שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנס פרוטאוס.]

 

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶת וָלֶנְטִין סוֹבַבְתִּי בְּמִרְמָה כְּבָר,

               עַכְשָׁו עָלַי לַחְתֹּר גַּם תַּחַת טוּרְיוֹ:

               בְּאִצְטְלַת מֵלִיץ יָשְׁרוֹ קִבְּלָה

               אַהֲבָתִי שֶׁלִּי מַסְלוּל קִדּוּם.

               אַךְ סִילְבִיָּה אֲמִתִּית, יָפָה, קְדוֹשָׁה,

               שׁוּם שַׁי נָלוֹז שֶׁלִּי אֵינוֹ מַשְׁחִית

               אוֹתָהּ. אֲנִי נִשְׁבָּע לָהּ אֱמוּנִים,

               הִיא מַקְנִיטָה: כִּזַּבְתָּ לְחָבֵר.

               אֲנִי נוֹדֵר תְּלוּת נֶצַח בְּיָפְיָהּ,

               הִיא מַזְכִּירָה לִי אֵיךְ הֵפַרְתִּי נֶדֶר

               בִּבְגִידָתִי בְּיוּלְיָה, שֶׁאָהַבְתִּי.

               אַךְ גַּם אִם הַפְּחוּתָה בָּעֲקִיצוֹת

               שֶׁלָּהּ תּוּכַל לְהַחֲרִיב תִּקְוָה,

               כְּכָל שֶׁהִיא תִּבְעַט בָּאַהֲבָה,

               זוֹ, כְּמוֹ כְּלַבְלַב, גְּדֵלָה, וּמִתְרַפֶּסֶת.

                   [נכנסים טוריו ומוזיקאים.]

                   אָהּ! טוּרְיוֹ. וְעַכְשָׁו – לְחַלּוֹנָהּ,

               לִנְטֹעַ בְּאָזְנֶיהָ שִׁיר שֶׁל עֶרֶב.

טוּרְיוֹ:       זָחַלְתָּ לְפָנֵינוּ, פְּרוֹטֵאוּס?

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, טוּרְיוֹ, אַהֲבָה זוֹחֶלֶת עַל

               גְּחוֹנָהּ הֵיכָן שֶׁלֹּא תּוּכַל לִצְעֹד.

טוּרְיוֹ:       אַךְ פֹּה, כֻּלִּי תִּקְוָה, אֵינְךָ אוֹהֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:  אוֹהֵב; אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי בָּא.

טוּרְיוֹ:       אֶת סִילְבִיָּה?

פְּרוֹטֵאוּס:                     סִילְבִיָּה, בֶּטַח, בְּשִׁמְךָ.

טוּרְיוֹ:       בָּרוּךְ שִׁמְךָ. טוֹב, נְכַוֵּן כֵּלִים,

               סִינְיוֹרִים. וּלְנַגֵּן מִכָּל הַלֵּב.

            [נכנסים בעל פונדק ויוליה, בבגדי נער.]

בַּעַל-פֻּנְדָּק: שְׁמַע, אוֹרֵחַ צָעִיר שֶׁלִּי, נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה מֵלַנְכּוֹהוֹלִי. תַּגִּיד לִי, לָמָּה זֶה?

יוּלְיָה:    לֹא תַּאֲמִין, אָדוֹן פֻּנְדָּק, אֲבָל זֶה כִּי אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת עַלִּיז.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: בּוֹא, אֲנַחְנוּ נְעַלֵּז אוֹתְךָ: אֲנִי אָבִיא אוֹתְךָ לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁתִּשְׁמַע מוּזִיקָה, וְתִרְאֶה אֶת הָאָדוֹן שֶׁשָּׁאַלְתָּ עָלָיו.

יוּלְיָה:    אֲבָל אֲנִי אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מְדַבֵּר?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תִּשְׁמַע גַּם תִּשְׁמַע.

יוּלְיָה:    זֹאת תִּהְיֶה מוּזִיקָה.

            [מוזיקה מתנגנת.]

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תַּקְשִׁיב, תַּקְשִׁיב!

יוּלְיָה:    הוּא בֵּינֵיהֶם?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: סִי סִי; אֲבָל הַס-הַס. נַקְשִׁיב לָהֶם.

 

               שִׁ י ר

 

               מִי הִיא סִילְבִיָּה? מָה הִיא, מָה,

           לָהּ כָּל בָּחוּר כָּמֵהַּ?

           הִיא קְדוֹשָׁה וַחֲכָמָה,

           וְאֵין קֵץ לִקְסָמֶיהָ,

           מִי לֹא יְהַלֵּל אֶת שְׁמָהּ.

 

             גַּם יָפָה הִיא, גַּם טוֹבָה?

           זֶה צֶמֶד לְתִפְאֶרֶת.

           בְּעֵינֶיהָ אַהֲבָה

           עִוֶּרֶת נֶעֱזֶרֶת,

           וְעַל כֵּן בָּן הִתְיַשְּׁבָה.

 

           אָז לְסִילְבִיָּה שְׂאוּ שִׁירִים

           וְסִילְבִיָּה, נָא לִשְׁמֹעַ:

           כִּי מִכָּל הַיְּצוּרִים

           אֵין עוֹד אַחַת כָּמוֹהָ.

             לָהּ נִקְשֹׁר זֵרֵי כְּתָרִים.

 

בַּעַל-פֻּנְדָּק: מָה זֶה? אַתָּה עָצוּב יוֹתֵר מִקֹּדֶם? מָה יֵשׁ לְךָ, אִישׁ? הַמּוּזִיקָה לֹא מַנְעִימָה לְךָ?

יוּלְיָה:    אַתָּה טוֹעֶה: הַמּוּזִיקַאי לֹא מַנְעִים לִי.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: לָמָּה, צָעִיר יָפֶה שֶׁלִּי?

יוּלְיָה:    הַנְּעִימָה שֶׁלּוֹ מְזֻיֶּפֶת, סַבָּא.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֵיךְ, הוּא לֹא כִּוֵּן אֶת הַמֵּיתָרִים?

יוּלְיָה:    זֶה דַּוְקָא כֵּן; וּבְכָל זֹאת זֶה זִיּוּף כָּזֶה שֶׁמַּכְאִיב לְמֵיתְרֵי הַלֵּב שֶׁלִּי.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: יֵשׁ לְךָ אֹזֶן חַדָּה.

יוּלְיָה:    כֵּן, הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי חֵרֵשׁ: כִּי הָאֹזֶן הַחַדָּה דּוֹקֶרֶת לִי אֶת הַלֵּב.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה לֹא מִתְלַהֵב מִמּוּזִיקָה.

יוּלְיָה:    מַמָּשׁ לֹא, כְּשֶׁהִיא צוֹרֶמֶת כָּכָה.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תִּשְׁמַע אֵיזֶה שִׁנּוּי יָפֶה בַּמַּנְגִּינָה!

יוּלְיָה:    כֵּן; הַשִּׁנּוּי, זֶה בְּדִיּוּק הַקּוֹץ.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: הָיִיתָ רוֹצֶה שֶׁיַּשְׁמִיעוּ כָּל הַזְּמַן קוֹל אֶחָד?

יוּלְיָה:    שֶׁכָּל אֶחָד יַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד.

           אַךְ פְּרוֹטֵאוּס זֶה שֶׁעָלָיו דִּבַּרְנוּ

           מַרְבֶּה לָבוֹא אֶל הַגְּבִירָה הַזֹּאת?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֲנִי אַגִּיד לְךָ מָה שֶׁהַמְּשָׁרֵת שֶׁלּוֹ לַנְס אָמַר לִי: הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר מִבִּירָה.

יוּלְיָה:    אֵיפֹה לַנְס?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: הָלַךְ לְחַפֵּשׂ כֶּלֶב, שֶׁמָּחָר, לְפִי הוֹרָאַת הָאָדוֹן שֶׁלּוֹ, הוּא צָרִיךְ לִמְסֹר בְּתוֹר מַתָּנָה לִגְבִרְתּוֹ.

              [המוזיקה נפסקת.]

יוּלְיָה:    שֶׁקֶט, עֲמֹד בַּצַּד, הַחֲבוּרָה מִסְתַּלֶּקֶת.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַר טוּרְיוֹ, סְמֹךְ, אַפְלִיג בְּשִׁכְנוּעִים

               עַד שֶׁתַּכְתִּיר אוֹתִי אַשַּׁף עָרְמָה.

טוּרְיוֹ:       וְנִפָּגֵשׁ –

פְּרוֹטֵאוּס:              לְיַד הַבְּאֵר.

טוּרְיוֹ:                                  מַהֵר.

               [יוצאים טוריו והמוזיקאים.]

             [נכנסת סילביה, למעלה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  מָדָאם; גְּבִירָה נִכְבֶּדֶת, עֶרֶב טוֹב.

סִילְבִיָּה:     חֵן-חֵן לְרַבּוֹתַי עַל הַנְּגִינָה.

               מִיהוּ שֶׁדִּבֵּר?

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶחָד שֶׁלּוּ יָדַעְתְּ כַּמָּה לִבּוֹ

               אֱמֶת, הָיִית לוֹמֶדֶת לְזַהוֹת

               גַּם אֶת קוֹלוֹ.

סִילְבִיָּה:                        מַר פְּרוֹטֵאוּס, נִדְמֶה לִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַר פְּרוֹטֵאוּס, מָדָאם טוֹבָה, עַבְדֵּךְ.

סִילְבִיָּה:     מָה בִּרְצוֹנְךָ?

פְּרוֹטֵאוּס:                    כָּל מָה שֶׁבִּרְצוֹנֵךְ.

סִילְבִיָּה:     אַגְשִׁים אֶת תְּפִלָּתְךָ. זֶה רְצוֹנִי:

               שֶׁתְּמַהֵר הַבַּיְתָה לַמִּטָּה.

               שׁוּעָל, כַּזְבָן, בּוֹגֵד, מֵפֵר שְׁבוּעָה,

               אֲנִי נִרְאֵית לְךָ פְּתָיָה סְכָלָה

               שֶׁאֶלָּכֵד בְּרִשְׁתְּךָ, אַתָּה

               שֶׁכֹּה רַבִּים רִמִּיתָ בִּנְדָרֶיךָ?

               חֲזֹר, חֲזֹר, תַּקֵּן אַהֲבָתְךָ.

               אֲנִי עַצְמִי – חֵי לֹבֶן הַלְּבָנָה שָׁם –

               לֹא רַק לֹא אֵעָתֵר לְךָ, יֵשׁ לִי

               בְּחִילָה מִשִּׁדּוּלֶיךָ הַנְּלוֹזִים,

               וְאֶת עַצְמִי אַלְקֶה עוֹד רֶגַע עַל

               זְמַן שֶׁהִשְׁחַתִּי בְּדִבּוּר אִתְּךָ.

פְּרוֹטֵאוּס:  מוֹדֶה, מְתוּקָתִי: אָהַבְתִּי גְּבֶרֶת,

               אֲבָל הִיא מֵתָה.

יוּלְיָה [הצִדה]:            שֶׁקֶר, אִם אֶפְצֶה פֶּה:

               אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא לֹא קְבוּרָה.

סִילְבִיָּה:     נֹאמַר שֶׁכֵּן; אַךְ וָלֶנְטִין, חָבֵר

               שֶׁלְּךָ, עוֹד חַי; אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ

               שֶׁהִתְאָרַסְתִּי לוֹ; מָה, בְּלִי בּוּשָׁה

               תִּפְשַׁע בּוֹ כָּךְ בְּמֵצַח נְחוּשָׁה?

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲנִי שָׁמַעְתִּי גַּם שֶׁוָּלֶנְטִין מֵת.

סִילְבִיָּה:     אָז גַּם אֲנִי אִם כָּךְ; כִּי בְּקִבְרוֹ,

               שֶׁלֹּא תִּטְעֶה, קְבוּרָה אַהֲבָתִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  תְּנִי לִי לִגְרֹף אוֹתָהּ מִן הֶעָפָר.

סִילְבִיָּה:     לֵךְ קְרָא לָאַהֲבָה שֶׁל גְּבִרְתְּךָ

               מִתּוֹךְ קִבְרָהּ, אוֹ טְמֹן שָׁם אֶת שֶׁלְּךָ.

יוּלְיָה [הצִדה]:    אֶת זֶה הוּא לֹא שָׁמַע.

פְּרוֹטֵאוּס:  מָדָאם, אִם לְבָבֵךְ נֻקְשֶׁה כָּל כָּךְ,

               תְּמוּרַת אַהֲבָתִי תְּנִי אֶת דְּיוֹקְנֵךְ,

               זֶה שֶׁתָּלוּי שָׁם בְּחַדְרֵךְ; מוּלוֹ

               אֶשָּׂא מִלִּים, מוּלוֹ אֶגְנַח, אֶבְכֶּה;

               כִּי אִם שְׁלֵמוּת בְּשָׂרֵךְ-דָּמֵךְ קֻדְּשָׁה

               לְאִישׁ אַחֵר, אֲנִי רַק צֵל; וְעַל

               צִלֵּךְ אַשְׁפִּיעַ אַהֲבַת אֱמֶת.

יוּלְיָה [הצִדה]:  אִם יֵשׁ בָּשָׂר וָדָם שָׁם, אָז תִּבְגֹּד בּוֹ,

               וְתַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְצֵל כָּמוֹנִי.

סִילְבִיָּה:     לִהְיוֹת אֵלָה שֶׁל פְּרוֹטֵאוּס – לִצְנִינִים לִי.

               אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁלְּזַיְפָן מַתְאִים

               לִסְגֹּד לְצֵל וּלְקַדֵּשׁ זִיּוּף –

               תִּרְצֶה, אֶשְׁלַח אֶת הַדְּיוֹקָן בַּבֹּקֶר.

               אָז נוּחַ טוֹב.

              [יוצאת.]

פְּרוֹטֵאוּס:                   שֵׁנָה שֶׁל אֻמְלָלִים

               שֶׁנִּדּוֹנִים לָמוּת עִם אוֹר הַבֹּקֶר.

                   [יוצא.]

יוּלְיָה:    אָדוֹן פֻּנְדָּק, אַתָּה זָז?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: שֶׁכָּכָה יִ'יֶה לִי טוֹב, נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ בּוּל עֵץ.

יוּלְיָה:    תַּגִּיד לִי, אֵיפֹה לָן מַר פְּרוֹטֵאוּס?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: מָה אֵיפֹה? אֶצְלִי. תִּרְאֶה מָה זֶה, כִּמְעַט בֹּקֶר כְּבָר.

יוּלְיָה:    זֶה לֹא; אַךְ זֶה הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ

           מִלֵּילוֹתַי כֻּלָּם; וְהַכָּבֵד.

            [יוצאים.]