נכנסות פורציה ונריסה, עדיין מחופשות.
פורציה: מצאי את בית היהודי, תני לו
את התעודה הזאת, ושיחתום.
נצא מפה הלילה, ונהיה
בבית יום לפני הבעלים.
לורנצו בַּמסמך מאד ישמח!
(נכנס גראציאנו)
גראציאנו: אדון נחמד, טוב שנתפסת.
סיניור באסאניו, במחשבה שניה,
שלח לך את הטבעת פה,
ומבקש מאד את חברתך
לארוחה.
פורציה: זה בלתי אפשרי.
את הטבעת אקבל, תודה
רבה, תמסור לו בטובך. וגם
זה, בטובך: הראה-נא לָצעיר
שלי איפה בית שיילוק הזקן.
גראציאנו: אַראה.
נריסה: אדון, תן לי מילה אתך.
(הצידה לפורציה): נראה, אולי אוציא ממנו את
טבעת בעלי, שהוא נשבע
לי שישמור לעד.
פורציה (הצידה לנריסה): בטח תוציאי.
מכל אחד נשמע ים של שבועות
שאת הטבעת הוא נתן לְגבר,
אבל נחזיר להם כפול בושות
וגם שבועות. קדימה, בזריזות.
ואת יודעת איפה אני אשהה.
(יוצאת)
נריסה: בוא, אדון טוב, תראה לי את הבית?
יוצאים.
