שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת מריאנה, עם נער ששר.

נער:         הסתלקו, הסתלקו-נא, שפתיים,                

               שנדרו מתיקות במרמה,                      

             ואור הזריחה בעיניים,           

                שלבוקר נִדמָה אור חמה.   

             אבל נשיקותי שובו, שובו עכשיו,              

             הן חתמו אהבה לשווא, לשווא.

              (נכנס הדוכס, במסווה הנזיר)

מריאנה:   תפסיק לשיר ולך מכאן. הנה

             בא איש של נחמה, שבְּעצה

             הִשקיט לא פעם מה שמשתולל בי.

          (יוצא הנער)

          תסלח לי, לא נעים לי שנתפסתי

           ככה במצב רוח מוזיקלי.

          להגנתי אומר, ותאמין: השיר 

          הִדְבּיר שִמְחָה בי, ויגון הגביר.    [/ חיוך כיבה בי, ודמעות הֵעיר.]

דוכס:  רק שלַמוזיקה כישוף נפוץ: 

         לעשות רע טוב, וטוב למשוך לבוץ.

         בבקשה תאמרי לי, מישהו חיפש אותי כאן היום? בערך בשעה הזאת קבעתי פה פגישה.

מריאנה:  לא חיפשו אותך: ישבתי פה כל היום.

         (נכנסת איזבלה)

דוכס:       מאמין לך בהחלט. הנה הגיעה השעה. אבקש ממך בטובך לסלוח לי רגע, אולי אחזור אלייך בקרוב, וזה יהיה לטובתך.

מריאנה:    אני תמיד אסירת תודה לך.

              (יוצאת)

דוכס:       ברוכה הבאה, בַּזמן.

              מה אומר הממלא מקום הטוב?

איזבלה:    יש לו גן מכותר קיר לבנים,     

              ובגבו ממערב יש כרם;

              לַכֶּרם שער עץ אשר נפתח

              עם המפתח הגדול הזה.

              זה, השני, יפתח דלת קטנה

              שמובילה מהכרם אל הגן;

              ושם, בשעת החושך הכבד,

              חצות, הבטחתי שאפגוש אותו.

דוכס:       אבל תדעי למצוא את הדרך הזאת?

איזבלה:    הקשבתי בתשומת לב רבה.

              בלחישה ובמחוֹות ידיים,

              בפרטנות ספוגת אשְמה, הסביר

              לי את הדרך, פעמיים.

דוכס:                                      אין

              עוד סימנים שסיכמתם ביניכם

              שהיא צריכה לזכור?

איזבלה:                              לא, אין כלום, רק

              לבוא בחושך, ושהודעתי לו

              שאוכל להישאר רק זמן קצר:

              הסברתי שאתי בא משרת

              שיחכה לי, בִּידיעה שאני

              באה בעניין אחי.

דוכס:                               זה מתוכנן

              היטב. עוד לא גיליתי למריאנה

              מלה על זה. היי, את בפנים שם, בואי.

              (נכנסת מריאנה)

              הכירי את העלמה הזאת, היא באה

              לעשות לך טוב.

איזבלה:                           ככה אני רוצה. 

דוכס:       ברור לך שאני לטובתך?

מריאנה:    נזיר טוב, בהחלט הוכחת כבר.

דוכס:       אז תני יד לַידידה שלך: יש לה

              סיפור שמיועד רק לאוזנך.

              אני אמתין לכן, רק הזדרזו:

              לילה מלא לחות יורד.    

מריאנה (לאיזבלה): נלך לנו?

              (מריאנה ואיזבלה יוצאות)

דוכס:   איי תואר ושררה, מיליון עיניים

        בוגדניות תקועות בכם; אינסוף

        שמועות כוזבות, עוינות, דולקות אחרי

        צעדיכם; באלפי מוחות קודחים

        אתם מקור להזיות פרועות,

        ובַדמיון הם מרסקים אתכם על

        גלגל העינויים.

       (נכנסות מריאנה ואיזבלה)

         ברוכות שוב, מה הוחלט?

איזבלה:  היא מתחייבת לַמבצע, אבי,

         אם אתה ממליץ.

דוכס:                        אני לא רק מסכים,

         אני מפציר.

איזבלה:                  את לא צריכה לומר

         כמעט כלום כשתלכי ממנו, רק,

         בקול שקט ורך, "עכשיו זכור את

         אחי."

מריאנה:           אל תדאגי.

דוכס:                              ועדינה,

         אל תִפְחדי. הוא בעלך על פי

         חוזה מקֶדם; לזווג אתכם

         זה לא חטא, כי זכותך על פי החוק   

         תפאר את התרמית. נלך, לפעול;

         לקצור, אבל לזרוע קודם כל.  

         יוצאים.