שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הטרגדיה של המלך ג'ון - מערכה 5, תמונה 4 קדימה >

תרועת קרב. נכנסים רוזני סולסברי ופמברוק והלורד ביגוט.

 

סולסברי:  לַמלך מְלאי כזה של חברים 

          שלא שיערתי.

פמברוק:                     שוב לקרב! תדליק       

          לצרפתים אש להבה בלב.

          הם נכשלים - אנחנו נכשלים.

סולסברי: השד טומאת-הרחם פלקונברידג' - 

          נגד כל התנגדות - גיבור היום.    

פמברוק: אומרים שג'ון חולה, שהוא נטש.

          (נכנס מלוּן, פצוע [נתמך בידי חייל])

מלוּן:  קח אותי למורדים בני אנגליה.

סולסברי: בימים שמחים קראו לנו אחרת.

פמברוק:   זה הרוזן מלוּן.

סולסרי:                        נפצע אנוש.

מלון:   ברחו, רוזנים אנגלים! קנו-מכרו

          אתכם. פִּרְמו חוטים של מרד גס

          ואל צל קורתכם השיבו את

         האמונים שהושלכו. חפשו

          את ג'ון המלך ולרגליו תפּלוּ,

          כי אם הצרפתי יהיה אדון

          יום המהומה הזה, הוא מתכוון [/ מתעתד]

          לתת לכם פיצוי על טרחתכם 

          בעריפת ראשכם. כך הוא נשבע,

          בנוכחותי ובנוכחות רבים,

          על המזבח בסנט-אדמונדזברי,

          אותו מזבח בו לכם נשבענו

          רעוּת אמת ואהבת עולם.

סולסברי:   זה ייתכן? זה ככה, באמת?

מלון:   לא מול עינַי המוות המכוער?

          לא רק פיסת חיים קטנה נותרה

          לי, מטפטפת דם כמו שעווה

          שמתמוססת מול המדורה?

          מה בָּעולם יגרום לי לרמות

          עכשיו, כשאין לי צורך במרמה עוד?

                      [/ עכשיו, כששום מרמה כבר לא תועיל לי?] 

          מה לי שְקרים אם זו אמת שפה

          אמות לחיות שם, בעולם-אמת?

          אני חוזר: אם לואי ינצח

         הוא יחלל שבועה אם עיניכם

          תראינה בַּמזרח עוד יום עולה.

          אך עוד בלילה זה, שמזהם

          בִּשְחור עשן את להט כרבולתו

          של שמש כה ישיש, חלוש, תְּשוּש-יום,

          בְּלילה זה המקולל תחדל

          נשימתכם, ותשלמו את מס

          הבוגדנות טבין ותקילין

          בַּקנס הבוגדני של חייכם,

          אם לואי ינצח בזכותכם.

          מִסרו בשמי עם מלככם שלום

          לאחד שמו היוברט. אהבה אליו,

          וגם זה שסבי היה אנגלי,

          דחקו במצפוני להתוודות

          בַּכל. ובתמורה, בבקשה

          תשאו אותי מכאן, מהמוּלת

          שדה-קטל, אל מקום שבו אוכל

          לחשוב את שארית מחשבותי

          בשקט, ולהפריד גוף זה מנפש

          בהגיגים ומשאלות קדושות.

סולסברי: אנו מאמינים לך. שתישרף

          נפשי, אני אוהב את צורתה

          ואת קסמיה של ההזדמנות

          היפהפייה, דרכה נוכל לשוב

          על עקבותינו מבריחה שפלה,

          וכמו נהר נרגע מזעפו

          ננטוש את נתיבנו הגואה,

          ננמיך קומה לתוך גבול הגדות

          מעליהן הגבּהנו, ונזרום

          שלווים וצייתנים לים שלנו,

          למלך הגדול שלנו ג'ון.

          זרועי תתמוך בך לזוז מכאן,

          אני רואה כבר בעינך חבלֵי

          מוות אכזר. קדימה, חברים!   

          בורחים שוב, מחדש! חדש צוחק

         שרָץ אל הישן והצודק.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הטרגדיה של המלך ג'ון - מערכה 5, תמונה 4 קדימה >