שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים מנהל הכלא ופומפאוס.

מ.הכלא:  בוא-נא אתה, תתקרב; אתה יכול לחתוך ראש של איש?

פומפאוס:  אם האיש הוא רווק, אדוני, אני יכול; אבל אם הוא איש נשוי, הראש שלו הוא של אשתו, ואני בעקרון לא חותך ראש של אשה.

מ. כלא:   די-די, אדוני, עזוב אותי מהחידודים שלך וספּק לי תשובה ברורה. מחר בבוקר אמורים למות קלאודיו ובַּרְנַרְדין. פה בכלא שלנו יש מוציא-להורג, שחסר לו עוזר. אם תיקח על עצמך לסייע לו, זה יפדה אותך מהכבלים שלך. אם לא, תְרצה את כל תקופת המאסר שלך, ועם השחרור תקבל מנה של הצלפות בלי רחמים; כי היית סרסור ידוע לשמצה.

פומפאוס:   אדוני, אני הייתי סרסור אנטי-חוקי מאז מי-יודע-מתי, אבל ברצון אני יהיה מוציא-להורג חוקי. אני ישמח לקבל איזה הדרכה מהקולגה-שותף שלי.

מ. כלא: היי, גוֹעַלזוֹן! איפה גועלזון, שם?

         (נכנס גועלזון)

גועלזון: קראת, אדוני?

מ. כלא:  בוא-נא, הנה מישהו שיעזור לך מחר בהוצאה-להורג. אם נראה לך מתאים, תסגור אתו לשנה ותן לו לגור פה אתך; אם לא, תשתמש בו חד-פעמית ותזרוק אותו, הוא לא יכול לטעון לך שהתפקיד לא לכבודו; הוא היה סרסור.

גועלזון:  סרסור, אדוני? טפו עליו, הוא יבייש את האמנות שלנו.

מ. כלא:  עזוב, אדוני, שניכם שוקלים שווה; נוצה תטה את המאזניים.

         (יוצא)

פומפאוס:  סלח לי, אדוני, שאני שואל אותך בפרצוף, אבל יש לך האמת פרצוף טוב, אולי קצת חמוץ, בטח זה תלוי בשעה או תלוי בתלוי – אתה קורא לענף שלך, אדוני, אמנות?

גועלזון: כן, אדוני, אמנות.

פומפאוס:  ציור, אדוני, לפי מה ששמעתי, זה אמנות; וזונות, אדוני, שהן חברות בענף שלי, וְמשתמשות הרבה בצבע, הן הוכחה שהענף שלי הוא אמנות; אבל איזה אמנות יכול להיות בתְליה -  תתלה אותי, אני לא יכול לדמיין.

גועלזון:  אדוני, זה אמנות.

פופמאוס:  תוכיח.

גועלזון:  מלבוש של איש ישר מתאים גם לגנב. אם זה קטן על הגנב, הישר חושב: "גדול". אם זה גדול על הגנב, אז הגנב חושב "קטן עלי". מלבוש של איש ישר מתאים גם לגנב. 

              (נכנס מנהל הכלא)

מ. כלא:   סיכמתם?

פומפאוס:  אדוני, אני ישרת אותו, כי אני מוצא שתליין זה מקצוע יותר מתחשב מסרסור: הוא מבקש סליחה מהקליינט לפני הטיפול.

מ. כלא:  אתה, שמע, תהיה מוכן עם הגרדום והגרזן שלך מחר, ארבע.

גועלזון:  בוא, סרסור, אני אתן לך שיעור במקצוע שלי. אחרי.

פומפאוס:  אני אשמח ללמוד, אדוני, ואני מקווה שאם פעם ייצא לך להיות תלוי בעזרתי, אני אתן בראש. כי באמת, אדוני, שעל הנדיבות שלך אני חייב לך טובה.

מ. כלא:     קראו הנה לברנרדין וקלאודיו.

              (יוצאים גועלזון ופומפאוס)

                על האחד אני מלא חמלה;

              והשני – רוצח בן עוולה.

              (נכנס קלאודיו)

              תראה, הנה, זה, קלאודיו, צו מותך.

              כעת חצות, ועד שמונה מחר

              תהיה בַּנצח. איפה ברנרדין?

קלאודיו:   נעול בתוך שינה כמו פועל

              תם או מטייל מותש. לא מתעורר.

מ. כלא:     מי מסוגל לעזור לו... טוב, תלך

              ותתכונן –

              (דפיקות בפנים)

                                  - רק רגע, מה הרעש?

              ינחמו אותך שמיים.

           (קלאודיו יוצא. דפיקות בפנים)

                                        כבר!

              הלוואי שהגיעה איזו חנינה

              לקלאודיו האציל.

            נכנס הדוכס, מוסווה בתור נזיר)

                                          ברוך הבא,

          אבי.

דוכס:           שהיפוֹת והבריאוֹת

         בְּרוּחות הלילה יעטפו אותך,

         המפקד. מי בא לכאן הלילה?

מ. הכלא:  איש לא, מאז שעת הסגירה.

דוכס:  לא איזבלה?

מ. הכלא:                  לא.

דוכס:                              אז בקרוב

         יגיעו.

מ. הכלא:             מה סיכוי הנחמה

     לקלאודיו?

דוכס:               רק תקווה.

מ. הכלא                                 הוא איש קשה,

         הממלא-מקום.

דוכס:                         לאו דווקא, לאו

         דווקא: חייו הם קו ישר מקביל      

        לְצדק המשפט האלמוּתי שלו:

         הוא מדכא בעצמו בסגפנות

         ואדיקות את מה שהוא רודף

         בכוח לכבות באחרים.

         אִילו היה מוכתם במה שהוא

         מעניש, הוא היה רודן: אבל כיוון

         שכך זה, הוא צדיק.

         (דפיקות בפנים)

                                      עכשיו הגיעו.  

      (מ. הכלא יוצא)

         זה מפקד עדין; נדיר לראות

         סוהר קשוח ואוהב בריות.

      (דפיקות בפנים)

         היי, מה הרעש? מישהו תָּקוּף

         בבהילות אם הוא פוצע את

         השער במהלומות כאלה.

         (נכנס מנהל הכלא)

מ. הכלא:  הוא שם תקוע עד שהקצין

         יגיע להכניס אותו; הלכו

         לקרוא לו.

דוכס:                 לא הגיעה שום פקודה

         שתבטל את מות קלאודיו מחר?

מ. הכלא:  כלום, אדוני, כלום.

דוכס:                            עד כמה שכבר 

       קרוב השחר, עוד תשמע מלה 

       עד אור הבוקר, המפקד.

מ. הכלא:                              הלוואי

         שאתה יודע משהו; אבל

         אני לא מאמין ששום פקודה

         תגיע. אין לזה תקדים. מלבד זאת,

         כבוד אנג'לו הכריז פומבית על כס

         משפט שאין שום אפשרות כזאת.

         (נכנס שליח)

          זה השליח של כבודו.

דוכס:  והנה החנינה של קלאודיו.

שליח:  אדוני שלח לך את ההודעה הזאת, והטיל עלי בנוסף למסור – שלא תסטה מאף פרט שבה, לא בַּמועד, לא בַּתוכן, ולא בְּאף סעיף. בוקר טוב; כי, לדעתי, כבר כמעט בוקר.

מ. כלא:  אני אציית לו.

              (יוצא שליח)

דוכס (הצידה): זאת המחילה שלו, שנקנתה

              בַּחטא שבו מי שנמחל חָטָא.

              ככה תופס הפשע תאוצה

              כשהסמכות פותחת לו פרצה.

              כשהרע חומל, גבול החמלה נמתח; 

              החטא אהוב, אז החוטא הוא אח.                 

              כן, אדוני, מה החדשות?

מ. הכלא:   אמרתי לך: כבוד אנג'לו כנראה חושב שאני מזניח את חובתי, אז הוא מדרבן אותי בלחץ בלתי-רגיל לפעולה, וזה מוזר: כי הוא אף פעם לא התנהג כך.

דוכס:       בבקשה ממך, בוא נשמע.

מ. הכלא (קורא): "תשמע מה שתשמע להיפך - דאג שקלאודיו יוּצא להורג עד ארבע בבוקר, ואחר הצהריים ברנרדין. כדי לספק אותי לחלוטין, שלח לי את ראשו של קלאודיו עד חמש. הקפד שזה יבוצע וזכור שתלוי בזה יותר ממה שאנו רשאים לחשוף כרגע. אז אל תתרשל בביצוע, כי תשלם על זה ביוקר." – מה תגיד על זה, אדוני?

דוכס:     מי הוא הברנרדין הזה שצריך לצאת להורג אחרי צהריים?

מ. הכלא:   יליד בוהמיה, אבל גדל וצמח כאן; הוא אסיר תשע שנים.

דוכס:     איך יצא שהדוכס שאיננו לא שחרר אותו לחופשי או הוציא אותו להורג? שמעתי שכך הוא היה נוהג.

מ. הכלא:   החברים שלו השיגו לו דחיות כל פעם; והאמת היא שאשמתו, עד עכשיו תחת שלטון כבוד אנג'לו, לא הוּכחה מעל לכל ספק.

דוכס:     כעת זה ברור?

מ. הכלא:   ברור וגלוי, והוא עצמו לא מכחיש.

דוכס:     הוא גילה חרטה בכלא? מה משפיע עליו?    

מ. הכלא:   בן אדם שמתיירא מהמוות לא יותר מאשר משנת שיכורים: לא דואג, לא פוחד ולא אכפת לו ממה שהיה, מה שהינוֹ, או מה שיבוא: אדיש למוות ומת על החיים.

דוכס:     הוא זקוק לעצה.

מ. הכלא:   הוא לא יקשיב לה. היתה לו תמיד חרות להסתובב בכלא: תן לו רשות לברוח - לא יברח. שתוי הרבה פעמים ביום, והרבה פעמים יום שלם. לא פעם הערנו אותו, לגרור אותו כביכול להוצאה להורג, והראינו לו פקודה כזאת לכאורה. זה לא נגע לו בכלל.

דוכס:   נדון בו יותר עוד מעט. על הפנים שלך, המפקד, כתובים יושר ונאמנות; אם אני לא קורא נכון, הכישרון העתיק שלי מהתל בי; אבל על סמך המומחיות שלי, אני מעז להסתכן. קלאודיו, שיש לך פה צו להוציא להורג, אשם בפני החוק לא יותר מאנג'לו שהרשיע אותו. על מנת להראות לך את זה ברור כשמש אני מתחנן רק לארבעה ימים ארכּה: ובינתיים תעשה למעני טובה מיידית ומסוכנת.

מ. הכלא:   באיזה אופן, אדוני?

דוכס:   שתעכב את המוות.

מ. הכלא:   איי, איך אני יכול? כשהשעה נקבעה בדיוק, ויש לי פקודה מפורשת, עם איום בעונש, לשלוח את ראשו לסקירה אישית של אנג'לו? אני כבר יכול לחתום לעצמי על גזר-דין כמו של קלאודיו אם אני מפר אפילו פרט פה. 

דוכס:   בנדר המסדר שלי אני ערב לך. אם תן לי להדריך אותך, שלח שיוציאו את ברנרדין הזה להורג הבוקר ויביאו את ראשו לאנג'לו.

מ. הכלא:   אנג'לו ראה את שניהם ויזהה את הפרצוף.

דוכס:  הה, המוות הוא אשף ההסוואות, ואתה יכול להוסיף לו: תגלח לו את הראש ותגזום את הזקן, ותגיד שזו היתה משאלתו של החוזר-בתשובה להיות חשוף לפני מותו. אתה יודע שזה נוהג נפוץ. אם ייפול עליך עקב זה משהו מלבד תודות ומזל טוב, בשם הקדוש שאני עובד אותו, אני אתחנן בעדך במחיר חיי. 

מ. הכלא:   סלח לי, אבי, זה נגד השבועה שלי.

דוכס:  אתה נשבעת אמונים לדוכס או למחליף?

מ. הכלא:   לו ולבאי כוחו.

דוכס:  אתה תחשוב שלא עשית שום רע אם הדוכס יתמוך בצדקת מעשיך?

מ. הכלא:   אבל מה הסבירות שזה יקרה?

דוכס:  זו לא רק אפשרי, אלא ודאי; אבל כיוון שאני רואה שאתה פוחד,  שגם הגלימה, גם היושרה וגם השכנוע שלי לא יכולים לפתות אותך, אלך צעד אחד יותר ממה שהתכוונתי, כדי לעקור ממך את כל הפחדים: תביט, אדוני, הנה כתב-היד והחותמת של הדוכס. אתה מכיר את הכתב, אני יודע, והחותם לא זר לך.

מ. הכלא:   אני מכיר את שניהם.

דוכס:  התוכן פה הוא שובו של הדוכס: תקרא בעיון, קח את הזמן, ותגלה שתוך יומיים הוא יהיה כאן.  זה דבר שאנג'לו לא יודע, כי הוא מקבל ממש היום מכתבים עם משמעות די מעורפלת, אולי על מותו של הדוכס, אולי שהוא מצטרף לאיזה מנזר, אבל בכל מקרה, לא מה שכתוב כאן בכלל. תביט, הכוכב כבר קורא לרועה לשחרר את העדר. אל תהיה בהלם מהדברים האלה: הקשיים הם קלים כשמכירים אותם. קרא למוציא-להורג שלך, ותחתוך לברנרדין את הראש. אני אתן לו וידוי מיידי, ואכין אותו למקום טוב יותר. אתה עדיין בהלם, אבל זה יפתור לך הכל לחלוטין. בוא, כבר כמעט שחר.

         יוצאים.