שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תמונה 7

נכנס אביר עם שניים או שלושה עוזרים.

אביר:  סיכן כך את אשתו? את ילדיו

          רצח?

עוזר של האביר: זאת השמועה בחוץ.

אביר:                                      חבל

          שהכרתיו אי פעם, שקיבל

          חיים ודמות אנוש מגזע כה

          נכבד, שושלת טהורה בלי פסול

          או כתם עד לרגע השחור

          הזה.

עוזר של האביר: הנה באים האנשים.

          (נכנסים הדיקן והאחרים, עם הבעל כאסיר)

אביר:   נחש בית אבותיו! עצוב לי כי

          עלי לשבת כאן על כס הדין.

דיקן:   ברשותך, אדון -

אביר:   אל תפרט. אני יודע די.

          הלוואי שזה היה מופרך מכל

          דמיון. (לבעל) לבי שותת דם עבורך,

          אדון.

עוזר של האביר (לבעל):  יגון אביך חי בי. מה

          דחף אותך לידי אכזריות

          כה מפלצתית?

הבעל:   במילה, אדון,

          בזבזתי את הכל, הימרתי על

          כל נחלה, הפסדתי, וחשבתי

          שזה המעשה הכי רחום

          כדי להונות את מר האביונות,

          ולשושלת לרוצץ את הראש.

אביר:   הו, כשדמך קצת יצטנן תצר

          על זה.

בעל:            אני מצר עכשיו - שיש

          אחד שלא נרצח, הגור הזה

          שלי עם המינקת. הו הייתי

          גומל אותו אחת ולתמיד.

אביר:   אין לי ספק שבַּמשפט מחר

          הבלהה תשב קרוב יותר

          לנשמתך, כשתפקוד אותך

          אימת המוות. כדי לשתול אותה,   

          בקול כבד פה דעתי מוּשטת:

          טרם בוצעה זוועה כה מעוּותת.

בעל:    תודה לך.

אביר:                  לכלא. חוש חמלה גוֹוֵעַ

          כשצדק לידיו הכל תובע.     

בעל:    בוא-בואו כבר, סלקו אותי.

          (יוצא הבעל כאסיר)

דיקן:    אתה ראוי לגודל עמדתך.

          מופת לכל. בך החוק - ברכה.

אביר:   כזוהי משאלתי. איש הרסני,

          חורבן ביתו, הכתם על השם

          הנעלה של משפחה נכבדת.

          מי שאיבד בושה, בושה אליו נצמדת.

          (יוצאים)