| < אחורה |  מדה כנגד מדה -
מערכה 2, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנסים הדוכס, מוסווה כנזיר, ומנהל הכלא.
דוכס: שלומות, מנהל הכלא – זה אתה, אם
איני טועה.
מנהל: אני המנהל.
מה רצונך, נזיר טוב?
דוכס: מחובת
הרחמים, בשם המסדר שלי,
אני בא לבקר את הנשמות
המעוּנות בכלא פה. תן לי
על פי זכותי לראות אותם, לדעת
את טבע פשעיהם, כדי שאוכל
לסעוד אותם בהתאם.
מנהל: אעשה יותר, אם יידרש יותר.
(נכנסת ג'ולייט)
הנה אחת, תראה פה: בת טובים,
נפלה קרבן לַפְּגם של נעוריה
והרסה את שמה. יש לה תינוק בבטן,
וזה שעשה אותו נידון למוּת:
בחור צעיר שראוי יותר לחטוא
בזה עוד פעם מאשר למות
על פעם.
דוכס: הוא ימות מתי?
מנהל: לדעתי מחר.
(לג'ולייט): ארגנתי לךְ מקום, חכי פה קצת
וילוו אותך.
דוכס: יפָה, את מתחרטת על החטא
שאת נושאת?
ג'ולייט: כן. ובסבלנות
נושאת את האשְמה.
דוכס: בואי אלמד
אותך איך תבדקי את מצפונך
לבחון אם זוהי חרטה שלמה
או סתם כיסוי חלול.
ג'ולייט: אשמח ללמוד.
דוכס: את
אוהבת את האיש שעשה לך עוול?
ג'ולייט: כן, כמו את האשה שעשתה לו עוול.
דוכס: אם כך נראה שמעשה החטא הזה
בוצע במשותף.
ג'ולייטה: במשותף.
דוכס: החטא שלך כבד מזה שלו.
ג'ולייט: אני מודה, אבי, ומתחרטת.
דוכס: וכך יאה, בת, אבל במקרה
שאת מתחרטת רק כי החטא הביא
עלייך את החרפה הזאת – כי הרי
תמיד חבל לנו עלינו, לא
על המרומים, ואנחנו נמנעים
מחטא לא מאהבת שמיים, רק
בגלל הפחד –
ג'ולייט: לא, אני מתחרטת כי זה פשע,
ואת הבושה מאמצת בשמחה.
דוכס: הישארי כך. השותף שלך,
אני מבין, חייב למות מחר,
ואני הולך להכין אותו לדרך.
ילך איתך החסד. בֶּנּדִיקְטֶה.
ג'ולייט: חייב למות מחר! איי חוק בלי צדק
חס על חיי, שכל נחמתם -
לחיות מול מוות מר.
מנהל הכלא: חבל עליו.
יוצאים.
| < אחורה | מדה כנגד מדה -
מערכה 2, תמונה 3 |
קדימה > |