שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הדוכס, אֶסְקאלוּס, רוזנים ומלווים.

דוכס:  אֶסְקָאלוּס.

אסקאלוס:     אדוני.

דוכס:  לפרוש פה איכויות ממשל תקין [/ להפליג בְּתֵזות על ממשל תקין –]

         זו מצדי תהיה יומרה, מלים  

         ריקות, כי בקיאותך שלך, אני

         יודע, לא זקוקה לשום עצה

         מטעמִי. אז לא נותר אלא

         להוסיף ליכולותיך גם סמכות,

         ושיָעבדו יחדיו. אתה מכיר

         את המנטאליות של עמנו, את

         מוסְדות העיר ומנגנון החוק 

         הן בתיאוריה הן במעשה.      

         הנה ייפוי הכוח הרשמי,

         שלא תסטה ממנו. לך, אתה

         שומע - קְרא לאנג'לו לבוא.

         (יוצא מלווה)

         איך ייצג את הדמות שלי, אתה                 

         חושב? תדע, בתשומת לב רבה                

         בחרתי בו בהיעדרי בתור                

         מחליף; השאלתי לו יד מרתיעה,              

         עטפתי באהבה, וכל כלי של             

         כוחי השאלתי לו. מה דעתך?                    

אסקאלוס:  אם יש בְּוִינָה מישהו ראוי

         לְשפע של כבוד כזה וחסד,

         זה אנג'לו.

         (נכנס אנג'לו)

דוכס:            והנה הוא מגיע.

אנג'לו: כפוף תמיד לרצונך, באתי

         את חפצך לדעת. 

דוכס:                         אנג'לו,

         יש לַחיים שלך סוג של כתב-יד 

         שמגולל את סיפורך כולו

         למי שמתבונן. אתה וגם

         מעלותיך לא רכוש פרטי

         שלך שתבזבז את עצמך

         בהם והם יתבזבזו בך.

         שמיים נוהגים בנו כשם

         שאנחנו נוהגים בְּלפידים:

         לא מדליקים אותם לכבוד עצמם;          

         אם המעלות שלנו לא יֵצאו

         מאיתנו לָעולם, הן כאילו לא

         היו לנו. אין אצילוּת בַּנפש

         אם היא לא תניב פירות אציליים;

        והטבע אל חסכן: הוא לא מלווה

        קמצוץ של כשרון בלי שידרוש             

         את מה שמתכבד בו [/ שמתהדר בו] כל נושה:

         תודָה וגם ריבית. אבל אני

         נואם למישהו שיכול לפרסם

         את התפקיד שלי יותר ממני.  

         אז אנג'לו, אחוז בו טוב.

         (אולי מגיש לו כעת את יפוי הכוח)

         מלא את היעדרי בִּמלאוּת.

         תמותה ורחמים בווינה זו 

        יחיו בלשונך, ובלבך.

        כְּבוד אסקאלוס-זקן, ראשון על פי

        הוותק, יהיה שני לך.

        קח את ייפוי הכוח.

אנג'לו:                              בטובך,

         אדון, לפני שמטביעים עלי

         חותם כביר כזה, שתיבּחן              [/ חותם כביר כזה, שייבחן

         יותר טוב המתכת שאני                 / יפה יותר החומר שאני]

         עשוי ממנה.                            / עשוי ממנו.]

דוכס:                    בלי עוד תירוצים.

         אָפִינו בקפידה את הבחירה

         בך; ובכן קבל את הכבוד.

         ההסתלקות שלנו מן העיר

         דחופה, והיא דוחה כל סוגיה

        בוערת של היום. נכתוב לכם,

        ככל שהזמן והנסיבות ירשו,

        מה מצבנו; ונְצפה לדעת

        מה שקורה אתכם כאן. אז - שלום.

        אני משאיר אתכם מלא תקווה

        לביצוען של החובות.  

אנג'לו:                              אבל

         תרשה, אדון, שנלווה אותך

         קצת בַּיציאה לָדרך.

דוכס:                             הבהילות

        שלי לא מאפשרת.

        וגם, תקשיב לי טוב, אל תעשה

        כלום בְּהיסוס. מרחב הפעולה

        שלך הוא כמו שלי, לכפות חוקים  

        או למתֵן אותם – מה שנראֶה

        לנשמתך טוב. תן לי יד; אני

        אצא בַּסתר. את העם אני                   

        אוהב, אך להופיע לפניו          

        לראווה – פחות. זה אמנם עובד,

        אבל לי לא עושות טוב התשואות,

        הצעקות, קריאות "בראבו" פרוע.

        אני גם לא סומך על השיקול

        של מי שמעודד את זה. שלום שוב.

אנג'לו: יעזרו שמיים לַמשימה שלך!

אסקאלוס:     צא לשלום, ובשמחה תשוב!

דוכס:  תודה לכם. כל טוב.

         (יוצא)

אסקאלוס: אודה לך, אדון, אילו תרשה

        לי לדבר אתך גלויות; חשוּב לי

        לבדוק מהי מסגרת תפקידי.

        יש לי סמכות, אבל מה בדיוק

        כוחה ומה טיבה עוד לא הובהר לי.

אנג'לו: כן, גם לא לי. בוא ונלך ביחד,

         מהר מאד נבין את הנקודה

         הזאת.

אסקאלוס:           אתך ולשרותך, כבודך. 

         יוצאים.