שייקספיר ושות'

נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:   שָׁמַעְתִּי מַכְרִיזִים אֶת ֹשְמִי,אדגר:   שמעתי מכריזים את שמי,

          וּבְחֶסֶד גֶּזַע עֵץ חָלוּל חָמַקְתִּי          ובחסד גזע עץ חלול חמקתי

          מִן הַמָּצוֹד. אֵין אַף נָמֵל חָפְשִׁי,          מן המצוד. אין אף נמל חפשי,

          אֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא מֻצָּבִים          אין שום מקום שבו לא מצבים

          כּוֹחוֹת דְּרוּכִים לִתְפֹּס אוֹתִי. כָּל עוֹד          כוחות דרוכים לתפס אותי. כל עוד

          אֲנִי נִמְלָט – עָלַי לְהִשָּׁמֵר.          אני נמלט – עלי להשמר.

          הֶחְלַטְתִּי שְאֶלְבַּשׁ אֶת הַצּוּרָה          החלטתי שאלבש את הצורה

          הֲכִי פְּחוּתָה, דַּלָּה וַעֲלוּבָה          הכי פחותה, דלה ועלובה

          שֶׁהַמַּחֲסוֹר – בְּבוּז לִבְנֵי-אָדָם –          שהמחסור – בבוז לבני-אדם –

          בָּרָא כְּדֵי לְקָרְבָם לִבְהֵמוֹת.          ברא כדי לקרבם לבהמות.

          אֶת פַּרְצוּפִי אַשְׁחִיר בִּסְחִי, אֶכְרֹךְ          את פרצופי אשחיר בסחי, אכרך

          סְמַרְטוּט לַחֲלָצַיִם, בַּשֵּׂעָר          סמרטוט לחלצים, בשער

          אֶקְלַע קְשָׁרִים, וְכָךְ אֵצֵא, עָרֹם          אקלע קשרים, וכך אצא, ערם

          לְרַאֲוָה, עַיִן בְּעַיִן מוּל          לראוה, עין בעין מול

          רוּחוֹת וּרְדִיפוֹת שָׁמַיִם. יֵש          רוחות ורדיפות שמים. יש

          בָּאָרֶץ מִסָבִיב לִי דֻּגְמָאוֹת          בארץ מסביב לי דגמאות

          אֵינְסְפוֹר שֶׁל חוֹלֵי-נֶפֶש קַבְּצָנִים,          אינספור של חולי-נפש קבצנים,

          שֶׁנּוֹעֲצִים בִּשְׁאָגוֹת סִכָּה,          שנועצים בשאגות סכה,

          סַכִּין, ֹשִפּוּד, מַסְמֵר, בְּתוֹךְ זְרוֹעָם          סכין, שפוד, מסמר, בתוך זרועם

          הַחֲשׂוּפָה הָאֲדִישָׁה לִכְאֵב;   [/ שֶהַשֵּדִים חִסְנוּ מִכָּל כְּאֵב;]           החשופה האדישה לכאב;   [/ שהשדים חסנו מכל כאב;] 

          וְכָךְ הוֹלְכִים, כְּמוֹ הַצָּגַת זְוָעוֹת          וכך הולכים, כמו הצגת זועות

          נוֹדֶדֶת, בֵּין חַוּוֹת דַּלּוֹת, כְּפָרִים          נודדת, בין חוות דלות, כפרים

          מִתְפּוֹרְרִים, דִּירִים וּרְפָתוֹת,          מתפוררים, דירים ורפתות,

          וְסוֹחֲטִים צְדָקָה – אִם בְּקִלְלוֹת-          וסוחטים צדקה – אם בקללות-

          מְשֻׁגָּעִים אִם בִּתְפִלּוֹת. 'טֻמְטוֹם          משגעים אם בתפלות. 'טמטום

          מִסְכֵּן, טוֹם הַמִּסְכֵּן!... זֶה מַשֶּׁהוּ          מסכן, טום המסכן!... זה משהו

          בְּכָל זֹאת: אֶדְגַּר אֲנִי לֹא, אֵין, כְּלוּם.          בכל זאת: אדגר אני לא, אין, כלום.

          יוצא.