שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט חלום של לילה בלב קיץ - מערכה 2, תמונה 2 קדימה >

נכנסת טִיטַנְיָה מלכת הפיות, עם פמלייתה.

 

טִיטַנְיָה:   קדימה – מעגל ושיר פיות.

          ואז לִשְליש-של-הֶרֶף-עַין – צאו.       

          אַתן לִקטוֹל תולעת בַּוְרדים;

          אַתן לִבְזוֹז כַּנְפֵי עטלפים,

          שנעשֶה לגָמָדַי מעיל;

          אַתן צאו להדוֹף את הינשוף

          הרעשן שבִּצְווחות כל לילה

          מפריע לִבְנֵי-רוח עדינים.

          עכשיו נא לְרָדֵּם אותי בְּשיר,

          ואז לַמלאכה, ותנו לנוח.

          הפיות שרות.

פיה ראשונה:   נחָש וצֶפע כְּפוּל לשון,

                 קיפוד קוֹצָן, אל תֵרָאו;          

                 סַלָמַנְדְרוֹת, תנו לישון, 

                 בְּמַלכּתנו אל תִגעו.  

מקהלה:   בוא, זמיר, זמֵר, סַלְסֵל

            את שיר הערש המְערְסֵל.

             נוּמי, נוּמי, נוּמי נוּם; נומי, נומי, נומי נום.

              שֶבר לא תדעי או הֶרס, 

              אף כישוף, קללה או אֶרס.

              לילה טוב לך בשיר-עֶרש.                

פיה ראשונה:   עכביש טוֹוֶה קוּרים,

               לֵך כי לא תִטְווה טובה!

                   חיפושית, שְרָצים שחורים,

                  אל תבואו לסביבה!              

מקהלה:   בוא, זמיר, זמֵר, סַלְסֵל,

            את שיר הערש המערסֵל.

              נומי, נומי, נומי נום; נומי, נומי, נומי נום.

              שֶבר לא תדעי או הֶרס, 

              אף כישוף, קללה או אֶרס.

              לילה טוב לך בשיר-עֶרש.

          (טִיטַנְיָה ישנה.)

פיה שניה:   ללכת! השעה יפה.

            אחת שם תישאר זקיפה.

          (יוצאות הפיות. נכנס אוֹבֶּרוֹן, וסוחט את הצוף לעפעפיה של טִיטַנְיָה)

אוֹבֶּרוֹן:          מה שתִרְאי בִּיקיצתך

                    אליו תִבְער אהבתך,

                    לִבּך יִבְכּה ויֵחַתך.

                    יהא זה דוב, חתול, נמר,

                    בַּרְדלָס, חזיר סוֹמֵר,

                    כשתִפְקחי עינייך שוב

                    הוא יֵרָאה לך כְּאהוּב.

                    קומי כשיתקרב תֵעוּב.

           (יוצא. נכנסים לִיסַנְדֶר והֶרְמִיָה)

לִיסַנְדֶר:  יפָה, מרוב שיטוּט אַת כבר תשושה.

          והאמת - הלכתי לאיבוד.

          ננוח, הֶרְמִיָה, בבקשה,

          נמתין לַשמש, היא תיתן עידוד.

הֶרְמִיָה: טוב, אז חפּש לך מיטה, ומְצא.

          לי הַגָּדה הזאת תהיה מַצָע.

לִיסַנְדֶר:  כר-דשא זה יהיה לשנינו כר, כרית:

          מיטה אחת, שני לבבות בִּבְרית.

הֶרְמִיָה: לא, לא, לִיסַנְדֶר טוב; למעני, חמוּד,

          תשכב רחוק יותר, ולא כל כך צמוּד.

לִיסַנְדֶר:  לא לסובב מה שאמרתי בְּתוֹם לב!

          האהובה צריכה לתפוש דברי אוהב!

          אמרתי שלבי בתוך לבך נִטְמע,                  

          עכשיו שניהם מהוּת אחת שלמה.

          זו ברית של חַד-חָזֶה וחַד-חָזֶה.            

          יוצֵא מִזה לדוּ-חָזֶה חוֹזה.    

          אז אם אשְכּב פה לצידך, כבודך מובטח:

          אני בַּצד שלך, לא צד אותך. 

הֶרְמִיָה: צד-זה, חד-זה! חידוד מבריק ומפותח!

          אבוי להֶרְמִיָה אם לְדקה        

          בְּכַוָונוֹת לִיסַנְדֶר פִּקְפּקה!

          אבל, מתוק, אני בכל זאת מבקשת:

          תִשכּב רחוק, כפי שהצניעות דורשת;

          מרחק שלא יִפְגע בַּתהילה

          של איש רווק הגון וּבְתולה.

          ולילה טוב, חבר מתוק; אהבתך

          בל תשתנה או תתהפך עד יום מותך!

לִיסַנְדֶר:  אמן, אמן; שיסתיימו חיי

          בַּיום שמְסירוּתי תאמר לך די!

          פה מיטתי; דעי בַּשינה כל מנוחה.   

הֶרְמִיָה: חֲצִי בְּרכָה לי, וחֲצי לְךָ.

          (הם ישנים. נכנס פק)

פּק:     כל פינה ביער תָּרְתי,

          את הבחור עוד לא אִתַּרְתי

          כדי לבדוק אם יש בָּסיס

          לַמוניטין של העסיס.

          דממה ולילה – מי פה, מי?

          בֶּגד עירוני רשמי!...

          עליו דיבר מלכי, נו מה!        

          זה הוא שבּז לה לעלמה!                 

          והנה היא, לישון שכבה        

          על אדמה לחה, טחובה.         

          נפש יפה! פחדה לנוּח

          ליד קְשה-לב אכזר גס-רוח.

          בּרבּר! בעינֵיך אני שָֹם                           

          עכשיו את כל מקסם הַסַּם.     

          כְּשתקִיץ בְּאהבה

          לא תדע יותר שַלְווה.

          אז התעוֹרר בְּהִסְתלקי.

          אני לאוֹבֶּרוֹן מלכּי. 

(יוצא. נכנסים דֶמֶטְרִיוּס והֶלֶנָה, בריצה)

הֶלֶנָה:  גם אם תִרצח אותי, עצוֹר, דקה!

דֶמֶטְרִיוּס: אל תיטָפלי אמרתי, עלוּקה.

הֶלֶנָה:  לא תעזוב אותי פה כשמחשיך!

דֶמֶטְרִיוּס: תקחי סיכון; אני לבד ממשיך.

          (יוצא)

הֶלֶנָה:  הו אין לי כבר אוויר! ריצה כה מטופשת.

          ככל שאתפלל אני רק מתייאשת.

          רק הֶרְמִיָה שְמחה, לאן שלא הלכה:  

          עיניה הן מושכות, שופעות ברכה.

          ממה הן כה זורחות? לא מדִמְעה;

          הרי אני בכיתי פי מאה.

          לא-לא, אני דוחה כמו דוב או בהמה,

          חיות טורפות בורחות ממני בְּאֵימה.

                                [/ לא-לא, אני דוחה כמו מין דוב מגושם, 

                       / טורפים רואים אותי – נסים חיש על נפשם.]

          אז אין שום פלא שדֶמֶטְרִיוּס

          נס מפני כמו מתִפְלָץ מִאוּס. 

                                               [/ כמו מתִפְלָץ מָאוּס.]

          איזה ראי רָשָע של רְמִיָה

          יַשְווה ביני לבין עֵינָהּ של הֶרְמִיָה?

          אך מי זה פה? לִיסַנְדֶר על הארץ? מת?

          ישן? אין פֶּצע, אין דם ששותת.

          לִיסַנְדֶר, איש, אם אתה חי, קום, פקח עיניים!

לִיסַנְדֶר (מתעורר): לרוץ למענך באש ומים!

          הֶלֶנָה, את שקופה! הו איזה פלא זה!

          לבּך מאיר - הִנה! - מבַּעד לחזה!

          איפה דֶמֶטְרִיוּס? את שמו המקולל

          אֶמְחה, חרבּי תפּיל אותו חלל!

הֶלֶנָה:  לא, אל תאמר זאת, אל תאמר זאת, לא אשְמע!

          אם הוא אוהב את הֶרְמִיָה שלך - אז מה?

          היא מאוהבת רק בך; אמור תודָה.

לִיסַנְדֶר:  תודה על הֶרְמִיָה? כולי סלידה

          מכל שעה שסתם בִּזבּזתי על ידה.

          מה הֶרְמִיָה? את הֶלֶנָה אני אוהב.

          מי לא יבחר יונה במקום עורב? 

          צריך לשמוע בקול התבוּנה,

          וזו אומרת: אַת הראשונה.

          הפרי מבשיל רק בָּעוֹנה הנכונה;

          הייתי ילד, לא היתה לי הבנה;

          עכשיו, כשיש לי כושר אבחנה,

          אני רואה ברור את התמונה,

          והיא מַפְנָה אותי בתוך עינֵך לקרוא

          את סֶפר סוד האהבה על כל עושרו.

הֶלֶנָה:  למה נולדתי שתזרוק בי עלבונות?

          ומה עשיתי שתִנְעץ בי פגיונות?

          זה לא מספיק, זה לא מספיק, בחור צעיר,

          שלא הֵערתי ואף פעם לא אעיר

          אצל דֶמֶטְרִיוּס מבט של רוך,

          אז גם אתה צריך לִרְמוֹס אותי, לדרוך?

          זה עוול, בחיי, זה עוול רציני

          ללעוג לי בְּחיזור בוז לֵיצני.               

          אבל כל טוב. אני מודָה, חבל,  

          חשבתי שאתה ישר יותר, אבל... 

          חרפּה! אשה שבִּיְדֵי גֶבר הושלכה

          תהיה לְאיש אחֵר שק חבטות, בדיחה.          

          (יוצאת)

לִיסַנְדֶר:  לא ראתה את הֶרְמִיָה.

         (להֶרְמִיָה הישנה)        כן, כן, שִכְבי-אַת,

          ואל לִיסַנְדֶר שוב אל תתקרבי-אַת.

          מעוֹדף ממתקים שזוללים

          חוטפים בְּחילה ונעשים חולים;

          וּלְדת כּופרת אין אויב יותר רותח 

          ממאמין לשעבר שהתפכּח.   

          אַת הבּחילה שלי, אַת אמוּנה טְמֵאָה,

          ועל כולם – וביחוד עלי – תהיי שנואה!

          את כל עוצְמת אהבָתי אגבּיר            

          להיות חייל בִּצְבא הֶלֶנָה, ואבּיר!                 

          (יוצא)

הֶרְמִיָה (מתעוררת): לִיסַנְדֶר, בוא, הצילו! בוא עזוֹר לי!

          את הנחָש מהחזה עקוֹר לי!

          אוי לי! איזה חלום של חלחלה!    

          תראה, אני רועדת עוד מבּהלה!

          הָיה נחָש, שאת לבי אכל.

          אתה ישבְתָ וחייכת כשזָחל.

          לִיסַנְדֶר! מה, איננו? היי, לִיסַנְדֶר? מה?

          הוא לא שומע? אין... שום קול... דממה.

          איפה אתה? דבּר, ענֵה לי אם תשמע,

          אהוב שלי! עוד אתעלף פה מאֵימה!             

          לא? איפה אתה, מה, אם לא אִתי?

          אמצא מייד אותך או את מותי.

          יוצאת. טִיטַנְיָה נשארת שם, ישנה.


אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.


כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).


תמכו באתר שלנו


< אחורה הדפסת הטקסט חלום של לילה בלב קיץ - מערכה 2, תמונה 2 קדימה >