שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הדוכס והנזיר תומס.

דוכס:  לא, שְכח מזה, איש קודש; אל תחשוב

         שחץ חלוש של אהבה יכול

         להינעץ בְּלב מוצק. הטעם

         שאני מבקש ממך מסתור לשהות בו

         הוא רציני וגם בוגר יותר  

        ממשחקים של נוער מיוחם.

נזיר:   כבודך יכול לדבר על זה?

דוכס:                                     אדון

         קדוש טוב, מי כמותך יודע כמה

         תמיד אהבתי את החיים לחוד,

         כמה סתמי נראָה לי להסתופף    

         באירועי חברה של ילדי שמנת.

        מסרתי את שלטוני וסמכותי

        בווינה פה לידי כבוד אנג'לו –

        אדם שכולו חומרה והתנזרות –

        והוא סבור שנסעתי לפולין,

        כי זה מה שהפצתי בציבור,              [/ כי זה מה שמכרתי לציבור

        וזה תפס. עכשיו, אדון אדוק,     / והוא קנה. עכשיו, אדון אדוק,]

        תשאל למה אני עושה את זה. 

נזיר:   שאלתי, אדוני.

דוכס:  יש לנו תקנות קשוחות, חוקים

         נושכים, בְּלמים הכרחיים לחסום

         סוסים משתוללים, אבל כבר תשע-

         עשרה שנים שחררנו את החבל;

         קצת כמו אריה זקן בִּמערה

         שלא יוצא לצוד. עכשיו אנחנו

         כמו אבא מטופש שיש לו שוט,

         והוא מנופף בו מול הילדים  

         רק לאיוּם, בלי להשתמש בו; עם

        הזמן השוט, במקום להפחיד, הוא סתם

        בדיחה. גם החוקים שלנו, אם

        הם לא נֶאכפים, הם כמו מתים -

        מתירנות עושה צחוק מהצדק,

        תינוק מכה את האומנת, כל

        הסדר הטבעי סוטֶה לָעוקם.

נזיר:   מעלתך יכול היה לשחרר

         את הצדק הכבול הזה מתי

         שהתחשק לו; זה היה נראֶה

        חזק יותר לו בא ממך מאשר

        מאנג'לו.

דוכס:               אולי חזק מדי.

          כיוון שבאשמתי העם קיבל

          מרחב, זו עריצות לחבוט בו או

          להצליף בו על מה שאני עצמי

          הזמנתי - כי אנחנו מזמינים

          פשעים אם נאפשר שיעברו

          בלי עונש. בדיוק לכן, אבי,       

         שמתי על אנג'לו את המִשְרָה;

         שבהסוואת שמי הוא יתקוף פתאום,  

        בעוד שאני לא מעורב בַּקרב       

        לספוג שום השמצה. וכדי לבחון

        איך הוא שולט, אני, בתור נזיר

        מן המסדר שלך פה, אסתובב

        בין הצמרת והעם. לכן

        בבקשה, תן לי גלימה, והדְרך

        אותי איך לשחק באמינות

        נזיר. אתן לך אחר כך עוד

        סיבות לַמעשה שלי; רק זאת

       בינתיים: אנג'לו – סרגל; דרוּך

       תמיד מול כל זדון; מודה בקושי

       שזורם בו דם; או שלחם טעים לו

       יותר מאבן; אז עכשיו נראה

       אם עקרונות מכוח משתנים,

       ואיך מי ש"נראה" נראה בפנים.

       יוצאים.