| < אחורה |  מדה כנגד מדה -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים אנג'לו, אסקאלוס, משרתים, שופט.
אנג'לו: אסור שנעשה מהחוק דחליל,
כזה שמוצב כדי להפחיד עופות
דורסים, ואז עומד על המקום
עד שהוא הופך להיות קן לציפור
במקום איוּם.
אסקאלוס: נכון, רק בוא נהיה
מדויקים, נחתוך קצת עם אזמל
ולא נקצוץ [/ נגדע] למוות עם גרזן.
אוי, האדון הזה שאני מבקש
להציל, היה לו אבא מכובד.
שרק יחשוב כבודך,
אשר מחמיר בקלה כבחמוּרה: [/ שבלי ספק מחמיר בכל מצווה:]
כשמדובר ביצרים שלך,
לו הזמן היה חובר אל המקום,
או המקום אל הרצון, ואם
בְּמעשה לוהט אחד של דם חם
יכולת להגשים את מטרתך,
אם לא היית פעם בחיים
נכשל בדיוק במה שעכשיו אתה
מאשים אותו, ומקומם עליך
את החוק.
אנג'לו: פיתוי זה משהו אחד, ליפול
זה, אסקאלוס, דבר אחר. נכון
שבְּחֶבר מושבעים שאחראי
לגזור דין עשויים לשבת גם
גנב, או שניים, אשמים יותר
מזה שהם שופטים. אבל החוק -
הוא שם יד רק על מה שהוא רואה.
מה יעשה החוק אם הפושעים
שופטים את הפושעים? זה די ברור:
פנינה שניתקל בה, נתכופף
לקחת, כי ראינו; אבל מה
שלא רואים – דורכים עליו ולא
חושבים עוד. אתה לא יכול להמעיט
באשמתו בגלל שגם לי יש
פגמים כאלה; אדרבא, תאמר לי:
כשאני, שפוסל אותו, אפשע כמותו,
הדין שלי יגזור עלי דין מוות
בלי חנינה. אדון, עליו למות.
(נכנס מנהל בית הכלא)
אסקאלוס: מה שחוכמתך תחליט.
אנג'לו: איפה מנהל
הכלא?
מנהל הכלא: כאן, כבודך.
אנג'לו: תדאג שעד
תשע מחר בבוקר קלאודיו מת;
שיאמר וידוי לכומר ויהיה
מוכן, כי זה קץ המסע שלו.
(יוצא מנהל הכלא)
אסקאלוס: יסלח לו אלוהים; סלח לכולנו, אל.
אחד מרע ממריא, אחד מטוב נופל.
יש הניצל מתופת, גם אם הוא מושחת;
יש מי שמקולל על סתם טעות אחת.
(נכנסים מרפק, שוטרים, קצף ופומפאוס)
מרפק: בואו, תביאו אותם. אם אלה אזרחים טובים של החברה, אנשים שרק מממשים את השימוש שלהם בבתי משמוש, אז אני לא יודע מה זה חוק. תביאו אותם.
אנג'לו: סלח לי, אדוני, איך קוראים לך? ומה העניין?
מרפק: אם תרשה לי, כבודו, אני שוטר הדוכס העלוב, וקוראים לי מרפק. אני פה נשען על הצדק, אדוני, ואני פה מביא פה לפני כבודך הטוב שני מְבצעי טובה ידועים לרעה.
אנג'לו: מבצעי טובה? איזה מין טובה הם ביצעו? הם לא במקרה מְבצעי תועבה?
מרפק: ברשותך, כבודך, אני לא יודע בדיוק מה הם, אבל מנוולים על ממש זה מה שהם, בזה אני בטוח, וחסרי כל שִֹיכְלוּת וְתִירְבּוּת.[/ כל חינוך והִתְרבּוּת.]
אסקאלוס (לאנג'לו): זה טוב. הנה שוטר חכם.
אגנ'לו: נו קדימה. מה המעמד שלהם? מרפק קוראים לך? למה אתה לא מדבר, מרפק?
פומפאוס: הוא לא יכול, אדוני, הוא איבד ת'ידיים והרגליים.
אנג'לו (לפומפאוס): מה אתה, אדוני?
מרפק: הוא, אדוני? מוזג, אדוני; סרסור חצי-משרה; אחד שמשרת אשה רעה; שאת הבית שהיה לה בפרברים, איך אומרים, עקרו ארצה; ועכשיו היא טוענת לְבֵּית-מרחץ – שלדעתי הוא גם כן בַּיִת מאד פלילי.
אסקאלוס: איך אתה יודע את זה?
מרפק: אשתי, אדוני, שאני מפליץ עליה בחוֹם -
אסקאלוס: איך? על אשתך?
מרפק: כן, אדוני; שתודה לאל היא אשה ישרה –
אסקאלוס: ועל זה אתה מפליץ עליה?
מרפק: תרשה לי, אדוני, להפליץ על עצמי כמו עליה, כשאני אומר שהבית הזה, אם הוא לא בַּית בושת, שככה יהיה לה רע כל החיים, כי הוא בַּית גועל נפש.
אסקאלוס: איך אתה יודע את זה, שוטר?
מרפק: איך, אדוני, דרך אשתי, שאם היא היתה אשה עם נטיות לדרך הבשר, אפשר היה להאשים אותה בשיגול, ניאוּף וכל סוג של זוהמה שם.
אסקאלוס: בתיווך האשה?
מרפק: כן, אדוני, בתיווך המתווך של מאדאם גמרמור; אבל כמו שהיא ירקה לו בפרצוף, היא עשתה לו נא באוזן.
פומפאוס: אדוני, שכבודך יסלח לי, זה לא ככה.
מרפק: תוכיח את זה מול האדונים המחוּבָּנים פה, אדוני המכורּבּד, תוכיח.
אסקאלוס (לאנג'לו): אתה שומע איך הוא משתבש בשפה?
פומפאוס: אדוני, היא הגיעה עם בטן מתקדמת; ועם חשק, שתסלחו לי כבודכם בטובכם, לשזיפים מבושלים; שזה אצלנו המנה מספר אחד, כי זה תרופה טובה ללא חשוב; בקיצור, אדוני, היה לנו רק שניים כאלה בבית, שבדיוק באותו רגע קט עמדו להם בצלחת פירות, צלחת של איזה שלוש פני, רבותי, כבודכם מכירים צלחות כאלה, זה לא צלחות חרסינה, אבל צלחות טובות מאד –
אסקאלוס: תתקדם, תתקדם, לא חשוב הצלחת, אדוני.
פומפאוס: נכון מאד, אדון, הצלחת שוָוה לַמחט: בזה אתה מאד צודק; אבל לעניין. כמו שאני אומר, הגברת מרפק הזותי, שהיתה, כמו שאמרתי, עם ילד בדרך ועם בטן מנופחת, ועם חשק, כמו שאמרתי, לשזיפים; בְּזמן שלנו היו רק שניים בצלחת, כמו שאמרתי, כי מר קצף פה, האיש הזה עצמו, אכל את היתר, כמו שאמרתי, ואני אומר שילם עליהם טוב מאד – כי, כמו שאתה יודע, מר קצף, אני לא יכול לתת לך שלושה פני החזר –
קצף: ברור שלא.
פומפאוס: יפה; אז אתה באותו רגע, אם זכוּר'ךָ, פיצחת את החרצנים של השזיפים האלה –
קצף: בדיוק, ככה אני עשיתי.
פומפאוס: נו, יפה מאד: ואני סיפרתי לך אז, אם זכוּר'ךָ, שזה-וזה וגם הוא-והוא סובלים כבר ככה שאין לרפא מאתה-יודע-מה, אם הם לא ייכנסו לדיאטה אקסטרה-רצינית, כמו שאמרתי לך –
קצף: הכל נכון.
פומפאוס: נו, אז יפה מאד –
אקסאלוס: שמע, אתה ליצן טרחן. לעניין: מה עשו לאשתו של מרפק שיש לו עילה לתלונה? תביא לי מה עשו לה.
פומפאוס: אדוני, זה אני עוד לא יכול להביא לך.
אסקאלוס: לא, אדוני, גם לא התכוונתי.
פומפאוס: אבל אני עוד אביא, במחילה מכבודך. ואני מתחנן לך, תביט לי טוב אל מר קצף פה, אדון; בן-אדם עם הכנסה של רק שמונים לשנה, שאבא שלו מת ביום כל הקדושים – זה לא היה ביום כל הקדושים, מר קצף?
קצף: בְּערב יום-כל.
פומפאוס: נו, יפה מאד: הלוואי שרק אמת פה. הוא, אדוני, שישב, כמו שאני אומר, על כסא נוח, אדוני – זה היה בחדר הגדול שלנו, שנקרא "אשכול ענבים", שזה התענוג שלך לשבת שם, נכון או לא?
קצף: נכון מאד, כי זה חדר חמים, וטוב לחורף.
פומפאוס: נו, יפה מאד: הלוואי שרק אמת פה.
אנג'לו: זה יימשך יותר מלילה בְּרוּסיה,
שם לילה הוא ארוך. אני הולך,
ת'שיב אתה לעלילה, והלוואי
תימצא עילה להצליף בהם כולם.
אסקאלוס: אני בטוח; בוקר טוב, כבודו.
(אנג'לו יוצא)
עכשיו, אדוני, קדימה. מה עשו לאשתו של מרפק, אחת ולתמיד?
פומפאוס: אחת, אדוני? לא עשו לה כלום פעם אחת.
מרפק: אני מבקש, אדוני, תשאל אותו מה האיש הזה עשה לאשתי.
פומפאוס: אני מבקש, כבודו, תשאל אותי.
אסקאלוס: נו, אדוני, מה הג'נטלמן הזה עשה לה?
פומפאוס: אני מבקש, אדוני ,תביט בפרצוף של הג'נטלמן הזה. מר קצף טוב, תביט על כבודו; זה למטרה טובה. – כבודו מתבונן על הפנים שלו?
אסקאלוס: כן, אדוני, טוב מאד.
פומפאוס: לא, אני מבקש, תתבונן טוב.
אסקאלוס: טוב, אני מתבונן.
פומפאוס: כבודו רואה משהו מזיק בפנים שלו?
אסקאלוס: לא.
פומפאוס: אני אשבע על כל כֶּרך קודש, הפנים שלו זה הדבר הכי גרוע בו. טוב, אז: אם הפנים שלו זה הדבר הכי גרוע בו, איך יכול היה מר קצף לעשות לאשתו של השוטר איזה נזק? שכבודו את זה יסביר לי.
אסקאלוס: הוא צודק, שוטר; מה אתה אומר על זה?
מרפק: אל"ף, אם תרשה לי, הבית הוא חשוב מרכזי; בי"ת, הוא חשוב מרכזי; והגברת שלו היא חשובה מרכזית.
פומפאוס: ביקר לי, אדוני, אשתו בן-אדם חשוב יותר מכולנו.
מרפק: טינופת, אתה משקר! אתה משקר, טינופת זבל! עוד לא קרה שהיא נחשדה חשובה בעיני איש, אשה או ילד.
פומפאוס: אדוני, היא נחשבה בעיניו, לפני שהתחתן איתה.
אסקאלוס: מי חכם יותר פה, צדק או עוול? זה אמיתי?
מרפק: אח חתיכת חלאה! חתיכת טינופת! חתיכת חניבל מנוול! היא נחשבה בעיני לפני שהתחתנתי איתה? אם אני החשדתי אותה בתור חשובה, או היא אותי, שמעלתך לא יראה אותי שוטר עלוב של הדוכס. תוכיח, חתיכת חניבל מנוול, או שאני אתבע אותך על תקיפה.
אסקאלוס: אם הוא יכניס לך בוקס בפרצוף, תוכל גם לתבוע אותו על דיבה.
מרפק: יפה, תודה רבה על זה, כבודך. מה כבודך רוצה שאני אעשה עם הטינופת המנוול הזה?
אסקאלוס: האמת, שוטר, היות שיש לו עוד כמה עבירות שהיית מגלה אם יכולְתָּ, תן לו להמשיך בדרכיו עד שתדע מה הן.
מרפק: יפה, תודה רבה על זה, כבודך. – אתה רואה, חתיכת טינופת מנוול עכשיו, מה בא עליך עכשיו. אתה צריך להמשיך, חתיכת טינופת, אתה צריך להמשיך.
אסקאלוס: איפה נולדת, חבר?
קצף: פה בווינה, אדוני.
אסקאלוס: אתה מרוויח שמונים בשנה?
קצף: כן, בטובך, אדוני.
אסקאלוס (לפומפאוס): מה המקצוע שלך, אדוני?
פומפאוס: מוזג, מוזג של אלמנה עלובה.
אסקאלוס: השם של הגברת שלך?
פומפאוס: מאדאם גמרמור.
אסקאלוס: היה לה יותר מבעל אחד?
פומפאוס: תשעה, אדוני; האחרון גמר אותה גמוּר.
אסקאלוס: תשעה! – בוא הנה אלי, מר קצף. מר קצף, לא הייתי רוצה שתסתובב עם מוזגים; הם ישדלו אותך, מר קצף, ואתה תתלה אותם. תסתלק, ושאני לא אשמע ממך יותר.
קצף: תודה רבה, כבודך. אני מצדי, אני אף פעם לא נכנס לבָּר, רק אם משדלים אותי.
אסקאלוס: טוב; אז זהו, לא יותר, מר קצף. כל טוב. (יוצא קצף) בוא אתה אלי, אדון מוזג. איך קוראים לך, אדון מוזג?
פומפאוס: פומפאוס.
אסקאלוס: איך עוד?
פומפאוס: תוּכֶס.
אסקאלוס: זה באמת הדבר הכי גדול בך; כך שבשורה התַחַתונה - אתה ממש פומפאוס הגדול. פומפאוס, אתה חלקית סרסור, פומפאוס, עד כמה שאתה מצייר את עצמך בתוך מוזג, נכון? בוא תגיד לי את האמת, זה רק יהיה לטובתך.
פומפאוס: האמת, אדוני, אני בן-אדם מסכן שרק רוצה להתפרנס.
אסקאלוס: איך אתה רוצה להתפרנס, פומפאוס? בתור סרסור? מה אתה חושב על המקצוע, פומפאוס? זה מקצוע חוקי?
פומפאוס: אם החוק היה מתיר, אדוני.
אסקאלוס: אבל החוק לא מתיר, פומפאוס. וזה לא יהיה מותר בווינה.
פומפאוס: מעלתך מתכוון לסרס ולעקר את כל הנוער של העיר?
אסקאלוס: לא, פומפאוס.
פומפאוס: אז בינינו, לדעתי הענייה, הם יתנו בראש. אם מעלתך יעשה סדר עם הזונות והקליינטים, אין לך מה לדאוג לגבי הסרסורים.
אסקאלוס: מתחילים פה סדרים חדשים נחמדים, תשמע ממני. רק עריפות ותליות.
פומפאוס: אם תערוף ותתלה את כל מי שפושע בצורה הזאת רק עשר שנים רצוף, תצטרך להוציא מכרז לראשים חדשים: אם החוק הזה מחזיק בווינה עשר שנים, אני אשכור את הבית הכי מפואר בעיר בשתי פרוטות למטר מרובע. אם תחיה לראות שזה קורה, תגיד שפומפאוס אמר לך ככה.
אסקאלוס: תודה לך, פומפאוס טוב; ובתמורה לנבואה שלך, הקשב: אני מייעץ לך, שאני לא אמצא אותך מולי שוב על שום תלונה שהיא; לא, אפילו לא על זה שאתה גר איפה שאתה גר. אם זה יקרה, פומפאוס, אני אקרקס אותך כמו יוליוס קיסר את פומפאוס שלו: במלים פשוטות, פומפאוס, אני אדאג שיצליפו בך. אז נכון לעכשיו, פומפאוס, כל טוב לך.
פומפאוס: אני מודה לכבודך על העצה הטובה; (הצידה) אבל אני אמלא אותה כמו שיחליטו הבשר והמזל.
תצליף בי? לא, עגלון יצליף בַּסוס.
בְּלב של איש מקצוע אין היסוס.
(יוצא)
אסקאלוס: בוא אלי הנה, מר מרפק: בוא, אדון שוטר. כמה זמן אתה ממלא תפקיד שוטר?
מרפק: שבע שנה וחצי, אדוני.
אסקאלוס: חשבתי, לפי המומחיות המקצועית, שאתה כבר כמה זמן בעסק. אתה אומר שבע שנים ביחד?
מרפק: וחצי, אדוני.
אסקאלוס: אוי, היה לך קשה: לא הוגן שמפילים עליך כל כך הרבה. אין במחוז שלך מספיק אנשים מיומנים?
מרפק: האמת, אדוני, מעט אנשים עם שכל בעניינים כאלה. איך שהם מתמנים, הם שמחים למנות אותי במקומם; אני עושה את זה בשביל קצת כסף, לוקח עלי כל חובה.
אסקאלוס: תדאג להביא לי שמות של איזה ששה או שבעה מהחשובים ביותר באזור שלך.
מרפק: אליך הביתה, אדוני?
אסקאלוס: אלי הביתה. כל טוב לך. (יוצא מרפק) מה השעה, לדעתך?
שופט: אחת-עשרה, אדוני.
אקסרלוס: בבקשה בוא אתי הביתה לארוחת-ערב.
שופט: תודה רבה לך מכל הלב.
אסקאלוס: עצוב לי על מותו של קלאודיו, אבל אין
מה לעשות.
שופט: לורד אנג'לו חמוּר. [/ מחמיר.]
אסקאלוס: זה הכרחי. מה שנראה חמלה
הוא לא תמיד חמלה. המחילה –
לרוב לחטא חדש היא מובילה.
ובכל זאת, קלאודיו המסכן. אבוד.
בוא, אדוני.
יוצאים.
| < אחורה | מדה כנגד מדה -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |