< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים קרדינל, פֶּסְקָרָה, מָלָטֶסְטֶה, רודריגו, גְרִיזוֹלָן
קרדינל: הלילה אל תשבו למראשותיו של החולה;
אין צורך, הוא מחלים יפה.
מָלָטֶסְטֶה: הרשה לנו, מעלתך.
קרדינל: לא, בשום אופן;
הרעש, ותזוזות מול העיניים
מבלבלים אותו יותר. בבקשה, כולם
אל המיטות, וגם אם תשמעו אותו
בתוך התקף פרוע, אל תקומו,
אני מפציר בכם.
פֶּסְקָרָה: אז לא נקום, אדון -
קרדינל: לא,
נחוץ לי שתבטיחו בכבודכם,
כי כך הושבעתי במו פיו, והוא
נראה שפוי כשדרש את זה.
פֶּסְקָרָה: כבודנו יעמוד בִּמחויבות
לְבקשה קטנה כזאת.
קרדינל: וגם
לא איש מן הכפופים לכם.
פֶּסְקָרָה: גם הם לא.
קרדינל: יכול להיות שכדי להעמיד בְּנסיון
את שבועתכם, אני עצמי אקום כשהוא ישן,
ואחקה כמה ממשחקיו המטורפים,
אזעק "עזרה", ואתחזה להיות
בְּסכנה.
מָלָטֶסְטֶה: אפילו ייחתך גרונך -
עכשיו משנשבעתי, לא אבוא אליך.
קרדינל: ובכן, אני מודה לכם.
(מתרחק)
גְרִיזוֹלָן: זו היתה סופת אימים הלילה.
רודריגו: חדרו של פרדיננד רעד כמו ערבה.
מָלָטֶסְטֶה: זה לא היה אלא טוּב-לב של השטן,
שמערסל כך את ילדו.
(יוצאים כולם חוץ מהקרדינל)
קרדינל: איני רוצה את אלה סְביב אחי
בכדי שבחצות אוכל להעביר
באופן חשאי את גופתה
של ג'וליה לחדרה. -
הוי המצפון שלי!
הייתי מתפלל עכשיו, אך השטן
מפריע ללבי לִבְטוח בִּתפילה.
(נכנס בּוסוֹלָה)
בערך בשעה הזאת ציוויתי
שבּוסוֹלָה יביא את הגופה:
אחרי שישרת את מטרתי,
הוא מת.
(יוצא)
בּוסוֹלָה: הא? זה היה הקרדינל. והוא אמר,
שמעתי, בּוסוֹלָה, ואת מותי. - ששש; צעדים.
(נכנס פרדיננד)
פרדיננד: חֶנק הוא מוות חרישי מאד.
בּוסוֹלָה (הצידה): לא, אז אני רואה - צריך להיזהר פה.
פרדיננד: מה דעתך? תלחש, בשקט: כן, מסכים לזה?
יפה, אז זה צריך להיעשות בחושך;
גם בעד אלף מטבעות הוא לא יסכים,
הקרדינל, שהרופא יראה את זה.
(יוצא)
בּוסוֹלָה: מותי נרקם; הנה מה שיוצא מרצח.
אין ערך לְתגמול או לְחיי נוצרים:
רק מוות הוא תרופה לְמעשים שחורים.
(נכנסים אנטוניו ומשרת)
משרת: חכה פה, אדוני, ואל תדאג;
אני אביא לך פנס.
(יוצא)
אנטוניו (לעצמו): אם רק אתפוס אותו בשעת תפילה,
עוד יש תקווה לִמחילה.
בּוסוֹלָה: הכּי נכון, חרבי.
(דוקר את אנטוניו)
לא תקבל ממני פנאי להתפלל.
אנטוניו: זהו, נגמר! קטעת
ספור ארוך ברגע.
בּוסוֹלָה: מה אתה?
אנטוניו: דבָר
עלוב אומלל מאד; אבל אתה
עשית לי טובה גדולה בַּמוות;
עכשיו אני עצמי.
(נכנס משרת עם פנס)
משרת: איפה אתה, אדון?
אנטוניו: קרוב מאד הביתה. - בּוסוֹלָה!
משרת: איזה אסון!
בּוסוֹלָה (למשרת): חנוק את חמלתך, אחרת אתה מת. - אנטוניו!...
זה שהייתי את חיי מקריב
כדי להציל אותו! אנחנו כדורי
הטניס של הכוכבים, נהדפים
ונחבטים כַּטוב בעיניהם. - הו אנטוניו
איש טוב, אלחש דבר אחד באוזן הגוססת
שלך, אשר ישבור את לבבך
מהר: הדוכסית הנפלאה שלך,
ושני הילדים המתוקים -
אנטוניו: רק שמם בלבד
מפיח בי חיים קצת.
בּוסוֹלָה: נרצחו!
אנטוניו: יש אנשים אשר ביקשו למות
לשמע חדשות רציניות; אני
שמח שאמות בִּרצינות. לא אבקש
עכשיו מרגוע לפצעי ולא מַרפּא,
כי אין שום טעם לַחיים שלי.
בַּחתירה שלנו לִגדוּלה - כמו פרחחים,
שהמשחק הוא כל דאגתם -
אנו רודפים בועות אוויר פורחות כך סתם.
עונג חיים, מה זה? רק שְעות ההפוגה
של הקדחת, סם של הרדמה, שמאפשר
לשאת את הכאב. - איני חוקר
את נסיבות מותי; רק תן את גופתי
לדליו.
בּוסוֹלָה: הישבר הלב!
אנטוניו: ושיָנוס
הבן שלי מחצרות של שליטים.
(מת)
בּוסוֹלָה: נראה שאהבת את אנטוניו.
משרת: אני הבאתי אותו הנה, לפייס אותו
עם כבוד הקרדינל.
בּוסוֹלָה: זה לא מה ששאלתי.
הרם אותו, אם יקרים לך חייך,
ושא אותו לאן שגברת ג'וליה גרה. -
הו הגורל שלי זז בזריזות!
הקרדינל הזה כבר בנפּחיה שלי,
עכשיו אביא אותו אל הפטיש. -
איזו שגגת סיוט!
לא אחקה דברים מפוארים ולא בזויים;
אקח דוגמה רק מעצמי. לך, לך;
ותהיה דומם כמו הדבָר
אותו אתה נושא.
(יוצאים, המשרת נושא את גופת אנטוניו)
< אחורה | ![]() |
קדימה > |