< אחורה | ![]() |
קדימה > |
תופים ודגלים.
נכנסים מלקולם, סייוורד, מֶקְדַף, בנו של סייוורד, מנתיט, קייתנס, אנגוס וחיילים, צועדים.
מלקולם: אחים, כולי תקווה כי מתקרבים ימים
אשר בהם חדרי שינה יהיו
מקום בטוח.
מנתיט: אין לנו ספק.
סייורד: מה זה היער פה?
מנתיט: זה יער בּירְנם.
מלקולם: שכל חייל יִגְדע ענף מעץ
ויִשָאהוּ לפניו, וכך
נסווה את מִסְפָּרֵנו, ונַטְעה
את כל הדיווחים.
חייל: לפקודתך.
סייורד: כפי שידוע לנו, העריץ
בְּבטחונו נמצא בְּדַנְסינֵן
עוד, ומוכן לקראת מצור שלנו.
מלקולם: זאת התקווה העיקרית שלו:
כי על כל הִזְדמנות, גדולים וגם
קטנים מורדים בו, נשארו לו רק
כאלה שישרתוהו בִּכְפִיָה,
אשר לִבּם גם הוא ערק.
מֶקְדַף: נשמור
את משפטנו עד למעשה,
עכשיו ננהג כחיילים כולנו.
סייורד: קרוב הזמן שבו נדע מה יש,
מה אין, מה כבר הושג, ומה עוד ייכבש;
מהַשְערוֹת בונים תִקְווֹת-שווא רעועות,
אך רק מהלומות ישיגו תוצאות –
אז בואו לקראתן, לַמלחמה.
(יוצאים בצעדה)
< אחורה | ![]() |
קדימה > |