| < אחורה |  מקבת -
מערכה 1, תמונה 3 |
קדימה > |
רעם. נכנסות שלוש המכשפות.
מכשפה ראשונה: איפה היית, אחות?
מכשפה שניה: הרגתי חזירים.
מכשפה שלישית: אחות, ואיפה את?
מכשפה ראשונה: אֵשת סַפָּן אגרה לה ערמונים
קרוב לַחֵיק; בָּלְסָה, בלסה, בלסה.
"תני לי" אני אומרת. "תתנדפי,
מכשפה", צורחת הַיִּמַח-
שְמָה המפוּטמת-תַחת. בעלה
הפליג לחָאלֶבּ על ספינת "הטַייגר".
אבל על פּוּמְפּיה אחריו
אפליג, וכמו עכבר בלי זנב
אגמור, אגמור, ואגמור.
מכשפה שניה: אתן לך רוח.
מכשפה ראשונה: זה מתוק.
מכשפה שלישית: אתן לך עוד אחת, אחות.
מכשפה ראשונה: לי יש בַּמְלאי הרבה רוחות.
כל כְּלִי שַיִט יהדפו,
מכל עבר יִנְשפו
להטריף לו תַ'מצפּן.
אייבְּשוֹ כמו קש עד בּוֹש;
גם באור וגם בַּלֵּיל.
את יומו הוא יקלל.
שָבוּעוֹת שבעים-ושבעה
יצטמק, יחליד, יִגְווע.
הוא לא יִטְבּע ולא יאבָד,
אך בין גלים ינוּד לעַד.
תִראו מה יש לי פה!
מכשפה שניה: תַרְאי, תראי לי!
מכשפה ראשונה: אגודל קֶפְּטן אומלל:
קָרב לחוף - ואוּפְּס, צָלל.
(תוף מבפנים)
מכשפה שלישית: קול תוף! קול תוף! רְאֵינָה!
מקבת מגיע הֵנָה.
כולן: כך יד ביד אחיות-גורל
בין ים, יבשת ובכלל
מסתובבות סביב;
שלוש, שלוש, ונשלֵשָה
עוד שלוש, ביחד תשע.
שקט! הכישוף תָפוּר.
(נכנסים מקבת ובַּנְקְוּו)
מקבת: יום מטונף כל כך יפה עוד לא
ראיתי.
בַּנְקְוּוֹ: כמה עוד עד לארמון?
מה אלה, הכּחושות, פרועות לבוש,
שלא נראות תושבות האדמה
אבל עומדות עליה? מה, אַתן
בין החיים? מותר לבן-אדם
לחקור אתכן? נדמה לי שאתן
קולטות אותי, כי כל אחת בבת
אחת הניחה אצבע מסוקסת
על השפתיים הקלוּפוֹת שלה.
אַתן כביכול נשים; אך עם
זקָן, מה שמפריע לי לקבוע.
מקבת: דַבּרו אם רק תוכלו! מי, מה אתם?
מכשפה ראשונה: ברוך מקבת! ברוך אתה, ראש שבט גְלָאמִיס!
מכשפה שניה: ברוך מקבת! ברוך אתה, ראש שבט קוֹדוֹר!
מכשפה שלישית: ברוך מקבת, שיהיה לְהבּא מֶלך!
בַּנְקְוּוֹ: אדון טוב, מה אתה נרתע, כמו
אחוז אֵימות לשמע בשוֹרות
כה נעימות? - בשם האמת, אתן
תעתועים או שאַתן אכן
[/ פרי הדמיון או שאתן אכן]
מה שאַתן נראות? את שותָּפִי
הַנַּעֲלֶה בֵּרכתן בִּתהילת
הוֹוה ובְתחזיות גדולות
של תואר ותִקוָות מלכות, והוא
נראה המום בהזיות. אלַי
אַתן לא מדברות כלל. אם תוכלו
לִצְפּות אל תוך זרעי הזמן, לומר
איזה גרגיר יצמח ואיזה לא,
דַבּרו אלי, אני לא מבקש
את דִבְשכן ולא את עוּקצֵיכן,
ולא פוחד מהם.
מכשפה ראשונה: בָּרוּך!
מכשפה שניה: בָּרוך!
מכשפה שלישית: בָּרוך!
מכשפה ראשונה: פָּחוּת מִכְּבוֹד מקבת, אבל גדול יותר.
מכשפה שניה: לא מאושר כל כך, אך מאושר יותר.
מכשפה שלישית: אתה תוליד מלכים, אך לא תהיה לְמלך.
מכשפה ראשונה: מקבת ובַּנְקְוּוֹ - יבורכו!
מקבת: חכו, דוברות פגומות! אִמְרו לי עוד!
ממוֹת אבי אני יודע כי
אני ראש שבט גלאמיס; אבל איך
של קודור? המנהיג של קודור חי,
ומשגשג. ולהיות המלך
זה לא בתחום האפשרי כלל - לא
יותר מלקבל את תואר קודור.
אִמרו מה המקור לַידיעות
המוזרות האלה; או מדוע
בָערבה השוממה הזאת
אתן עוצרות דרכנו בִּבְרָכות
נבואיות מסוג כזה? דברו! [/ נבואיות כאלה? תדברו!]
(המכשפות נעלמות)
בַּנְקְוּוֹ: באָרץ יש בועות כמו בַּמים;
[יש גם בועות בקרקע כמו במים;]
הן הדוּגמה. לאן הן נעלמו?
מקבת: אל האוויר; מה שנראה גַשמִי
נָמַס, כמו נשימה ברוח. לוּ
רק נשארו!
בַּנְקְוּוֹ: אנחנו מדברים,
אך הן בכלל היו פה? או אולי
אכלנו שורש רעל שמפיל
בשֶבי את המוח?
מקבת: בניך יהיו מלכים.
בַּנְקְוּוֹ: אתה
תהיה המלך.
מקבת: גם ראש שבט קודור,
לא ככה זה הלך?
בנקו: כך בדיוק,
מלים ולחן. מי זה פה?
(נכנסים רוס ואנגוס)
רוס: המלך בְּשִמחה קיבל, מקבת,
חדְשות הצלחתך; כשהוא קרא
על מִבְצעֵי האומץ האישי
שלך מול בני-המרד, הוא היטלטל
בין השתאות לבין שירי הלל.
כשלשונו שוּתקה מזה, מצא
אותך שנית בשאר דו"חות אותו
היום עצמו, לוחם בלגיונות
נורווגיה, בלי שום פחד ממראות
המוות שבעצמך בָּראתָ.
כמו מטח ברד, שָליח בא
אחרי שליח; וכולם נושאים
שבחֵיך כַּמָּגן של ממלכתו,
וממטירים אותם עליו.
אנגוס: נִשְלחנו
למסור לך תודות מאדוננו;
רק להביא אותך אליו בקול
תרועה, לא לשלם לך.
רוס: וּכְמִקדמה לקראת כבוד גדול
יותר, ציווה עלי לקרוא לך
ראש שבט קודור, וּבְתואר זה
ברוך אתה, מנהיג נכבד, כי הוא
שלך.
בַּנְקְוּוֹ: מה זה! השד יכול לומר
אמת?
מקבת: ראש שבט קודור חי עוד. מה
אתה מלביש אותי גלימות לא לי?
אנגוס: מי שהיה ראש שבט חי עדיין;
אך תחת דין כבד גורר חיים
שיְאַבּד. בצדק: אם חָבַר
לִצְבא נורווגיה, או נתן סיוע
בַּסתר לַמורד, או שפָּעל
ביחד עם שניהם לקראת חורבן
ארצו, איני יודע; אך בגידה
מן הדרגה הראשונה, שפיו
הודה בה, ועם הוכחות, גָזְרה
לו מוות.
מקבת (הצידה): גלאמיס, וראש שבט קודור!
הכי גדול חבוי עוד. - רוב תודות.
[/ הכי גדול עוד בקלעים. - תודה.]
(לבנקוו) אתה לא מקווה שילדיך
יהיו מלכים? כי אלה שנתנו
את שבט קודור לי, הבטיחו לא
פחות להם.
בַּנְקְוּוֹ: אֵמון בַּזה עלול
עוד לְלבּות אותך לקראת הכתר
נוסף לקודור. אבל זה מוזר;
ולפעמים, למשוך אותנו אל
אובדן, כוחות האופל מספרים
לנו אמת; קונים אותנו עם זוטות
של יושר רק כדי לבגוד בנו
בַּתוצאה המהותית.
אחים, מילה אחת.
(הם הולכים הצידה)
מקבת: שתי אמיתות
סופרו בתור פרולוגים עליזים
לקראת המחזה העיקרי
שהנושא שלו מַלְכוּת. - תודָה
לרבותי. - קריצה זו שקוֹרְצה
מכּוח על-טבעי אין בה ודאי
אם רע, מדוע הוענקו לי דמֵי-
קְדימה של הצלחה, ובתור פתיחה
דִבְרֵי אמת? אני ראש שבט קודור.
אם טוב, אז למה אני מתמסר
לָרעיון הזה אשר חֶזיון-
הבּלהה שלו מקפיץ לי את
השערות, מבהיל את לבבי
לדפוק ולהלום על הצלעות
שלא כדרך-טֶבע? סכנות
הָרֶגע מחווירות מול דמיונות
זוועה. המחשבה שלי, שבּה
הרצח הוא דמיון עוד, מטלטלת
כל יציבוּת אֱנוֹש בי עד כדי כך
שהתיפקוד נחנק מהשערות, [/ מתרחישים,]
[ / שהשערות חונקות את השפיות]
בַּנְקְוּוֹ: תראו איך שוּתָפֵנוּ שם הוזה.
מקבת (הצידה): אם המקרה רוצה אותי כמלך -
טוב, המקרה יכול להכתיר אותי,
בלי צעד מצדי.
בַּנְקְוּוֹ: כבוד חדש
נפל עליו כמו שבֶּגד זר
נצמד לגוף רק לאחר שימוש.
מקבת (הצידה): יקרה מה שיקרה, מה שבא בא.
הזמן יידע, יודיע ויקבע.
בַּנְקְוּוֹ: מקבת נכבד, אנחנו ממתינים לך.
מקבת: אלפי סליחות: אימצתי את מוחי
הדל לזכור דברים שנשכחו.
אחים, כל פועלכם תועד אצלי
בְּספר שיום-יום אקרא. - קדימה,
למלך. - (לבַּנְקְוּוֹ) שְמע, חשוֹב מה התרחש
כאן; בַּהמשך, אחרי שזמן-ביניים
ישקול זאת על מאזניו, בוא נדבר
נפש לנפש.
בַּנְקְוּוֹ: בשמחה.
מקבת: עד אז,
מספיק. - קדימה, חברים.
יוצאים.
| < אחורה | מקבת -
מערכה 1, תמונה 3 |
קדימה > |