| < אחורה |  חלום של לילה בלב קיץ -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
(טִיטַנְיָה ישנה עדיין.) נכנסים מוט, תחת, סיד, זמש, שפיץ ושרוך.
תחת: כולם הגיעו?
מוט: על השעון, על השעון. והנה מקום נוח בלתי רגיל לחזרה שלנו. החֶלְקָה הירוקה הזאת תהיה הבּמה שלנו, והַשיח-עוּזְרד הזה - אחורי הקלעים; ונעשה את זה מָלֵא, כמו שנעשה את זה מול הדוכס.
תחת: חבר מוֹט!
מוט: מה אתה רוצה להגיד, תחת-חומד?
תחת: יש בַּקומֵדִיָה הזאת של פּירָמוּס ותיסבּי כמה דברים שבחיים לא יעבדו. אל"ף-כל, פּירָמוּס צריך לִשלוֹף חֶרב להרוג את עצמו; מה שהגברות לא יוכלו לסבול. מה אתה אומר על זה?
שפיץ: בְּחַי אלוהים, סיכון פחד.
שרוך: לדעתי אנחנו צריכים לוותר על הַלהרוֹג, בסופו של דבר.
תחת: ממש לא; יש לי טריק שיפתור את הכל על הצד הכי טוב. תכתוב לי פּרולוג, ותדאג שהפרולוג כאילו-יגיד שאנחנו לא נעשה שום שֶמץ נזק עם החרבות שלנו, ושפּירָמוּס לא נהרג באמת; וליתר בטחון, תספר להם שאני, פּירָמוּס, בעצם לא פּירָמוּס, אלא תַחת הרָפָּד. זה יסלק להם את הפּחד.
מוט: טוב, נארגן כזה פרולוג; והוא יהיה כתוב בפרוֹזה אבל מחוֹרז.
תחת: לא, אולי תעשה את זה בחְרוֹזָה אבל מְפוֹרז.
שפיץ: הגברות לא יפחדו מהאריה?
שרוך: אותי הוא מפחיד, תאמין לי.
תחת: רבותי, אתם צריכים לשקול את זה טוב-טוב; להכניס - אלוהים ישמור - אריה בין גברות זה דבר מאד איום-ונורא; כי אין עוף טורף מפחיד יותר מאריה חי; ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.
שפיץ: בשביל זה צריך עוד פרולוג שיגיד שהוא לא אריה.
תחת: לא, אתה צריך להגיד את השם המפורש שלו, וחצי מהפרצוף שלו צריך להיראות מבעד לַצוואר של האריה; והוא בעצמו צריך לדבר מִבְּתוֹכוֹ, ולהגיד כך, או בערך בסגנון כדלהלן בדיוק: "גבירות", או "גבירות יפות, הרשו-נא-לי-נא לבקש" או "הרשו-נא-לי-נא להציע" או "הרשו-נא-לי-נא להפציר, לא לפחוד-נא, לא לרעוֹד-נא: חיַי תחת חיֵיכֶן! אם אַתם חושבות-נא שבאתי הלום בתור אריה, אוי לחיים שלי. לא, אני לא דבר כזה כלל-ובכלל; אני בן-אדם, כמו הרבה אחרים"; והנה, זה המקום שהוא יגיד את השם המפורש שלו, ויספר להם בְּפשטוּתִיוּת שהוא סיד הצבּעי.
מוט: טוב, אז ככה נעשה. אבל יש שני דברים קשים: דהיינו, להכניס את אור הירח לתוך אולם; כי אתה יודע, פּירָמוּס ותיסבי נפגשים לאור הירח.
שפיץ: הוא זורח בַּלילה שאנחנו מציגים את ההצגה?
תחת: לוח-שנה, לוח-שנה! תסתכל בלוח; תבדוק, תבדוק!
מוט: כן, הוא זורח בלילה הזה.
תחת: אז זהו, אתה יכול להשאיר את החלון באולם הגדול, שבו אנחנו מציגים, קצת פתוח; והאור יוכל לזרוח דֶרֶך.
מוט: אפשר; או לחילופין שמישהו ייכּנס עם שיח קוצים ופנס, ויגיד שהוא בא בתור גילוּם או שיחוּק של הירח. חוץ מזה יש עוד משהו: אנחנו חייבים חוֹמה בָּאולם הגדול; כי פּירָמוּס ותיסבי, אומר הסיפור, דיברו מבעד סדֶק של חוֹמה.
שפיץ: בַּחיים לא תוכל להביא חומה. מה אתה אומר, תחת?
תחת: איזה איש זה או אחר צריך לייצג את החומה; ושיהיה לו קצת מֶלט, או קצת טיט, או קצת טיח על עצמו, לסַמֵּל חומה; ושיחזיק את האצבעות שלו ככה, ודרך החריץ הזה פּירָמוּס ותיסבי יִלְחשו.
מוט: אם זה אפשרי, אז הכל בסדר. קדימה שְבוּ, כל בן-אדם-וחווה, ותחזרו על התפקידים שלכם. פּירָמוּס, אתה מתחיל: אחרי שאתה גומר את הנאום שלך, תיכנס לשיח הזה; וכל אחד לפי התור שלו כנ"ל.
(נכנס פק, מאחור)
פק: איזה פּשוּטֵי פּשְתָּן פָּשטוּ לְפה,
קרוב כל כך לעריסת מלכת פיות?
מה, מחזה בְּחזרות? אני אהיה
צופה; אולי שחקן גם, אם אֶראה סיבה.
מוט: דבר, פּירָמוּס; תיסבי, לעמוד.
תחת: תיסבי, כל ציץ מַפְליץ ניחוח -
מוט: מֵפיץ! מֵפיץ!
תחת: מֵפיץ ניחוח עֵדֶן;
כמו פִּיך, הו תיסְבָּתִּי היקרה,
אך הס! מה? קול נִשְמע! חכי לי כאן,
צוֹב-אתייצב מוּלך שוב בִּמהרה.
(יוצא)
פק: כזה מין פּירָמוּס השֵד עוד לא בּרא.
(יוצא)
זמש: אני צריך לדבר עכשיו?
מוט: כן, בטח, צריך. כי אתה צריך להבין, הוא רק הלך לראות איזה רעש שהוא שמע, והוא אמור לחזור.
זמש: הו פּירָמוּס זוהר, לבן וכה שמֵימי,
עורְךָ אדום כמו שושן על חוח,
הו עֶלם עולמי וחֶלם חלומי,
מסוּר כְּסוס שלא יֵדע מנוֹח.
אפגוֹש אותך ליד קִבְרו של סינוּס.
מוט: נִינוּס, בן-אדם! זה מיתולוגיה! וחוץ מזה, את המשפט האחרון אתה עוד לא צריך להגיד; זה אתה עונה לפּירָמוּס. אתה אומר את כל התפקיד שלך בבת-אחת, בלי הִתְחשבות בַּדיאלוג. - פּירָמוּס, כּנֵס! פִסְפסת את הכניסה שלך. כשאתה שומע "שלא יידע מנוֹח" תיכנס.
זמש: אה. – מסוּר כְּסוס שלא יֵדע מנוֹח.
(נכנסים פק ותחת, עם ראש חמור)
תחת: אם יש בי יופי, תיסבי, רק שלך אני.
מוט: אאא זוועה! אאא סיוט! שדים רודפים אותנו! אדונַי, רבותַי, אחרַי, רבותַי! אַיי, הצילו!
(יוצאים מוט, סיד, זמש, שפיץ ושרוך)
פק: אלֵך אִתכם, אוביל אתכם סחוֹר סחוֹר,
בין עץ לבין בּצָה, או בּוֹץ, וקוץ.
פעם אהיה חזיר, כלב שחור,
ופעם דוב בלי ראש, אש, סוס מרוץ.
אצהל, אנבח, אנהם, אשאג, אשרוף,
כמו דוב, חזיר, סוס, כלב, אש, בלי סוף.
(יוצא)
תחת: למה הם בורחים? הם עושים לי תעלול בשביל להפחיד אותי.
(נכנס שפיץ)
שפיץ: איי תחת, השתנית! מה אני רואה עליך?
תחת: מה אתה רואה, ראש חמור!
(יוצא שפיץ. נכנס מוט)
מוט: אלוהים ירחם, תחת, אלוהים ירחם! איך התהפכת! הופְגַמְתָ! עוּבַּדְתָ ותוּרְגַמְתָ!
(יוצא)
תחת: אני מבין את התעלול שלהם: הם רוצים לעשות ממני חמוֹר, להפחיד אותי אם הם יכולים. אבל אני לא אזוז מהמקום הזה, שיעשו מה שהם רוצים. אני אתהלך לי פה ימינה-שמאלה, ואשיר, שהם ישמעו שאני לא פוחד.
(שר): ציפור קיכלי, שחור כולו,
מקור כתום-צהוב,
זמיר לֵילי שבקולו
כל טוֹן וְתו הוא טוב -
(הזימרה מעירה את טִיטַנְיָה)
טִיטַנְיָה: איזה מלאך מעיר אותי מערֶש דֶשא?
תחת (שר): זרזיר ודרור וקוקייה
ששרה שיר בּוֹכים,
והגברים כולם, יָה יָה,
איתה לא מתווכחים -
כי האמת מי קוּקוּ להתווכח עם קוקייה? מי יגיד לה "שקט, קוּקי" כשהיא צועקת "איפה אשתך, תוכּי?"
טִיטַנְיָה: הו אנא, בן-תמותה ענוג, שיר שוב:
[/ הו בן-תמותה ענוג, זמר לי שוב:]
אוזנַי שטוּפוֹת בְּעונג מצלילֵיך;
עיני מכוּשָפוֹת מצוּרתך;
אתה מושלם, אז תֵן לומר בכל לשון
שהתאהבתי ממבט ראשון.
תחת: תשאלי אותי, גברת, אין לך הרבה סיבות מבחינת הגיון. מצד שני, אם להגיד את האמת, הגיון ואהבה כמעט שלא נפגשים בימינו. חבל שאיזה שָכן טוב לא דואג לְשדֵך אותם אחד לשני. לא, סתם, אני לפעמים ככה מרביץ בדיחות.
טִיטַנְיָה: אתה חכם כשם שאתה יפה.
תחת: גם זה לא; אבל אם היה לי מספיק שכֶל לצאת מהיער הזה, היה לי מספיק שכל שאני צריך.
טִיטַנְיָה: מתוך היער אתה לא יוצא.
פה תישאר, תִרצֶה או לא תרצה.
בין הרוחות אני מלכה גדולה,
הקַיץ מציית לי - כל מילה,
אבל בך בחרתי. בוא, חמוּד.
פֵיות יתנו לך שירות צמוּד;
ידלו לך מעומק-ים פנינים,
ישירו כשתנוּם בין שושנים;
כל מום אֱנוֹש בך כבר אטַהֵר,
עד שתצעד כמו רוח קל, זוהר.
אפוּנִי! קוּר! עָש-לילה! וחרדל!
אפוני: מוכן.
קור: כנ"ל.
עש-לילה: כנ"ל.
חרדל: כנ"ל.
כולם: לאן?
טִיטַנְיָה: שָרְתוּ, פּנקוּ את האדון הזה.
דלגו בעקבותיו, וצאו לו במחול;
משמש ואוּכמנית תתנו לו לאכול,
וענבים, ותות, וּתְאֵנָה בְּעוֹנג,
מן הדבורים גִנְבוּ לו דבש, ודוֹנג
כדי להתקין נֵרות לו לְשעָה לֵילית,
ולהדליק אותם עם גחלילית,
יָנוּם, יָקוּם לו אהובי כמו שליט.
תִלשו כּנפי הפרפרים, ובִמְניפוֹת
סַלקו קוּרים מעל עיניו העייפות.
קדימה, בני פיות, לקוד קידות יפות.
אפוני: שלום רב, בן-תמותה!
קור: שלום!
עש-לילה: רב!
חרדל: רוב שלומות!
תחת: אני מודה לכם, מכובדי, מעומק הלב. כבודו יואיל לומר לי-נא את שמו?
קור: קוּר.
תחת: אני אשמח להכיר אותך מקרוב, מר קוּר יקר. אם תיחתך לי האצבע, אני אשתמש בך לעצוֹר את הדם. שמך, אדוני הנכבד?
אפוני: אפוּנִי.
תחת: בבקשה תמסור ד"ש ממני לאמך גברת קִטְנִיָה, ולאביך אדון תרמיל. אדון אפוני טוב, אני אשמח להכיר אותך מקרוב גם-כן. שמך בבקשה, אדוני?
חרדל: חרדל.
תחת: מר חרדל יקר, אני יודע טוב מה שאתה צריך לעבור. הנתחים הענקים הפחדנים האלה של בשר-שור שמוגשים על צלחת חיסלו הרבה מהמשפחה שלך. תאמין לי שהקרובים שלך מילאו לי את העיניים בדמעות לא פעם ולא פעמיים. אני אשמח להכיר אותך יותר מקרוב, מר חרדל.
טִיטַנְיָה: טַפּלוּ בו. קחו אותו אלי אל השיחים.
נדמה לי, הלבנה בוכה מעל.
כשהיא בוכה, כל הפרחים בוכים
על איזה תום טהור שמחוּלל.
קשרו את לשונו של אהובי,
שהוא יובא בשקט לָערסל.
יוצאים.
| < אחורה | חלום של לילה בלב קיץ -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |