שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים פורציה, נריסה, לורנצו, ג'סיקה ובלתזר, משרת של פורציה.

 

לורנצו:    גברתי, גם אומַר זאת בפנייך,

          יש לך תפישה זכּה ואמיתית

          של הידידות הטהורה, וזה

          בולט בדרך שבה את נושאת

          את היעדרו של בעלך. אבל

          אילו ידעת למי את מפגינה

          כבוד כזה, לאיזה בן-אדם

          שלחת פה הקלה, איזה אוהב

          יקר הוא לידידִי ובעלך,

          אני יודע שהיית גאה

          בפועלך יותר מן הנדרש

          על פי הדין מממלאי מצווה.

פורציה:   לא התחרטתי עוד על עשיית

          טובה, וגם הפעם לא. כי בין

          רֵעים שמשוחחים ומבלים

          זמן יחד, שנפשם נושאת משא

          שוֶוה של אהבה, ודאי יש גם

          קווי דמיון בָּאישיות, בַּלב

          ובַהתנהלות, מה שגורם

          לי לתאר שגם אנטוניו זה,

          אם הוא חבר-בנפש של אישי,

          הוא בטח איש כמוהו. אם זה כך,

          כמה זול המחיר אשר שילמתי

          בכדי לרכוש עותק של נשמתי

          מידי אכזריות של גיהינום.

          זה מתקרב מדי לתהילה

          עצמית כבר, אז מספיק עם זה. דבָר

          אחר: לורנצו, אני מפקידה

          בידיך את ניהול ואחזקת

          בֵּיתי, עד לשובו של בעלי.

          כי מצדי, לחשתי למרומים

          שבועה סודית לחיות לי בתפילה

          ובהגוּת, רק עם נריסה, עד

          שובם של בעלה ואדוני.

          מרחק שני קילומטר יש מנזר,

          ושם נשהה. אנא, אל תתנגד

          למשימה זו שאהבָתי

          וגם איזה הֶכְרֵח מַטילים

          עליך.

לורנצו:           גברת, אציית מכל

          הלב לכל פקודה יפה שלך.

פורציה:   המשרתים יודעים על תוכניתי

          והם יכירו בך ובג'סיקה

          כממלאי מקום שלי ושל

          באסאניו. כל טוב עד שניפגש שוב.

לורנצו:   שעות שמחות ומחשבות יפות לך!

ג'סיקה:   אני מאחלת לך שלווה ורוגע.

פורציה:   אני מודה, ומאחלת לךְְ

          אותו דבר. כל טוב לךְ, ג'סיקה.       

          (יוצאים ג'סיקה ולורנצו)

            עכשיו שמע, בלתזר,

          תמיד היית נאמן הגון,

          המשך כך הלאה. קח את המכתב

          הזה, ותעשה כל מאמץ

          שאיש יכול לדהור לפַּדוֹבָה

          מהר. תדאג למסור אותו לבן-

          דודי, דוקטור בֶּלָארְיוֹ, ושים לב:

          כל בגד וכתב-יד שהוא נותן

          לך, תביא אותם, בבקשה

          ממך, בַּמהירות האפשרית,

          לַמעבורת שנוסעת אל

          וונציה. אל תשחית זמן במלים

          וצא. אני אהיה שם לפניך.

בלתזר:   גברתי, מייד, מהר כפי שנדרש.

          (יוצא)

פורציה:  בואי, נריסה. יש לי פה מִבְצע

          שאין לך שום מושג עליו. נראה

          את בעלינו עוד מוקדם מכפי

          שהם חושבים.

נריסה:                    והם יראו אותנו?

פורציה:  יראו, נריסה, אך בלבוש כזה

          שיחשבו שיש לנו ציוד

          כזה שאין לנו. בואי נתערב

          על מה שאת רוצה שבצורת

          גבר צעיר אני אהיה בחוּר

          יותר יפה בין שתינו, ואחגור

          את הפגיון שלי בעוז יותר

          מקסים ממך, ואדבר בקול

          שנע בין גבר לבין נער, קול

          חליל, ואהפוך כל שתי פסיעות     

          מעודנות לצעד גס גברי

          אחד, ואתפאר לי בִּקטטות

          כמו כל שחצן צעיר, אומַר שקרים

          עסיסיים על הגבירות אשר

          התאהבו בי, וכשסירבתי הן

          חלו ומתו; מה זאת אשמתי?

          אז אתחרט, ואשבע שלא

          רציתי להרוג אותן בכל זאת.

         ואספר עשרים שקרים קלושים

          כאלה, עד שיישבעו שרק

           לפני שנה יצאתי מבית-ספר.

          יש לי במוח אלף קשקושי-

         בוסר כאלה של גברבר שווצן,

          ואשתמש.

נריסה:               מה, נתהפך לגבר?

פורציה:   פוי, איזו שאלה!

          מזון לכל פרשן עם ראש ארוטי!

          אך בואי, אגלה לך את הכל

          בַּכרכרה, אשר כבר מחכה

          בשער הגן. מהר, אין רגע יתר:

          היום שלושים-וכמה קילומטר.

          יוצאות.