שייקספיר ושות'

נכנסים גלוסטר ואדגר [בבגדי איכר ועם מקל].

גְּלוֹסְטֶר: מָתַי אָבוֹא אֶל רֹאשׁ הָהָר הַזֶּה?גלוסטר: מתי אבוא אל ראש ההר הזה?

אֶדְגַּר:    אַתָּה כְּבָר מְטַפֵּס עָלָיו. תִּרְאֶהאדגר:    אתה כבר מטפס עליו. תראה

          אֵיךְ אָנוּ מִתְאַמְּצִים.          איך אנו מתאמצים.

גְּלוֹסְטֶר:                        נִדְמֶה לִי כִּיגלוסטר:                        נדמה לי כי

          הַקַּרְקַע הִיא שְׁטוּחָה.          הקרקע היא שטוחה.

אֶדְגַּר:                         תְּלוּלָה עַד מָוֶת.אדגר:                         תלולה עד מות.

          שׁוֹמֵעַ אֶת הַיָּם?          שומע את הים?

גְּלוֹסְטֶר:                  חַיַּי שֶׁלֹּא.גלוסטר:                  חיי שלא.

אֶדְגַּר:    אִם כָּךְ גַּם שְׁאַר חוּשֶׁיךָ נִפְגְּמוּאדגר:    אם כך גם שאר חושיך נפגמו

          מִסֵּבֶל הָעֵינַיִם.          מסבל העינים.

גְּלוֹסְטֶר:                 זֶה יָכוֹלגלוסטר:                 זה יכול

          לִהְיוֹת. נִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ שׁוֹנֶה,          להיות. נדמה לי שקולך שונה,

          וּבִדְבָרֵיךָ יֵש יוֹתֵר סִגְנוֹן,          ובדבריך יש יותר סגנון,

          גַּם תֹכֶן.          גם תכן.

אֶדְגַּר:                לֹא, אַתָּה טוֹעֶה מְאוֹד;אדגר:                לא, אתה טועה מאוד;

          אֵינִי שׁוֹנֶה בִּכְלוּם, רַק בִּבְגָדַי.          איני שונה בכלום, רק בבגדי.

גְּלוֹסְטֶר: נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה רָהוּט יוֹתֵר.גלוסטר: נדמה לי שאתה רהוט יותר.

אֶדְגַּר:    בּוֹא, אֲדוֹנִי, זֶה הַמָּקוֹם. עֲמֹדאדגר:    בוא, אדוני, זה המקום. עמד

          דֹּם; כַּמָּה מְסַחְרֵר, מַבְהִיל, לִזְרֹק          דם; כמה מסחרר, מבהיל, לזרק

          עֵינַיִם מַטָּה; תִּנְשָׁמוֹת, עוֹרְבִים          עינים מטה; תנשמות, עורבים

          אֲשֶׁר חָגִים שָׁם בַּמֶּרְחָק, נִרְאיִם          אשר חגים שם במרחק, נראים

          קְטָנִים כְּחִפּוּשִׁית. בְּלֵב-חָלָל          קטנים כחפושית. בלב-חלל

          נִצְמָד לְסֶלַע אִישׁ הַמְּלַקֵּט          נצמד לסלע איש המלקט

          צְמָחִים, מִקְצוֹעַ מְקֻלָּל; נִדְמֶה          צמחים, מקצוע מקלל; נדמה

          ֹשְכָּל גָּדְלוֹ כַּגֹּדֶל שֶׁל רֹאשׁוֹ.          שכל גדלו כגדל של ראשו.

          הַדַּיָּגִים שֶׁעַל הַחוֹף נִרְאִים          הדיגים שעל החוף נראים

          כְּמוֹ עַכְבָּרִים, סְפִינַת-הַמִּפְרָשִׂים          כמו עכברים, ספינת-המפרשים

          קְטַנָּה כְּמוֹ דּוּגִית, וְהַדּוּגִית –          קטנה כמו דוגית, והדוגית –

          מָצוֹף כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.          מצוף כמעט בלתי נראה לעין.

          אֶת רַחַשׁ הַגַּלִּים הַמִּשְׁתַּבְּרִים          את רחש הגלים המשתברים

          עַל חַלּוּקֵי-הַחוֹף הָעֲצֵלִים          על חלוקי-החוף העצלים

          כְּלָל אֵין לִשְׁמֹעַ כָּאן לְמַעְלָה. לֹא          כלל אין לשמע כאן למעלה. לא

          אַבִּיט יוֹתֵר, פֶּן יִסְתַּחְרֵר הַמּוֹחַ,          אביט יותר, פן יסתחרר המוח,

          וְהַטִּשְׁטוּשׁ יָטִיל אוֹתִי לַתְּהוֹם.          והטשטוש יטיל אותי לתהום.

גְּלוֹסְטֶר: שִׂים אוֹתִי אֵיפֹה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד.גלוסטר: שים אותי איפה שאתה עומד.

אֶדְגַּר:    תֵּן יָד: אַתָּה מֶרְחַק פְּסִיעָה מִסַּףאדגר:    תן יד: אתה מרחק פסיעה מסף

          הַצּוּק. בְּעַד כָּל הוֹן מִתַּחַת פְּנֵי          הצוק. בעד כל הון מתחת פני

          יָרֵחַ לֹא הָיִיתִי מְנַתֵּר          ירח לא הייתי מנתר

          גַּם בַּמָּקוֹם.          גם במקום.

גְּלוֹסְטֶר:               עֲזֹב לִי אֶת הַיָּד.גלוסטר:               עזב לי את היד.

          הִנֵּה, חָבֵר, זֶה עוֹד אַרְנָק, וּבוֹ          הנה, חבר, זה עוד ארנק, ובו

          תַּכְשִׁיט, שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם מְאוֹד לְאִישׁ          תכשיט, שישתלם מאוד לאיש

          עָנִי. יַכְפִּילוּ וִישַׁלְּשׁוּ אוֹתוֹ          עני. יכפילו וישלשו אותו

          פֵיוֹת וְאֵל. זוּז, הִתְרַחֵק; אֱמֹר          פיות ואל. זוז, התרחק; אמר

          שָׁלוֹם וְשֶׁאֶשְׁמַע אוֹתְךָ הוֹלֵךְ.          שלום ושאשמע אותך הולך.

אֶדְגַּר:    הֱיֵה שָׁלוֹם, אָדוֹן.אדגר:    היה שלום, אדון.

גְּלוֹסְטֶר:                      מִכָּל הַלֵּב.גלוסטר:                      מכל הלב.

אֶדְגַּר [הצִדה]: וְלָמָּה אֲנִי כָּכָה מְהַתֵּלאדגר [הצדה]: ולמה אני ככה מהתל

          בְּיֵאוּשׁוֹ? – כְּדֵי לְרַפֵּא אוֹתוֹ.          ביאושו? – כדי לרפא אותו.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלִים גְּדוֹלִים, עַל הָעוֹלָם הַזֶּהגלוסטר: אלים גדולים, על העולם הזה

          הֲרֵינִי מְוַתֵּר, מוּל מַבַּטְכֶם          הריני מותר, מול מבטכם

          מַשְׁלִיךְ מִמֶּנִּי אֶת עִנּוּי חַיַּי.          משליך ממני את ענוי חיי.

          אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְשֵׂאתוֹ עוֹד בְּלִי            אלו יכלתי לשאתו עוד בלי  

          לָרִיב עִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֵין עַלָיו          לריב עם רצונכם שאין עליו

          עִרְעוּר, הַפְּתִיל וּשְׁאַר שְׂרִידֵי נֵּרִי          ערעור, הפתיל ושאר שרידי נרי

          הָיוּ כָּבִים לְבַד. אִם אֶדְגַּר חַי          היו כבים לבד. אם אדגר חי

          עוֹד, נָא בָּרְכוּ אוֹתוֹ! עַכְשָׁו, בַּרְנָשׁ,          עוד, נא ברכו אותו! עכשו, ברנש,

          הֱיֵה שָׁלוֹם.          היה שלום.

          [הוא קופץ].

אֶדְגַּר:                    אֲנִי לֹא פֹּה; שָׁלוֹם.אדגר:                    אני לא פה; שלום.

            [הצִדה] אֶפְשָׁר שֶׁהַדִּמְיוֹן יָכוֹל לִשְׁדֹּד            [הצדה] אפשר שהדמיון יכול לשדד

          אוֹצַר חַיִּים, אִם הַחַיִּים צְמֵאִים          אוצר חיים, אם החיים צמאים

         לְהִשָּׁדֵד. אִלּוּ נִמְצָא עַכְֹשָו         להשדד. אלו נמצא עכשו

          אֵיפֹה שֶׁהוּא חָשַׁב, עַכְשָׁו כְּבָר לֹא          איפה שהוא חשב, עכשו כבר לא

          הָיָה חוֹשֵׁב. [לגלוסטר, בקול אחר] חַי? מֵת? אַתָּה! חָבֵר,          היה חושב. [לגלוסטר, בקול אחר] חי? מת? אתה! חבר,

          שׁוֹמֵעַ? סֵר! דַּבֵּר! [הצִדה] אוּלַי אָכֵן          שומע? סר! דבר! [הצדה] אולי אכן

          עָבַר מִן הָעוֹלָם! הוּא מִתְאוֹשֵׁשׁ –          עבר מן העולם! הוא מתאושש –

          סֵר, מִי אַתָּה?          סר, מי אתה?

גְּלוֹסְטֶר:                 עֲזֹב, תֵּן לִי לָמוּת.גלוסטר:                 עזב, תן לי למות.

אֶדְגַּר:    גַּם אִם הָיִיתָ קוּר שֶׁל עַכָּבִישׁ,אדגר:    גם אם היית קור של עכביש,

          נוֹצָה, הָיִיתָ מִצְנִיחָה כָּזֹאת          נוצה, היית מצניחה כזאת

          נִשְׁבָּר כְּמוֹ בֵּיצָה; אֲבָל הִנֵּה:          נשבר כמו ביצה; אבל הנה:

          אַתָּה נוֹשֵׁם, עָשׂוּי מִקְשָׁה אַחַת,          אתה נושם, עשוי מקשה אחת,

          לֹא מְדַמֵּם, כֵּן מְדַבֵּר, בָּרִיא.          לא מדמם, כן מדבר, בריא.

          תְּרֵיסַר תְּרָנִים בְּיַחַד לֹא שָׁוִים          תריסר תרנים ביחד לא שוים

          לַגֹּבַהּ שֶׁצָּנַחְתָּ מְאֻנָּךְ.          לגבה שצנחת מאנך.

          חַיֶּיךָ נֵס גָּדוֹל. דַּבֵּר עוֹד פַּעַם.          חייך נס גדול. דבר עוד פעם.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבָל נָפַלְתִּי, כֵּן? אוֹ לֹא?גלוסטר: אבל נפלתי, כן? או לא?

אֶדְגַּר:    מֵרֹאשׁ הַגִּיר שֶׁל קִיר הַמָּוֶת פֹּה.אדגר:    מראש הגיר של קיר המות פה.

          תַּבִּיט לְמַעְלָה: אֶת הָעֶפְרוֹנִי          תביט למעלה: את העפרוני

          הַצַוְחָנִי שָׁם אִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹת          הצוחני שם אי-אפשר לראות

          וְלֹא לִשְׁמֹעַ. רַק תַּבִּיט לְמַעְלָה.          ולא לשמע. רק תביט למעלה.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבוֹי, אֵין לִי עֵינַיִם.גלוסטר: אבוי, אין לי עינים.

          לָאֻמְלָלוּת אֵין גַּם הַזְּכוּת לָשִׂים          לאמללות אין גם הזכות לשים

          קֵץ לְעַצְמָהּ בַּמָּוֶת? בְּעָבָר          קץ לעצמה במות? בעבר

          יָכֹלְתָּ לְסַכֵּל בְּהִתְאַבְּדוּת          יכלת לסכל בהתאבדות

          גִזְרֵי דִין שֶל עָרִיץ, הָיָה בַּזֶּה          גזרי דין של עריץ, היה בזה

          קְצָת נֹחַם.          קצת נחם.

אֶדְגַּר:                 תֵּן לִי זְרוֹעַ. קוּם, כֵּן, כָּכָה.אדגר:                 תן לי זרוע. קום, כן, ככה.

          אָז אֵיךְ אַתָּה? מַרְגִּישׁ אֶת הָרַגְלַיִם?          אז איך אתה? מרגיש את הרגלים?

          אַתָּה עוֹמֵד.          אתה עומד.

גְּלוֹסְטֶר:               מִדַּי טוֹב, טוֹב מִדַּי.גלוסטר:               מדי טוב, טוב מדי.

אֶדְגַּר:    כָּל זֶה מוּזָר מִכָּל מוּזָר. שָׁם עַלאדגר:    כל זה מוזר מכל מוזר. שם על

          הַכֶּתֶר שֶׁל הַצּוּק מָה זֶה הָיָה          הכתר של הצוק מה זה היה

          זֶה שֶׁנִּפְרַד מִמְּךָ?          זה שנפרד ממך?

גְּלוֹסְטֶר:                     קַבְּצָן מִסְכֵּןגלוסטר:                     קבצן מסכן

          מֻכֵּה גּוֹרָל.          מכה גורל.

אֶדְגַּר:                 מִלְּמַטָּה פֹּה נִרְאָה לִיאדגר:                 מלמטה פה נראה לי

          שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו שְׁנֵי יְרֵחִים מְלֵאִים.          ששתי עיניו שני ירחים מלאים.

          אֶלֶף אַפִּים הָיוּ לוֹ, וְקַרְנַיִם          אלף אפים היו לו, וקרנים

          שַׁבְּלוּלִיּוֹת כְּמוֹ יָם גַּלִּי סוֹעֵר.          שבלוליות כמו ים גלי סוער.

          זֶה אֵיזֶה שֵׁד הָיָה. תַּחְשֹׁב עַל זֶה,          זה איזה שד היה. תחשב על זה,

          אָהּ?, אַבָּא מְאֻשָּׁר, שֶׁהָאֵלִים          אה?, אבא מאשר, שהאלים

          הַטְּהוֹרִים, אֲשֶׁר אָזְלַת-יָד שֶׁל          הטהורים, אשר אזלת-יד של

          אָדָם הִיא תִּפְאַרְתָּם, שָׁמְרוּ עָלֶיךָ.          אדם היא תפארתם, שמרו עליך.

גְּלוֹסְטֶר: אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו. מִכָּאן אֶשָּׂאגלוסטר: אני נזכר עכשו. מכאן אשא

          אֶת אֲסוֹנִי בְּשֶׁקֶט עַד שְהוּא          את אסוני בשקט עד שהוא

          עַצְמוֹ יִקְרָא "דַּי, דַּי" וְאָז יָמוּת.          עצמו יקרא "די, די" ואז ימות.

          זֶה שֶׁעָלָיו דִּבַּרְתָּ, לִי נִדְמָה          זה שעליו דברת, לי נדמה

          כְּבֶן-אָדָם. לֹא פַּעַם הוּא אָמַר          כבן-אדם. לא פעם הוא אמר

          "הַשֵּׁד, הַשֵּׁד"; הוּא שֶׁהוֹבִיל אוֹתִי          "השד, השד"; הוא שהוביל אותי

          אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.          אל המקום ההוא.

אֶדְגַּר:                       דַּע רַק שַלְוָהאדגר:                       דע רק שלוה

            ואֹרֶךְ-רוּחַ.            וארך-רוח.

          נכנס ליר [עטור כתר פרחי פרא].

                            מִי זֶה בָּא לכאן?                            מי זה בא לכאן?

          הַשֵּׂכֶל הַשָּׁפוּי לֹא מְעַטֵּר          השכל השפוי לא מעטר

          אֶת אֲדוֹנוֹ כָּךְ.          את אדונו כך.

לִיר:       לֹא, הֵם לֹא יְכוֹלִים לִתְבֹּעַ אותי עַל זִיּוּף מַטְבְּעוֹת. אֲנִי הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ.ליר:       לא, הם לא יכולים לתבע אותי על זיוף מטבעות. אני המלך בכבודו.

אֶדְגַּר:    אָאא זֶה מַרְאֶה פּוֹלֵחַ לֵב!אדגר:    אאא זה מראה פולח לב!

לִיר:       הַטֶּבַע הוּא מֵעַל לָאָמָּנוּת מִבְּחִינָה זוֹ. הִנֵּה הַתַּשְׁלוּם שֶׁלָּכֶם, טִירוֹנִים. הַבָּחוּר הַהוּא מַחֲזִיק אֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ כְּמוֹ דַּחְלִיל: תִּמְתַּח לִי אוֹתָהּ אֹרֶךְ שַׁרְווּל. תִּרְאוּ, תִּרְאוּ, עַכְבָּר: שָׁה, שָׁה, חֲרִיץ-גְּבִינָה מֻתֶּכֶת יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה. הִנֵּה אֲנִי זוֹרֵק כְּפָפָה, מִתְעָרֵב נֶגֶד עֲנָק. הַּכְנִיסוּ אֶת יְחִידַת הַגַּרְזִנִים! אָהּ, יוֹפִי שֶל רִיחוּף, נֵץ, לַמַּטָּרָה – בּוּל! בּוּל! פְּיוּ! תֵּן אֶת הַסִּסְמָה.ליר:       הטבע הוא מעל לאמנות מבחינה זו. הנה התשלום שלכם, טירונים. הבחור ההוא מחזיק את הקשת שלו כמו דחליל: תמתח לי אותה ארך שרוול. תראו, תראו, עכבר: שה, שה, חריץ-גבינה מתכת יעשה את העבודה. הנה אני זורק כפפה, מתערב נגד ענק. הכניסו את יחידת הגרזנים! אה, יופי של ריחוף, נץ, למטרה – בול! בול! פיו! תן את הססמה.

אֶדְגַּר:    צוף רוֹזְמָרִין. אדגר:    צוף רוזמרין. 

לִיר:       עֲבֹר.ליר:       עבר.

גְּלוֹסְטֶר:   אֲנִי מַכִּיר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה.גלוסטר:   אני מכיר את הקול הזה.

לִיר:       הָהּ! גּוֹנֵרִיל עִם זָקָן לָבָן? הֵן הִתְחַנְּפוּ אֵלַי כְּמוֹ כֶּלֶב וְאָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בַּזָּקָן לִפְנֵי שֶׁהָיוּ לִי שְׁחֹרוֹת. לְהַגִּיד "כֵּן-כֵּן, לֹא-לֹא" עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי "כֵּן-כֵּן לֹא-לֹא" – זֹאת לֹא הָיְתָה יִרְאַת-שָׁמַיִם טוֹבָה. כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם בָּא לְהַרְטִיב אוֹתִי פַּעַם וְהָרוּחַ לְהַרְעִיד אוֹתִי; כְּשֶׁהָרַעַם לֹא הִסְכִּים לִשְׁקֹט לִפְקֻדָּתִי, אָז גִּלִּיתִי מִי הֵן, אָז הֵרַחְתִּי מִי הֵן. אֵין מָה לְדַבֵּר, זֶה לֹא בְּנֵי-אָדָם עִם מִלָּה: הֵן אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי הַכֹּל; זֶה הָיָה שֶׁקֶר, אֲנִי לֹא חֲסִין צְמַרְמֹרֶת.ליר:       הה! גונריל עם זקן לבן? הן התחנפו אלי כמו כלב ואמרו לי שיש לי שערות לבנות בזקן לפני שהיו לי שחרות. להגיד "כן-כן, לא-לא" על כל דבר שאני אמרתי "כן-כן לא-לא" – זאת לא היתה יראת-שמים טובה. כשהגשם בא להרטיב אותי פעם והרוח להרעיד אותי; כשהרעם לא הסכים לשקט לפקדתי, אז גליתי מי הן, אז הרחתי מי הן. אין מה לדבר, זה לא בני-אדם עם מלה: הן אמרו לי שאני הכל; זה היה שקר, אני לא חסין צמרמרת.

גְּלוֹסְטֶר: אֶת צְלִיל הַקּוֹל הַזֶּה אֲנִי זוֹכֵר טוֹב:גלוסטר: את צליל הקול הזה אני זוכר טוב:

          זֶה לֹא הַמֶּלֶךְ?          זה לא המלך?

לִיר:                       כֵּן, כָּל זֶרֶת מֶלֶךְ.ליר:                       כן, כל זרת מלך.

          כְּשֶׁאֲנִי רַק מַבִּיט – אָז כָּל נָתִין          כשאני רק מביט – אז כל נתין

          רוֹעֵד. אֶת הָאָדָם הַזֶּה אֲנִי          רועד. את האדם הזה אני

          חוֹנֵן. עַל מָה הוּבֵאתָ לְמִשְׁפָּט?          חונן. על מה הובאת למשפט?

          נֵאוּף?          נאוף?

          לֹא, לֹא תָּמוּת – לָמוּת בִּגְלַל נֵאוּף?          לא, לא תמות – למות בגלל נאוף?

          לֹא! גַּם אַנְקוֹר עוֹשֶׂה אֶת זֶה, גַּם זְבוּב          לא! גם אנקור עושה את זה, גם זבוב

          זָהֹב זָעִיר זוֹנֶה – וּמוּל עֵינַי.          זהב זעיר זונה – ומול עיני.

          תְּחִי הַהִזְדַּוְּגוּת! כִּי הַמַּמְזֵר          תחי ההזדוגות! כי הממזר

          שֶׁל גְּלוֹסְטֶר, לְאָבִיו הָיָה נָדִיב          של גלוסטר, לאביו היה נדיב

          יוֹתֵר מִיַּלְדוֹתַי שֶׁנִּזְרְעוּ          יותר מילדותי שנזרעו

          מֵעַל מִזְרָן חֻקִּי. לְהִסְתַּעֵר,          מעל מזרן חקי. להסתער,

          זִמָּה! בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף, חֲסֵרִים          זמה! בשצף-קצף, חסרים

          לִי חַיָּלִים. רְאוּ שָׁם אֶת מָדָם          לי חילים. ראו שם את מדם

          הַמִּתְחַנְחֶנֶת,          המתחנחנת,

          שֶׁפַּרְצוּפָהּ מַכְרִיז "אֶצְלִי יֵשׁ כְּפוֹר          שפרצופה מכריז "אצלי יש כפור

          בֵּין הָרַגְלַיִם"; צִדְקָנִית גְּמוּרָה,          בין הרגלים"; צדקנית גמורה,

          שֶׁמְּצַקְצֶקֶת לְמִשְׁמַע מִלָּה          שמצקצקת למשמע מלה

          כְּמוֹ "עֹנֶג" – אֵין סוּסָה, אֵין חֲתוּלָה          כמו "ענג" – אין סוסה, אין חתולה

          שֶׁתִּתְפַּלֵּשׁ כָּמוֹהָ, מְיֻחֶמֶת,          שתתפלש כמוה, מיחמת,

          בְּתַאֲוָה. מִן הַמָּתְנַיִם מַטָּה הֵן בְּנֵי-תְּיָשִׁים, לְמַעְלָה – בְּנוֹת-חַוָּה; עַד הַחֲגוֹרָה הֵן יוֹרְשׁוֹת אֵלִים, לְמַטָּה – שֶׁל הַשֵּׁד הַכֹּל: שָׁם גֵּיהִנּוֹם, שָׁם חֹשֶׁךְ, שָׁם תְּהוֹם גָּפְרִית, שְׂרֵפָה, וְתַבְעֵרָה, וְסֵרָחוֹן, וְכִלָּיוֹן! פוּי, פוּי, פוּי! פְּחְחְחְח פְּחְחְחְח! תֵּן לִי צְלוֹחִית שֶׁל בֹּשֶׂם, מַר-רוֹקֵחַ טוֹב, כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הִנֵּה כֶּסֶף בִּשְׁבִילְךָ.          בתאוה. מן המתנים מטה הן בני-תישים, למעלה – בנות-חוה; עד החגורה הן יורשות אלים, למטה – של השד הכל: שם גיהנום, שם חשך, שם תהום גפרית, שרפה, ותבערה, וסרחון, וכליון! פוי, פוי, פוי! פחחחח פחחחח! תן לי צלוחית של בשם, מר-רוקח טוב, כדי להמתיק את הדמיון שלי. הנה כסף בשבילך.

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ תֵּן לִי לְנַשֵּׁק יָד זֹאת!גלוסטר: הו תן לי לנשק יד זאת!

לִיר:       תֵּן קֹדֶם לְנַגֵּב אוֹתָהּ, הִיא מַדִּיפָה רֵיחַ תְּמוּתָה.ליר:       תן קדם לנגב אותה, היא מדיפה ריח תמותה.

גְּלוֹסְטֶר:  הוֹ שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁל טֶבַע, הָעוֹלָםגלוסטר:  הו שבר כלי של טבע, העולם

          כֻּלּוֹ יַכְחִיד כָּךְ אֶת עַצְמוֹ. אַתָּה          כלו יכחיד כך את עצמו. אתה

          מַכִּיר אוֹתִי?          מכיר אותי?

לִיר:       זוֹכֵר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ טוֹב מְאוֹד. אַתָּה קוֹרֵץ לִי? הַתַּעֲלוּל הֲכִי נִבְזִי שֶׁלְּךָ לֹא יַעֲזֹר לְךָ, קוּפִּידוֹן עִוֵּר, לֹא, לֹא אֹהַב עוֹד. קְרָא אֶת הַכְרָזַת-הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, וְשִׂים לֵב טוֹב לַכְּתָב.ליר:       זוכר את העינים שלך טוב מאוד. אתה קורץ לי? התעלול הכי נבזי שלך לא יעזר לך, קופידון עור, לא, לא אהב עוד. קרא את הכרזת-המלחמה הזאת, ושים לב טוב לכתב.

גְּלוֹסְטֶר: גַּם אִם כָּל אוֹת שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁמֶשׁ, לֹאגלוסטר: גם אם כל אות שלך היא שמש, לא

          אוּכַל לִרְאוֹת.          אוכל לראות.

אֶדְגַּר [הצִדה]:      אִם זֶה הָיָה סִפּוּראדגר [הצדה]:      אם זה היה ספור

            הָיִיתִי מְפַקְפֵּק. אֲבָל זֶה זֶה,            הייתי מפקפק. אבל זה זה,

          וְזֶה שׁוֹבֵר לִי אֶת הַלֵּב.          וזה שובר לי את הלב.

לִיר:       קְרָא.ליר:       קרא.

גְּלוֹסְטֶר: מָה, עִם הַבּוֹרוֹת שֶׁל הָעֵינַיִם?גלוסטר: מה, עם הבורות של העינים?

לִיר:     אוֹ הוֹ, זֶה הַתֵּרוּץ שֶלְךָ? אֵין עֵינַיִם בָּרֹאשׁ, אֵין כֶּסֶף בָּאַרְנָק? הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ בּוֹר, הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ חֹר, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל.ליר:     או הו, זה התרוץ שלך? אין עינים בראש, אין כסף בארנק? העינים שלך בור, הארנק שלך חר, אבל אתה רואה איך העולם הזה פועל.

גְּלוֹסְטֶר:  אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַּהַרְגָּשָׁה.גלוסטר:  אני רואה אותו בהרגשה.

לִיר:      מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע? אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל גַּם בְּלִי עֵינַיִם. תִּסְתַּכֵּל עִם הָאָזְנַיִם. תִּרְאֶה אֵיךְ הַשּׁוֹפֵט שָׁם מִתְעַלֵּל בַּגַּנָּב הַפָּשׁוּט. תַּכְנִיס לְךָ לָאֹזֶן: רַק מִתְחַלְּפִים בַּמְּקוֹמוֹת, וְ – אֵן-דֵּן-דִּינוֹ: מִי הַשּׁוֹפֵט, מִי הַגַּנָּב? רָאִיתָ כֶּלֶב שֶׁל אִכָּר נוֹבֵחַ עַל קַבְּצָן?ליר:      מה, אתה משגע? אדם יכול לראות איך העולם הזה פועל גם בלי עינים. תסתכל עם האזנים. תראה איך השופט שם מתעלל בגנב הפשוט. תכניס לך לאזן: רק מתחלפים במקומות, ו – אן-דן-דינו: מי השופט, מי הגנב? ראית כלב של אכר נובח על קבצן?

גְּלוֹסְטֶר:  כֵּן, אֲדוֹנִי.גלוסטר:  כן, אדוני.

לִיר:     וְאֶת הַיְּצוּר בּוֹרֵחַ מִן הַבֶּן-כַּלְבָּה? – הִנֵה לְךָ הִתְגַּלְמוּת הַסַּמְכוּת בְּתִפְאַרְתָּהּ: כֶּלֶב שְיֵש לוֹ מִשְֹרָה – מְצַיְּתִים לוֹ.ליר:     ואת היצור בורח מן הבן-כלבה? – הנה לך התגלמות הסמכות בתפארתה: כלב שיש לו משרה – מציתים לו.

          עֲצֹר אֶת זְרוֹעַ-הַדָּמִים שֶׁלְּךָ,          עצר את זרוע-הדמים שלך,

          שׁוֹטֵר נָבָל! עַל מָה אַתָּה מַצְלִיף          שוטר נבל! על מה אתה מצליף

          בָּהּ בַּזּוֹנָה? פְּשֹׁט אֶת גַּבְּךָ שֶׁלְּךָ,          בה בזונה? פשט את גבך שלך,

          אַתָּה בּוֹעֵר מֵחֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת          אתה בוער מחשק לעשות

          לָהּ מָה שֶׁבִּגְלָלוֹ אַתָּה מַצְלִיף בָּהּ.          לה מה שבגללו אתה מצליף בה.

          מוֹעֵל תּוֹלֶה נוֹכֵל. בְּגָדִים קְרוּעִים          מועל תולה נוכל. בגדים קרועים

          חוֹשְׂפִים פְּשָׁעִים גְּדוֹלִים; גְּלִימוֹת פַּרְוָה          חושפים פשעים גדולים; גלימות פרוה

          וּמַחְלָצוֹת יַסְתִּירוּ אֶת הַכֹּל.          ומחלצות יסתירו את הכל.

          שַׁרְיֵן חֵטְא בְּזָהָב – לֹא יִפָּגַע          שרין חטא בזהב – לא יפגע

          אֲבָל חֲנִית-הַצֶּדֶק תִּשָּׁבֵר;          אבל חנית-הצדק תשבר;

          חַמֵּשׁ אוֹתוֹ בִּסְמַרְטוּטִים, סִכַּת          חמש אותו בסמרטוטים, סכת

          נַנָּס תִּבְקַע אוֹתוֹ. אֵין, אֵין חוֹטְאִים,          ננס תבקע אותו. אין, אין חוטאים,

          אֲנִי אוֹמֵר אֵין! מְזַכֶּה אוֹתָם!          אני אומר אין! מזכה אותם!

          מִלָּה שֶׁלִּי, חָבֵר, כִּי לִי יֵשׁ כּוֹחַ          מלה שלי, חבר, כי לי יש כוח

          לַחְתֹּם שִׂפְתֵי כָּל קָטֵגוֹר. תַּשִּׂיג          לחתם שפתי כל קטגור. תשיג

          זוּג מִשְקָפַיִם וְתִתְיַמֵּר, כְּמוֹ כָּל          זוג משקפים ותתימר, כמו כל

          פּוֹלִיטִיקַאי מְמֻלָּח, לִרְאוֹת          פוליטיקאי ממלח, לראות

          דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹאֶה. נוּ, נוּ,           דברים אשר אינך רואה. נו, נו, 

          נוּ, נוּ, חֲלֹץ לִי אֶת הַמַּגָּפַיִם.          נו, נו, חלץ לי את המגפים.

          יוֹתֵר חָזָק, יוֹתֵר חָזָק, כֵּן, כָּכָה.          יותר חזק, יותר חזק, כן, ככה.

אֶדְגַּר [הצִדה]: הוֹ תֹּכֶן וּבִלְבּוּל מְעֻרְבָּבִים,אדגר [הצדה]: הו תכן ובלבול מערבבים,

          הַהִגָּיוֹן בַּשִּׁגָּעוֹן!          ההגיון בשגעון!

לִיר:       אִם תְּבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת עַל מַזָּלִי,ליר:       אם תבקש לבכות על מזלי,

          קַח אֶת עֵינַי. מַכִּיר אוֹתְךָ טוֹב-טוֹב,          קח את עיני. מכיר אותך טוב-טוב,

          שִׁמְךָ הוּא גְּלוֹסְטֶר. אֵין בְּרֵרָה, תַּבְלִיג.          שמך הוא גלוסטר. אין בררה, תבליג.

          בּוֹכִים הִגַּעְנוּ הֵנָּה: זֶה יָדוּעַ,          בוכים הגענו הנה: זה ידוע,

          כְּשֶׁאָנוּ מְרִיחִים לָרִאשׁוֹנָה          כשאנו מריחים לראשונה

          אֲוִיר עוֹלָם, אָנוּ מְיַלְּלִים,          אויר עולם, אנו מיללים,

          בּוֹכִים. אֶשָּׂא לְךָ דְּרָשָׁה: שִׂים לֵב!          בוכים. אשא לך דרשה: שים לב!

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ יוֹם שָׁחֹר, שָׁחֹר!גלוסטר: הו יום שחר, שחר!

לִיר:       כְּשֶׁאָנוּ נוֹלָדִים אָנוּ בּוֹכִיםליר:       כשאנו נולדים אנו בוכים

          שֶׁבָּאנוּ אֶל בִּימַת שׁוֹטִים גְּדוֹלָה זוֹ.          שבאנו אל בימת שוטים גדולה זו.

          – זֶה חֹמֶר טוֹב! תַּכְסִיס לֹא רַע יִהְיֶה          – זה חמר טוב! תכסיס לא רע יהיה

          לְפַרְזֵל בְּלֶבֶד גְּדוּד סוּסִים. אֶבְדֹק          לפרזל בלבד גדוד סוסים. אבדק

          אֵיךְ זֶה עוֹבֵד, כֵּן. אֶתְגַנֵּב לִי עַל           איך זה עובד, כן. אתגנב לי על 

          הַחֲתָנַים הָאֵלֶּה  וְ – הֲרֹג,          החתנים האלה  ו – הרג,

          הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג!          הרג, הרג, הרג, הרג!

          נכנסים אדון ושני מלווים.

אָדוֹן:     אוֹ הִנֵּה הוּא: תָּשִׂימוּ עָלָיו יָד.אדון:     או הנה הוא: תשימו עליו יד.

          כְּבוֹדוֹ, בִּתְּךָ הַיְּקָרָה –          כבודו, בתך היקרה –

לִיר:       שׁוּם עֵזֶר? מָה, אָסִיר? אֲנִי מַמָּשׁליר:       שום עזר? מה, אסיר? אני ממש

          שׁוֹטֶה מִטֶּבַע שֶל הַגּוֹרָלוֹת.          שוטה מטבע של הגורלות.

          תִּנְהַג בִּי טוֹב, אָז תְּקַבֵּל דְּמֵי כֹּפֶר.          תנהג בי טוב, אז תקבל דמי כפר.

          תָּבִיא לִי מְנַתְּחִים, אֲנִי חָתוּךְ          תביא לי מנתחים, אני חתוך

          בַּמּוֹחַ.          במוח.

אָדוֹן:                 תְּקַבֵּל הַכֹּל.אדון:                 תקבל הכל.

לִיר:                                  מָה, בְּלִיליר:                                  מה, בלי

          סְגָנִים? לְבַד?          סגנים? לבד?

          לֹא, כָּךְ הוֹפְכִים אִישׁ לִנְצִיב שֶׁל מֶלַח,          לא, כך הופכים איש לנציב של מלח,

          וּשְׁתֵּי עֵינָיו יִהְיוּ לְמַשְׁפְּכִים          ושתי עיניו יהיו למשפכים

          כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת גִּנָּה, אוֹ כְּדֵי לִשְׁטֹף          כדי להשקות גנה, או כדי לשטף

          אָבָק שֶׁל סְתָו.          אבק של סתו.

אָדוֹן:                     אָדוֹן יָקָר.אדון:                     אדון יקר.

לִיר:                                אֲנִיליר:                                אני

          אָמוּת בְּאֹמֶץ, כְּמוֹ חָתָן זָחוּחַ.          אמות באמץ, כמו חתן זחוח.

          מָה? אֶהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.          מה? אהיה שמח וטוב לב.

          אֲנִי בְּכָל זֹאת מֶלֶךְ, רַבּוֹתַי,          אני בכל זאת מלך, רבותי,

          אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת זֶה?          אתם יודעים את זה?

אָדוֹן:                            אַתָּה אִיש בֵּית-אדון:                            אתה איש בית-

            מַלְכוּת, וְאָנוּ מְצַיְּתִים לְךָ.            מלכות, ואנו מציתים לך.

לִיר:       אָז יֵשׁ חַיִּים עוֹד. בּוֹאוּ, אִם תִּרְצוּליר:       אז יש חיים עוד. בואו, אם תרצו

          לִתְפֹּס אֶת זֶה, אָז תִּתְפְּסוּ אֶת זֶה          לתפס את זה, אז תתפסו את זה

          רַק בְּרִיצָה. הוֹפּ-הוֹפָּה-הוֹפָּה-הוֹפּ!          רק בריצה. הופ-הופה-הופה-הופ!

          יוצא בריצה [והמלווים בעקבותיו]

אָדוֹן:     מַרְאֶה שׁוֹבֵר-לֵב גַּם בַּדַּל מִכֹּל,אדון:     מראה שובר-לב גם בדל מכל,

          בְּמֶלֶךְ – מַה נֹאמַר? יֵשׁ לְךָ בַּת          במלך – מה נאמר? יש לך בת

          אַחַת אֲשֶׁר גּוֹאֶלֶת אֶת הַטֶּבַע          אחת אשר גואלת את הטבע

          מִן הַקְּלָלָה הָעוֹלָמִית שֶׁזּוּג          מן הקללה העולמית שזוג

          אַחֵר הִפִּיל.          אחר הפיל.

אֶדְגַּר:                 שְׁלוֹמוֹת, אָדוֹן יָקָר.אדגר:                 שלומות, אדון יקר.

אָדוֹן:     כָּל טוּב. מָה יֵשׁ?אדון:     כל טוב. מה יש?

אֶדְגַּר:                           שָׁמַעְתָּ מַשֶּׁהוּאדגר:                           שמעת משהו

          עַל קְרָב קָרוֹב?          על קרב קרוב?

אָדוֹן:                       יָדוּעַ וּפֻמְבִּי.אדון:                       ידוע ופמבי.

          כָּל מִי שֶׁלֹּא חֵרֵשׁ שָׁמַע.          כל מי שלא חרש שמע.

אֶדְגַּר:                               אֲבָלאדגר:                               אבל

          כַּמָּה קָרוֹב כְּבָר הַצָּבָא הַהוּא?          כמה קרוב כבר הצבא ההוא?

אָדוֹן:     קָרוֹב, וּמִתְקַדֵּם. בּתוֹך שָעוֹתאדון:     קרוב, ומתקדם. בתוך שעות

          צָפוּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.          צפוי לראות אותו.

אֶדְגַּר:                       מוֹדֶה לְךָ,אדגר:                       מודה לך,

          אָדוֹן. זֹאת כָּל הַשְּׁאֵלָה.          אדון. זאת כל השאלה.

אָדוֹן:     עַל אַף שֶׁהַמַּלְכָּה נִשְׁאֶרֶת פֹּהאדון:     על אף שהמלכה נשארת פה

          מִטַּעַם מְיֻחָד, צְבָאָהּ מַמְשִׁיךְ          מטעם מיחד, צבאה ממשיך

          לָנוּעַ עוֹד.          לנוע עוד.

אֶדְגַּר:                מוֹדֶה לְךָ, אָדוֹן.אדגר:                מודה לך, אדון.

          יוצא אדון.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלֵי הַחֶסֶד, קְחוּ מִמֶּנִּי אֶתגלוסטר: אלי החסד, קחו ממני את

          נִשְׁמַת אַפִּי; בַּל יְפַתֶּה אוֹתִי          נשמת אפי; בל יפתה אותי

          שֵׁנִית הַשֵּׁד שֶׁבִּי לָמוּת לִפְנֵי          שנית השד שבי למות לפני

          שֶׁבְּטוּבְכֶם תִּרְצוּ.          שבטובכם תרצו.

אֶדְגַּר:                     תְּפִלָּה יָפָהאדגר:                     תפלה יפה

          זֹאת, אַבָּא.          זאת, אבא.

גְּלוֹסְטֶר:                 מִי אַתָּה, אָדוֹן, אֱמֹר לִי?גלוסטר:                 מי אתה, אדון, אמר לי?

אֶדְגַּר:    עָלוּב מִסְכֵּן וּשְׂבַע מַכּוֹת גּוֹרָל.אדגר:    עלוב מסכן ושבע מכות גורל.

          שׁוֹלֵט הֵיטֵב בְּאָמָּנוּת הַצַּעַר,          שולט היטב באמנות הצער,

          וְעֵקֶב כָּךְ שׁוֹפֵעַ רַחֲמִים          ועקב כך שופע רחמים

          מְלוֹא הָרֶחֶם. תֵּן לִי יָד; אוֹבִיל          מלוא הרחם. תן לי יד; אוביל

          אוֹתְךָ לְאֵיזֶה צֵל שֶׁל גַּג.          אותך לאיזה צל של גג.

גְּלוֹסְטֶר:                           תּוֹדוֹתגלוסטר:                           תודות

          מִקֶּרֶב לֵב. בְּרָכוֹת, אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר,          מקרב לב. ברכות, אשר ועשר,

          וְעוֹד וָעוֹד.          ועוד ועוד.

          נכנס אוסוולד.

אוֹסְוַלְד:                 פְּרָס מְבֻקָּשׁ; מַזָּל טוֹב!אוסולד:                 פרס מבקש; מזל טוב!

          רֹאשְְׁךָ חֲלוּל-הָעַיִן נִבְרָא רַק             ראשך חלול-העין נברא רק   

          לְהַעֲשִׁיר אוֹתִי! בּוֹגֵד זָקֵן,          להעשיר אותי! בוגד זקן,

          חֲסַר מַזָּל – וִדּוּי זָרִיז וְזֶהוּ.          חסר מזל – ודוי זריז וזהו.

          הַחֶרֶב שֶׁחַיֶּבֶת לְהַשְׁמִיד          החרב שחיבת להשמיד

          אוֹתְךָ שְׁלוּפָה כְּבָר.          אותך שלופה כבר.

גְּלוֹסְטֶר:                         תֵּן עַכְשָׁו לַיָּדגלוסטר:                         תן עכשו ליד

          הַמְּבֹרֶכֶת לְהַכְנִיס בָּהּ כּוֹחַ.          המברכת להכניס בה כוח.

אוֹסְוַלְד: לָמָּה, אִכָּר חָצוּף, אַתָּה מֵעֵזאוסולד: למה, אכר חצוף, אתה מעז

          לִתְמֹךְ בּוֹ, בְּבוֹגֵד רִשְׁמִי? לֵךְ כִּי          לתמך בו, בבוגד רשמי? לך כי

          אַחֶרֶת תִּדָּבֵק מֵהַזִּהוּם          אחרת תדבק מהזהום

          שֶׁל מַזָּלוֹ. עֲזֹב לוֹ אֶת הַזְּרוֹעַ.          של מזלו. עזב לו את הזרוע.

אֶדְגַּר:    לֹא יַ'זֹף, לֹא יַ'זֹף, סֵר זָר, לֹא יַ'זֹר.אדגר:    לא י'זף, לא י'זף, סר זר, לא י'זר.

אוֹסְוַלְד: עֲזֹב, עֶבֶד, אַחֶרֶת אַתָּה מֵת.אוסולד: עזב, עבד, אחרת אתה מת.

אֶדְגַּר:    מַר זֶ'נְטֶלְמֶן-טוֹף, תֵּלֵךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ וְתֵן לְפֶּן-אֲדָמִים פָּשׁוּטִים לַ'בֹר. אִם פֶּה גָּדוֹל הָיָה יָכוֹל הוֹרֵג, אָז הַחַיִּים שֶׁלִּי הָיוּ מְקֻצָּרִים פִּי שְׁנֵי שְׁבוּעַיִם. נָה-נָה, אל תִּתְקָרֵף לוֹ לַזָּקֵן; קִישׁ קִישׁ, אֲחוֹרָה-גּוּרָה, אַחֶרֶת אֲנִי 'נַסֶּה מָה פֹּה חָזָק יוֹתֵר – תַּפּוּחַ-רֹאשׁ שֶׁלְּךָ אוֹ הַמַּקֵּל-הַיָּד שֶׁלִּי. מְדַפֵּר אִתְּךָ פָּשׁוּט.אדגר:    מר ז'נטלמן-טוף, תלך הדרך שלך ותן לפן-אדמים פשוטים ל'בר. אם פה גדול היה יכול הורג, אז החיים שלי היו מקצרים פי שני שבועים. נה-נה, אל תתקרף לו לזקן; קיש קיש, אחורה-גורה, אחרת אני 'נסה מה פה חזק יותר – תפוח-ראש שלך או המקל-היד שלי. מדפר אתך פשוט.

אוֹסְוַלְד:   תָּעוּף, אַשְׁפָּה!אוסולד:   תעוף, אשפה!

אֶדְגַּר:    תָּפוֹא אֲנִי יְחַטֵּט 'ךָ הַשִּׁנַּיִם שֵׁן-עַל-שֵׁן, סֵר זָר. תָּפוֹא, יוֹרֵק עַל הַשַּׁלְפָנֻיּוֹת שֶׁלְּךָ.אדגר:    תפוא אני יחטט 'ך השנים שן-על-שן, סר זר. תפוא, יורק על השלפניות שלך.

               אוסוולד נופל.

אוֹסְוַלְד: הָרַגְתָּ אוֹתִי, עֶבֶד. קַח, נָבָל,אוסולד: הרגת אותי, עבד. קח, נבל,

          אֶת הָאַרְנָק שֶׁלִּי. אִם מִתְחַשֵּׁק          את הארנק שלי. אם מתחשק

          לְךָ לְהִתְעַשֵּׁר, קְבֹר אֶת גּוּפִי,          לך להתעשר, קבר את גופי,

          וְאֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁיֵּשׁ עָלַי          ואת המכתבים שיש עלי

          מְסֹר לְאֶדְמוּנְד, הָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.          מסר לאדמונד, הרוזן של גלוסטר.

          חַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחַיִל הָאַנְגְּלִי.          חפש אותו בחיל האנגלי.

          בְּטֶרֶם עֵת, אָאא, מָוֶת... מָוֶת!...          בטרם עת, אאא, מות... מות!...

אֶדְגַּר:    מַכִּיר אוֹתְךָ: נָבָל לְהַשְׂכָּרָה,אדגר:    מכיר אותך: נבל להשכרה,

          מָסוּר לַחֲטָאִים שֶׁל גְּבִרְתְּךָ          מסור לחטאים של גברתך

          לְפִי מֵיטַב הָרֹעַ.          לפי מיטב הרע.

גְּלוֹסְטֶר:                                  מָה, הוּא מֵת?גלוסטר:                                  מה, הוא מת?

אֶדְגַּר:    שֵׁב, אַבָּא; שֵׁב, תָּנוּחַ –אדגר:    שב, אבא; שב, תנוח –

          נִרְאֶה מָה בַּכִּיסִים: הַמִּכְתָּבִים          נראה מה בכיסים: המכתבים

          שֶׁהוּא הִזְכִּיר, אוּלַי הֵם יְדִידַי.          שהוא הזכיר, אולי הם ידידי.

          הוּא מֵת; חֲבָל לִי רַק שֶׁלֹּא אַחֵר          הוא מת; חבל לי רק שלא אחר

          ֹשִמֵּש לוֹ כְּתַלְיָן. נִרְאֶה: חוֹתֶמֶת,          שמש לו כתלין. נראה: חותמת,

          רְדִי נא; הַנִּימוּס יִסְלַח לִי. כְּדֵי          רדי נא; הנימוס יסלח לי. כדי

          לָדַעַת מָה בְּמוֹחַ הָאוֹיֵב          לדעת מה במוח האויב

          גַּם אֶת הַלֵּב נִתְלֹשׁ לוֹ. דַּף נְיָר          גם את הלב נתלש לו. דף ניר

          זֶה קְצָת יוֹתֵר חֻקִּי.          זה קצת יותר חקי.

[קורא את המכתב] "תִּזָּכֵרְנָה שְׁבוּעוֹתֵינוּ הַהֲדָדִיּוֹת. יֵשׁ לְךָ הַרְבֵּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לְחַסֵּל אוֹתוֹ. אִם לא יֶחְסַר לְךָ כּוֹחַ רָצוֹן, זְמַן וּמָקוֹם יִמָּצְאוּ בְּשֶׁפַע. לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם אִם הוּא חוֹזֵר כִּמְנַצֵּחַ; כִּי אָז אֲנִי הָאֲסִירָה, וּמִטָּתוֹ הִיא בֵּית-כִּלְאִי; מִן הַחֹם הַמַּבְחִיל שֶׁל זוֹ אָנָּא גְּאַל אוֹתִי וְתִמְצָא כַּר נִרְחָב לְפָעָלְךָ. שֶׁלְּךָ, הַ – הָיִיתִי רוֹצָה לוֹמַר אִשְׁתְּךָ – הַמְּשָׁרֶתֶת הַנֶּאֱמָנָה שֶׁלְּךָ, שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלְּךָ לִכְבֹּשׁ וּלְהַשִּׂיג. גּוֹנֵרִיל."[קורא את המכתב] "תזכרנה שבועותינו ההדדיות. יש לך הרבה הזדמניות לחסל אותו. אם לא יחסר לך כוח רצון, זמן ומקום ימצאו בשפע. לא עשינו כלום אם הוא חוזר כמנצח; כי אז אני האסירה, ומטתו היא בית-כלאי; מן החם המבחיל של זו אנא גאל אותי ותמצא כר נרחב לפעלך. שלך, ה – הייתי רוצה לומר אשתך – המשרתת הנאמנה שלך, שכלה שלך לכבש ולהשיג. גונריל."

          אֵיזֶה מֶרְחָב בְּלִי גְּבוּל, רְצוֹן אִשָּׁה!          איזה מרחב בלי גבול, רצון אשה!

          זוֹמֶמֶת נֶגֶד בַּעֲלָהּ הַטּוֹב,          זוממת נגד בעלה הטוב,

          וְהַתַּחֲלִיף – אָחִי. פֹּה בַּחוֹלוֹת          והתחליף – אחי. פה בחולות

          אֶטְמֹן אוֹתְךָ, בַּלְדָּר לִדְבָר טֻמְאָה          אטמן אותך, בלדר לדבר טמאה

          שֶׁל זַנָּאִים רוֹצְחִים; וּכְשֶׁיַּבְשִׁיל          של זנאים רוצחים; וכשיבשיל

          הַזְּמַן, עִם הַנְּיָר הַמְּכֹעָר          הזמן, עם הניר המכער

          אַכֶּה אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדֻּכָּס          אכה את שתי עיניו של הדכס

          אֲשֶׁר סֻמַּן לָמוּת; מְאוֹד יִרְוַח לוֹ          אשר סמן למות; מאוד ירוח לו

          כְּשֶׁעַל מוֹתְךָ, אִישׁ-צֶפַע, אֲדַוַּח לוֹ.          כשעל מותך, איש-צפע, אדוח לו.

            יוצא, גורר את הגופה.

גְּלוֹסְטֶר: הַמֶּלֶךְ מְטֹרָף; כַּמָּה עָמִידגלוסטר: המלך מטרף; כמה עמיד

          חוּשׁ הַשְּׁפִיּוּת הַנֶּאֱלָח שֶׁלִּי!          חוש השפיות הנאלח שלי!

          אֲנִי עוֹמֵד עוֹד, חָשׁ בְּפִכָּחוֹן          אני עומד עוד, חש בפכחון

          אֶת יְגוֹנִי! מוּטָב לְהִשְׁתַּגֵּעַ;          את יגוני! מוטב להשתגע;

          שֶׁיְּנֻתַּק הַמּוֹחַ מִן הַסֵּבֶל,          שינתק המוח מן הסבל,

          וַהֲזָיוֹת-שָׁוְא לֹא יִתְּנוּ לַכְּאֵב          והזיות-שוא לא יתנו לכאב

          לָדַעַת אֶת עַצְמוֹ.          לדעת את עצמו.

          תופים מרחוק.

          נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:                     תֵּן יָד. רָחוֹק,אדגר:                     תן יד. רחוק,

          נִדְמֶה לִי, שָׁם, שׁוֹמֵעַ תֹּף. בּוֹא, אַבָּא,          נדמה לי, שם, שומע תף. בוא, אבא,

          אֲנִי אַפְקִיד אוֹתְךָ בִּידֵי יָדִיד.          אני אפקיד אותך בידי ידיד.

          יוצאים.