שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

(נכנסות הלנה והאלמנה)

הלנה:     אם את חושדת שאני לא היא,

             אין לי מושג איך לשכנע עוד

            מבלי לשמוט את קרקע התכנית

            שלי.

אלמנה:            נכון שהתרוששתי, אך 

            אני ממשפחה טובה, אני

            לא מתעסקת בדברים כאלה,

            ואין לי חשק להרוס את שמי

           הטוב.

הלנה:              זאת לא כוונתי. ראשית  

             בִּטחי בי: הרוזן הוא בעלי,

             וכל מה שגיליתי באוזנייך

             אמת, מילה-מילה; אז לא תִשְגי,

            כשאבקש ממך עזרה טובה,

            להעניק אותה.

אלמנה:                       אני צריכה

             להאמין: הצגת לי הוכחות

           חותכות שיש לך הון גדול.

הלנה:                                  הִנה

             ארנק זהב. תני לי לקנות איתו

             את העזרה החברית שלך;

             ואשלם יותר, ואשלם

             כפוּל, כשאשיגנה. הרוזן -

             הוא מחזר אחר בתך, מֵקים

             מצור מופקר אל מול יוֹפְיָה, נחוּש

             לִכְבּוש; תני לה סוף-סוף להִתְרצות,

             נדריך אותה איך לעמוד בזה

            יפה. עכשיו דמו המתלהט

            יסכים לכל דבר שהיא תדרוש.

             טבעת הרוזן עונד, אשר

            עברה במשפחתו מאב לבן

            כבר ארבעה או חמישה דורות

            מאז האב אשר ענד אותה

            ראשון. בּבת עינו היא הטבעת.

           אבל בְּאש השגעון שלו –

           על מנת לקנות את מה שהוא חושק,

           הוא לא יחשיב אותה לִיְקרה

           מדי, עד כמה שהוא יתחרט

           בדיעבד.

אלמנה:                עכשיו אני רואה

           את שורש תכניתך.

הלנה:   אז את רואה שהיא חוקית. בסך

          הכל, שבטרם ייראה כאילו 

          בתך נכנעת, בַּטבעת היא  

          תחשוק; תקבע איתו מפגש; אבל

          בַּסוף תניח לי להעביר

          שָם את הזמן, והיא, הטהורה, 

          לא תהיה שָם. אחר כך אני

          אוסיף עוד שלושת-אלפים לְמה

          שכבר ניתַן כדי לחתְנה.

אלמנה:                             נכנעתי.

          תדריכי את בתי כיצד לפעול,

          לקבוע את הזמן והשעה

          לשֶקר הכּשר הזה. כל לילה

          הוא בא עם מוזיקות מכל סגנון,

          ודקלומים להוד כְּלוּמִיוּתָה.

          אין שום שיטה להיפטר

          ממנו בַּלילות, הוא מתעקש

          כאילו החיים שלו תלויים

          בזה.

הלנה:         אז כבר הלילה נְיישם

          את המזימה, שאם תצליח לטובה,

          היא כוונה חוטאת בִּלבוּש מִצְווָה, 

          וכוונת מִצְווה בלבוּש קדוּשה:  

          מִשְכּב חוּקי וגם ניאוף נִפְשע.

          אבל אין זמן, קדימה.

          (יוצאות)