שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הטרגדיה של המלך ג'ון - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >

נכנסים, לפני חומת אַנְזֶ'ה, פיליפ מלך צרפת, לואי הדופן, קונסטאנס, ארתור, אדונים וחיילים - מכניסה אחת; מן הכניסה השניה – דוכס אוסטריה עם חיילים.

 

המלך פיליפ: זה טוב לפגוש אותך מול שערי

           אַנְזֶ'ה, דוכס נועז של אוסטריה. -

          ארתור, אותו קְרוב-דם גדול שלך,

          הוד ריצ'רד, ששדד לב מאריה

          ושפיקד על מלחמות קדושות

          בפלשתינה, הוא נפל חלל

          בטרם-עת בִּיְדֵי זה, הדוכס

          העז. כדי לתקן את שמו מול פני

          הנצח, להפצרתנו הוא

          בא להניף פה, ילד, לכבודך,

          דגלו, לקרוא תִּגָּר על הגזלן

          של המלכוּת, דודך מושחת הטבע,

          ג'ון האנגלי. חבק אותו, אהוֹב,

          קבל אותו כאן בברכת שלום.

ארתור: על מות לב-הארי יסלח לך

          האל אם לזרעו תיתן חיים,

          תפרוש עליו את כְּנף המלחמה  

          שלך. אני נותן לך ברכת  

          שלום עם יד שאין בה כוח אך

          עם לב מלא באהבה בלי כתם.

          ברוך הבא מול שערי אַנְזֶ'ה.

המלך פיליפ: ילד אציל! מי לא ירתום עצמו

          למענך?

אוסטריה:             על לֶחְייךָ אני

          שֹם במסירוּת את הנשיקה הזאת,

          חותָם לתעודת אהבתי.

          שלא אשוב הביתה עד שאַנְזֶ'ה

          וזכויותיך בצרפת, וגם

          אותה גְדת גיר חיוורת ולִבְנת

          פרצוף, אשר בועטת בגלי

          ים שואגים ומגינה על בְּנֵי

          האי שלה מפני זרים - כן, עד

          שאנגליה הזאת, גדוּרה בים,

          מעוז עם קיר של מים, בטוחה

          לנצח מכל מזימה נוכרית -

          עד שגם היא, בקצה המערב,

          תשתחווה לך בתור המלך.

          עד אז, ילד רב-יופי, לא אחשוב

          על בית, רק אצעד עם הגדודים.

קונסטאנס: הו, קח-נא את תודות אמו, תודות

          של אלמנה, עד שכוח ידך

          ייתן לו כוח להשיב לך

          ביתר שֹאת בעד אהבתך.

אוסטריה:  שלוות מרום לאלה שזוקפים

          נשקם בקרב צודק, טהור כל כך.

המלך פיליפ: טוב, לעבודה. נַפנה תותח אל מול

          גבות העיר הסרבנית הזאת.

          קִראו לָאסטרטגים הבכירים

          שלנו לשרטט עמְדות יתְרון

          בָּהתקפה. אנחנו נפזר

          את עצמותינו המלכותיות

          לפני העיר הזאת ונבוסס

          בדם של צרפתים עד לכיכר-

          השוק - אך היא תיפול בידי הילד!

קונסטאנס: המתן לְמַעֲנֶה מן השגריר

          שלך, שלא תכתים ללא תבונה

          את חרבך בדם. כבוד שאטיון

          עשוי עוד להביא מאנגליה,

          וּבְשלום, זכות זו שאנו פה

         תובעים בְּמלחמה, ואז נִבְכּה

         על כל טיפת דם אשר חיפזון

         חם ונִמְהר שפך סתם לחינם.

         (נכנס שאטיון)

המלך פיליפ: פלא, גברתי! ביקשת - וכבר שאטיון

          שליחנו בא. את מסר אנגליה

          מְסור מהר, אדון יקר. אנו

          עוצרים בדם קר להקשיב. שאטיון,

          דבּר.

שאטיון:           אם כך פַּנֵּה את החֵילות

          שלך ממין מצור שולי כזה,

          שלהב אותם למשימה גדולה

          כפליים: מלך אנגליה, זועם

          על דרישותיך הצודקות, חגר

          כבר נשק. הרוחות הנגדיות,

          אשר המתנתי בנימוס לשעת

          רצון מהן, נתנו לו זמן לנחות

          כאן עם לגיונותיו ממש אתי. 

          צבאו צועד הישר לעיר הזאת,

          כוחו חזק וחייליו בטוחים.

          אתו באה גם המלכה-האם,

          אלת מדון שמלהיבה אותו

          לדם וריב; איתה גם הנכדה  

          שלה, ליידי בלאנש מספרד; איתם

          ממזר של המלך הנפטר; וכל                                   

          פרועי-הנפש הממורמרים      

          בארץ - מתנדבים פזיזים אש, בלי

          חשבון, פרצוף של נערה ודם

          חם של דרקון - מכרו בבית את

          כל רכושם והם נושאים כל זכות

          לידה שיש להם רק על גבם

          לתפוס מזל חדש בַּסכנות

          כאן. בקיצור, עוד לא שט מעולם

          על פני גלים תופחים מבחר נועז

         יותר של נפשות-בלי-חת מזה

          שהספינות האנגליות נשפו

          לכאן כדי להזיק ולכלות.

          (תופים הולמים)

          תופים ברבריים שלהם קוטעים

          את יתר הפרוּט. הם פה קרוב, 

          לדון או להילחם, אז התכונן.

המלך פיליפ: איזו פלישת בזק בלתי-צפויה.

אוסטריה: כגודל הפתאומיות, חובה

          שנתעלה בלי גבול בהגנה,  

          כי אומץ מתעורר בשעת מבחן.

         ברוך הבא! אנחנו מוכנים!

(נכנסים ג'ון מלך אנגליה, הממזר, המלכה אלינור, בלאנש, פמברוק, סולסברי, חיילים ואחרים)

המלך ג'ון: צרפת שלום יהיה לה, אם צרפת       

          תרשה לנו בשלום לבוא על פי

          שושלת ודין צדק אל שלנו.

          אם לא, צרפת תשתות דם ושלום

          יעוף שמיימה כשנַלקה, בשם

          אל זעם, את המסלקים בבוז

          שְלום אלוהים שמיימה.

המלך פיליפ:                        אנגליה

          שלום יהיה לה, אם המלחמה

          תחזור מתחום צרפת לאנגליה

          לחיות שם בשלום. את אנגליה

          אנחנו אוהבים. ובְשריון

          כבד למען אנגליה הזאת

          אנחנו מזיעים כאן. העמל

          הזה אמוּר להיות שלךָ. אבל

          אתה רחוק כל כך מאהבה

         לאנגליה שתחת השליט

          שלה כחוק חתרְת, חוט נצחי

          חתכְת ועל הוד ילדוּת ירקְת,

          אנסְת את הטוהר הבתולִי

          של הוד הכתר. הסתכל על פנֵי

          אחיך ג'פרי פה. עיניים אלה,

          גבות אלה נוֹצקו מתוך שלו.

          זהו תקציר של המכלול שמת

          בג'פרי, וביד הזמן פִּתקה

          זו תהפוך לספר ענקי

          כמוהו. ג'פרי זה נולד בתור

          אח בכור שלך, וזה בנו. אנגליה

          היתה זכותו של ג'פרי, זה של ג'פרי.

          בשם אלוהים, אז איך זה שאתה

          נקרא המלך כשדם חי פועם

          לו ברקות האלה, שליטוֹת         

          הכתר שאתה אוחז בְּכוח?

המלך ג'ון: מניין יש לךָ מנדט, צרפת,

          לחקור אותי עם סעיפי אישום?

המלך פיליפ: מיָד שופט שמיים המעורר

          בחֵיק סמכות ותוקף מחשבות

          טובות, לבדוק את הכתמים שעל

          הצדק. השופט הזה עשה

          אותי לאפוטרופוס של הילד,

          בפקודתו הריני מאשים

          אותךָ על עוול, ובעזרתו

          כוונתי היא לתקן אותו.

המלך ג'ון:  אבוי, אתה ממש גוזל סמכות.

המלך פיליפ: בכדי ללחום בְּגֶזל זה מוצדק.

אלינור:  למי אתה קורא גזלן, צרפת?

קונסטאנס:  אני אשיב לךְ: הגזלן הוא בְּנך.

אלינור:  לסתום פֶּה, חצופה! ממזר שלך

          ימלוך ואַת תהיי מלכת הלוח

          ותאיימי על העולם בְּמַט?

קונסטאנס: מיטת הנישואים שלי היתה

          תמיד קדושה לבנך כמו זו שלך        

          לבעלך, וילד זה דומה  

          בצורתו לאביו יותר מכפי

          שאת וג'ון דומים בהליכות.

          אתם דומים כמו מים לגשמים,

          כמו השטן לְאמא אשמדי.                            

          הבן שלי ממזר? בנשמתי,     

          נדמה לי שאֶת אבא שלו לא

          זרעוּ ביושר כמו אותו. ברור

          שלא, אם את היית אמו.

אלינור:                                 זאת אֵם

          טובה, ילד, שמכפישה כך את

          אביך.

קונסטאנס:        זאת סבתא טובה, ילד,

          שמכפישה אותך.

אוסטריה:                    מספיק!

ממזר:                                  שִמעו

          את הכרוז!  

אוסטריה:              ומה אתה בשם

          השד?

ממזר:            אחד שישחק בך

          כמו שד, אדון, אם רק יתפוס אותך

          ואת עור-האריה שלך לבד.

          אתה זה השפן מהפתגם,

          שבִּגבוּרה צוחק על אריות

          מתים. אני אחבוט במעיל-העור

          שלך טוב-טוב. שמעת? תיזהר!

          נשבע לך, ככה זה יהיה, נשבע!

בלאנש:  הגיעה לו גלימת-אריה, לזה

          שאת הגלימה פשט מן האריה.

ממזר:  היא מתאימה לו כמו שנעליו

          של הרקולס יושבות טוב על חמור.

          אך את גבךָ, חמור, עוד אשחרר,

          או שאכביד עליו שיתפורר.

אוסטריה: מי הפרפר פה שמחריש לנו

          אוזניים בְּשלשול מלים שוטף?

          מלך, תכריע מה עושים עכשיו.

המלך פיליפ: טפשים ונקבות, די לקשקש.

          המלך ג'ון, זה הסיכום: אני

          דורש ממך בשם ארתור את אירלנד

          ואנגליה, אנז'ה, טוּרֶן וְמֶן.

          תמסור אותם? תניח את הנשק?

המלך ג'ון:  אמסור לפני כן את חיי. הבוז

          לךָ, צרפת! בוא, ארתור בן בְּריטניה,

          בוא לידַי, ובְאהבה אין-קץ

          אתן לך יותר ממה שיד

          צרפת הפחדנית תוכל לקנות.

          הרכּן ראש, ילד.

אלינור:                       בוא אל סבתא, ילד.

קונסטאנס: לךְ, ילד, לךְ לסבתא לךְ, תיתן

          לסבתא-חוֹמד מַמְלכוֹנֶת - לךְ,

          וסבתאצ'יק תיתן לךָ שזיף,

          וגזר ו - מקל. זאת סבתא כה

          נחמדת.

ארתור:                אמא חמודה, מספיק.

          הלוואי שכבתי לי עמוק בקבר.

          אני לא שווה את הסבך הזה סביבי.

אלינור:  אמו עושה לו, גור מסכן, בושות

          כאלה - הוא בוכה.

קונסטאנס:                     אם היא עושה

          או לא, בושה עלייך! העוולות

          של סבתו ולא בושות אמו

          דולות משתי עיניו המסכנות

          פנינים שמטלטלות את לב מרום,

          והמרומים יקחו אותם לכיס.

         כן, חרוזי הבדולח מעיניו

          ישחדו שמיים להביא

         דין צדק לו ונקמה עלייך!

אלינור:  מפלצת משמיצת שמיים וארץ!

קונסטאנס: מפלצת מבזת שמיים וארץ!

          אל תקראי לי משמיצה! אַת עם

          ספיחייך שודדים את השטחים

          והזכויות של הילד המקופח פה.

          זה בנו של בנך הבכור, ומזלו

          הרע כולו רק בך. על עוונות

          שלך הוא משלם, ילדון אומלל.

           "פוקד עוון אבות על שילשים

         וריבּעים", כתוּב, והוא רק דור

          שני לרחם החוטא שלך.

המלך ג'ון:  די, משוגעת!

קונסטאנס:                  רק את זה אומַר:

          לא רק שהוא מוּכּה במגפה

          על חטא שלה, היא-היא החטא והיא

          המגפה שאלוהים הנחית

          על צאצא רחוק שלה; חֶטאהּ -

          פגיעה בו, פגיעתה - שוט לחטאה,

          ועל הכל הילד נענש,     

          הכל עליה. מגפה עליה!

אלינור:  פֶּה תגרנית, אציג לך צוואה

          שמפקיעה מבנך כל זכות לַכתר.

קונסטאנס: כן, בטח! צוואה, צו-לב רָשע,

          צו-לב אשה, צו סבתא-לב-מורעל!

המלך פיליפ: די לך. קחי הפסקה, או תְּמַתְּנִי

          את פיך. זה לא הולם בנוכחוּת

          זו לשלהב מסכת הסתות

          בלתי-נִלאות כאלה. חצוצרה

          שתזמן פה לחומות את בנֵי

          אנז'ה האלה. שנשמע מהם

          במי הם מכירים, ארתור או ג'ון.

          (נשמעת חצוצרה. נכנסים אזרחים של אנז'ה על החומות)

אזרח:  מי זה הזעיק אותנו לחומות?

המלך פיליפ: צרפת, בשם אנגליה.

המלך ג'ון:                          אנגליה בשם

          עצמה. אנשי אנז'ה שם, נתינַי

          האוהבים -

המלך פיליפ:           בני אנז'ה אוהבים,

          ונתינֵי ארתור, החצוצרה

          קראה לכם לְשיח ידידוּת -

המלך ג'ון:  לטובתנו. אז שמעו ראשית

          אותנו. הדגלים האלה של

          צרפת, המונפים כאן מול עינֵי

          עירכם לראווה, באו לכאן

          כדי להַרָע לכם. לַתותחים

          קרבַיים מלאים בְּזעם, הם

          דרוכים לירוק חרון ברזל בפני

          חומותיכם. ההכנות לקראת

          מצור דמים ומעשי זוועה

          מצד הצרפתים-פה כבר עומדות 

          אל מול עינֵי עירכם, מול שערים

          חולמים. ואילולא הגענו, אז

          האבנים הרדומות האלה,

          שמקיפות אתכם כמו חגורה,

          בלחץ התחמושת שלהם

          היו כבר נתלשות מתוך מיטות

          גיר קֶבע, וחורבן היה נופל

          בכוח מוות על שלומכם. אבל

          לנוכח מלְכְּכם כחוק, אשר

          בְּיֶזע ודחיפוּת הזעיק אל מול

          השער כוח-נגד להציל

          פה את לֶחְיֵי העיר מפני אִיוּם

          שריטה, רְאו, הצרפתים, מוכּים

          בהלם, ניאותים להתדיין!      

          עכשיו, במקום קליעים שעטופים

          באש לזעזע את חומות

          עירכם בחום גבוה, הם יורים

          רק צרור מלים של רוגע, מכוסות

          עשן, כדי לסבֵּר ברמאוּת

          את אוזניכם, אבל אתם קונים

          אותן כפי שמגיע, אזרחים

          טובים, ותקבלו אותנו, את

          המלך שלכם, אשר, מותש

          מפעולת בזק זו, מבקש

          גג לראשו בתחום חומות עירכם. 

המלך פיליפ: אחרי דברַי, תנו מענה לשנינו.

          רְאו, כאן לימיני - שהמרום

          נשבע לתמוך בַּזכות שהיא אוחזת -

          ניצב פלנטאג'נט הילד, בן

          לְאח בכור של האיש הזה, שליט

          שלו ושל כל מה שהוא חולש

          עליו. בשם הצדק הנרמס

          הזה אנו רומסים בִּצעדה

          צבאית את השדות לפני עירכם,

          לא כְּאויבים לכם, אלא כי צַו

          יוקד לפרושֹ כנף על ילד זה

          שנעשק, באדיקות דוחק

          בנו. אם כן, הואילו להפגין

          חובה כנה לזה אשר ראוי לה,

          דהיינו לנסיך הזה, ואז

          צבאנו, כמו דוב אשר פיו חסום,

          לא מסוכן אלא בחזותו,

          ינצור כל נשק של עוינוּת. שנאת

          התותחים שלנו תתפוגג

          מול ענני מרום בלתי שבירים,

          ובנסיגה ברוכה ולא כפויה,

          בחרב לא שלופה ובקסדה

          ללא שריטה, נוביל הביתה את

         הדם המשולהב שבאנו כדי

         לשפוך נגד עירכם פה, ונשאיר

          את ילדיכם, נשותיכם, אתכם

          בשקט ובשלווה. אך אם תדחו

          ברוב טפשות מה שהצענו, לא

          יסתיר אתכם חישוק כל החומות

          האלה, עם פניהן העתיקות,     

          מיד שליחי הקרב שלנו, גם

          אילו יֶחְסוּ כל האנגלים

          חכמי האסטרטגיה בצילן

          הּמאיֵים. אם כן, אִמְרו לנו,

          עירכם תקרא לנו אדון בשם

          זה שלמענו אנו תובעים זאת?

          או שניתן לזעמנו אות

          ונתקדם בְּדם אל קניינֵנוּ?

אזרח:  בשתי מלים, אנחנו נתינים

          של מלך אנגליה. בשמו ובשם

          זכותו אנחנו אוחזים בעיר.

המלך ג'ון: אז בִּכְבוד מלך תנו לי זכות כניסה.  

אזרח:  זה לא ביכולתנו, אבל זה

          אשר יוכח כמלך, ייווכח

          שנהיה נאמנים לו. עד אז,

          הגפנו שער מול כל העולם.

המלך ג'ון: מה, לא מוכיח כתר אנגליה

          מי הוא המלך? אם לא די בזה,

          אני מביא לכם עדים, שלושים

          אלף של לבבות מגזע אנגליה.

ממזר (הצידה): פלוס ממזרים וכו'. 

המלך פיליפ: כמות כזאת, רמי-מוצא כמותם -

ממזר (הצידה): עם כמה ממזרים -

המלך פיליפ: עומדים מולו לסתור את תביעתו.

אזרח:  עד שתסדירו מי ראוי בִּזְכוּת,

          נמנע משניכם זכות להיות רָאוּי.

המלך ג'ון: אז שהאל יסלח לַחטא של כל

          הנשמות שתסתלקנה אל

          משכן נצחי עד רדת טל הערב,

          כשבמבחן אימים יוכח מי הוא

          המלך של הממלכה!

המלך פיליפ:                    אמן,

          אמן! מארש, אבירים! אן-גארד! לנשק!  

ממזר:  ג'ורג' הקדוש אשר הלקה דרקון,

          ושמאז יושב לו על גב-סוס

          בשלט של הפּאבּ שלי, לַמֵּד

          אותנו סַיִף! (לאוסטריה): שמע-נא, אם הייתי

          בבית בַּמאורה שלך, שמע-נא,

          עם הלביאה הבת-זוּגָה שלך,

          הייתי כבר מדביק לָעור-אריה

          שלך ראש של שור, לעשות ממך

          מפלצת.

אוסטריה:           עד כאן, שקט.

ממזר:                                 הו, לרעוד,

          כי האריה שואג! שואג מאד!

המלך ג'ון:  למעלה, לַמישור, שם נערוך

          ביעילות את הגדודים שלנו.

ממזר:  קדימה זוז ותפוס עמדת יתרון!

המלך פיליפ: יהי כך. בגבעה ממול הצב

          את השאר. האל איתנו והצדק!

          (יוצאים כולם. האזרחים נותרים למעלה.

     כאן, אחרי גיחות ונסיגות נגדיות, נכנס כרוז של צרפת עם חצוצרות, אל  השערים)

כרוז צרפתי: אנשי אנז'ה, פִּתחו רחב כל שער,

          הכניסו את ארתור הצעיר דוכס

          בְּרֵטָאן, שבחסוּת צרפת היום

          דחף לעבודת דמעות לא אֵם

          אנגלית אחת או שתיים, שבניה

          פזורים על אדמה שותתת דם.

          יותר מבעל אלמנה אחת

          שרוע מתפלש, ומחבק

          בְּקוֹר עפר מוכתם. וניצחון

          כמעט בלי אבדות חוגג לו על

          דגלי צרפת המרקדים. הם פה,

          מתנוססים גאים להיכנס

          בתור כובשים ולהכריז על ארתור

          כמלך אנגליה ומַלְכְּכם.

          (נכנס כרוז אנגלי עם חצוצרה)

כרוז אנגלי: לחגוג, אנשי אנז'ה! עם פעמון!

          המלך ג'ון, המלך שלכם,

          של אנגליה, קָרֵב, מושל היום

          הלוחמני והלוהט הזה.

          השריונות שצעדו הנה

          כסופים ונוצצים חוזרים כשדם

          של צרפתים מזהיב אותם. אין אף

          נוצה שנקטפה מעל קסדה

          אנגלית ביד כידון צרפת. אותן

          ידיים שבבואנו נופפו

          דגלים עדיין אוחזות בהם.

          כמו חבורה של ציידים עולצים

          הנה באים בני אנגליה, חמים

          ואדומי ידיים, מרוחים

          בצבע השחיטה של אויביהם.

          פִּתחו שעריכם לַמנצחים.

אזרח:  שליחים, ממגדלינו פה רואים

          כל התקפה, כל נסיגה של שני

          צבאותיכם, והטובים מבין

          צופינו לא יכריעו מי עדיף.

          דם גבה דם, מכות שילמו מכות;

          עוז השיב עוז, כוח יצא מול כוח.

          אנחנו מחשיבים אותם שווים,

          ואהבה גם משיבים. אבל

          אחד חייב לגבור. כי כל עוד הם

          שקולים, העיר תהיה שמורה מזה

          או זה, והיא שמורה לזה גם זה.

          (נכנסים שני המלכים עם כוחותיהם, אלינור, בלאנש, הממזר, לואי הדופן ואוסטריה, משני הצדדים)    

המלך ג'ון:  צרפת, נשאר לְךָ דם מיותר?

          אתה רוצה שזרם זכויותינו    

          ימשיך לשעוט, ובדרכו, אשר

          אתה חוסם, יסטה מאפיקו,

          יציף את גבול חופיך? למה לא

          תיתן למים הכסופים לזרום

          בשקט ובשלום אל האוקיינוס?

המלך פיליפ: אנגלי, טיפת דם לא חסכת כאן

          בתחרות האש יותר מדם

          שלנו בני צרפת. להיפך, רק

          הפסדת. ואני נשבע בְּיד

          זו, המושלת על האדמה

          שהשחקים משם צופים בה - לא

          נניח את נִשקנו החגוּר

          בצדק עד אשר נמחץ אותך,

          כי נגדך אנחנו חמושים,

          ועד שלְחשבון ההרוגים

          נוסיף סִפְרת מלכוּת, שתייפּה

          את מגילת נופלי הקרב הזה

          בְּטבח מזווג לשם של מלך.

ממזר:  או-הו, מלכוּת! איך תפארתךְ נוסקת

          כשדם יקר של מלכים בוער!

          הו כן, עכשיו המוות בִּפְלדה

          חושף את הלסת המתה שלו,

          כל שן, כל ניב, הם חרב חיילים,

          והוא זולל, טורף בְּשר בני-אדם,         

          כשמלכים רבים בלי הכרעה.

          למה נח תימהון פה על מִצחֵי

          מלכוּת? קִראו להשמדה, מלכים!

          חזרו אל שדה-הקרב המגואל,

          שְוֵוי-כוח, לבבות של אש! ותנו

          לָהרס של אחד לקבוע את

          שְלום האחר. עד אז - מכות, דם, מוות!

המלך ג'ון:  אז איזה צד יכניסו בני העיר?

המלך פיליפ: דברו בשם אנגליה. מי מלככם?

אזרח:  המלך האנגלי, כשנכיר מי הוא.

המלך פיליפ: הכירו בנו, המייצגים את שמו.

המלך ג'ון:  אנחנו נציגי שמנו הרם,

          הגענו בכבודנו כְּאדון

          עצמנו, בני אנז'ה - ושלכם.

אזרח: את זה שולל כוח רם משלנו,

          וכל עוד יש ספק נמשיך לנעול

          את החשש מאחורי בריחֵי

          שער מוצק, תחת מלכוּת פחדינו,

          עד שביד איזה מלך ודאִי

          הם יסולקו, יטוהרו, יודחו.

ממזר:  בחיי, המוקיונים האלה של

          אנז'ה עושים מכם בדיחה, מלכים,

          עומדים בטוּח שם על החומות

          כמו בתיאטרון, עם פה פעור,

          צופים בכם רצים ומזיעים

          בהצגות המוות שלכם.

          תנו לי לתת שיעור למלכותכם:

          עשו כמו בְמוֹרְדֵי ירושלים;

          התיידדו בינתיים, ובְשיתוף

          כּוונו כל חוד של רֶשע אל העיר

          הזאת. ממערב וממזרח

          הציבו, גם צרפת גם אנגליה,

          צְבא תותחים עם פֶּה טָעון תחמושת,

          עד שבְּרעש - פחד נפשות -   

          יתפוקקו צַלעות האבן של

          העיר השחצנית הזאת. אני         

          הייתי מטרטר ת'דחלילים

          בלי הרף עד ששבר וחורבן

          ישאירו אותם עירומים כמו

          אוויר פרוץ. כשזה יושלם, נַתקו

          את ברית כוחותיכם, הפרידו שוב

          את דגליכם שהתערבבו, הפנו

          פנים אל מול פנים, חרב-דמים

          מול חרב. אז מייד תבחר אלת

          מזל בין הצדדים את המאהב

          שלה, תיתן לו את היום לעונג,

          ותנשק אותו בנצחון

          זוהר. מה דעתכם על רעיון

         מופרע כזה, מעצמות גדולות? 

         אין לזה ריח של תבונה פוליטית?        

המלך ג'ון: חי השמיים שמעל ראשנו,

          אני אוהב את זה. צרפת, נקשור

          כוחות וניישר את האנז'ה

          הזאת לְגובה אדמה? אחר

          כך נילחם מי יהיה מלכה, כן?

ממזר:  ואם אתה עשוי מחומר מלך,

          מושפל כמונו מחוצפת העיר

          הזאת, הפנה את פֶּה כְּלֵי-המשחית

          שלך, כמונו, נגד החומות

          היהירות האלה, ואחרי

          שנרסק אותן לאדמה,

          צאו זה מול זה באש ובברזל,

          עד לגן-עדן או לעזאזל.

המלך פיליפ: יהי כך. אז אתה מתקיף מאיפה?

המלך ג'ון:  אנחנו מן המערב נשלח

          אבדן לחיק העיר.

אוסטריה:  אני - צָפוֹן.

המלך פיליפ:             ומדרום נרעים

          אנחנו ונמטיר מבול קליעים.

ממזר (הצידה): טכסיס זהיר! זה מול זה בירייה

          יחליפו אש צרפת ואוסטריה.

          אמריץ אותם לזה. - מהר! הולכים!

אזרח:  חכו. שמעו אותנו, מלכים.

          אראה לכם שלום וברית יפה.

          תזכו בָּעיר ללא מכה או פצע.

          שִמרו על החיים והנושמים

          שבאו כקורבן אל שדה הקרב

          למות בשקט במיטה. מלכים

          גדולים, אל תתעקשו, הקשיבו לי!

המלך ג'ון:  קבל רשות דיבור, אנו שומעים.

אזרח:  זאת, בת מלך ספרד שם, ליידי בלאנש,

          היא אחיינית של מלך אנגליה.

          ראו את שנות הגיל של הדוֹפַן

          לואי והעלמה המקסימה.

          אם אש האהבה רודפת יופי,

          איפה ימצא יפָה יותר מבלאנש?

          אם דת האהבה צמאה לְטוהר,

          איפה ימצא זכּה יותר מבלאנש?

          אם אהבה שואפת למוצא רם,

          וְרידֵי מִי עשירים יותר מבלאנש?

          כל מה שהיא בְּיופי, תום, יחוס,

          משלים דוֹפַן צעיר זה בשלמות.

          במה הוא לא מושלם? שהוא לא היא;

          ולה אין שום מחסור, או חסרונות,

          כלום לא חסר לה, רק שהיא לא הוא.

          הוא מחצית של גבר מבורך

          אשר תשלים רק מישהי כמותה,

          והיא תפארת יופי חצויה

          שכל הגשמתה רק בידיו.

          הו, שני זרמים כסופים כאלה אם

          הם משתלבים, פאר הם לַגדוֹת

          שתוחמות אותם. ושני חופים

          לִשְנֵי זרמים אלה שנעשו

          אחד, שני קווי-גבול אוֹכְפֵי סַמכוּת,

          תהיו אתם, המלכים, לשני

          הנסיכים אם תחתנו אותם.

          זיווג כזה יפעל יותר מכל

          תחמושת על מנעול השערים

          שלנו. כי שידוך כזה יאיץ

          בנו מהר מלחץ של אבק

          שריפה לפעור נתיב גישה לָעיר

          ולהכניס אתכם. אך בלי שידוך

          כזה, אף ים סוער אינו חרש

          כמונו, אין אריה עקשן יותר,

          הר וסלעים יהיו גמישים יותר,

          המוות בעצמו בזעם רצח

          אינו נחוש כמונו להחזיק

          בעיר הזאת.

ממזר:                  נו, הנה מעצור

         שיטלטל [/ שינער] ת'שלד הרקוב

          של סבא מוות מהסמרטוטים

          שלו. זה פֶּה גדול באמת, יורק

          הר, מוות, ים, סלעים, ומְדבֵּר

          על ארְיות פרא בְּקִרבה אישית

          כמו ילדות בנות שלוש-עשרה על כלבי

          מחמד! איזה תותחן השריץ דם-חם

          כזה? הוא מדבר דם, אש, תמרות

          עשן. מרביץ עם הלשון מכות

          נבּוּט. חטפנו בָּאוזניים בּוקְס,

          כל הברה שלו היא חזקה

          מאגרופי צרפת. חי השדים,

          עוד לא נדהמתי ככה ממילים

          מאז שקראתי פעם ראשונה

          לאח של אבא שלי אבא.

אלינור:                             בן,

          שְמע לַשידוך, עשה את הזיווג,

          תן עם אחייניתנו נדוניה

          גדולה מספיק, בַּלולאה הזאת

          תקשור לבטח את הבטחון

          הלא-בטוח של הכתר, כך

          שלַילדון-שָם לא תהיה שום שמש

          כדי להבשיל את הניצן אשר

          הבטיח פרי ענק. אני רואָה

          שבְּמבט צרפת יש היענוּת.

          שים לב איך הם מתלחשים. עודד

          אותם כל עוד לַשאפתנות יש אחיזה

          בנשמתם, אחרת הנחישוּת -

          שנמסה כעת מרוח של תחינות

          רכות, חמלה וחרטה - תשוב

          להיות קרושה, קרה, כפי שהיתה.

אזרח:  למה כפל מלכוּת אינו עונה

          לִבְרית הנועם של עיר מאוימת?

המלך פיליפ: תתחיל, אנגלי, בתור מי שהתחיל

          בנאומֵי הר-געש. מה בפיך?

המלך ג'ון: אם הנסיך בנך פה, הדופן,

           יכול לקרוא בְּספר יופי זה

          "אני אוהב", הנדוניה שלה

          תהיה כבדה כמו של מלכה, שכן

          אנז'ה, טוּרֶן, מֶן וְפּוּאַטְיֵיר, וכל

          מה שאנחנו מייחסים בְּצד

          זה של הים לכתר מלכותנו -

          חוץ מעיר זו שאנו מכתרים -   

          יזהיבו לה את ערש הכלולות

          ויעשירו אותה בכבוד,

          קידום ותארים כשם שהיא,

          בְּיופי, השכלה ודם אציל,

          שווה לכל בת-מלך בעולם.

המלך פיליפ: אז מה, ילד? הבט בפני הגברת.

לואי: אני מביט, אדון, ובעיניה

          מוצא מין פלא-נס, או נס פלאי -

          צל של עצמי בתוך עינה, שגם

          אם היא רק צל בנך היא נעשית        

          לְשמש ועושָה מבנך צל.

          נשבע שלא אהבתי את עצמי

          עד שראיתי את עצמי עכשיו

          פָּרוּס על בד עיניה המחמיא. 

          (הוא מתלחש עם בלאנש)

ממזר (הצידה): "פרוּס על בד עיניה המחמיא!"

               תלוי לו על מצחה המקומט!

          כלוא בתוך לבה! לטעמי 

               גזר פה את ענשו. חבל כמעט

          שהוא יהיה כלוא, תלוי, פרוּס,

          אוהב עם חוש דפוק וראש הרוס.   

בלאנש:  רְצון דודי פה הוא גם רצוני.

          אם הוא רואה בך משהו טוב,

          כל מה שהוא טוב בעיניו אוּכל

          בלי קושי לתרגם לרצוני.

          או אם תרצה, למען הדיוק,

          אשעבד אותו לאהבתי.

          אני רואה בך רק אהבה

         בטעם טוב, אדון, אז לא אחניף

          לך יותר מזה, שאני לא

          רואה בך כלום - גם לוּ הזדון

          עצמו היה שופט אותך - כן, כלום

          אשר יצדיק שנאה מטעמי. 

המלך ג'ון:  מה בפי הצעירים? האחיינית?

בלאנש:  כָּבוד פוקד עליה לעשות

          מה שבחוכמתך תואיל לומר.

המלך ג'ון:  תוכל, בן-מלך, לאהוב אותה?

לואי:   שְאל אם אוכל לזנוח אהבה,

          כי אני אוהב אותה בלי שום זיוף.

המלך ג'ון:  קח את וֹוקְסין, טוּרֶן, מֶן, פּואטייר,

          אנז'ה; חמשת המחוזות - שלך;

          והיא. ובנוסף שלושים-אלף

          לפי השער האנגלי. פיליפ

          דה-פְראנס, אם אתה מרוצה, צווה

          על בן ובת שלך לתת ידיים.

המלך פיליפ: שָמֵחַ. נסיכים, שלבו ידיים.

אוסטריה: וגם שפתיים תני לו; לואי, קח.

          בָּאֵרוּסים שלי עשיתי כך.

          (הם משלבים ידיים ומתנשקים)

המלך פיליפ: עכשיו - לפתוח שער, בני אנז'ה,

          הַכניסו ידידוּת פרי ידיכם.

          בכנסיית מריה, ומייד,

          נחגוג בְּטקס את הנישואים. -

          ואיפה ליידי קונסטאנס? לא בָּעסק?

          ברור שלא, כי בַּשידוך הזה

          נוכחותה היתה רק מפריעה.

          אז איפה היא ובנה? יודעים? גלו לי.

לואי:   מוכּת עצבות בָּאוהל של כבודך.

המלך פיליפ: ואין ספק שברית זו שכּרתנוּ

          לא תהיה ממש תרופה לָעצב.

          אחי מאנגליה, איך נְרָצה

          את הגבירה האלמנה? לשמור

          על זכויותיה באנו, ואלוהים

          יודע שסובבנו את זכותה

          לטובתנו.

המלך ג'ון:           נְרָפּא הכל,

          כי נהפוך את ארתור הצעיר

          לא רק דוכס ברטאן, גם הרוזן

          של ריצ'מונד ומושל העיר הזאת.

          קִראו לליידי קונסטאנס. שנציג

          זריז יקרא לה שתבוא לַטקס.

          אני סבור, גם אם לא נמלא

         בכל מידה את משאלתה, בכל

          זאת במידת מה נספק אותה

          דַי כדי לחסום את המחאות שלה.

          נלך ככל שהמהירות תרשה

          לַחג שלא תוכנן ולא הוכן.  

          (יוצאים כולם חוץ מהממזר)

ממזר:  עולם משוגע, מלכים משוגעים,

          קומבּינה משוגעת! ג'ון - כדי לא

          לתת לארתור את הכל - וִיתר

          בהתנדבות על חֵלֶק, וצרפת,

          שהתכפתר לו בְּשריוֹן מצפּוּן,

          ושנדחף בלהט-צדק אל

          שדה-קרב בתור חייל של אלוהים,

          הִמְתיק סוד באוזניו של מסוֹבב

          הכוונות, השד הנכלולי,

          המתווך שרק טובח את  

          היושר, שמפר שבועות יום-יום, 

          זה שמרוויח מכולם - מלכים,

          פושטי-יד, צעירים, זקנים, בתולות -

          אלה שאין להן מה להפסיד 

          חוץ מן השם "בתולה", לעניוֹת

         כאלה הוא גונב אותו - אדון

          ליקוק, פרצוף-חלק, אדון "תועלת",       

          תועלת, המדרון של העולם,      

          עולם שמטבעו כולו שקוּל,

         פּרוּש ישר על פני מישור ישר,

          עד שעמדת-יתְרון זו, המדרון     

          זָדונָה, נַדְנְדָת כל מהלך,            

          אדון תועלת, מטלטל אותו       

          מכל איזון, מסלול, רצון, כיוון

          או כוונה; והמדרון הזה,

          תועלת, הסרסור הזה, שועל

          הבורסה, מְעוות כל המלים,

          אשר נדבק לָעין של אדון

          צרפת המְזַגְזג, היטה אותו

          מנחישות-לב להושיט עזרה,

          ממלחמה מוחלטת, ראויה

          לשבח, אל חוזה שלום בזוי,

          מאוּס. ולמה-זה אני משמיץ

          את מר תועלת? רק כי אַחֲרַי

          הוא לא חיזר. גם אין ביכולתי

          לקפוץ אגרוף אם מלאכי-זהב

          שלו ירצו לנשוק לכף ידי.  

          לכן ידִי, שלא ביקשו אותה,

          תשמיץ, כמו איש דלפון, כל איש עשיר.

          טוב, כל זמן שאני דלפון - אשמיץ,

          אגיד שאין חטא כמו להיות עשיר.

          כשאתעשר, יוּתָר לי כְּמִצווה

          לומר שדלפונות היא תועבה.  

          לכבוד תועלת גם שליט יבגוד?

         אז רווח הוא אֵלי, רק לו אסגוד.            

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט הטרגדיה של המלך ג'ון - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >