שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנס אגלאמור.]

אֶגְלָמוּר:    זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁגְּבֶרֶת סִילְבִיָּה

               דָּחֲקָה בִּי שֶׁאָבוֹא, לִשְׁמֹעַ מָה

               בְּפִיהָ: מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב; זְקוּקָה לִי.

               מָדָאם, מָדָאם!

                   [נכנסת סילביה, למעלה.]

סִילְבִיָּה:                         מִי שָׁם?

אֶגְלָמוּר:                                   כָּאן יְדִידֵךָ,

               עַבְדֵּךְ, לְשֵׁרוּתֵךְ תָּמִיד.

סִילְבִיָּה:     מַר אֶגְלָמוּר, אַלְפַּיִם בֹּקֶר טוֹב.

אֶגְלָמוּר:    וְלֹא פָּחוֹת, גְּבִרְתִּי, גַּם לָךְ עַצְמֵךְ.

               עַל פִּי פְּקֻדַּת הַגְּבֶרֶת, הִתְיַצַּבְתִּי

               מֻקְדָּם, דָּרוּךְ לִקְרַאת תִּדְרוּךְ, נָכוֹן

               לְכָל תַּפְקִיד שֶׁתְּצַוִּי עָלַי.

סִילְבִיָּה:     הוֹ אֶגְלָמוּר, אַתָּה אָצִיל – אֲנִי

               נִשְׁבַּעַת שֶׁאֲנִי לֹא מִתְחַנֶּפֶת –

               אַמִּיץ, נָבוֹן, רַחוּם, רַב מַעֲלוֹת.

               לֹא סוֹד הוּא בִּשְׁבִילְךָ כַּמָּה לִבִּי

               יוֹצֵא אֶל וָלֶנְטִין הַמְּגֹרָשׁ;

               וְאֵיךְ אָבִי כּוֹפֶה עָלַי לָשֵׂאת

               אֶת טוּרְיוֹ הַנָּבוּב, מַבְחִיל נַפְשִׁי.

               אַתָּה אָהַבְתָּ פַּעַם, גַּם סִפַּרְתָּ

               שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ מֵעוֹדְךָ יָגוֹן כְּמוֹ

               בְּמוֹת אֲהוּבָתְךָ, שֶׁעַל קִבְרָהּ

               נָדַרְתָּ כִּי לָנֶצַח תִּתְנַזֵּר.

               מַר אֶגְלָמוּר: אֲנִי רוֹצָה לָצֵאת

               אֶל וָלֶנְטִין, לְמַנְטוֹבָה. הוּא שָׁם,

               אָמְרוּ לִי. אַךְ זוֹ דֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת,

               לָכֵן דָּרוּשׁ לִי מְלַוֶּה רָאוּי,

               שֶׁעַל כְּבוֹדוֹ וֶאֱמוּנוֹ אֶסְמֹךְ.

               לֹא, אַל תַּטִּיף עַל זַעֲמוֹ שֶׁל אַבָּא;

               חֲשֹׁב עַל יְגוֹנִי, יָגוֹן שֶׁל גְּבֶרֶת,

               חֲשֹׁב גַּם כַּמָּה מְנוּסָתִי מֻצְדֶּקֶת:

               לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי זִוּוּג שֶׁל חֵטְא,

               אֲשֶׁר גְּמוּלוֹ מַכָּה וּמַגֵּפָה.

               אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ, מִתּוֹךְ לֵב

               מָלֵא מַכְאוֹב - כַּחוֹֹל עַל שְׂפַת הַיָּם,

               הֱיֵה בֶּן-לִוְיָתִי, וּבוֹא אִתִּי;

               אִם לֹא, רַק שְׁמֹר בְּסוֹד מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי,

               כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָצֵאת מִכָּאן לְבַד.

אֶגְלָמוּר:    מָדָאם, אֲנִי דּוֹאֵב עַל מְצוּקָתֵךְ,

               וּמִכֵּיוָן שֶׁמְּקוֹרָהּ טָהוֹר,

               אֶתֵּן הַסְכָּמָתִי לָבוֹא אִתָּךְ.

               יִפְּלוּ עָלַי כָּל עֹנֶשׁ אוֹ קְלָלָה;

               אִם לָךְ יִהְיֶה מַזָּל – נַפְשִׁי קַלָּה.

               מָתַי תֵּצְאִי?

סִילְבִיָּה:                         מַמָּשׁ בְּזֶה הָעֶרֶב.

אֶגְלָמוּר:    אָז נִפָּגֵשׁ –

סִילְבִיָּה:                     בַּתָּא שֶׁל הַנָּזִיר

               פַּטְרִיצְ'יוֹ, שָׁם אֵלֵךְ לְהִתְוַדּוֹת.

אֶגְלָמוּר:    לֹא אֲאַכְזֵב אוֹתָךְ, מָדָאם. יוֹם טוֹב, גְּבִירָה יָפָה.

סִילְבִיָּה:     יוֹם טוֹב, מַר אֶגְלָמוּר נָדִיב.

            [יוצאים.]