מאפיל על היֶדע.

לוציו:  אדוני, אני יודע מי הוא, ואני אוהב אותו.

דוכס:   אהבה מדברת בידע גדול יותר, וידע באהבה חמה יותר.

לוציו:  שמע, אדוני, אני יודע מה שאני יודע.

דוכס:  קשה לי להאמין, כי אתה לא יודע מה שאתה מדבר. אבל אם הדוכס יחזור פעם, כמו שאנחנו מתפללים, אבקש ממך שתצדיק את הטענות שלך בפניו. אם דיברת בכנות, יהיה לך אומץ להגן על זה. אני חייב לזמן אותך לעדות, ושואל אותך מה שמך.

לוציו:   אדוני, שמי לוציו, הדוכס מכיר אותי טוב.

דוכס:  הוא יכיר אותך יותר טוב, אדוני, אם אני אחיה לדווח עליך.

לוציו:  לא פוחד ממך.

דוכס:  אה, אתה מקווה שהדוכס כבר לא יחזור, או שנדמה לך שאני יריב בלי שיניים. אבל נכון שאני בקושי יכול להזיק לך. אתה תכחיש את כל זה?

לוציו:       קודם שיתלו אותי; אתה טועה בי, נזיר. אתה יכול לומר אם קלאודיו ימות מחר או לא?

דוכס:   למה שהוא ימות, אדוני?

לוציו:   למה? כי הוא מילא בקבוק במשפך. [/ כי הוא הכניס משפך לבקבוק.] הלוואי  שהדוכס שאנחנו מדברים עליו היה חוזר; המחליף הזה הנטול-ביצים  ירוקן את כל השטח מאוכלוסייה מרוב איפוק. לדרורים אסור לקנן על הגג שלו, כי יש להם חשק להזדמר! הדוכס היה פותר בַּחושך עניינים שעושים אותם בַּחושך; הוא בחיים לא היה מוציא אותם לאור. הלוואי שהיה חוזר! בחיי, קלאודיו הזה נשפט למוות רק כי הוא שיחרר קצת את החגורה. שלום לך, נזיר טוב, בבקשה תתפלל עלי. הדוכס – אני אומר לך שוב – היה תוקע איזה פרגית גם ביום צום. עכשיו כל זה כבר מאחוריו, אבל – אני אומר לך – הוא היה מדביק נישוק דביק לְקבצנית גם אם היא הסריחה משום. תגיד שאני אמרתי ככה. שלום שלום.

              (יוצא)

דוכס:       כוח או לב טהור, כלום לא חסין  

              מהשמצה; דיבה תתקע סכין

              בגב הכי טהור. איזה קיסר

              אי-פעם את לשון-הרע אסר?

              כן, מי מגיע?

       (נכנסים אסקאלוס, מנהל הכלא ושוטרים, עם מאדאם גמרמור)

אקסאלוס:  קדימה, לכלא קחו אותה.

מ. גמרמור: אדון טוב, תהיי טוב אתי; כבודך נחשב בן-אדם רחמני. אדון טוב!

אסקאלוס: אזהרה כפולה, משולשת, ועדיין את ממשיכה באותה עבירה? על זה לרחמנות בעצמה יש זכות לקלל ולהיות רודנית.

מנהל הכלא: סרסורית אחת-עשרה שנה רצוף, ירשה לי כבודו להזכיר.

מ. גמרמור: אדוני, הכל הלשנה של אחד לוציו נגדי. גברת קתי-אל-תקומי היתה בהריון ממנו בתקופה של הדוכס, הוא הבטיח להתחתן איתה. הילד שלו יהיה  שנה ורבע בהתחלת מאי. אני בעצמי גידלתי אותו, ותראה איך הוא עושה שמיניות להכניס לי.

אקאלוס:   הטיפוס הוא טיפוס שאין לו גבול; תביאו אותו אלי. קחו אותה לכלא – קדימה, אף מלה. (יוצאים השוטרים עם מאדאם גמרמור) המפקד, ידידי ואחי אנג'לו לא ישנה את דעתו, קלאודיו חייב למות מחר. דאג להקיף אותו באנשי קודש, ושיקבל את מלוא ההכנה הרוחנית. אם ידידי ואחי היה דן על פי מידת הרחמים שלי, הגורל שלו היה אחר.

מנהל הכלא: ברשותך, הנזיר הזה היה אתו, והדריך אותו בקבלת פני המוות.      

אסקאלוס: ערב טוב, אבי.

דוכס:   שמחה וברכה על ראשך.

אסקאלוס: מניין אתה?

דוכס:   לא מהארץ, המקרה הביא

          אותי לשהות פה זמן מה. אני בן

          מסדר קדוש, חוזר עכשיו מרומא,

          מעניין חשוב עם כבוד האפיפיור.

אסקאלוס: איזה חדשות רצות בעולם?

הדוכס:     אין, חוץ מזה שהטוב חולה וקודח כל כך שרק המתת חסד תרפא אותו. יש ביקוש רק לְחידוש, ומסוכן להיות נאמן לכל דרך כשם שמומלץ לבגוד בכל רעיון. בקושי יש מספיק אמת בכדי לתת אמון בשותפים שלך, אבל מספיק אמון בכדי ששותפים יהיו הקללה שלך. על החידה הזאת די בנויה כל החוכמה של העולם. החדשות האלה עתיקות מספיק, אבל כל יום הן חדשות. תרשה לי לשאול, אדוני, איזה סוג אישיות היה הדוכס?

אסקאלוס: בן-אדם שיותר מכל השתדל בעיקר לדעת את עצמו.

דוכס:   מה היה גורם לו הנאה?

אסקאלוס: הוא היה מאושר יותר לראות את הזולת שמח מאשר לשמוח במשהו שעשה אותו מאושר. ג'נטלמן שכולו איזון. אבל נשאיר אותו לענייניו, בתפילה שרק יצליחו, ותן לי לשאול אותך איך אתה מוצא את קלאודיו בדרכו האחרונה. הבנתי שביקרת אותו.

דוכס:  הוא מצהיר שלא היה שום עיוות דין מצד השופט, ומקבל בהכנעה את גזר דינו של הצדק. אבל הוא בדה בדמיונו, מחולשה אנושית, הרבה אשליות מבטיחות של חיים, רק שאני בסבלנות פקחתי את עיניו, וכעת הוא נכון למות.

אסקאלוס: שילמת לשמיים את שכר תפקידך, ולאסיר את חוב ייעודך. אני השתדלתי למען המסכן עד קצה יכולתי, אבל גיליתי שאחי-למשפט-צדק הוא חמור כל כך שהייתי מוכרח לומר לו שאכן הוא התגלמות הצדק.   

דוכס:   אם חייו יהיו בהתאם לקשיחות השפיטה שלו, כל הכבוד לו. אבל אם הוא ייכשל בזה, הוא הרשיע את עצמו.

אסקאלוס: אני הולך לבקר את האסיר. כל טוב לך.

דוכס:   שלום עליך.

              (יוצאים אסקאלוס ומנהל הכלא)

             מי שֶבְּשֵם שמיים דן,

              שיהא קדוש, לא רק קפדן.     

              את נפשו עליו ללמוד,

              איך להבליג, כיצד לצעוד; 

              ועל פי נטייתו לחטוא

              להעניש את זולתו.   

              בוז לַמנחית מכות בלי לב,

              הורג על חטא שהוא אוהב;

              כפליים בוז לאנג'לו,

              קוטל אחֵר על חטא שלו.

              מה שמסתיר לב מלוכלך,  

              גם אם כלפי חוץ הוא מלאך!

              איך עם אותו סוג תועבה 

              קל לרמות את הסביבה,

              לשאת על קור עכביש דק

              פשעים כבדים מלוא השק!

              פקחות מול חטא - זהו הקו:

              הלילה אנג'לו ישכב

              עם ארוסה שהוא מְבַזֶּה;

              מסווה יִכְפֶּה על מתחזה

              לשלם על צַו של רוע,      

              חוב חוזה ישן לפרוע.     

              יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט מדה כנגד מדה - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >