שייקספיר ושות'

תרועה. נסיגה. נכנסים יורק ובניו אדוורד וריצ'רד, ווריק, חיילים, מתופף ודגלנים.

יורק:   על סולסברי הזקן מי ידוֵוח –יורק:   על סולסברי הזקן מי ידווח –

         אריה החורף שבזעמו

         שוכח את שריטות הגיל וכל

         תקיפה של זמן, וכמו אביר צעיר

         הוא מתחדש בַּקְרב? יום השמחה         הוא מתחדש בקרב? יום השמחה

         הזה לא יום ולא השגנו כלום         

          אם סולסברי הלך.

ריצ'רד:                        אבא אציל,

         שלוש פעמים עזרתי לו היום

         לעלות על סוס, נתתי לו שלוש

         פעמים חיפוי; שלוש פעמים הרחקתי

         אותו, שכנעתי שיתרחק, יפסיק,

         אבל בכל מקום של סכנה

         פגשתי אותו שוב. כמו גובְּלֵן         פגשתי אותו שוב. כמו גובלן

          עשיר בבית דל, כך הרצון

          שלו פֵּיאר את הגוף הרפה.          שלו פיאר את הגוף הרפה.

          אבל בכל אצילותו – הנה הוא.

          (נכנס סולסברי)

         נשבע בַּחרב, טוב לחמְתָ היום.         נשבע בחרב, טוב לחמת היום.

סולסברי: כולנו, חברים. ריצ'רד, תודה.

         אלוהים יודע כמה עוד אחיה;

         היום שלוש פעמים ברוב חסדו

         הגנת עלי ממוות וודאי.

         טוב, מה שיש לנו עוד אין לנו:    [/ טוב, מה שיש לנו עוד לא שלנו:]

         זה לא מספיק שאויבינו נמלטו

         כרגע, כי הם משתקמים מהר.  

יורק:   לבטחוננו, אני יודע, יש 

          לרדוף אותם. כי על פי מה שאומרים לי,

          המלך נס ללונדון לְכַנס          המלך נס ללונדון לכנס

          מושב דחוף של הפרלמנט. נרדוף

          אותו לפני שהזימון יופץ.         

         מה, ווריק? שנצא אחריהם?

ווריק: אחריהם? לא, לפניהם עדיף.

         נשבע, רוזנים, היה יום מפואר. 

         הניצחון של יורק בִּקְרב סֵיינט אוֹלְבַּנְז         הניצחון של יורק בקרב סיינט אולבנז

         יהיה מונצח עד סוף כל הדורות.

         ללונדון! תנו בַּתוף, בַּחצוצרה -           ללונדון! תנו בתוף, בחצוצרה -  

          ולעוד ימים כאלה בִּמְהרה.          ולעוד ימים כאלה במהרה.

         יוצאים.