שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת אמא אליזבת סויר, לבד.

 

אליזבת סויר: כל זבל עוד יורק, וכלב לא

          נובח להגנת גברתו? קוראים לי

          מכשפה, אך בעצמי כושפתי

          מלהזיק. מסרתי את עצמי

          לחשק השחור שלך שכך

          תבוז לי? לא לראות אותי שלושה

          ימים! אני לגמרי אבודה

          בלי טוֹמָלין שלי. בבקשה

          תבוא. לי נקמה היא מתוקה

          הרבה יותר מהחיים; אתה

          הוא העורב שלי שעל כנפיו

          שחורות-פחם הנקמה עפה

          אלי. הו אהבת חיים שלי!

          אני נשרפת, גם בלב הקרח,

          גורפת את הדם שלי למעלה

          עד שברכי המצומקות ירגישו

          את הראש המתולתל שלך נשען

          לו עליהם. אז בוא, מותק שלי!

          אם באוויר אתה דואה, תיפול

          עלי פה בענן שחור; וכמו

          שלא אחת ראיתי דרקונים

          ונחשים לובשים צורה בטבע,

          בוא אלי כך עכשיו. אתה בים?

          את כל המפלצות שבמצולות

          גייס, ותהיה המכוער

          בהן. בשביל ששור-הפר שלי

          יראה לי את הלחי השחומה

          שלו - שתתבקע האדמה

          ותתנתק מגיהינום, זה לא

          אכפת לי! לו יכולתי כמו אבק

          שריפה לטוס מתחת לעולם,

          הייתי מפוצצת את כולו

          בשביל למצוא אותך, גם לו הייתי

          שוכבת מרוסקת שם. לא בא עוד?

          אז לתפילה הישנה שלי שוב,

          סנקטי-בכּתר נומן טוּום.

        לא בא עוד? אח, שזאבים טורפים,

          שנשיכות כלבים משוגעים,

          גרדת פרעושים ו -

          (נכנס הכלב, עכשיו לבן)

כלב:    מה זה! את מי את מקללת?

אליזבת סויר: אותך! הה! לא, את הבן-כלב השחור שלי אני מקללת שהוא מזניח אותי.

כלב:    אני הבן-כלב הזה.

אליזבת סויר: אתה משקר. 'סתלק! אל תתקרב אלי.

כלב:    בּאוּו, וּואוּ!

אליזבת סויר: למה אתה מופיע לי בלבן, כאילו שאתה הרוח של אהובי היקר?

כלב:    אני כלב קהה-לב, [/ קשה-לב,] מתחשק לי לא להגיד לך. אבל, כדי לְענות אותך, הלובן שלי מזכיר לך את התכריכים שלך.

אליזבת סויר: אני קרובה למוות?

כלב:    כן, אם כלב הגיהינום קרוב אלייך. כשהשטן יבוא אליך בתור כבש, שמרי על הגרון שלך!

אליזבת סויר: לֵך, כלב!

כלב:    יש לו גב של כבש אבל בטן כלב-מים; טורף בים וביבשה. למה אני בלבן? לא התפללת אלי?

אליזבת סויר: כן, כלב מזויף מגיהינום!

          למה לבן עכשיו יותר מפעם?

כלב:    שיחריבו אותך החדשות! לובן הוא שומר-הסף של בוקר, כרוז של האור שמראה את הפנים הכמושים שלך. הנבלות יופשטו עירום ועריה; המכשפה צריכה להיבעט מהמאורה שלה.

אליזבת סויר: צריכה? היא בחיים לא! רוח שקר!

          מה אתה מנפנף דגל לבן?

          לי אין שלום עם אף אחד; רק תחת

          הצבע השחור או כלום אני

          נלחמת. החיוורון הצדקני

          שלך לא בשבילי. כבשן בוער

          הוא חם יותר מזוהר ניצוצות.

          אתה הכלב הישָן שלי? -

          אז לך תנשוך את אלה שאשסה

          אותך בהם.

כלב:    לא אלך.

אליזבת סויר: אני אמכור את עצמי לעשרים אלף

          שדים לקרוע אותך לגזרים.

כלב:    את לא יכולה. את כל כך בשלה ליפול לתוך הגיהינום שאף אחד מהכַּלבּייה שלי לא ינבח נביחונת על זה שיתלה אותך.

אליזבת סויר: אני אשתגע.

כלב:    עשי את זה. הגיע זמנך לקלל, ולהשתולל, ולמות. שעון-החטא שלך מלא חול, והוא יישפך בגרדום.

אליזבת סויר: הוא לא יכול, בן-כלב מכוער.

          אני לא אודה בכלום. אז מי יעיז

          לבוא ולהישבע שהוא כושף

          ממני? לא אודה אף ביס אחד.

כלב:    מה שתבחרי, יתלו או ישרפו.

אליזבת סויר: מולך והשטן ביחד, אני אשים מחסום על הלשון מלספר סיפורים.

כלב:    מולך והשטן ביחד, ירשיעו אותך למוות.

אליזבת סויר: כן? מתי?

כלב:    ועד שהתליין ילפות אותך כולך בציפורניים, תודי בכל.

אליזבת סויר: קיש, כלב!

כלב:                           קיש, מכשפה! דינך דוחק.

          כששמנו יד על טרף, השטן צוחק.

          (הכלב עומד בצד. נכנסים בנקס הזקן, רטקליף ואנשי כפר)

בנקס הזקן: היא פה; אִסרו אותה. - מכשפה, את צריכה ללכת איתנו.

אליזבת סויר: לאן? לגיהינום?

בנקס הזקן: לא, לא, לא, לילית בלה. צו המאסר שלך הוא לשם, אבל שהסוהרים שלך עצמך ייקחו אותך. - קחו אותה!

          (הם תופסים אותה)

אליזבת סויר: טומי שלי! טום-בן-מתוק שלי!

          הו, כלב שכמוך! עכשיו אתה

          רץ למלונה שלך, נוטש אותי?

          דֶבר, צרעת -   

          (יוצאים כולם, חוץ מהכלב)

כלב:                      הה, הה, הה, הה!    

          לא לגנות מכשפות או בני-שטן;

          הן רודפות אותנו - ואז אנו אותן.

          (נכנס בנקס הצעיר)

בנקס הצעיר: הייתי שמח לפגוש את מוּשי שלי שוב. הוא שם את הציפורניים שלו על כולם פה. היריב שלי, שאהב את הנקבה שלי, הולך לתליה כמו תם סתם. כלבלב טוב-לב איפה שבא לו, אבל איפה שבא לו לא - כלב פושע. אני יודע שהמנוול אוהב אותי.

          (הכלב נובח)

          לא! אתה שם? זה הקול של טום, אבל זה לא הוא. זה כלב משיער אחר, זה. נובח ולא מדבר אלי? לא טום, אם ככה. טום וזה שונים ממש כמו  שחור ולבן.

כלב:    שכחת אותי? (הכלב נובח)

בנקס הצעיר: זה טום שוב. בבקשה, מושי, דבר. השם שלך הוא טום?

כלב:    כששֵרַתִּי את האדונה שלי הישנה סויר, כך היה. עכשיו הלכתי ממנה.

בנקס הצעיר: הלכת? הלך על המכשפה אם ככה גם-כן! היא בחיים לא תשגשג אם אתה עוזב אותה. היא לא יודעת להרוג פרה או סוס או חזירה בלעדיך, יותר משהיא יודעת לצוד אווז, הברווזונה.

כלב:    לא, היא גמרה כבר להרוג, אבל יהרגו אותה על מה שהיא גמרה. היא תיתלה בקרוב.

בנקס הצעיר: באמת? במצפון שלי, אם היא תיתלה, זה אתה שהבאת אותה לגרדום, טום.   

כלב:    בשביל זה שֵרַתי אותה. זה חלק מהמשכורת שלי.

בנקס הצעיר: זה לא התנהגות של משרת ישר, אם תרשה לי לומר, טום. זאת זכור, אני מבקש ממך: בינך וביני, אני שעשעתי אותך תמיד בתור כלב, לא בתור שד.

כלב:    אמת, ואני נהגתי בך דרך-כלב, לא דרך-דמון. השליתי אותך בשביל הבידור, לצחוק עליך. הנקבה שאתה מבקש - אף פעם לא דיברת איתה, אלא עם רוח בַּגוף, בַּבגד ובמראֶה שלה. הה, הה!

בנקס הצעיר: אני לא מתפלא אם כך על השינוי-מלבוש שלך, אם אתה יכול להיכנס גם לצורת נשים.

כלב:    כל צורה לְעַוור עיניים מטופשות כמו שלך, אבל בעיקר של היצורים הנחותים האלה, כלב או חתול, ארנבת, סמוּר, צפרדע, קרפד.

בנקס הצעיר: כינה או פשפש?

כלב:    כל בן חלאה בזוי.

בנקס הצעיר: עושה רושם שאתם השדים יש לכם נשמות רזות משהו עלוב, אם אתם יכולים להתאכסן בגופים כל כך קטנים. אבל בבקשה ממך, טום, שאלה אחת לפרידה - כי אני חושב שלא אפגוש אותך יותר אף פעם - איפה אתם לווים את הגופים האלה שהם לא שלכם? מלבוש תחפושת אפשר לשכור בחנות יד-שניה.

כלב:    למה לך לדעת, טפש? זה לא יועיל לך.

בנקס הצעיר: רק ליֶדע פרטי, טום, ולספר לכמה חברים שלי.

כלב:    אגיד רק זאת. אף פעם לא תרחק

          מרוח רע עד כדי [/ כל כך] שהקללות

          והנאצות שלך לא ימשכו

          אותו אל מרפקך. אף פעם לא

          תשקר בלי שהשד בטווח שמיעה;

          כל כוונה רעה שלך נבלשת.    

          אך כשהיא בפעולה - כשלשונך

          תשמיץ, תעיד שקרים, או כשידך

          תדקור, תגנוב, תמעל או תרמה -

          אז הוא בתוכך. אתה משחק,

          הוא מהמר על הסיבוב שלך.

          אתה אולי מפסיד, אך הוא מרוויח.

בנקס הצעיר: אז הוא בא כמו נוכל קלפן?

כלב:                                             פגר

          רקוב של עלוב-נפש שחנק

          את עצמו אנחנו לפעמים לווים,

          ומתגלים בדמות אנוש. גוויית

          איזו זונה שמחלות חיסלו

          אנחנו נצחצח, ונלבש

          יפָה כפי שהיתה. אף פעם לא

          שמעת? אם לא, זה קרה, תדע;

          אשמאי זנאי זקן בליטופיו,

          כשבא לנעוץ את המסמר בָּעונג,

          מצא בְּחיבוקים של תאוות

          במקום חמודתו שד להבות.             

בנקס הצעיר: כן, אני חלקית עֵד לזה, רק שאני אף פעם לא הצלחתי לחבק אותה. אני מודה לך על זה, טום. טוב, שוב אני מודה לך, טום, על כל הייעוץ הזה; ועוד בחינם. קשה למצוא עורכי-דין עם גישה כמו שלך בימינו. בהחלט, טום, אני מתחיל לרחם עליך.

כלב:    לרחם עלי? על מה?

בנקס הצעיר: לא אפשרי לך להפוך עוד לכלב ישר? חיים בזויים אתה מנהל לך, טום, לשרת מכשפות, לרצוח ילדים חפים מפשע, להרוג עדרים תמימים, להשמיד תבואה או פרי וכולֵי. עדיף היה כבר שתהיה קצב ותהרוג לפרנסתך.

כלב:    למה? כל אלה הנאות שלי, תענוגות שלי, טפש.

בנקס הצעיר: או, טום, אם היית מקדיש את הגב שלך לציד ברווזים - אני יודע שאתה יכול לשחות, לתפוס ולסחוב - איזה בעל-חנות בלונדון היה שמח בך מאד ונהיה לך אדון אוהב. או אם יש לך ראש לטרוף דובים קשורים, זה משחק שכולם אוהבים לראות בלונדון, אני אישית הייתי מעדיף לראות אותך משחק יותר על כל שחקן בתיאטרון.

כלב:    הה, הה! אני אהרוג את כל המשחק על כל השחקנים, דובים, כלבים וכולם, לא יישאר פרור של גור. [/ גרגר של גור.]

בנקס הצעיר: אתה יכול, טום, אבל אתה צריך לשחק הוגן; אחרת יגרשו אותך במקלות. או אם יותר נעים לבטן שלך לשרת במטבח של אציל, אביר או ג'נטלמן, אם היית לומד לסובב את השיפוד - לא עבודה קשה - כשהם צולים בשר, זה רק פעם או פעמיים בשבוע הכי הרבה; כאן היית מלקק את האצבעות שלך יפה מאד. או אם היית מפרכס את עצמך להיות כלבלב שעשועים של גברת, שם היית מלקק שפתיים מתוקות וממלא תפקידים חמודים. אבל לזחול מתחת לשמלות של מכשפה זקנה ולינוק כמו גור מגודל! תתבייש! שמעתי עליך זוועות שלא נדע, טום.

כלב:    הה, הה! כמה שרע יותר - יותר טוב.

          שאשרת אותך אותו דבר, קוף?

בנקס הצעיר: לא, יתלו אותך ויקללו בגיהינום לפני זה. אני מכיר את מה שיש לך להציע טוב מאד. אני לא חולץ מוצץ לאף יונק, ועל כן מכאן והלאה אני מתכחש לך. סור וגור!

כלב:    גם לא אתן שרות לנפש כה

          טפשית. אני עכשיו - רק לגדוּלה,

          גדוּלה מושחתת. שמה אשתחל,

          אשיג חסות נכבדת; אשרת

          איזה נוד מרופד-ישבן שיש לו

          מאה ידיים כדי לתפוס לו שוחד

          ואף ציפורן לצדקה. כאלה,

          כמו זנב דרקון, מושכים מאות

          לשקוע מטה וליפול איתם.

          אמתח את עצמי ואצמק את גוש

          הגוף הזה לקוֹטֶן חוט של כסף,

          אחדור לנקבובית עשן טבק 

          זערורית. לךְ, גולם מפגר!   

          יורק על טרף שכזה, נִשְמת גרגר.

בנקס הצעיר: צא מכאן, צא מכאן, כלב! אני אעיף אותך במכות מחוץ לגבול של אדמונטון, ומחר נסמן את הגבול, ואתה לא תיכנס יותר אף פעם. אם אתה הולך ללונדון, מאחל לך שתתגרד ליד הגרדום, ותתגנב לסמטת הגנבים. אם תלקק לשופט את הגלימה, בהצלחה; אם לא, רד במדרגות לנהר, קפוץ למים, ושחה בסחי עם השטן.

          (יוצאים בנקס הצעיר, והכלב בנביחות)