שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים המלך, לורד ג'ון מלנקסטר, הרוזן מווסטמורלנד, עם אחרים.

 

מלך:   מעורערים, צְמוקים מדאגות,   

          ניתֵן זמן לשלום המבוהל

          להתנשף, ובקוצר נשימה 

          נכריז על קרב חדש בחוף רחוק.

          לא עוד ימְרח הפֶּה של אדמה

          זו את שפתיו בדם בניה; לא

          תחרוש המלחמה עוד את שדותיה, 

          ולא תפצע פרחיה בפרסות  

          ונשק. העיניים היריבות,                         

          שלא מזמן, כמו כוכבי שביט

          בִּרקיע זעף, בני אותה מהות,

          אותו הטבע, התנגחו בריב

          אחים זועם וטבח הדדי

          קשה, תצעדנה מעכשיו יחדיו                   

          בְּטור אל מטרה אחת, ולא 

          תפעלנה שוב נגד קרובים,

          רֵעים, בני-ברית. להב המלחמה

          שוב לא יחתוך, כמו חרב בלי נדן,

          את בעליו. לכן, אחים, אשלח

          אל קבר הצלוב - בתור חייל  

          שלו, המגוייס ללחום בשם

          צלבוֹ המבורך - כוחות אנגלים,

          שכְּלֵי נשקם חושלו בתוך רחם

          אמם, לרדוף כופרים בשדות הקודש

          בהם פסעו רגליו הטהורות

          שמוסמרו לפני ארבע-עשרה           

           מאות למעננו על צלב מר.

           אך החלטה זו היא כבר בת שנה,                        

           ומיותר לחזור עליה. לא  

           לְכך כּוּנסנו. -  אז בוא ואשמע

          מפיך, ווסטמורלנד קרוב יקר,

          מה שגזרה אמש המועצה 

          כדי לקדם מבצע חשוב כל כך.

ווסטמורלנד: מלכי, דנו בְּלהט בַּדחיפוּת,

          ומינויים רבים אושרו רק אמש,

          כשפתאום בא רץ בהול מוויילס,

          עם חדשות כבדות, והכי גרועה:

          כבוד מורטימר, אשר הוביל כוחות

          ללחום בּפֶּרא המרדן גלֶנדאוור,

          נפל בִּשְבי אותו וולשי ברברי,

          אלף מאנשיו שם נשחטו,

          והגופות בוזו והושחתו

          באופן חייתי כל כך בידי

          הנקבות ההן של וויילס שאין

          לחזור על התיאור מרוב בושה.

מלך:   בשוֹרות הריב הזה, נדמה, קוטעות

          את המסע לָארץ הקדושה.

ווסטמורלנד: אלה ועוד, מלכי, כי חדשות

          צורמות ומטרידות יותר באות

          מן הצפון. בחג הצלב, העלם

          המכונה דורבן-חם, הָרִי פֶּרְסי,

          והרוזן של דאגְלֶס, הגיבור

          הסקוטי הידוע, נפגשו

          בְּהולְמְדון, שם הם העבירו שעת

          דמים שחורה מאד -

          על כל פנים כך מסתבר, על פי

          הדהוד הנשק שלהם. כי זה

          שהביא לכאן את הידיעות עלה

          על סוס בלב ההתלקחות

          מבלי לדעת איך הוכרע העסק.    

מלך:   הנה ידיד יקר, ידיד חרוץ,

          סר וולטר בְּלָאנְט; ירד פה זה עתה

          מעל סוסו, מוכתם בכל סוג בוץ

          שיש בין הולמדון לארמון פה; הוא

          הביא אלינו חדשות ברוכות

          ורצויות. הדאגלס מנוצח.     [/ ורצויות. רוזן דאגלס נוצח.]    

          בערבות הולמדון הוא ראה, סר וולטר,

          עשרת אלפים סקוטים עזים,

          עשרים-ושניים אבירים, טובעים

          בשלוליות דמם. בתור שבויים

          לקח דורבן-חם את רוזן פייף, מֶרְדוֹק,

          הבן הבכור של דאגלס המנוצח,

          את המושלים של אָתוֹל ושל מוֹרֵיי,

          של אַנְגוּס וְמֶנתְטית'.

          זה לא שלל יפה, פרס משובח?           

          הה, מה אתה אומר?

ווסטמורלנד:                       כן, בהחלט;

          כיבוש אשר נסיך היה גאה בו.                           

מלך:   כן, כאן אתה עושה אותי עצוב,

          גורר אותי לחטא קנאה, שלורד    

          נורת'אמברלנד יהיה אבא לְבן

          מוצלח כל כך, בן מהולל כבוד,

          הצמח הזקוף בגן, בבת

          עינו, גאוותו של המזל;  

          אבל אני, מול תהילתו, רואה

          את מצח הָרי הצעיר שלי

          מוכתם בְּהפקרות וּבקלון.

          הו, לו ניתן היה רק להוכיח

          שאיזו פֵיה בזמן דילוג לילי

          החליפה בין הילדים שלנו

          בעריסתם, הדביקה לבנו את   

          שם "בּולינגבּרוֹק", לבני את השם "פֶּרסי";

          ואז הָרִי שלו היה שלי,

          שלי - שלו. אך די לחשוב עליו.  

          מה דעתך, חבר, על החוצפה

          של הָרי הצעיר הזה? את כל

          גדוד השבויים שבהרפתקה הזאת

          לכד - יחזיק אצלו, לתועלתו

          שלו, והוא מוסר שלידַי

          יוסגר רק מרדוק, הרוזן של פייף.

ווסטמורלנד: זו השראת דודו; הכל זה וּורסטר,  

          אשר עוין אותך; הוא שגורם לו 

          להתנפח כמו טווס, לזקוף   

          כרבולת נעורים מול סמכותך.

מלך:   אבל זימנתי אותו הנה כדי

          שיספק הסבר, ומשום כך

          נזנח לעת עתה את המסע

          לירושלים. שמע, יום ד' עוד                

          שבוע - נכנס בווינדזור את

          המועצה. מסור זאת ללורדים. רק

          תחזור אלי מהר. מה שיש עוד

          לומר ולעשות אין להכריז

          פומבית מתוך רתחה.

ווסטמורלנד:                          זה יבוצע,

          מלכי. 

         יוצאים.