| < אחורה |  סוף טוב הכל טוב -
מערכה 3, תמונה 5 |
קדימה > |
(חצוצרה מרחוק. נכנסות האלמנה הזקנה מפירנצה, בתה דיאנה, ומריאנה, עם מספר אזרחים)
אלמנה: נו, תבואו; למה שאִם הם מתקרבים לעיר, נפספס את כל החגיגה.
דיאנה: אומרים שהרוזן הצרפתי לָחם כמו איש-כבוד.
אלמנה: לפי מה שדִווחו הוא ניצֵח את המפקד הכי גדול שלהם, ושחט בידיים שלו את האח של הדוכס. (חצוצרה) סתם הזענו; הם הלכו מצד שני. תקשיבו! אפשר לדעת לפי החצוצרות.
מריאנה: בואו, נחזור ונסתפק בדיווחים. הי, דיאנה, תיזהרי-לך-אַת מהאציל הצרפתי הזה. הכבוד של בחורה זה השם שלה, ואין נדוניה יקרה יותר מיושר.
אלמנה: סיפרתי לַשכנה שלי איך נִטְפּל אלייך איזה מסיה מְלַווה שלו.
מריאנה: מכירה את הכלב הזה, יימח זכרו! אחד פָּארוֹל; שגריר מטונף לדברי עבירה בשביל הרוזן הצעיר. תיזהרי מהם, דיאנה: ההבטחות שלהם, השידולים, השְבועות, המזכרות, וכל קיטוֹר התשוקה שלהם, זה בכלל לא מה שעל-פניו. לא מעט בחורות התפתו בגללם, והצרה היא, זאת עובדה, שכל כך הרבה דוגמאות מחרידות לְחוּרְבּן של בתולים לא מרתיעות את הבאות בתור, להיפך – כולן קופצות לַבּוץ שמטביע אותן. אני מקווה שאני לא צריכה לייעץ לך יותר; והלוואי שהצַדיקות שלך תחזיק אותך איפה שאת, גם אם אין סכנה יותר גדולה מלאבד ככה את הצניעות.
דיאנה: לא תצטרכי לדאוג בגללי.
(נכנסת הלנה)
אלמנה: מקווה שלא. תראו, הנה באה צליינית. מתערבת שהיא תתאכסן אצלי בבית; לשָמָה הם שולחים אחד את השני. אני אחקור אותה. שאלוהים ישמור עלייך, צליינית. לאן את?
הלנה: לקבר של ז'אק הקדוש.
איפה גרים כל העולים-לרגל?
אלמנה: ב"סן-פרנצֶ'סְקו" פה מול הנמל.
הלנה: זה בכיוון הזה?
(מארש מרחוק)
אלמנה: כן, בדיוק. תקשיבו, הם באים.
אם תחכי קצת, צליינית,
שהגדודים רק יעברו,
אני יוביל אותך לאן שאַת
תגורי; כי תַ'בַּעַלָת-הבַּית
שלך אני, נדמה לי, מכירה
יפֶה כמו את עצמי.
הלנה: זאת אַת עצמך?
אלמנה: אם לא אכפת לך, צליינית.
הלנה: תודָה, אמתין לך עד שתתפני.
אלמנה: את באה מצרפת, נכון?
הלנה: זה ככה.
אלמנה: פה את תראי אחד מבני ארצך
שהתבלט מאד.
הלנה: שמוֹ, אם תואילי?
דיאנה: רוזן של רוֹסִיוֹן. את מכירה?
הלנה: רק מהאוֹזן, ששמעה עליו
שירי הלל; את הפָּנים אני
לא מכירה.
דיאנה: מה שהוא לא יהיה,
פה הוא ממש כוכב. אומרים שהוא
ברח לו מצרפת כי שָם המלך
חיתן אותו כנגד רצונו.
זה ככה, את חושבת?
הלנה: בהחלט,
אמת; אני יודעת מי הגברת.
דיאנה: אחד פה, שמשרת את הרוזן,
אומר עליה רק זוועות.
הלנה: מה שמו?
דיאנה: מסיה פָּארוֹל.
הלנה: הו גם אני סבורה
כמותו, שאם בודקים מה היא שווה,
לבד או בהשוואה אל הרוזן,
היא עלובה מכדי שיבטאוּ
את שמה גם; לזכותה עומדת רק
צניעות, ובְזוֹ עוד לא שמעתי איש
שמפקפק.
דיאנה: אַיי גברת מסכנה!
זה תיק כבד להיות אשה של בעל
שמתעב אותך.
אלמנה: אנְ' מתערבת שהחמודה,
איפה שהיא תִ'יֶיה, הלב שלה
כבֵד מעֶצב. הקטנה הזאת
יכלה לַ'שוֹת לָהיא תרגיל זדוני,
אם התחשק לה.
הלנה: מה את מתכוונת?
יכול להיות שהרוזן מסית
אותה בְּחשק לְכיוּון בלתי
כשר?
אלמנה: הוא בהחלט מסית, סוחר
בכל מה שיכול בעסקים
מסוג זה להשחית את הכבוד
של נערה; אבל היא חמושה
נגדו, עומדת להגנתה
על המשמר ביושר.
(תוף ודגלים. נכנסים בֶּרְטְרָאם, פָּארוֹל והצבא כולו)
מריאנה: אוי אם לא!
אלמנה: או, הם באים עכשיו.
זה שָם אנטוניו, בן בכור לדוכס;
זה אֶסְקָאלוס.
הלנה: הצרפתי מי?
דיאנה: זה –
עם הנוצה. בחור די משובח, לא?
הלוואי שאֶת אשתו היה אוהב;
אם הוא היה ישר יותר - היה
גם טוב יותר. הוא לא אדון יפהפה?
הלנה: מוצא חן בעיני מאד.
דיאנה: חבל רק שהוא לא ישר. ושם
זה הבן-כלב שמוביל אותו
לעסקים מלוכלכים. בִּמקום
אשתו, אני הייתי מרעילה
תַ'מנוּול הזה.
הלנה: מי הוא מהם?
דיאנה: הקוף ההוא עם כל הצעיפים. ממה הוא מדוכא?
הלנה: אולי נפצע בקרב.
פָּארוֹל: לאבד את התוף של הגדוד שלנו! באמת!
מריאנה: משהו ממש אוכל אותו. תראו, קלט אותנו.
אלמנה: הי-בוא-נא, שתמוּת!
מריאנה: וקידה גם לך, משחיל טבעות שקרן!
(יוצאים בֶּרְטְרָאם, פָּארוֹל והצבא)
אלמנה: הגדוד עבר. בואי, צליינית, אני
יקח אותך לאיפה שתגורי.
יש לי כבר ארבעה או חמישה
מאמינים בבית, שנדרוּ
לצאת לקבר של סן-ז'אק.
הלנה: מודה
בהכנעה. יואילו נא הגברת
והעלמה הענוגה לסעוד
איתי הלילה; התשלום עלַי,
והתודה; וכדי לגמול לכן
יותר, אתן לבתולה הזאת
כמה עצות, שוֶוה מאד
לשמוע.
אלמנה ומריאנה: מקבלות, מכל הלב.
(יוצאות)
| < אחורה | סוף טוב הכל טוב -
מערכה 3, תמונה 5 |
קדימה > |