נכנסים מוֹט הנָגָר; וסיד הצבּעי; ותחת הרָפָּד; וזַמְש הסנדלר; ושְפּיץ הפֶּחח; ושְרוֹך החייט.
מוט: כל הלהקה שלנו כאן?
תחת: כדאי שתקרא להם אחד-אחד באופן אִינְדִיווידוּ-כּלָלִי לפי רשימת הנְפָשים הפועלים.
מוט: הִנה קָטלוֹג השֵמות של כל איש בְּמרכז העיר והפרברים שנחשב מוכשר לשחֵק בַּהצגה שלנו לפנֵי הדוכּס והדוכסית, בְּיום החתונה שלו בַּלילה.
תחת: קודם כל, מר מוֹט, חָבֶר-נָגָר, תגיד בְּמה המחזה מטפּל; אחרי זה תקרא את השמות של השחקנים; ואז תסכּם למסקנה.
מוט: שימו לב, המחזה שלנו הוא "הטרגדיה המרה ביותר, והמוות האכזרי ביותר של פּירָמוּס וְתִיסְבּי".
תחת: חתיכת עבודה אל"ף-אל"ף, תאמינו לי, ועליזה גם. עכשיו, מוט חבר-נגר, תְנַקֵּב בַּשֵמות של השחקנים שלך לפי הרשימה. רבותי, תעמדו ברווחים.
מוט: כשאני קורא לכם – תתפּקדו. חבר-רָפָּד, מר תַחַת?
תחת: מוכן. תגיד על איזה תפקיד אני מופקד, ותמשיך.
מוט: אתה, מר תחת, חבר-רפד, רשוּם בְּתור פּירָמוּס.
תחת: מה הוא פּירָמוּס? מאהב, או עריץ?
מוט: מאהב, שהורג את עצמו באופן אבירוּתי מאד בשם האהבה.
תחת: זה ידרוש קצת דמעות בשביל לשחק את זה משכנע. אם אני עושה את זה, שהקהל ישמור טוב על העיניים שלו: אני אקים סופות, אני אקונן כהוגן. הלאה. למרות שהכשרון שלי זה להיות עריץ. יכולתי לשחק את הֶרְקוּלֶקֶס בצורה פֶנומֶנְטַלִית, או איזה תפקיד מחריש-עיניים, שמרסק הכל.
סלעים יכו
ברקים יוּרקוּ
וִיְפַרְקְקו
סוּגַר וכלוּב.
ובהיכלו
אַפּוֹ-הוֹ-לוֹ
ירים קולו:
"גורל עלוב!"
זה היה נשגב. עכשיו תכריז על יתר השחקנים. - זה סגנון של הֶרְקוּלֶקֶס, סגנון של עריץ: מאהב הוא יותר מייבּב.
מוט: מר זַמְש הסנדלר?
זמש: כאן, חבר-נגר מוט.
מוט: מר זמש, אתה חייב לקחת עליך את תִיסְבּי.
זמש: מה זה תיסבּי? אביר נודד?
מוט: זה הגברת שפּירָמוּס צריך לאהוב.
זמש: לא, בבקשה, אל תיתן לי לשחק אשה: כבר כמעט גודל לי זקָן.
מוט: אח, זה לא חשוב: אתה תשחק את זה במסכה; ואתה תצטרך לדבר בקול הכי דק שאתה יכול.
תחת: אם אני אסתיר את הפרצוף שלי, תן לי לשחק את תיסבּי גם-כן. אני אדבר בקול דק ענק: "תִיזִי, תיזְבּוּש!" – "הו פּירָמוּס, אהוב שלי-שלי! אני היא תיסְבְּךָ שלך-שלך, וגְברת-נפשך שלך-שלך!"
מוט: לא, לא, אתה חייב לשחק את פּירָמוּס; וזמש, אתה תיסבי.
תחת: נו טוב, תמשיך.
מוט: חבר-חייט שרוך?
שרוך: כאן, מוט, חבר-נגר.
מוט: מר שרוך, אתה חייב לשחק את אמא של תיסבי. חבר-פחח שְפּיץ?
שפיץ: כאן, מוט, חבר-נגר.
מוט: אתה - אבא של פּירָמוּס. אני בעצמי אבא של תיסבּי. חבר-צבעי סיד, אתה בתפקיד האריֵה. ואני מקווה שיש לנו ביד הצגה סגורה.
סיד: יש לך את הַבְּתַפקיד-האריֵה בכתב? בבקשה, אם יש לך, תן לי אותו; כי אני כְּבַד-לימוד.
מוט: אתה יכול לאלתֵר את זה חופשי, כי זה רק לִשְאוג.
תחת: תן לי לשחק גם את האריה. אני אשאג שזה יעשה לכל בן-אדם טוב בַּלב לשמוע אותי. אני אשאג ככה שהדוכס יגיד: "שישאג לי שוב; שישאג לי שוב! בּיס! שייתן לי בּיס!"
מוט: אם תעשה את זה מחריד מדי, אתה תפחיד את הדוכסית ואת הגבָרוֹת, שהם יצרחו: וזה יספיק שיתלו את כולנו.
כולם: יתלו אותנו, כל בן-אדם-וחווה.
תחת: נכון, חברים, אני מודה שאם נפחיד את הגברות ככה שהם יאבדו כל עֶשְתוֹן, הם יִתְלו אותנו בלי שום דִיסְקְרֶטיקָה. אבל אני אשאג לְךָ בְּקול חֲריש-מַחְריד-אוזניים, אני אשאג לך ממש יונה יונקֶת; אני אשאג לך בקול ממש זמיר.
מוט: אתה לא יכול לשחק שום תפקיד חוץ מפּירָמוּס: כי פּירָמוּס הוא איש מתוק-פנים; איש יפה כמו שרואים ביום של קיץ; איש מאד מקסים וג'נטלמני: לכן אתה חייב לשחק את פּירָמוּס.
תחת: טוב, אני אתמודד עם זה. עם איזה זקָן הכי טוב שאני אשחק?
מוט: עם איזה? איזה שתרצה.
תחת: אני אבצֵע את זה או בזקָן צֶבע קש, או בכתוֹם-בהיר, או באדום כּהה, או בזקָן בגוון מַטְבּע צרפתי, זָהוֹב-זִיו.
מוט: יש צרפתים שנָשר להם כל הזקָן ונהיָה להם פרצוף זָהוֹב-זִיו עקב זיבָה, אז עזוֹב. אבל רבותי, הנה התפקידים שלכם; ואני מפציר בכם, מבקש בכם ודורש בכם להשתלט עליהם עד מחר בלילה גג; ולפגוש אותי ביער של הארמון, מחוּץ לעיר, לאור הירח; שָמה נעשה חזרה, כי אם ניפגש בעיר, ינדנדו לנו אנשים, וההפתעה שלנו תתגלה. בינתיים אני אכין רשימה של אביזרים שנחוצים למחזה שלנו. אני מבקש לעמוד בזמנים.
תחת: אנחנו ניפגש, ושם נוכל לעשות חזרה עמוקה ואמיצה. תתענו ותתעלו. [/ תשקיעו את הלב, תדעו בעל פה.] להתראות!
מוט: נפגשים ליד האלון של הדוכס.
תחת: מספיק; מי שלא עובד - שיתאבּד.
יוצאים.
