| < אחורה |  טרגדיה מיורקשיר -
מערכה 1, תמונה 6 |
קדימה > |
תמונה 6
נכנס הבעל, כאילו הושלך מעל סוסו, ונופל.
בעל: הו סוס דחליל צולע, שיקחו
אותך קדחת, דֶּבֶר, תתפגר
במאה מחלות!
או-הו, אני חבול! שמגפה
תיתן בך כל מום, איך אתה רץ
לך קליל בנחת. אדוניי,
גם-כן מזל, להיות מוטל מרחק
חץ מן העיר, על אדמה קרה!
איי קוביה, שזה מה שאדם
ירוויח, ויפסיד שְדות-אחו.
בהמה מלוכלכת!
(צעקות בחוץ, "קדימה, קדימה, קדימה")
הה! צועקים שם, מרעישים עולם!
קום, קום, דדה לסוס שלך ודהר כבר.
קטול את ילדון העוני, ונגמר כבר.
(צעקות בחוץ, "הִנה, לשם, לשם!")
בגב שלי? הו,
איזה גורל, הגוף אוסר עלי
לזוז, חוד הרצון קָהה, גם זו
אשמת העוני. לו היה ניתן
לשלוח יד מכאן ללב של הקטנטן.
(נכנסים הדיקן, שלושה אדונים, ואחרים עם כידונים [שמוצמדים אליהם גרזנים])
כולם חוץ מהבעל: כאן, כאן - הֵנה, הֵנה.
דיקן: לב אבן, מעוּות, חיית אדם,
גם הברברים במעללי
לב-שיש שלהם לא ישתוו
בטבע אכזרי ומעשים
בלי כפרה לפרי ידיך. זה
המענה שלו המתנתי זמן
כה רב, פיצוי אחיך הכלוא?
בעל: אין לו מה לקבל חוץ מהעור
שלנו, אה? וגם את זה פושטים.
אדון ראשון: פשעים גדולים עשו אותו חצוף.
דיקן: שָפך דם רב כל כך, הוא לא יכול
שוב להסמיק.
אדון שני: תִקחו אותו, מסרו
לדין שופטים. אדון נכבד אחד
גר לא רחוק מכאן. שם מעשיו
יפורסמו בקול.
בעל: כן, אדרבה.
זו תפארתי שפועלי יופץ.
לא מצטער על כלום, רק שאחד הוחמץ.
דיקן: בצער שכזה אין שמץ אבא.
קחו אותו.
(יוצאים)
| < אחורה | טרגדיה מיורקשיר -
מערכה 1, תמונה 6 |
קדימה > |