שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 5, תמונה 4 קדימה >

נכנסים קרדינל, פֶּסְקָרָה, מָלָטֶסְטֶה, רודריגו, גְרִיזוֹלָן

 

קרדינל: הלילה אל תשבו למראשותיו של החולה;

          אין צורך, הוא מחלים יפה.

מָלָטֶסְטֶה: הרשה לנו, מעלתך.

קרדינל:                        לא, בשום אופן;

          הרעש, ותזוזות מול העיניים

          מבלבלים אותו יותר. בבקשה, כולם

          אל המיטות, וגם אם תשמעו אותו

          בתוך התקף פרוע, אל תקומו,

          אני מפציר בכם.

פֶּסְקָרָה:                   אז לא נקום, אדון -

קרדינל:                                           לא,

         נחוץ לי שתבטיחו בכבודכם,

          כי כך הושבעתי במו פיו, והוא

         נראה שפוי כשדרש את זה.

פֶּסְקָרָה: כבודנו יעמוד בִּמחויבות

         לְבקשה קטנה כזאת.

קרדינל:                        וגם

          לא איש מן הכפופים לכם.

פֶּסְקָרָה:                            גם הם לא.

קרדינל: יכול להיות שכדי להעמיד בְּנסיון

          את שבועתכם, אני עצמי אקום כשהוא ישן,

          ואחקה כמה ממשחקיו המטורפים,

          אזעק "עזרה", ואתחזה להיות

          בְּסכנה.

מָלָטֶסְטֶה:    אפילו ייחתך גרונך -

          עכשיו משנשבעתי, לא אבוא אליך. 

קרדינל: ובכן, אני מודה לכם.

          (מתרחק)

גְרִיזוֹלָן: זו היתה סופת אימים הלילה.

רודריגו: חדרו של פרדיננד רעד כמו ערבה.

מָלָטֶסְטֶה: זה לא היה אלא טוּב-לב של השטן,

          שמערסל כך את ילדו.

          (יוצאים כולם חוץ מהקרדינל)

קרדינל: איני רוצה את אלה סְביב אחי

          בכדי שבחצות אוכל להעביר

          באופן חשאי את גופתה

          של ג'וליה לחדרה. -

          הוי המצפון שלי!

          הייתי מתפלל עכשיו, אך השטן

          מפריע ללבי לִבְטוח בִּתפילה.

          (נכנס בּוסוֹלָה)  

          בערך בשעה הזאת ציוויתי

          שבּוסוֹלָה יביא את הגופה:

          אחרי שישרת את מטרתי,

          הוא מת.

          (יוצא)

בּוסוֹלָה: הא? זה היה הקרדינל. והוא אמר,

          שמעתי, בּוסוֹלָה, ואת מותי. - ששש; צעדים.

          (נכנס פרדיננד)

פרדיננד: חֶנק הוא מוות חרישי מאד.

בּוסוֹלָה (הצידה): לא, אז אני רואה - צריך להיזהר פה.

פרדיננד: מה דעתך? תלחש, בשקט: כן, מסכים לזה?

          יפה, אז זה צריך להיעשות בחושך;

          גם בעד אלף מטבעות הוא לא יסכים,

          הקרדינל, שהרופא יראה את זה.

          (יוצא)

בּוסוֹלָה: מותי נרקם; הנה מה שיוצא מרצח.

          אין ערך לְתגמול או לְחיי נוצרים:

          רק מוות הוא תרופה לְמעשים שחורים.

          (נכנסים אנטוניו ומשרת) 

משרת: חכה פה, אדוני, ואל תדאג;

          אני אביא לך פנס.

          (יוצא)

אנטוניו (לעצמו): אם רק אתפוס אותו בשעת תפילה,

          עוד יש תקווה לִמחילה.

בּוסוֹלָה:                       הכּי נכון, חרבי.

         (דוקר את אנטוניו)

            לא תקבל ממני פנאי להתפלל.

אנטוניו: זהו, נגמר! קטעת

          ספור ארוך  ברגע.

בּוסוֹלָה:                       מה אתה?

אנטוניו:                                     דבָר

          עלוב אומלל מאד; אבל אתה

         עשית לי טובה גדולה בַּמוות;  

          עכשיו אני עצמי.

          (נכנס משרת עם פנס)

משרת:                     איפה אתה, אדון?

אנטוניו: קרוב מאד הביתה. - בּוסוֹלָה!

משרת:                                 איזה אסון!

בּוסוֹלָה (למשרת): חנוק את חמלתך, אחרת אתה מת. - אנטוניו!...

          זה שהייתי את חיי מקריב

          כדי להציל אותו! אנחנו כדורי

         הטניס של הכוכבים, נהדפים

         ונחבטים כַּטוב בעיניהם. - הו אנטוניו

         איש טוב, אלחש דבר אחד באוזן הגוססת

         שלך, אשר ישבור את לבבך

         מהר: הדוכסית הנפלאה שלך, 

         ושני הילדים המתוקים -

אנטוניו:                           רק שמם בלבד

          מפיח בי חיים קצת.

בּוסוֹלָה:                           נרצחו!

אנטוניו: יש אנשים אשר ביקשו למות

         לשמע חדשות רציניות; אני 

         שמח שאמות בִּרצינות. לא אבקש

         עכשיו מרגוע לפצעי ולא מַרפּא,

         כי אין שום טעם לַחיים שלי.

         בַּחתירה שלנו לִגדוּלה - כמו פרחחים,

         שהמשחק הוא כל דאגתם -

         אנו רודפים בועות אוויר פורחות כך סתם.

         עונג חיים, מה זה? רק שְעות ההפוגה

         של הקדחת, סם של הרדמה, שמאפשר

         לשאת את הכאב. - איני חוקר

         את נסיבות מותי; רק תן את גופתי

         לדליו.

בּוסוֹלָה:         הישבר הלב!

אנטוניו:                          ושיָנוס 

          הבן שלי מחצרות של שליטים.

          (מת)

בּוסוֹלָה: נראה שאהבת את אנטוניו.

משרת:  אני הבאתי אותו הנה, לפייס אותו

          עם כבוד הקרדינל. 

בּוסוֹלָה:                           זה לא מה ששאלתי.

          הרם אותו, אם יקרים לך חייך,

          ושא אותו לאן שגברת ג'וליה גרה. -

          הו הגורל שלי זז בזריזות! 

          הקרדינל הזה כבר בנפּחיה שלי,

          עכשיו אביא אותו אל הפטיש. -

          איזו שגגת סיוט! 

          לא אחקה דברים מפוארים ולא בזויים;

          אקח דוגמה רק מעצמי. לך, לך;

          ותהיה דומם כמו הדבָר  

          אותו אתה נושא.

          (יוצאים, המשרת נושא את גופת אנטוניו)


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 5, תמונה 4 קדימה >