| < אחורה |  מדה כנגד מדה -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים לוציו ושני אדונים אחרים.
לוציו: אם הדוכס, יחד עם הדוכסים האחרים, לא יגיעו לְהסדר עם מלך הונגריה, נו אז כל הדוכסים ביחד יתנפלו על המלך.
אדון 1: שאלוהים ייתן לנו שלום עולמי, רק לא שלום הונגרי.
אדון 2: אמן.
לוציו: אתה אומר אמן כמו הפירט הצדיק שיצא אל הים עם עשרת הדיברות, רק דיבּר אחד הוא גירד מהלוח.
אדון 2: "לא תגנוב"?
לוציו: כן, את זה הוא מחק.
אדון 1: טוב, הדיבּר הזה היה מדבּיר לו וְלַצוות את המקצוע. אין חייל אחד בין כולנו שבברכת המזון משתפך על הקטע עם התפילה למען השלום.
אדון 2: לא שמעתי אף חייל מדבר נגד.
אדון 1: מאמין לך, כי לדעתי אף פעם לא היית בשטח כשאמרו תפילה.
אדון 2: לא? עשר פעמים לפחות.
אדון 1: בְּגרסה לילדים?
אדון 2: בכל צורה וכל שפה.
אדון 1: לדעתי גם בכל דת.
לוציו: נו למה לא? קודש זה קודש, למרות כל המחלוקות; כמו שלדוגמה אתה חתיכת זבל למרות כל הקודש.
אדון 1: נו, את שנינו תפרו באותה מחט.
לוציו: בסדר; כמו שתופרים באותה מחט גם בִּטנה וגם קטיפה. אתה הבטנה.
אדון 1: ואתה הקטיפה; אתה קטיפה טובה; קטיפה עשירה, אין מה לדבר; אבל הייתי מעדיף להיות בטנה סוג ב', רק לא להיות כמוך, קטיפה סוג א' שחטפה משהו סוג ז'. אני מדבר מוחשי מספיק?
לוציו: מוחשי מאד; אפשר ממש לחוש מוחשית מאיזה מיחוש אתה מוחלש, מסכן. על סמך הווידוי הזה אני אתחיל לשתות לחייך; רק לא מהכּוֹס שלך, אם אני רוצה לחיות.
אדון 1: הסתבכתי, אה?
אדון 2: זה בטוח; גם אם אתה נקי גם אם אתה נגוע.
(נכנסת מאדאם גָמַרְמוּר)
לוציו: תראו. תראו, הנה באה מאדאם פינוק והרפָּייה! אני רכשתי תחת הגג שלה מחלות בסכום כולל של -
אדון 2: כמה, תגיד?
לוציו: נחֵש.
אדון 2: שנתי, שלושת אלפים שֶגל נטו.
אדון: יותר, יותר.
לוציו: טיפה או שתיים יותר.
אדון 1: אתה כל הזמן מדביק לי מחלות; אבל אתה טועה עמוקות. הגוף שלי מאה אחוז.
לוציו: אבל מאה אחוז מה? הוא מצלצל חלול; העצמות שלך חלולות; חיי הפקרות אכלו אותך חיים.
אדון 1: הלו אַת, איזו מותן שלך סובלת יותר מרומאטיזם?
מ. גָמַרְמוּר: נו נו! שמה עצרו ולקחו לכלא אחד שהיה שווה חמשת-אלפים כמוכם.
אדון 2: מי זה, תגידי?
מ. גָמַרְמוּר: תאמין, אדוני, זה קלאודיו; אדון קלאודיו.
אדון 1: קלאודיו לכלא? לא נכון.
מ. גָמַרְמוּר: אבל אני יודעת שזה ככה. ראיתי איך עוצרים אותו; ראיתי איך מובילים אותו; ומה שיותר, תוך שלושה ימים הולכים לקצץ לו את הראש.
לוציו: טוב, צחוק בצד, אני לא יכול לקבל את זה. את בטוחה?
מ. גָמַרְמוּר: או-הו אני בטוחה. וזה על זה שהוא הכניס את מאדאם ג'ולייט להריון.
לוציו: תאמינו לי, יכול להיות: הוא קבע לפגוש אותי לפני שעתיים, והוא תמיד מדייק כשהוא מבטיח.
אדון 2: חוץ מזה, אתה יודע, זה מִתְקשר לעניין שעליו דיברנו קודם.
אדון 1: אבל זה בעיקר מתיישב עם ההכרזה שפורסמה.
לוציו: קדימה! בואו נברר מה אמת בזה.
(יוצאים לוציו והאדונים)
מ. גָמַרְמוּר: ככה, בין המלחמה, לבין המגפה, לבין העמוד תליה, לבין העוני, אני בבצורת קליינטים.
(נכנס פומפאוס)
מה נשמע? מה אתה מספר חדש?
פומפאוס: גוררים את האיש הזה שמה לכלא.
מ. גָמַרְמוּר: אוּ אה! מה הוא עשה?
פומפאוס: אשה.
מ. גָמַרְמוּר: אבל מה הפשע שלו?
פומפאוס: לדוג דגיגוֹת בְּאגם פרטי.
מ. גָמַרְמוּר: מה, הוא עשה ילד לאיזה בתולה?
פומפאוס: להיפך, איזה אֶקְס-בתולה עושה לו ילד. את לא שמעת על ההכרזה, אה?
מ. גָמַרְמוּר: איזה הכרזה, בן-אדם?
פומפאוס: כל הבתי-מין בַּפּרברים של וינה נידונו להריסה.
מ. גָמַרְמוּר: ואלה שבעיר?
פומפאוס: שם העסק ימשיך לדפוק. היו הורסים גם אותם, רק שאיזה איש-עסקים ממולח שם עליהם יד.
מ. גָמַרְמוּר: אבל את כל בתי הנופש שלנו בפרברים יהרסו?
פומפאוס: עד אבק, מאדאם.
מ. גָמַרְמוּר: איי, הנה לך מהפכה חברתית אמיתית! מה יהיה אתי?
פומפאוס: די; אל תדאגי: לפרקליטים טובים יש תמיד לקוחות. גם אם תשני מקום, לא תשני מסחר. אני עדיין אהיה הבַּרְמֶן שלך; אומץ, ירחמו עלייך; אתן שכמעט הוצאתן את העיניים שלכם בְּשֵרוּת, תקבלו יחס מתחשב.
מ. גָמַרְמוּר: מה אנחנו עושים פה, ברמן-גבר? בוא נסתלק.
פומפאוס: הנה בא סיניור קלאודיו, מובל בידי מנהל הכלא למאסר; הנה מאדאם ג'ולייט.
(נכנסים מנהל הכלא וקצין עם קלאודיו וג'ולייט; לוציו ושני האדונים)
קלאודיו: מה אתה מציג אותי לראווה,
איש? קח אותי לכלא, כפי שנגזר.
מנהל הכלא: זה לא מכוונה רעה, פשוט
כך בפירוש ציווה כְּבוד אנג'לו.
קלאודיו: ככה האל האנושי, שלטון,
דורש כי נשלם על חטאינו.
כמו אלוהים: ירצה לחמול, יחמול;
אם לא אז לא; אבל תמיד צודק.
לוציו: איך, קלאודיו? על מה המעצר הזה?
קלאודיו: על עודף של שחרור, לוציו. זלילת
שחרור סופה שלילת שחרור וצום;
מהפרזה נולדת הגבלה.
עכברושים בולעים בְּחשק רעל,
ואנחנו רק רצים צמאים אל רוע,
ואז כששותים אותו - מתים.
לוציו: אם לי יֵצאו אמרות חוכמה כאלה תחת מעצר, אני כבר קורא לכמה מהנושים שלי לפעול. אם כי, לומר את האמת, אני מעדיף את השטחיות של החופש על העומק של הכלא. מה הפשע שלך, קלאודיו?
קלאודיו: רק להגיד אותו זה שוב לפשוע.
לוציו: זה רצח?
קלאודיו: לא.
לוציו: זימה?
קלאודיו: אפשר לומר.
מנהל הכלא: קדימה, אדוני; צריך ללכת.
קלאודיו: מלה, חבר. - לוציו, מלה אתך.
לוציו: מאה מלים, אם זה יעזור לך.
כל כך מְמשטרים זימה?
קלאודיו: זה מצבי: על פי ברית אירוסין
כַּדת עליתי על מיטת ג'ולייט.
אתה מכיר אותה; והיא אשתי
לכל דבר, חוץ מטקס כלולות
פומבי. מזה נמנענו מאחר
שהנדוניה שלה – כיתומה –
שמורה בידי קרוביה, וחשבנו
להסתיר מהם את אהבתנו עד
שהזמן יטה אותם לטובתנו
ויַפרה את הכספת שלהם.
אבל התענוג החשאי
המשותף שלנו כבר מודפס
בְּאות בולטת על ג'ולייט.
לוציו: במקרה
בַּבטן?
קלאודיו: בדיוק, לצערנו. [/ למרבה הצער, כן.]
והמחליף של הדוכס עכשיו –
אולי נצנץ לו החידוש, או אולי
העם הוא סוס שעליו רוכב מושל,
ואם על האוכף יש איש חדש,
אז הוא מיד נועץ דורבן להראות
שהוא שולט; אם עריצות באה
עם התפקיד או מהאישיות
של זה שממלא אותו – על זה
אין לי תשובה, אבל מושל חדש זה
מֵקים עלי כל עונש ארכיונִי
שהיה תלוי כמו שריון חלוד
על קיר תשע-עשרה שנים, מבלי שאיש
לבש אותו; וכדי לקנות שֵם, הוא
מטיל עכשיו עלי מין חוק רדום
שכבר נשכח; ברור, רק בשביל שֵם.
לוציו: מתערב שזה ככה. והראש שלך מונח כל כך רופף על הכתפיים, שאנחה אחת של ילדונת מאוהבת תעיף אותו. תפנה אל הדוכס ותעתור.
קלאודיו: ניסיתי, אבל אין להשיג אותו.
לוציו, בבקשה, עשה לי רק
טובה אחת: הבוקר אחותי
נכנסת לְמנזר, ומתחילה
שם את תקופת הנסיון. גלה לה
את מצבי המסוכן: תפציר בה
בקולי שהיא תתיידד עם המושל
הכה חמוּר; בקש שהיא תכבוש
אותו. יש לי תקווה גדולה בזה.
כי בִּנעוריה יש דיבור אילם
רוטט, כזה שמרגש כל איש;
וחוץ מזה יש לה כִּשְרון פלאים
במשחקי טיעון והגיון
והיא יודעת לשכנע.
לוציו: הלוואי שהיא תוכל; גם להצלת כל מי שכמוך, שעלול להימחץ תחת ענישה כבדה, וגם להצלחת חייך, שיהיה לי חבל אם ילכו לאיבוד באופן כל כך טפשי במשחק שש-בש. – אני יוצא אליה.
קלאודיו: אני מודה לך, לוציו חבר-טוב.
לוציו: תוך שעתיים.
קלאודיו: קדימה, קצין, לדרך.
יוצאים.
| < אחורה | מדה כנגד מדה -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |