שייקספיר ושות'

[נכנסים אנטוניו ופאנטינו.]

אַנְטוֹנְיוֹ:    בְּאֵילוּ מִין נוֹשְׂאִים כְּבֵדִים, פַּנְטִינוֹ,אנטוניו:    באילו מין נושאים כבדים, פנטינו,

               עִכֵּב אוֹתְךָ אָחִי שָׁם בַּמִּנְזָר?               עכב אותך אחי שם במנזר?

פַּנְטִינוֹ:      עַל אַחְיָנוֹ, בִּנְךָ, עַל פְּרוֹטֵאוּס.פנטינו:      על אחינו, בנך, על פרוטאוס.

אַנְטוֹנְיוֹ:    כֵּן, מָה אִתּוֹ?אנטוניו:    כן, מה אתו?

פַּנְטִינוֹ:                   אָחִיךָ קְצָת תָּמֵהַּפנטינו:                   אחיך קצת תמה

               שֶׁאֲדוֹנִי מַתִּיר לוֹ לְבַזְבֵּז               שאדוני מתיר לו לבזבז

               אֶת נְעוּרָיו בַּבַּיִת, כְּשֶׁאָבוֹת               את נעוריו בבית, כשאבות

               עִם מוֹנִיטִין כָּחוּשׁ יוֹתֵר שׁוֹלְחִים               עם מוניטין כחוש יותר שולחים

               בָּנִים אֶל הָעוֹלָם, לְהִתְקַדֵּם:               בנים אל העולם, להתקדם:

               חֶלְקָם לַמִּלְחָמוֹת, לְהִתְנַסּוֹת קְצָת;               חלקם למלחמות, להתנסות קצת;

               חֶלְקָם כְּדֵי לְגַלּוֹת אִיִּים אֵי-שָׁם;               חלקם כדי לגלות איים אי-שם;

               חֶלְקָם לָאוּנִיבֶרְסִיטָה, לִלְמֹד.               חלקם לאוניברסיטה, ללמד.

               לְכָל עִסּוּק מֵאֵלֶּה, אוֹ לְכֻלָּם –               לכל עסוק מאלה, או לכלם –

               אָמַר לִי – פְּרוֹטֵאוּס בִּנְךָ יַתְאִים,               אמר לי – פרוטאוס בנך יתאים,

               וְאָז בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַפְצִיר               ואז בקש ממני להפציר

               שֶׁלֹּא תִּתֵּן לוֹ עוֹד לִרְבֹּץ בַּבַּיִת;               שלא תתן לו עוד לרבץ בבית;

               כִּי זֶה יַכְתִּים מְאוֹד אֶת בַּגְרוּתוֹ               כי זה יכתים מאוד את בגרותו

               אִם לֹא יֵדַע מַסָּע בִּנְעוּרָיו.               אם לא ידע מסע בנעוריו.

אַנְטוֹנְיוֹ:    לֹא תִּצְטָרֵךְ גַּם לְהַפְצִיר הַרְבֵּה,אנטוניו:    לא תצטרך גם להפציר הרבה,

               כְּבָר חֹדֶשׁ אֲנִי דָּשׁ בְּזֶה בָּרֹאשׁ.               כבר חדש אני דש בזה בראש.

               חוֹשֵׁב אֵיךְ הוּא מַשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק,               חושב איך הוא משחית זמנו לריק,

               אֵיךְ לֹא יוּכַל לִהְיוֹת אָדָם שָׁלֵם               איך לא יוכל להיות אדם שלם

               לִפְנֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּמִבְחָנָיו               לפני שיעמד במבחניו

               שֶׁל הָעוֹלָם: הַנִּסָּיוֹן נִקְנֶה               של העולם: הנסיון נקנה

               בְּהַתְמָדָה וּבְמַעַשׂ, וּמְעוֹף               בהתמדה ובמעש, ומעוף

               הַזְּמַן מַשְׁלִים אוֹתוֹ. מָה דַּעַתְךָ,               הזמן משלים אותו. מה דעתך,

               לְאָן מוּטָב לִי שֶׁאֶשְׁלַח אוֹתוֹ?               לאן מוטב לי שאשלח אותו?

פַּנְטִינוֹ:      כְּבוֹדוֹ לְלֹא סָפֵק יוֹדֵעַ כִּיפנטינו:      כבודו ללא ספק יודע כי

               הָעֶלֶם וָלֶנְטִין, מְיֻדָּעוֹ,               העלם ולנטין, מידעו,

               נִסְפַּח לַחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס.               נספח לחצרו של הדכס.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יוֹדֵעַ טוֹב.אנטוניו:    יודע טוב.

פַּנְטִינוֹ:      יִשְׁלַח אוֹתוֹ כְּבוֹדוֹ אוּלַי לְשָׁם:פנטינו:      ישלח אותו כבודו אולי לשם:

               הוּא יְתַרְגֵּל שָׁם מִשְׂחֲקֵי כִּידוֹן,               הוא יתרגל שם משחקי כידון,

               יִשְׁמַע שִׂיחוֹת טְרַקְלִין, וְיִתְרוֹעֵעַ               ישמע שיחות טרקלין, ויתרועע

               עִם אֲצִילִים; כָּל מָה שֶׁבֶּן-גִּילוֹ               עם אצילים; כל מה שבן-גילו

               וּמוֹצָאוֹ רָאוּי לוֹ הוּא יֶחְוֶה שָׁם.               ומוצאו ראוי לו הוא יחוה שם.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יָפֶה אָמַרְתָּ. זֹאת עֵצָה טוֹבָה.אנטוניו:    יפה אמרת. זאת עצה טובה.

               קִבַּלְתִּי וְאִמַּצְתִּי. לֹא רַק זֹאת:               קבלתי ואמצתי. לא רק זאת:

               אֲנִי מַכְרִיז עַל בִּצּוּעָהּ. בְּשִׂיא               אני מכריז על בצועה. בשיא

               הַמְּהִירוּת וּבְלִי דִּחוּי אֶשְׁלַח               המהירות ובלי דחוי אשלח

               אוֹתוֹ לַחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס.               אותו לחצרו של הדכס.

פַּנְטִינוֹ:      מָחָר – יָדַעְתָּ? – דּוֹן אַלְפוֹנְסוֹ עִםפנטינו:      מחר – ידעת? – דון אלפונסו עם

               עוֹד אֲצִילִים מְיֻחָסִים יוֹצְאִים               עוד אצילים מיחסים יוצאים

               לַדֶּרֶךְ, לְהַצְדִּיעַ לַדֻּכָּס,               לדרך, להצדיע לדכס,

               וּלְהַצִּיעַ לוֹ אֶת שֵׁרוּתָם.               ולהציע לו את שרותם.

אַנְטוֹנְיוֹ:    חֶבְרָה טוֹבָה: יָאָה לְפְּרוֹטֵאוּס.אנטוניו:    חברה טובה: יאה לפרוטאוס.

             [נכנס פרוטאוס, קורא מכתב.]

               מַמָּשׁ בַּזְּמַן. עַכְשָׁו בּוֹא נְבַשֵּׂר לוֹ.               ממש בזמן. עכשו בוא נבשר לו.

פְּרוֹטֵאוּס [הצִדה]: מִלִּים דְּבַשׁ, אַהֲבָה דְּבַשׁ, וְחַיִּים דְּבַשׁ!פרוטאוס [הצדה]: מלים דבש, אהבה דבש, וחיים דבש!

               הִנֵּה פֹּה כְּתַב יָדָהּ, שַׁגְרִיר לִבָּהּ;               הנה פה כתב ידה, שגריר לבה;

               זֶה נֶדֶר אַהֲבָה, מַשְׁכּוֹן כְּבוֹדָהּ.               זה נדר אהבה, משכון כבודה.

               אָבוֹת, הָרִיעוּ נָא לָאֲהָבוֹת               אבות, הריעו נא לאהבות

               שֶׁלָּנוּ, תְּנוּ לָנוּ אִשּׁוּר לָאֹשֶר.               שלנו, תנו לנו אשור לאשר.

               הוֹ, יוּלְיָה אֱלוֹהִית!               הו, יוליה אלוהית!

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה זֶה? אֵיזֶה מִכְתָּב אַתָּה קוֹרֵא שָׁם?אנטוניו:    מה זה? איזה מכתב אתה קורא שם?

פְּרוֹטֵאוּס:  בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִםפרוטאוס:  ברשותך, אדון, מלה או שתים

               שֶׁל דָּ"שׁ וְאִחוּלִים מִוָּלֶנְטִין,               של ד"ש ואחולים מולנטין,

               מָסַר אֶת זֶה חָבֵר שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ.               מסר את זה חבר שבא ממנו.

אַנְטוֹנְיוֹ:    תֵּן, תֵּן לִקְרֹא; לָדַעַת מָה חָדָשׁ.אנטוניו:    תן, תן לקרא; לדעת מה חדש.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵין שׁוּם חָדָשׁ, רַק דָּ"שׁ. כּוֹתֵב שֶׁהוּאפרוטאוס:  אין שום חדש, רק ד"ש. כותב שהוא

               שָׂמֵחַ, וְאָהוּב, שֶׁהַדֻּכָּס               שמח, ואהוב, שהדכס

               מַרְעִיף עָלָיו בְּרָכוֹת, כֻּלּוֹ תְּפִלָּה               מרעיף עליו ברכות, כלו תפלה

               שֶׁאֶהֱיֶה אִתּוֹ, שֻׁתָּף לָאֹשֶר.               שאהיה אתו, שתף לאשר.

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה יֵשׁ לְךָ לוֹמַר עַל תְּפִלָּתוֹ?אנטוניו:    מה יש לך לומר על תפלתו?

פְּרוֹטֵאוּס:  שֶׁעֲבוּרִי מִלַּת אָבִי הִיא חֹקפרוטאוס:  שעבורי מלת אבי היא חק

               יוֹתֵר מִכָּל תְּפִלַּת יָדִיד רָחוֹק.               יותר מכל תפלת ידיד רחוק.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יָצָא שֶׁתְּפִלָּתוֹ וּמִלָּתִיאנטוניו:    יצא שתפלתו ומלתי

               שִׁלְּבוּ כּוֹחוֹת. עַל הַפִּתְאוֹמִיּוֹת               שלבו כוחות. על הפתאומיות

               אַל תִּתְפַּלֵּא. כִּי כְּשֶׁאֲנִי מַחְלִיט,               אל תתפלא. כי כשאני מחליט,

               אֲנִי מַחְלִיט, וְזֶהוּ. אָז קָבַעְתִּי               אני מחליט, וזהו. אז קבעתי

               שֶׁתְּבַלֶּה עִם וָלֶנְטִין קְצַת זְמַן               שתבלה עם ולנטין קצת זמן

               בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס: כָּל סְכוּם               בחצרו של הדכס: כל סכום

               שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ סִפְּקָה לוֹ, תְּקַבֵּל               שמשפחתו ספקה לו, תקבל

               גַּם מִכִּיסִי. הֱיֵה מוּכָן מָחָר               גם מכיסי. היה מוכן מחר

               לָלֶכֶת. שׁוּם תֵּרוּץ, אֲנִי נֶחְרָץ.               ללכת. שום תרוץ, אני נחרץ.

פְּרוֹטֵאוּס:  כְּבוֹדוֹ, לְהֵעָרֵךְ מַהֵר כָּל כָּךְ –פרוטאוס:  כבודו, להערך מהר כל כך –

               קָשֶׁה. בְּבַקָּשָׁה, שְׁקֹל יוֹם-יוֹמַיִם.               קשה. בבקשה, שקל יום-יומים.

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה שֶׁיֶּחְסַר אֶשְׁלַח לְךָ אַחַר כָּךְ.אנטוניו:    מה שיחסר אשלח לך אחר כך.

               בְּלִי שׁוּם עִכּוּב; מָחָר אַתָּה יוֹצֵא.               בלי שום עכוב; מחר אתה יוצא.

               פַּנְטִינוֹ, בּוֹא; אַתָּה תִּדְאַג שֶׁהוּא               פנטינו, בוא; אתה תדאג שהוא

               יֵצֵא אֶל הַמַּסָּע הַזֶּה מַהֵר.               יצא אל המסע הזה מהר.

             [יוצאים אנטוניו ופאנטינו.]

פְּרוֹטֵאוּס:  מֵאֵשׁ בָּרַחְתִּי, לֹא לְהִשָּׂרֵף;פרוטאוס:  מאש ברחתי, לא להשרף;

               בָּלַע אוֹתִי הַיָּם, אֲנִי טוֹבֵעַ:               בלע אותי הים, אני טובע:

               פָּחַדְתִּי לְהַרְאוֹת אֶת הַמִּכְתָּב               פחדתי להראות את המכתב

               שֶׁל יוּלְיָה לְאָבִי, פֶּן יִתְנַגֵּד               של יוליה לאבי, פן יתנגד

               לָאַהֲבָה, וְהַתֵּרוּץ שֶׁלִּי               לאהבה, והתרוץ שלי

               סִפֵּק לוֹ נֶשֶׁק מוּל אַהֲבָתִי.               ספק לו נשק מול אהבתי.

               הוֹ, כַּמָּה שֶׁאֲבִיב-הָאַהֲבָה               הו, כמה שאביב-האהבה

               דּוֹמֶה לְתִפְאַרְתּוֹ הַמְּתַעֲתַעַת               דומה לתפארתו המתעתעת

               שֶׁל יוֹם אַפְּרִיל: לְרֶגַע הַחַמָּה               של יום אפריל: לרגע החמה

               נִגְלֵית בִּמְלוֹא יָפְיָהּ, וּכְבָר עָנָן               נגלית במלוא יפיה, וכבר ענן

               אַחַר עָנָן בָּאִים וּמַשְׁחִירִים.               אחר ענן באים ומשחירים.

                   [נכנס פאנטינו.]

פַּנְטִינוֹ:      מַר פְּרוֹטֵאוּס, לְאַבָּא כְּבָר בּוֹעֵר;פנטינו:      מר פרוטאוס, לאבא כבר בוער;

               וְהוּא קוֹרֵא לְךָ; אָז לֵךְ מַהֵר.               והוא קורא לך; אז לך מהר.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָבוּד! לִבִּי נִכְנָע לְגוֹרָלוֹ,פרוטאוס:  אבוד! לבי נכנע לגורלו,

               וּבְכָל זֹאת הוּא מַתְרִיס בְּלִי הֶרֶף: "לֹא".               ובכל זאת הוא מתריס בלי הרף: "לא".

                   [יוצאים.]