| < אחורה |  מדה כנגד מדה -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |
נכנסים אנג'לו ואסקאלוס.
אסקאלוס: כל מכתב שהוא כתב סותר את הקודם.
אנג'לו: באופן לא-עקבי ומבולבל מאד. הפעולות שלו נראות כמו סוג של טרוף; נתפלל לאלוהים שהוא ניזוק בשכלו. ולמה לפגוש אותו בשערים, ולהחזיר לו את הסמכויות שלו שם?
אסקאלוס: אין לי ניחוש.
אנג'לו: ולמה עלינו להכריז שעה לפני כניסתו שאם מישהו מבקש פיצוי על אי-צדק, עליו להציג את בקשתו פומבית ברחוב?
אסקאלוס: לזה הוא נותן סיבה: כדי שהתלונות יוסדרו מיידית, וכדי לחסוך כל מיני תרגילים בדיעבד.
אנג'לו: טוב; אני מבקש ממך שזה יוכרז על הבוקר. אני אאסוף אותך מהבית שלך. תזמן את כל נושאי הדרגות והתפקידים שאמורים לפגוש אותו.
אסקאלוס: מאה אחוז. כל טוב.
אנג'לו: לילה טוב.
(יוצא אסקאלוס)
המעשה הזה מערער אותי,
עושה אותי גולם עקר מול כל
המתרחש. בתולה שמחוּללת -
בידי אותו גוף מרומָם שאכף
את החוק נגד זה? מרוב בושה
ועדינות היא לא תִפְצה פה על [/ ועדינות היא לא תוקיע את]
אבדן הבתולים, אחרת איך
שהיא יכלה בלשונה להכות בי!
אבל ההיגיון אומר לה "אל
תעזי"; לַסמכות שלי משקל
כזה של אמינות, שכל רמז
של שערורייה רק יהרוס
את מי שינסה להפיץ אותה.
הוא היה יכול לחיות, רק שצעיר
חמום-מוח כמותו עלול היה
בעתיד לנקום על שקיבל חיים
של השפלה במחיר בושה כזאת.
ובכל זאת הלוואי שחי. נורא,
הכל נפרם כשחסד שוכחים;
רוצים, ולא רוצים, ומסתבכים.
יוצא.
| < אחורה | מדה כנגד מדה -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |