שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים פלסטאף וברדול.

פלסטאף:    ברדול, לך לפני לקובנטרי. תמלא לי בקבוק לבן. החיילים שלנו ימשיכו קדימה. יש לנו עוד עשרים קילומטר לצעוד עד הלילה.

ברדול: תביא לי כסף, המפקד?

פלסטאף:     תרשום לי, תרשום לי. 

ברדול: הבקבוק הזה כבר יעשה מזה עשר שילינג.

פלסטאף:   אם הבקבוק יעשה עשר שילינג, קח אותו בתור תשלום. ואם הוא יעשה עשרים, קח את כולם. עלי. תודיע לסֶגן שלי פֶּטוֹ שיפגוש אותי בקצה העיר.

ברדול: לפקודתך, המפקד. כל טוב.  

          (יוצא)

פלסטאף:   אם אני לא מתבייש בחיילים שלי, אני סרדין בחומץ. השתמשתי לרעה בסמכות הגיוס המלכותית זוועת אלוהים; קיבלתי, בעד מאה-וחמישים חיילים, שלוש-מאות פאונד פְּלוס. אני מגייס לכם רק בעלי אדמות מבוססים או בנים של בעלי-חוות; מחפש רווקים מאורסים, עם רגל אחת כבר בחופה, כזה סְטוק של אפסים כבדים שישמעו בשמחה את השטן ורק לא תוף צבאי, כאלה שפוחדים מצליל של יריה יותר מצבי פצוע או ברווז-בר פגוע. גייסתי רק ואך כאלה רכיכות שמנת, עם אומץ לב בגודל ראש-סיכה, והם שלמו מזומן בשביל להשתמט; ועכשיו כל היחידה שלי מורכבת מטירונים, רב-טוראים, סגנים ובני-כל-דרג - שרצים מסמורטטים כולם כמו איוב עם צרעת - כאלה שלא היו בחיים חיילים, אלא משרתים שפוטרו בבושת פנים, בנים צעירים של אחים בלי ירושה, מלצרים עריקים וסייסים מובטלים - עלוקות של עולם שקט ושלום ארוך, סמרטוטים מרוטים פי עשר מדגל מרופט. במקום אלה ששילמו על פטור משירות יש לי מאה-חמישים כאלה שהייתם אומרים הגיעו הרגע מדיר-חזירים, אכלו קליפות ושתו משוקת. מטורף נתקל בי בדרך ואמר שאני גילחתי את כל הגרדומים וגייסתי גוויות מת. עין לא ראתה כאלה דחלילים. אני לא חוצה איתם את קובנטרי, אין מה לדבר. לא, והנבלות צועדים להם עם פיסוק רגליים כאילו יש להם שרשראות, כי, בינינו, את רובם שלפתי מבית-סוהר. בקושי תמצאו ביחידה שלי חולצה שלמה וחצי, והחֵצי זה שתי מפיות קשורות שמוטות מעבר לכתף כמו שמלה בלי שרוולים; וגם זה גנוב מהבָּאר ביציאה מלונדון ומהמוזג האדום-אף בשביל לקובנטרי. אבל כל זה מילא; הם ירימו סדינים מכל עמוד-כביסה בדרך.

     (נכנסים הנסיך ולורד ווסטמורלנד)

נסיך:   מה קורה, ג'ק מתנפח? מה קורה, פוך?

פלסטאף:    מה-זה, האל? מה קורה, פֶּגע-שֶגע? מה לעזאזל אתה עושה פה? - אדוני הלורד של ווסטמורלנד, אבקש את סליחתך. חשבתי שכבודו כבר יפה מאד  בשרוֹסבּרי.

ווסטמורלנד: באמת, סר ג'ון, הייתי כבר מזמן צריך להיות שם - וגם אתה - אבל כוחותי כבר שם. המלך, אני יכול לומר לך, מצפה לכולנו. יש להמשיך לנוע כל הלילה.

פלסטאף:  נאא, לגבי אל תדאג. אני בהיכון כמו חתול לגנוב שמנת.

נסיך:   שמענו עליך, גזלן שמנת, פורץ קצפת. אבל תגיד לי, ג'ק, של מי הטיפוסים שמשתרכים שם מאחור?

פלסטאף:   שלי, האל, שלי.

נסיך:   בחיים עוד לא ראיתי כזה אוסף-עולֶב.

פלסטאף:    פֶה-פה-פה, טובים מספיק להשתפד על כידון; בשר תותחים, בשר תותחים. הם ימלאו בור-אחים טוב כמו כל בן-טובים. שה, בן-אדם, בני-תמותה, בני-תמותה.

ווסטמורלנד: כן, אבל, סר ג'ון, נדמה לי שהם דלפונים וצנומים עד אימה, ממש יחפנים.

פלסטאף:   נשבע לך, לגבי הדלפונות - לא יודע איפה הם חטפו את זה, ולגבי הצנימות, אני בטוח שאת זה הם לא למדו ממני.

נסיך:     לא, אלא אם כן שלוש אצבעות עד לצלעות זה סימן-היכר לצְנים. אבל קדימה, תן פּוש, אתה. פרסי כבר בשדה-הקרב.

               (יוצא)

פלסטאף:   מה, המלך כבר במחנה?

ווסטמורלנד: בהחלט, סר ג'ון. אני חושש פן נתעכב מדי.

פלסטאף:   טוב, שהקרב ייתם והחינגא תיפתח,

               תפילת לוחם-לא-כל-כך אבל בליין תותח.

          יוצאים.