שייקספיר ושות'

נכנסים גונריל ואוסוולד, סוכן האחוזה שלה.

גּוֹנֵרִיל:   אָבִי הִכָּה אָצִיל שֶׁלִּי עַל שֶׁהוּא גָּעַר בַּשּׁוֹטֶה שֶׁלּוֹ?גונריל:   אבי הכה אציל שלי על שהוא גער בשוטה שלו?

אוֹסְוַלְד: כֵּן, גְּבֶרֶת.אוסולד: כן, גברת.

גּוֹנֵרִיל:   עוֹשֶׂה לִי עָוֶל יוֹם וָלַיְלָה. כָּלגונריל:   עושה לי עול יום ולילה. כל

          שָׁעָה הוּא מִתְלַקֵּחַ לוֹ לְפֶשַׁע          שעה הוא מתלקח לו לפשע

          מִסּוּג זֶה אוֹ מִשְׁנֵהוּ. לֹא אֶסְבֹּל          מסוג זה או משנהו. לא אסבל

          אֶת זֶה. הָאַבִּירִים שֶׁלּוֹ נִהְיִים          את זה. האבירים שלו נהיים

          פְּרוּעִים, וְהוּא עַצְמוֹ נוֹזֵף בָּנוּ          פרועים, והוא עצמו נוזף בנו

          עַל כָּל שְׁטוּת. כְּשֶׁיַּחֲזֹר לוֹ מִן הַצַּיִד –          על כל שטות. כשיחזר לו מן הציד –

          לֹא אֲדַבֵּר אִתּוֹ; תַּגִּיד אֲנִי          לא אדבר אתו; תגיד אני

          חוֹלָה. אִם תִּתְרַשֵּׁל בְּהַגָּשַׁת          חולה. אם תתרשל בהגשת

          שֵׁרוּת יוֹתֵר מִכָּרָגִיל – יָפֶה          שרות יותר מכרגיל – יפה

          אַתָּה עוֹשֶׂה. הָאַחֲרָיוּת עָלַי.          אתה עושה. האחריות עלי.

          שופרות מבחוץ.

אוֹסְוַלְד: הוּא בָּא, גְּבִרְתִּי. שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ.אוסולד: הוא בא, גברתי. שומע אותו.

גּוֹנֵרִיל:   תִּלְבַּשׁ עַצְלוּת וְהַזְנָחָה כַּמָּהגונריל:   תלבש עצלות והזנחה כמה

          שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לְךָ – אַתָּה וְכָל          שמתחשק לך – אתה וכל

          הַסֶּגֶל; כִּי אֲנִי אָבִיא אֶת זֶה          הסגל; כי אני אביא את זה

          עַד סַף פִּיצוּץ. אִם בְּעֵינָיו זֶה לֹא          עד סף פיצוץ. אם בעיניו זה לא

          מוֹצֵא חֵן, שֶׁיֵּלֵךְ לַאֲחוֹתִי,          מוצא חן, שילך לאחותי,

          שֶׁדַּעְתָּהּ בָּזֶה, אֲנִי יוֹדַעַת,          שדעתה בזה, אני יודעת,

          כְּדַעְתִּי, בַּל יַעֲבֹר. זָקֵן          כדעתי, בל יעבר. זקן

          שׁוֹטֶה, רוֹצֶה עֲדַיִן לֶאֱחֹז          שוטה, רוצה עדין לאחז

          בַּסַּמְכֻיּוֹת שֶׁהוּא חִלֵּק. נִשְׁבַּעַת,          בסמכיות שהוא חלק. נשבעת,

          זְקֵנִים טִפְּשִׁים הֵם תִּינוֹקוֹת שֵׁנִית,          זקנים טפשים הם תינוקות שנית,

          צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַקֵּל, לֹא גֶּזֶר,          צריך לתת להם מקל, לא גזר,

          בָּרֶגַע שֶׁהֵם מְאַבְּדִים כִּוּוּן.          ברגע שהם מאבדים כוון.

          תִּזְכֹּר מָה שֶׁאָמַרְתִּי.          תזכר מה שאמרתי.

אוֹסְוַלְד:                          טוֹב, גְּבִרְתִּי.אוסולד:                          טוב, גברתי.

גּוֹנֵרִיל:   וְשֶׁהָאַבִּירִים שֶׁלּוֹ יִזְכּוּגונריל:   ושהאבירים שלו יזכו

          לְמַבָּטִים קְרִירִים מִכֶּם, יֵצֵא          למבטים קרירים מכם, יצא

          מִזֶּה מָה שֶׁיֵּצֵא; תּוֹדִיעַ זֹאת          מזה מה שיצא; תודיע זאת

          לָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ. אֲנִי אוּכַל          לאנשים שלך. אני אוכל

          לַחְלֹב פֹּה הִזְדַּמְּנוּת – שֶׁאֲנַצֵּל          לחלב פה הזדמנות – שאנצל

          הֵיטֵב – לִפְתֹּחַ פֶּה. אֲנִי כּוֹתֶבֶת          היטב – לפתח פה. אני כותבת

          מִיָּד לַאֲחוֹתִי, שֶׁהִיא תִּנְקֹט          מיד לאחותי, שהיא תנקט

          אוֹתוֹ הַקַּו. לֵךְ, דְּאַג לָאֲרוּחָה.          אותו הקו. לך, דאג לארוחה.

          יוצאים.